פרק ח
[א]
כה
הראני
אדני
יהוה
והנה
כלוב
קיץ:
[ב]
ויאמר
מה־אתה
ראה
עמוס
ואמר
כלוב
קיץ
ויאמר
יהוה
אלי
בא
הקץ
אל־עמי
ישראל
לא־אוסיף
עוד
עבור
לו:
[ג]
והילילו
שירות
היכל
ביום
ההוא
נאם
אדני
יהוה
רב
הפגר
בכל־מקום
השליך
הס:
פ
[ד]
שמעו־זאת
השאפים
אביון
ולשבית
ענוי־עניי־ארץ:
[ה]
לאמר
מתי
יעבר
החדש
ונשבירה
שבר
והשבת
ונפתחה־בר
להקטין
איפה
ולהגדיל
שקל
ולעות
מאזני
מרמה:
[ו]
לקנות
בכסף
דלים
ואביון
בעבור
נעלים
ומפל
בר
נשביר:
[ז]
נשבע
יהוה
בגאון
יעקב
אם־אשכח
לנצח
כל־מעשיהם:
[ח]
העל
זאת
לא־תרגז
הארץ
ואבל
כל־יושב
בה
ועלתה
כאר
כלה
ונגרשה
ונשקה
ונשקעה
כיאור
מצרים:
פ
[ט]
והיה׀
ביום
ההוא
נאם
אדני
יהוה
והבאתי
השמש
בצהרים
והחשכתי
לארץ
ביום
אור:
[י]
והפכתי
חגיכם
לאבל
וכל־שיריכם
לקינה
והעליתי
על־כל־מתנים
שק
ועל־כל־ראש
קרחה
ושמתיה
כאבל
יחיד
ואחריתה
כיום
מר:
פ
[יא]
הנה׀
ימים
באים
נאם
אדני
יהוה
והשלחתי
רעב
בארץ
לא־רעב
ללחם
ולא־צמא
למים
כי
אם־לשמע
את
דברי
יהוה:
[יב]
ונעו
מים
עד־ים
ומצפון
ועד־מזרח
ישוטטו
לבקש
את־דבר־יהוה
ולא
ימצאו:
[יג]
ביום
ההוא
תתעלפנה
הבתולת
היפות
והבחורים
בצמא:
[יד]
הנשבעים
באשמת
שמרון
ואמרו
חי
אלהיך
דן
וחי
דרך
באר־שבע
ונפלו
ולא־יקומו
עוד:
פ