מאגר הכתר עמוס פרק ח עם פירוש ר' יוסף כספי

פרק ח
(א-ב) כה הראני יי' אלהים והנה כלוב קיץ וכו' - גם בזה הפלגה , כענין "מקל שקד" (יר' א , יא) ו"סיר נפוח" (שם , יג). כי השם לא פירש לו הוראת כלוב , רק הוראת קיץ , ואמר כי זה לְנמשל קץ; ואם הם שני שרשים , כמו "קין" , "קניתי" (בר' ד , א). וזה , כי קיץ - מנחי העי"ן , וקץ - מבעלי הכפל. כל שכן שאע"פ שלא האריך בכאן בפירוש , כמו שלא האריך בכל פירוש 'אנך' (ראה עמ' ז , ז - ח) , כן עשה בכאן; והעד: מה שכתוב ביחזקאל "בא הקץ הקיץ עליך" (יח' ז , ה). וזה , כי שרש קיץ בכאן - להורות על ענין "הקיץ הנער" (מ"ב ד , לא) , שהוא התעוררות תנועה; וכן מטעם "קצתי בחיי" (בר' כז , מו); וכן מטעם "קיץ וחורף" (בר' ח , כב). כי בקיץ יעלה לעולם מלך אשור , וגם כל הלוחמים כן , בכל או ברוב. ובאור כל אלו הענינים 'אוצר יי'' יבא. (ג) והלילו (בנוסחנו: והילילו) שירות - הפך אמרוֹ "תדוץ דאבה" (איוב מא , יד); והענין בזה - כמו שיאמר עוד (ראה להלן , י). השליך - גזרה נפרדת בעצמה , כי יש 'טרחא' במלת מקום. והטעם: המשליך השליך; כלומר: האויב , וגם כל אדם היה משליך הפגר בחפזון ודרך בִּזוי. וכן הס היא גזרה אחרת נפרדת; כלומר: 'ויאמר' , כמו שפירשנו (עמ' ו , י). וגם עם זה נכון כי הס הוא דבר הנביא , גם לסבה שזכרנו לפנים (שם). (ה) החדש - ראש החדש; כי היו עושים חג וזבחים. (ז) בגאון יעקב - על דרך האמת ועל מה שעבר. וטעם זה כמו שקדם: "נשבע יי'... בנפשו" (עמ' ו , ח) , כלומר: בעצמו; כי אין לו יתעלה נפש. וטעם השבועה - לְענין , ובאור כלל זה 'אוצר יי'' יבא. (ח-ט) ועלתה כאור - אין הכרח שיהיה זה כמו כיאור בעבור שכן כתוב אחר כן. והלא כתוב בירמיה "כאריה יעלה" (יר' מט , יט) - וכמה עולים יש , וכל אחד משל נָאות בנמשל; כאמרו 'השמש עולה' , וזה ידוע שהוא מונח לעליית השמש על האופק או מן האופק , כי זהו ענין נגוד התנועה. וכן נאמרו אלו הדמיונים המתנגדים על השחר , כאמרנו "כשחר פרוש על ההרים" (יואל ב , ב) , וכאשר נדמה מלך שומרון בשחר (ראה הו' י , ז). ומזה הצד נמשלה קהלת יעקב בכאן , להסתלקה מן הארץ כהסתלק האור בערב פתאום , ברגע אחד. וכן יפרש עוד: והבאתי השמש. ואמר משל לזה בכאן גם כן , והוא אומרו ונגרשה ונשקעה כיאור מצרים; וטעם ונגרשה - כמו "כים נגרש" , "ויגרשו מימיו" (יש' נז , כ); כלומר , שהיא עולה ואחר תשקע , כמו שידוע שכן ענין יאור מצרים. וכן היו ישראל , כי עלו תחלה ואחר נשקעו בעונותם. בצהרים - ביום אור , לפי מחשבתם; והפך זה: "ביום רעה" (יר' יז , יז) , כי הוא על דרך האמת. ובאור זה הכלל 'אוצר יי'' יבא. (י) אבל יחיד - נכון ענינו כטעם "כמספד על היחיד" (זכ' יב , י); כלומר: על הבן היחיד. וגם , שהמתאבל הוא יחיד בצערו; כי אבל רבים - חצי נחמה. והכל נכון יחד. (יא) לא רעב ללחם ולא צמא למים - די בזה משל לכמה שמות בספרי הקדש שלנו. ובאור זה הכלל 'אוצר יי'' יבא. (יב) ולא ימצאו - כי אבדו כל הנביאים בעת הגלות והצרות ולא יקומו עוד. גם זה 'אוצר יי'' יבא.