מאגר הכתר עמוס פרק ז עם פירוש רד"ק

פרק ז
(א) כה הראני. יוצר גובי - אסיפת הארבה; כמו "וייצר יי' אלהים מן האדמה כל חית השדה" וגו' , "ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו" (בר' ב , יט) , שעניינו: ויאסף. ויוצר - שם בשקל "ואת היותר החרמנו" (ש"א טו , טו). או פירושו: יצירת הארבה; כלומר , שראה במראה הנבואה שהיה יוצר הארבה בשעתו , בעת שראהו. וכן תרגם יונתן: "בריית גובא". או יהיה יוצר - פועל , לא שם; רוצה לומר , שראה האל שהיה יוצר ארבה. גובי - תרגום "ארבה" (שמ' י , ד): "גובא" (ת"א); והיו"ד - לרבים. ובא בסימן אחד מסימני הרבים , שהוא יו"ד מ"ם , וגובי - כמו 'גובים'; וכן "וקרע לו חלוני" (יר' כב , יד) - כמו "חלונים" (יואל ב , ט); "וחשופי שת" (יש' כ , ד) - כמו 'חשופים'. וכן בא ארבה בסימן רבים , אלא שהוא משקל אחר: "כמשק גבים" (יש' לג , ד). בתחלת עלות הלקש - העשב היוצא באחרונה יקרא 'לקש' , כמו המטר האחרון "מלקוש" (דב' יא , יד). והנה לקש - והלקש הזה היה עולה אחר גזי המלך , כלומר: אחר שהיה נגזז העשב למאכל בהמות המלך , אחר כן היה צומח העשב והוא נקרא 'לקש'; והנה הארבה היה אוכלו. ותרגם יונתן: "באוול צמוח לקש והוא צמוח דעדק בתר דאיתגזיזת שחתא דמלכא". (ב) והיה אם כלה - כאשר כלה; וכן "והיה אם בא אל אשת אחיו" (בר' לח , ט) - כאשר בא; "אם יהיה היובל לבני ישראל" (במ' לו , ד) - כאשר יהיה; וכן "אם מזבח אבנים תעשה לי" (שמ' כ , כב); והדומים להם. מי יקום יעקב כי קטן הוא - מי הוא יעקב שיקום , כי קטן הוא , ואיך תהיה לו תקומה עם אלה הגזירות?! כי קטן הוא - ונשאר מעט מהרבה (ע"פ יר' מב , ב)! ויונתן תרגם: "ואמרית קביל בעותי יי' אלהים שבוק כען לחובי שארא דבית ישראל מי יקום ויבעי על חטאיהון ארי מטלטלין אינון". (ג) נחם - כמו "וינחם יי' על הרעה" (שמ' לב , יד). ונחם - 'נפעל' עבר , כי החי"ת פתוחה. (ד) כה הראני - הראני במראה הנבואה , שהיה האל קורא למלאכיו לריב ישראל באש; וראיתי במראה הנבואה שהיתה האש גדולה עד שאכלה את תהום רבה , ופירושו על דרך "ואת המים אשר בתעלה לחכה" (מ"א יח , לח). ואכלה את החלק - פירושו: חלקת השדה (ע"פ בר' לג , יט). ובאמרו החלק , בה"א הידיעה - רוצה לומר: חלקת השדה אשר למלך , כמו שאמר למעלה "אחר גזי המלך" (פס' א); וזה להורות כי בעוֹן המלך היה. כי בזמן שהיה המלך טוב היו העם הולכים בדרך טובה , כמו שהיה מוכיחם ומדריכם בדרך ישרה; ובזמן שהיה רע היו העם גם כן רעים , שהיו לומדים מעשיו. והאש הזה - אפשר שהיה דמיון לחֹם השמש החזק השורף , המונע המטר ומיבש הצמחים , וימעטו אז מימי הנהרות. ובראותי במראה הנבואה שהיה מכלה את הכל , צעקתי לאל ואמרתי "אדני יי' חדל נא" (להלן , ה) - חדל מזאת הרעה הגדולה. ולמעלה אמר "סלח נא" (פס' ב) , והעניין אחד; כי אם יסלח עונם , יחדל מהרע להם. ואדני אבי ז"ל פירש באש - כמשמעו; שרצה לדון אותם באש וגפרית כסדום ועמורה (ראה בר' יט , כד) , לולי תפלת הנביא; וזהו שאמר בישעיה "כמעט כסדום היינו" (א , ט). (ה) ואומר - מבואר הוא (ראה לעיל , ד). (ו) נחם - גם זה מבואר (ראה לעיל , ג). (ז) כה הראני. נצב - כבוד האל היה נצב על חומת אנך , ובידו אנך - פרשו בו (ראה השרשים: 'אנך'): בדיל; וכן יקרא בלשון ערבי הבדיל - 'אנך' , בדגשות הכ"ף. רוצה לומר: חומה בנויה בקו הדין ובמשקולת המשפט. ומשקלת הבניין עושין מבדיל או מעופרת. ובידו אנך - ובידו משקלת המשפט לשפטם על פי מעשיהם. ובאמרו ובידו - להורות כי לא יעשה עמהם כלה כפי מעשיהם , כי בידו הנקמה והרחמים , והוא רב חסד , מטה כלפי חסד. ותרגם יונתן: "הא מימרא דיי' מעתד על שור דדין וקדמוהי דין". ובמדרש (ראה ויקר"מ לג , ב): על חומת אנך - על שורא דאוניתא. ובידו אנך - כבעל חוב ושטרו בידו , ועומד לגבותו מבעל חובו. (ח) מה אתה רואה עמוס ואומר אנך - (ראה ויקר"מ לג , ב:) זו סנהדרי גדולה , שכן מניין 'אנך' בגימטריא (שבעים ואחד); רוצה לומר , שהיו דנים באונאה. ויאמר יי' - על זו המראה לא צעק הנביא , כי לא ראה שהיה עושה כלה אלא שהיה שופטם בייסורין ובגלות , לפיכך אמר לו: מה אתה רואה - שלא צעקת כמו בשתי המראות הראשונות (ראה לעיל , ב , ה)? ואומר: אנך - ראיתי שתשפטם במשקולת המשפט. הנני שם אנך - אשים בקרבם משקלת המשפט. לא אוסיף עוד עבור לו - רוצה לומר , שאעבור לו על פשעיו שלא אענישנו; לא אסבול עוד זה , אלא אענישנו במשפט: הם בנו במות ומקדשים להכעיסני - אני אחריבם ואשִׁימם , ועובדיהם יפלו בחרב (ראה להלן , ט); והם בית ירבעם בן יואש , שעבדו והחזיקו ידי העובדים , והיה בידם למחות; כי עון העם על המלך. (ט) ונשמו במות ישחק - כתוב בשי"ן , והוא כמו בצד"י; כי 'שחק' בשי"ן ו'צחק' בצד"י - עניין אחד. והנה , כל הנביאים לא כנו שבטי ישראל כי אם בְּשם ישראל אביהם או בשם יעקב , לא כנו אותם בשם אברהם ולא בשם יצחק; לפי שאברהם ויצחק - היו להם בנים אחרים , אבל יעקב אבינו נתיחד בזרע הקודש , לפיכך נקראו על שמו 'ישראל' ו'יעקב'. וזה הנביא כנה שבטי ישראל בשם 'יצחק' בשנים מקומות בזה הספר (ראה גם להלן , טז). ואפשר כי דעתו היה בזכרו במות ישחק - לפי שיצחק אבינו נעקד על גבי המזבח לעשות רצון האל ומצותו , והם בניו ומכעיסים האל בבמותיהם ובפסיליהם. ומקדשי ישראל הם ביתאל והגלגל ודן ובאר שבע , כי בהן היו הבמות הגדולות להם , ובנו שם בתים גדולים לבמות; כי כן נקרא הארמון. וכן אמר "כי מקדש מלך הוא" (להלן , יג); "ובא אל מקדשו להתפלל" (יש' טז , יב). וקמתי על בית ירבעם בחרב - כי שלום בן יבש הרג זכריה בן ירבעם (ראה מ"ב טו , י) , ובו נפסקה מלכות יהוא. (י) וישלח - עמוס היה מתנבא בביתאל (בנוסחנו: בית - אל) אלה הנבואות; ואמציה , שהיה כהן עבודה זרה בביתאל , שמע נבואתו ושלח אל ירבעם: קשר עליך עמוס! וירבעם לא היה אז בביתאל , ושלח לו אמציהו במקום שהיה שם , כי עמוס היה מתנבא עליו רעה. והוא מאנשי מלכותו , כי תקוע (ראה עמ' א , א) היתה מבני אשר (ראה מנחות פה , ב) , וחייב מיתה שדבר על המלך שימות בחרב (ראה לעיל , ט ולהלן , יא); והנה הוא קושר ומורד עליך. בקרב בית ישראל - כי לא דבר דבריו בסתר אלא בגלוי , ברבים. לא תוכל הארץ להכיל את כל דבריו - לא יוכלו אנשי הארץ לסבול את כל דבריו שמדבר רעה על ישראל. (יא) כי כה... ימות ירבעם - והוא לא אמר שירבעם ימות בחרב! ולא ראינו זה שירבעם מת בחרב , אלא "בית ירבעם" אמר (לעיל , ט). אלא אמציה שִנה הדבר לרעה כדי שימיתהו ירבעם , ושלח לו כי על ירבעם עצמו אמר שימות בחרב , להגדיל קצפו עליו. וירבעם לא קבל לשונו הרע ולא הרע לעמוס על זה , כמו שכתבנו בתחילת ספר הושע (א , א). (יב-יג) ויאמר אמציה - כיון שראה שלא קיבל ירבעם דבריו להמית עמוס , אמר לו אמציה שיברח לו אל ארץ יהודה; שלא יִנבא עוד במלכות ירבעם , שהוא ארץ עשרת השבטים , כל שכן בבית מלכותו שהוא ביתאל (בנוסחנו: בית - אל). ואף על פי ששומרון היה בית ממלכה למלכי ישראל וגם ליהוא ולבניו , כמו שכתוב (ראה מ"ב י , לו) - אפשר כי בעבור שהיו דבקים בחטאת ירבעם בן נבט , שהם עבודת העגלים בביתאל ובדן (ראה מ"ב י , כט) , עשו מלכי ישראל ארמון מלך בביתאל. לפי שהיו תדירים לבא שם לעבוד בביתאל , והיו רגילים - לפי שהיה קרוב לשומרון יותר מדן; כי דן הוא בקצה ארץ ישראל. וכן ירבעם - בביתאל היה עקר עבודתו , כמו שאמר במלכים "כן עשה בביתאל" (בנוסחנו: בבית - אל) , "ויעל על המזבח אשר עשה בביתאל" (בנוסחנו: בבית - אל; מ"א יב , לב - לג); כמו שפירשנו בפירוש מלכים (שם , כח - כט) , כי המקום ההוא היה נבחר מזמן יעקב אבינו , וחשבו כי עבודתם בזה המקום תהיה מקובלת יותר משאר מקומות , ותהיה כמו ירושלם; שהרי אמר יעקב אבינו: "יהיה בית אלהים" (בר' כח , כב). ואכל שם לחם - לפי שנביאי השקר היו מתנבאים לעם בפתותי לחם (ראה יח' יג , יט) ובכוסות יין או שכר , אמר לו שיעשה הוא כן , שילך להנבא בארץ יהודה , כי שם יאכילוהו לחם אם יִנבא רעת מלכי ישראל. (יד) ויען עמוס. לא נביא אנכי - לא הייתי נביא מנעוריי , וגם לא בן נביא אנכי , שלִמדני דרכי הנבואה. כי בוקר אנכי - לא היתה זאת מלאכתי , כי בוקר הייתי - הולך אחרי בקרי וצאני; כמו שאמר "אשר... בנוקדים מתקוע" (עמ' א , א). ועשיר אני ואיני צריך ללחם שיתנו לי , כמו שתאמר. בולס - יש מפרשים (ראה רש"י) כמו 'בולש' בשי"ן; מתרגום "ויחפש" (בר' לא , לה): "ובלש" (ת"א); כלומר: לוקט שקמים למאכל בקריו. או פירושו: מְעָרב השקמים עם דברים אחרים לצורך בקריו; ובדברי רבותינו ז"ל (ראה שבת עו , ב) דבר מעורב יקרא 'בלוס' , כמו שאמרו: שֶכן עני אוכל פתו מעיסה בלוסה; פירושו: שנילוש הקמח והסובין והמורסן ביחד , לפיכך מצטרפין הסובין והמורסן עם הקמח לשיעור חלה. ושקמים הוא מין ממיני התאנים. ויונתן תרגם: "ארי מרי גיתי אנא ושקמים לי בשפלתא ומן קדם חובי עמי אנא מסגף נפשי". אנכי - שלשתם מלעיל; הטעם בנו"ן. (טו) ויקחני יי' - לא הנחתי ברצוני מלאכתי , כי האל לקחני מאחרי הצאן - שהייתי הולך אחריהן ורועה אותן; והוא השרה רוח נבואתו עלי והכריחני להנבא. ואיך תאמר לי שלא אֶנבא?! כי הוא אמר לי שאנבא על ירבעם ומלכותו! (טז-יז) ועתה שמע דבר יי' - כי גם עליך בפרט אני מתנבא. ולא תטיף על בית ישחק - שאמרתי "ונשמו במות ישחק" (לעיל , ט) , ועל מלכות ירבעם נבאתי שהם עושים במות לפסילים; ואתה אומר שלא אנבא עליהם בארצם - האל שלחני , ולא אמָנע בעבור דבריך! ואתה , שתמנעני מלהנבא - שמע שהאל דבר עליך רעה: אשתך בעיר תזנה - טרם גְלותכם , אשתך בעודה בעיר תזנה עם האויב הבא אל העיר. ואין זה כמו "נשים בציון ענו" (איכה ה , יא) , כי הענוי הוא שלא ברצון האשה , והזנות - ברצון האשה. וכל זה עונש אמציה , שתזנה אשתו לעיניו , ובניו ובנותיו יפלו בחרב לפניו , והוא יִגלה וימות על אדמה טמאה; וכל זה - בעבור בזותו נבואת האל , מצטרף אל שאר עונותיו , שהיה עובד עבודה זרה ושאר עונות. והאויבים היו הורגים הבנים והבנות הקטנים שלא יוכלו ללכת ברגליהם , לפיכך אמר: ובניך ובנותיך בחרב יפלו. והגדולים היו מַגְלים , זולתי אותם שהיו נלחמים , שהיו הורגים אותם האויבים בהתגברם עליהם. ואדמתך בחבל תחלק - שיחלקוה ביניהם האויבים הבאים לגור בארצכם , עם שאר האדמות; והם הגוים שהביא שם מלך אשור ויושב אותם בערי שומרון (ראה מ"ב יז , כד). ולא תטיף - ולא תדבר; וכן "והיה מטיף העם הזה" (מי' ב , יא); "אל תטיפו יטיפון" (שם , ו). ויונתן תרגם: "לא תליף". לכן - מבואר הוא.