מאגר הכתר עמוס פרק ח עם פירוש רד"ק

פרק ח
(א) כה הראני. כלוב קיץ - סל מלא פירות הקיץ. (ב) ויאמר - בא לפרש לו מה היה מראה הנבואה בפירות הקיץ , רוצה לומר: קץ - להודיעו כי בא הקץ עליהם , להגלותם מארצם. כמו פירות הקיץ שהגיע קץ בשולם , ולוקטים אותם מהעץ ואוכלים מהם ומיבשים מהם , כן בא קץ ישראל להסיעם ממקומם. וקץ וקיץ - אפשר שהם עניין אחד ושורש אחד. עבור לו - כמו שפירשנו (עמ' ז , ח): עבור לו על פשעיו. (ג) והלילו (בנוסחנו: והילילו) שירות היכל - השירות והזמירות שהיו מזמרים בהיכליהם יהפכו להם לקול יללה. ואמרו על השירות והלילו - רוצה לומר: יהפכו להם ליללה; ועל הלשון הזה נאמר "ולפניו תדוץ דאבה" (איוב מא , יד). רב הפגר בכל מקום השליך הס - בכל מקום שישליכו רוב הפגרים המתים , יאמר אחד לחבירו מן המשליכים: הס! כלומר: שתוק , לא נצעק , ונצדיק עלינו את הדין; כמו שפירשנו למעלה (עמ' ו , י). ויונתן תרגם: "בכל אתר יימר דמי וסליק" , כמו שתרגם למעלה (שם). (ד) שמעו זאת השואפים אביון - עניין בליעה; כמו "שאפני אנוש" (תה' נו , ב); "ושאף צמים חילם" (איוב ה , ה). ופירושו: כאלו בולעים אותו כשלוקחים ממונו במרמה ובאונאה; והם העשירים אוצרי הפירות. ולשבית עניי ארץ - כמו 'ולהשבית'; וכן "לשמיד מעזניה" (יש' כג , יא) - כמו 'להשמיד'. ופירושו: הם חושבים לבטלם מן העולם , שלוקחים מה שלהם במרמה ובעָוֶל. עניי ארץ - ענוי כתוב; והעניים ברוב הם ענוים. ויונתן תרגם: "שמעו דא דשייטין כעפרא דארעא מסיכניא ומדמן לבטלא מילי חשיכיא מן ארעא". (ה) לאמר. החדש - חודש הקציר , שימצאו העניים מה יאכלו בשדות; ואחר כן יבואו לידינו לקנות שבר. והשבת ונפתחה בר - וכשיעבור החודש ויבואו העניים לקנות , ידחו אותם לשבת אחרת , ואומרים: יעבור זה השבוע , ובשבוע האחר נפתח אוצר הבר ונמכור. ודוחים אותם כן עד שיעבור ותתייקר התבואה וימכרו לרצונם. שבת - שבוע; כמו "שבע שבתות תמימות תהיינה" (וי' כג , טו). ויונתן פירש החודש - חודש העִבור , ופירש השבת - שמיטה; שתרגם: "דאמרין אימתי ימטי ירח עיבורא ונזבין עיבורא ושמיטתא ונפתח אוצרין" - לפי ששנת העבור מתארכת השנה , מתיקרת התבואה; וכן שנת השמטה , שאינן זורעים , מתיקרת התבואה; ואוצרי פירות מתאוים שנת היוקר. ונשבירה - נמכור. כי מוכר התבואה יקרא 'משביר' , כמו "המשביר לכל עם הארץ" (בר' מב , ו); "אוכל בכסף תשבירני" (דב' ב , כח). והתבואה נקראת 'שבר' , לפי שהיא שוברת הרעב; וכן אמר "שבר רעבון בתיכם" (בר' מב , יט) , על דרך "ישברו פראים צמאם" (תה' קד , יא). להקטין איפה - מקטינים האיפה שמוכרין בה; ומגדילים השקל - שלוקחים הכסף במשקל מלוקחי התבואה , והאבן ששוקלים בה הכסף - מגדילים אותה. ועוד מעוְתים המאזנים , שהם מאזני מרמה - אחר שעוְתו אותם; וכן "ובגדי ערומים תפשיט" (איוב כב , ו); "וטחני קמח" (יש' מז , ב); והדומים להם. הנה כי בשלשה פנים מרמים העניים במכרם להם התבואה. (ו) לקנות - הם מתנכלים אליהם במה שיעשו להם שיקנו אותם , כלומר , שיקנו שדותיהם וכרמיהם בדמים קלים , לרוב דחקם; והם מביאים אותם לזה הדוחק במרמותם. גם חושבים לקנות הם עצמם לעבדים , כמו שכתוב "כי ימוך אחיך עמך ונמכר לך" (ראה וי' כה , לט). ואביון בעבור נעלים - ואפילו בעבור נעלים , שהוא דבר קל , חושבים לקנותם בנכליהם אשר ינכלו להם (ע"פ במ' כה , יח). ויונתן תרגם בעבור נעלים: "בדיל דיחסנון" , וכבר פירשנו פירושו למעלה (עמ' ב , ו). ומפל בר נשביר - ואומרים גם כן: אפילו מפל בר נשביר להם בעת היוקר , שאין דרך למוכרו בשאר העתים. ומפל בר הוא מה שנופל תחת הכברה כשכוברין החטה , שהיא פסולת החטה; ולא יאכלוהו בני אדם , אלא מאכילין אותו לעופות הגדלים בבית , אלא אם כן יהיה יוקר גדול , שאוכלין אותו העניים מרוב דוחק. (ז) נשבע יי' בגאון יעקב - רוצה לומר: כמו "בי נשבעתי" (בר' כב , טז); וכמו שאמר למעלה "בנפשו" (עמ' ו , ח) , והוא יתעלה הוא גאון יעקב. או רוצה לומר: גאון יעקב - בית המקדש , כמו "את גאון יעקב אשר אהב סלה" (תה' מז , ה); וכן אמר למעלה "מתאב אנכי את גאון יעקב" (עמ' ו , ח). ובית המקדש הוא גאון יעקב , כי שם שכן הכבוד. ונשבע בכבודו אשר השכין ביעקב , והם בעוונותיהם סלקוהו ממנו. (ח) העל זאת לא תרגז הארץ - אם על זאת הרעה לא תרגז הארץ?! דין הוא שתרגז הארץ ממקומה ותהפך! ואבל - וישחת כל יושבי (בנוסחנו: יושב) בה , כי מי יוכל לסבול חמס גדול כזה? כמו שנשחתה הארץ במבול מפני החמס (ראה בר' ו , יג; ז) , ונהפכו סדום ועמורה מפני החמס (ראה בר' יט) , כן ראוי שתשחת הארץ הזאת מפני החמס הזה. ועלתה כאור כלה ונגרשה ונשקעה כיאור מצרים - דין הוא שתעלה כולה מים , כמו יאור מצרים שעולה ומתגבר ומתפשט על כל הארץ. כאור - כמו 'כַּיְאור'; וכן אמר למטה בשְנותו הפסוק "ועלתה כיאור כלה" (עמ' ט , ה). ונגרשה - שתהיה נגרשת ממקומה וִיכסוה מים ותהיה נשקעת בתוך המים , כיאור מצרים שמְכסה היבשה בצאתו. כי כשתרעש הארץ רעש גדול , מקום פתיחתה יִמלא מים , ויגברו המים (ע"פ בר' ז , יח - יט) עד שיכסו המקום ההוא. ופירש אדני אבי ז"ל ונגרשה ונשקעה - יֵצאו בגולה ממקום שבתם כצאת היאור ממקומו , והוא שוקע בחפירות ובגבים שחופרים סביבותיו , וכן ישקעו הם בגלות. ויונתן תרגם: "ויסק עלה מלך במשרייתיה דסגיאין כמי נהרא ויחפינה כולה ויתריך ית יתבהא ותשתקע כנהרא דמצרים". ונשקעה - ונשקה כתוב: והכתוב - עניין משקה , כמו "כי כולה משקה" (בר' יג , י); רוצה לומר , שתהיה כלה מים. והקרי ונשקעה הוא מבואר יותר: שתהיה שקועה בתוך המים. (ט) והיה ביום ההוא - ביום חרבן הארץ (ראה לעיל , ח). והבאתי השמש בצהרים - משל על רוב הצרה שתהיה להם; על דרך שאמר "וקדר עליהם היום" (מי' ג , ו). (י) והפכתי. ושמתיה כאבל יחיד - אשים הארץ לאבל גדול , כאָב המתאבל על בנו יחידו , שהוא אבל גדול לו; כן יתאבלו יושבי הארץ אבל כבד מאד (ע"פ בר' נ , יא). ואחריתה כיום מר - כפל עניין במלות שונות , כי אבל היחיד הוא יום מר. (יא) הנה ימים באים - לפי שהם מאסו בנבואת האל , כמו שאמר למעלה "לא תנבא... ולא תטיף" (עמ' ז , טז) , אמר כי עוד יבואו ימים שיתאוו לנבואת האל "ולא ימצאו" (להלן , יב); והם כל ימי בית שני אחר נבואת מלאכי , כי בו פסקה הנבואה , וכן כל ימי הגלות הזה. והשלחתי רעב בארץ - בארץ ישראל יהיה להם זה הרעב וזה הצמא. כמו האדם הרעב שמשוטט לבקש לחם , וכמו האדם הצמא שמחפש למצוא מים , כן ישוטטו ישראל אחר שתפסק הנבואה לבקש דבר יי' , שהוא הנבואה , ולא ימצאו (ראה להלן , יג). וזה כל ימי בית שני וכל ימי זה הגלות. (יב) ונעו מים עד ים - פירש החכם רבי אברהם: מים הדרומי שהוא ים סוף עד הים הגדול שהוא מערב ארץ ישראל; ומצפון ועד מזרח - והנה זכר ארבע הרוחות. והנה בארץ ישראל לא ימצאו דבר הנבואה , כל שכן חוצה לארץ ובימי הגלות. (יג) ביום ההוא תתעלפנה - עניין עייפות ויגיעות הנפש , עד שלא יוכל האדם לעמוד על עצמו וכמעט תצא רוחו; וכן "ותך השמש על ראש יונה ויתעלף" (יונה ד , ח); ובדברי רבותינו ז"ל (ראה שבת ט , ב): שמא יתעלפה. הבתולות היפות והבחורים בצמא - אפילו הבתולות והבחורים , שדרכם להתעסק בתענוגי העולם , יצמאו אל דבר יי' לשמעו; לאורך הימים שפסק מהם , יתאוו מאד אליו. ויונתן תרגם: "ישתלהיין כנשתא דישראל דאינון דמיין לבתולן שפירן דטעאה בשופריהון עם עולמייא חייבין ויהון מטרפין ורמן בצחותא". (יד) הנשבעים באשמת שמרון - כמו שמואסין דבר יי' היום ונשבעים באשמת שמרון וחי אלהיך דן - תחת 'חי יי' , כן יתאוו לו עוד ולא ימצאוהו. ואשמת שומרון הוא העגל אשר בביתאל; ותולה אותו בשומרון - כי ראש מלכות אפרים שומרון (ע"פ יש' ז , ט) , והמלכים הם המחזיקים בעבודת העגלים והעם אחריהם; כמו שפירשנו למעלה (עמ' ז , יב). ואמרו חי אלהיך דן - ויאמרו , כשנשבעים , אחד לחבירו: חי אלהיך אשר בדן - והוא העגל , כי אחד היה בדן (ראה מ"ב יב , כח - ל); והיו נשבעים באותו שבביתאל ובאותו אשר בדן. וחי דרך באר שבע - כי מבאר שבע שהוא סוף התחום היו הולכים אל העגל אשר בדן שהוא בסוף התחום האחר; כמו שכתוב "מדן ועד באר שבע" (מ"א ה , ה). ומרוב שהיו דבקים בעבודת העגלים , היו חושבים שהיו מקבלים שכר יותר אם ילכו לעבוד אשר בדן , כמו שכתוב "וילכו העם לפני האחד עד דן" (מ"א יב , ל). והיו נשבעים: חי אותו שהלכנו אליו דרך באר שבע. ונפלו - אותם שעושים כן יפלו ולא יקומו עוד. ויונתן תרגם: "דקיימין בחובת ואמרן קיימא דחלתא די בדן וקיימין נימוסי די באר שבע"; תרגם דרך כמו "והודעת להם את הדרך" (שמ' יח , כ).