פרק ח
[א]
כֹּ֥ה
הִרְאַ֖נִי
אֲדנָ֣י
יְהֹוִ֑ה
וְהִנֵּ֖ה
כְּל֥וּב
קָֽיִץ:
[ב]
וַיֹּ֗אמֶר
מָֽה־אַתָּ֤ה
רֹאֶה֙
עָמ֔וֹס
וָאֹמַ֖ר
כְּל֣וּב
קָ֑יִץ
וַיֹּ֨אמֶר
יְהוָ֜ה
אֵלַ֗י
בָּ֤א
הַקֵּץ֙
אֶל־עַמִּ֣י
יִשְׂרָאֵ֔ל
לֹא־אוֹסִ֥יף
ע֖וֹד
עֲב֥וֹר
לֽוֹ:
[ג]
וְהֵילִ֜ילוּ
שִׁיר֤וֹת
הֵיכָל֙
בַּיּ֣וֹם
הַה֔וּא
נְאֻ֖ם
אֲדנָ֣י
יְהֹוִ֑ה
רַ֣ב
הַפֶּ֔גֶר
בְּכָל־מָק֖וֹם
הִשְׁלִ֥יךְ
הָֽס:
פ
[ד]
שִׁמְעוּ־זֹ֕את
הַשֹּׁאֲפִ֖ים
אֶבְי֑וֹן
וְלַשְׁבִּ֖ית
עֲנִוֵּי־עֲנִיֵּי־אָֽרֶץ:
[ה]
לֵאמֹ֗ר
מָתַ֞י
יַעֲבֹ֤ר
הַחֹ֙דֶשׁ֙
וְנַשְׁבִּ֣ירָה
שֶּׁ֔בֶר
וְהַשַּׁבָּ֖ת
וְנִפְתְּחָה־בָּ֑ר
לְהַקְטִ֤ין
אֵיפָה֙
וּלְהַגְדִּ֣יל
שֶׁ֔קֶל
וּלְעַוֵּ֖ת
מֹאזְנֵ֥י
מִרְמָֽה:
[ו]
לִקְנ֤וֹת
בַּכֶּ֙סֶף֙
דַּלִּ֔ים
וְאֶבְי֖וֹן
בַּעֲב֣וּר
נַעֲלָ֑יִם
וּמַפַּ֥ל
בַּ֖ר
נַשְׁבִּֽיר:
[ז]
נִשְׁבַּ֥ע
יְהוָ֖ה
בִּגְא֣וֹן
יַעֲקֹ֑ב
אִם־אֶשְׁכַּ֥ח
לָנֶ֖צַח
כָּל־מַעֲשֵׂיהֶֽם:
[ח]
הַ֤עַל
זֹאת֙
לֹא־תִרְגַּ֣ז
הָאָ֔רֶץ
וְאָבַ֖ל
כָּל־יוֹשֵׁ֣ב
בָּ֑הּ
וְעָלְתָ֤ה
כָאֹר֙
כֻּלָּ֔הּ
וְנִגְרְשָׁ֥ה
וְנִשְׁקֳהָ֖
וְנִשְׁקֳעָ֖ה
כִּיא֥וֹר
מִצְרָֽיִם:
פ
[ט]
וְהָיָ֣ה׀
בַּיּ֣וֹם
הַה֗וּא
נְאֻם֙
אֲדנָ֣י
יְהֹוִ֔ה
וְהֵבֵאתִ֥י
הַשֶּׁ֖מֶשׁ
בַּֽצָּהֳרָ֑יִם
וְהַחֲשַׁכְתִּ֥י
לָאָ֖רֶץ
בְּי֥וֹם
אֽוֹר:
[י]
וְהָפַכְתִּ֨י
חַגֵּיכֶ֜ם
לְאֵ֗בֶל
וְכָל־שִֽׁירֵיכֶם֙
לְקִינָ֔ה
וְהַעֲלֵיתִ֤י
עַל־כָּל־מָתְנַ֙יִם֙
שָׂ֔ק
וְעַל־כָּל־רֹ֖אשׁ
קָרְחָ֑ה
וְשַׂמְתִּ֙יהָ֙
כְּאֵ֣בֶל
יָחִ֔יד
וְאַחֲרִיתָ֖הּ
כְּי֥וֹם
מָֽר:
פ
[יא]
הִנֵּ֣ה׀
יָמִ֣ים
בָּאִ֗ים
נְאֻם֙
אֲדנָ֣י
יְהֹוִ֔ה
וְהִשְׁלַחְתִּ֥י
רָעָ֖ב
בָּאָ֑רֶץ
לֹא־רָעָ֤ב
לַלֶּ֙חֶם֙
וְלֹא־צָמָ֣א
לַמַּ֔יִם
כִּ֣י
אִם־לִשְׁמֹ֔עַ
אֵ֖ת
דִּבְרֵ֥י
יְהוָֽה:
[יב]
וְנָעוּ֙
מִיָּ֣ם
עַד־יָ֔ם
וּמִצָּפ֖וֹן
וְעַד־מִזְרָ֑ח
יְשׁ֥וֹטְט֛וּ
לְבַקֵּ֥שׁ
אֶת־דְּבַר־יְהוָ֖ה
וְלֹ֥א
יִמְצָֽאוּ:
[יג]
בַּיּ֨וֹם
הַה֜וּא
תִּ֠תְעַלַּפְנָה
הַבְּתוּלֹ֧ת
הַיָּפ֛וֹת
וְהַבַּחוּרִ֖ים
בַּצָּמָֽא:
[יד]
הַנִּשְׁבָּעִים֙
בְּאַשְׁמַ֣ת
שֹׁמְר֔וֹן
וְאָמְר֗וּ
חֵ֤י
אֱלֹהֶ֙יךָ֙
דָּ֔ן
וְחֵ֖י
דֶּ֣רֶךְ
בְּאֵֽר־שָׁ֑בַע
וְנָפְל֖וּ
וְלֹא־יָק֥וּמוּ
עֽוֹד:
פ
פרק ח
(א)
והנה
כלוב
קיץ
-
סל
מלא
תאינים
מתבשלות
יחד;
אלא
בחודש
תמוז
יש
מהן
מעט
והן
משובחין
,
והשאר
מתבשלות
בחודש
אב
,
והשאר
לוקטין
בחודש
אלול;
אותן
קורא
'קיץ'.
ובלשון
חכמים
(ראה
רש"י
נזיר
ח
,
ב)
קורא
להם
'קייצי
תאנים'.
(ב)
בא
הקץ
על
(בנוסחנו:
אל)
עמי
ישראל
-
ואותו
כלוב
קיץ
שאתה
רואה
מופת
הוא
לישראל
,
שבא
קיצם
ליפרע
מהם
חטאתם.
(ג)
רב
הפגר
-
רבים
הפגרים
בהם.
(ד)
ולשבית
עניי
עמו
(בנוסחנו:
ארץ)
-
כמו
'להשבית
עניי
עמו'.
עכשיו
הולך
ומפרש
מה
שאמר
למעלה
"לא
ידעו
עשות
נכוחה
נאם
יי'
האוצרים
חמס
ושוד
בארמנותיהם"
(עמ'
ג
,
י).
(ה-ו)
לאמר
מתי
יעבור
החודש
ונשבירה
שבר
-
כתרגומו:
"דאמרין
לאימתי
ימטה
ירח
עיבורא
ונזבין
עיבורא";
והשבת
ונפתחה
בר
-
"ושמיטתא
וניפתח
אוצרין".
עומר
שהיה
קרב
בפסח
היה
מתיר
להם
לאכול
בחדש;
וכשהיתה
השנה
מעוברת
ועדיין
היה
רחוק
לפסח
,
היו
מפקיעין
שערים
לתבואת
ישן.
זהו
שאומר
כאן:
מתי
יבוא
עיבור
החודש
-
מתי
יהא
מעובר
חודש
בשנה
,
שנשביר
ביוקר
השבר;
וכשתבוא
שנת
השמיטה
שלא
נזרע
ולא
נקצור
(ע"פ
וי'
כה
,
כ)
,
ונפתח
אוצרות
בר
שלנו
,
שקנינו
לשעבר
באיפה
גדולה
-
נשביר
עכשיו
לעניים
באיפה
קטנה.
וכל
זה
-
לקנות
בכסף
דלים.
ומפל
בר
נשביר
-
הם
קצח
וכמון
(ע"פ
יש'
כח
,
כה)
,
פסולת
שבתבואה
,
נמכור
ביוקר;
לכך
קורא
אותו
'ומפל'
-
שנופל
מן
התבואה;
ונמכור
אותו
תחת
תבואה.
(ח)
ועלתה
כאר
כולה
ונגרשה
ונשקעה
כיאר
מצרים.
כאור
-
ענן;
כמו
"יפיץ
ענן
אורו"
(איוב
לז
,
יא);
ואמר
רבי
יוחנן
(ראה
ב"ר
כו
,
ז)
,
שבאליהו
ובירידת
גשמים
הכתוב
מדבר.
ופתרון
ועלתה
כאר
כולה
-
כענן
זה
שהוא
מלא
גשם
,
שמחשיך
את
העולם
,
שמעלה
ומגרש
רפש
וטיט
(ע"פ
יש'
נז
,
כ)
,
ומשקיע
טיט
,
ומים
טהורין
למעלה;
כן
אשקיע
רשעים
,
הדומין
כים
נגרש
(ראה
יש'
שם)
,
וישארו
הצדיקים.
ונשקעה
-
כמו
"אשקיע
מימיהם"
(יח'
לב
,
יד).
(ט)
והבאתי
השמש
בצהרים
-
מלכות
בית
דוד
הנדמה
לשמש;
כמו
"כסאו
כשמש
נגדי.
כירח
יכון
לעולם"
(בנוסחנו:
עולם;
תה'
פט
,
לז
-
לח)
-
מלכותו
יפסוק
בצהרים
,
כשהוא
מתחזק
יותר
במלכותו.
ועל
יאשיהו
מלך
יהודה
הוא
אומר
,
שהרגוֹ
פרעה
נכה
מלך
מצרים
כשהלך
להציב
יד
בנהר
פרת
(ע"פ
ש"ב
ח
,
ג);
וכן
הוא
אומר
בספר
מלכים
"בימיו
עלה
פרעה
נכה
מלך
מצרים
על
מלך
אשור
על
נהר
פרת
וילך
המלך
יאשיהו
לקראתו
וימיתהו
במגידו
כראותו
אותו"
(מ"ב
כג
,
כט).
יאשיהו
דרש
"וחרב
לא
תעבור
בארצכם"
(וי'
כו
,
ו)
-
אפילו
חרב
של
שלום
לא
תעבר
בארצכם
(ראה
תענית
כב
,
ב);
מיד
עלה
לקראתו
ולא
הניחו
לעבור
בארצו
,
והרגו
פרעה
נכה.
והבאתי
השמש
-
"ובא
השמש"
(וי'
כב
,
ז)
,
שהוא
'הערֵב
שמש'.
(י)
כל
שיריכם
לקינה
-
וכן
הוא
אומר
בדברי
הימים
"ויקוננו
השרים
והשרות
על
יאשיהו"
(ראה
דה"ב
לה
,
כה).
(יא)
כי
אם
לשמוע
את
דבר
(בנוסחנו:
דברי)
יי'
-
שמשפסקה
מלכות
בית
דוד
שוב
לא
נתנבאו
נביאים
לישראל
,
כי
אם
חגי
,
זכריה
ומלאכי.
(יד)
ואמרו
חי
אלהיך
דן
וחי
דרך
באר
שבע
-
שכשהיו
רוצין
לישבע
שבועת
אמת
,
היו
נשבעין:
חי
אלהיך
דן
וחי
דרך
באר
שבע
,
שהלכתי
בו
לעגל
שבדן
ולעגל
שבביתאל.
ונפלו
ולא
יקומו
עוד
-
שמשגלו
עשרת
השבטים
שוב
לא
חזרו.