מאגר הכתר עמוס פרק ח עם פירוש ראב"ע

פרק ח
[א] כֹּ֥ה הִרְאַ֖נִי אֲדנָ֣י יְהֹוִ֑ה וְהִנֵּ֖ה כְּל֥וּב קָֽיִץ:
[ב] וַיֹּ֗אמֶר מָֽה־אַתָּ֤ה רֹאֶה֙ עָמ֔וֹס וָאֹמַ֖ר כְּל֣וּב קָ֑יִץ וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י בָּ֤א הַקֵּץ֙ אֶל־עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹא־אוֹסִ֥יף ע֖וֹד עֲב֥וֹר לֽוֹ:
[ג] וְהֵילִ֜ילוּ שִׁיר֤וֹת הֵיכָל֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא נְאֻ֖ם אֲדנָ֣י יְהֹוִ֑ה רַ֣ב הַפֶּ֔גֶר בְּכָל־מָק֖וֹם הִשְׁלִ֥יךְ הָֽס: פ
[ד] שִׁמְעוּ־זֹ֕את הַשֹּׁאֲפִ֖ים אֶבְי֑וֹן וְלַשְׁבִּ֖ית עֲנִוֵּי־עֲנִיֵּי־אָֽרֶץ:
[ה] לֵאמֹ֗ר מָתַ֞י יַעֲבֹ֤ר הַחֹ֙דֶשׁ֙ וְנַשְׁבִּ֣ירָה שֶּׁ֔בֶר וְהַשַּׁבָּ֖ת וְנִפְתְּחָה־בָּ֑ר לְהַקְטִ֤ין אֵיפָה֙ וּלְהַגְדִּ֣יל שֶׁ֔קֶל וּלְעַוֵּ֖ת מֹאזְנֵ֥י מִרְמָֽה:
[ו] לִקְנ֤וֹת בַּכֶּ֙סֶף֙ דַּלִּ֔ים וְאֶבְי֖וֹן בַּעֲב֣וּר נַעֲלָ֑יִם וּמַפַּ֥ל בַּ֖ר נַשְׁבִּֽיר:
[ז] נִשְׁבַּ֥ע יְהוָ֖ה בִּגְא֣וֹן יַעֲקֹ֑ב אִם־אֶשְׁכַּ֥ח לָנֶ֖צַח כָּל־מַעֲשֵׂיהֶֽם:
[ח] הַ֤עַל זֹאת֙ לֹא־תִרְגַּ֣ז הָאָ֔רֶץ וְאָבַ֖ל כָּל־יוֹשֵׁ֣ב בָּ֑הּ וְעָלְתָ֤ה כָאֹר֙ כֻּלָּ֔הּ וְנִגְרְשָׁ֥ה וְנִשְׁקֳהָ֖ וְנִשְׁקֳעָ֖ה כִּיא֥וֹר מִצְרָֽיִם: פ
[ט] וְהָיָ֣ה׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נְאֻם֙ אֲדנָ֣י יְהֹוִ֔ה וְהֵבֵאתִ֥י הַשֶּׁ֖מֶשׁ בַּֽצָּהֳרָ֑יִם וְהַחֲשַׁכְתִּ֥י לָאָ֖רֶץ בְּי֥וֹם אֽוֹר:
[י] וְהָפַכְתִּ֨י חַגֵּיכֶ֜ם לְאֵ֗בֶל וְכָל־שִֽׁירֵיכֶם֙ לְקִינָ֔ה וְהַעֲלֵיתִ֤י עַל־כָּל־מָתְנַ֙יִם֙ שָׂ֔ק וְעַל־כָּל־רֹ֖אשׁ קָרְחָ֑ה וְשַׂמְתִּ֙יהָ֙ כְּאֵ֣בֶל יָחִ֔יד וְאַחֲרִיתָ֖הּ כְּי֥וֹם מָֽר: פ
[יא] הִנֵּ֣ה׀ יָמִ֣ים בָּאִ֗ים נְאֻם֙ אֲדנָ֣י יְהֹוִ֔ה וְהִשְׁלַחְתִּ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ לֹא־רָעָ֤ב לַלֶּ֙חֶם֙ וְלֹא־צָמָ֣א לַמַּ֔יִם כִּ֣י אִם־לִשְׁמֹ֔עַ אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י יְהוָֽה:
[יב] וְנָעוּ֙ מִיָּ֣ם עַד־יָ֔ם וּמִצָּפ֖וֹן וְעַד־מִזְרָ֑ח יְשׁ֥וֹטְט֛וּ לְבַקֵּ֥שׁ אֶת־דְּבַר־יְהוָ֖ה וְלֹ֥א יִמְצָֽאוּ:
[יג] בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּפְנָה הַבְּתוּלֹ֧ת הַיָּפ֛וֹת וְהַבַּחוּרִ֖ים בַּצָּמָֽא:
[יד] הַנִּשְׁבָּעִים֙ בְּאַשְׁמַ֣ת שֹׁמְר֔וֹן וְאָמְר֗וּ חֵ֤י אֱלֹהֶ֙יךָ֙ דָּ֔ן וְחֵ֖י דֶּ֣רֶךְ בְּאֵֽר־שָׁ֑בַע וְנָפְל֖וּ וְלֹא־יָק֥וּמוּ עֽוֹד: פ

פרק ח
(א) כה. כלוב - סל. קיץ - פרי הקיץ: "על קיצך ועל קצירך" (יש' טז , ט). (ב) ויאמר - הכל בדרך מראות נבואה , כאשר אמר לירמיהו: "מה אתה רואה?" , יא) , ואמר: "מקל שקד" (שם) , וענה: "כי שוקד אני" (שם , יב); "שוקד" - לא אזוז ולא אסור עד עשותי את דברי. והנה כאשר הפרי לא יבוא כי אם בקצו , כך בא הקץ לא אוסיף עוד עבור זה הקץ. ויפת אמר: עבור על עוונו. (ג) והלילו. רב הפגר - החללים. בכל מקום השליך הס - שלא ירך לב השומעים. (ד) שמעו. השואפים - כמו "שאפני אנוש" (תה' נו , ב); "שאפה רוח" (יר' ב , כד). ולשבית - להשבית , כמו "לשמיד" (יש' כג , יא); ונפתח הלמ"ד להורות על הה"א. וטעם 'להשבית' - להכריתם. (ה) לאמר... - ידבר על האוצרים הבר: אולי תבא שנת רעב , כאשר יעבר זה החדש ולא ירד מטר; אז נמכר הבר ביוקר. ויקטינו האיפה שימודו בה הבר , ויגְדִלו השקל לקחת יותר. והם דברי מרמה באבן ובמאזנים. (ו) לקנות. הדלים - בצערם מוכרים נפשם בכסף לקנות בר , ואפילו בעבור דבר קל כמו נעלים - מרב הדחק. ומפל בר נשביר - הנופל מהכברה נמכר. (ז) נשבע. בגאון יעקב - הוא השם הנכבד , שלא ידָעוֹ גוי רק יעקב. ויפת אמר: על הארון: "גאון עזכם" (יח' כד , כא); "ויתן לשבי עזו" (תה' עח , סא). (ח) העל. ועלתה כאור - חסר יו"ד , כאילו כתוב: כיאור. והעד , שהוא כופל זה הפסוק בסוף הפרשה , ושם כתוב "ועלתה כיאור כולה" (עמ' ט , ה). והטעם: ראויה היא הארץ שתטבע ותרגז , כי היא על המים; וכן כתוב "לרוקע הארץ על המים" (תה' קלו , ו). (ט) והיה - אשנה המנהג לבא השמש בחצי היום; כדרך "וקדר עליהם היום" (מי' ג , ו). (י) והפכתי. ושמתיה - הטעם: הארץ; כי כל יושביה יתאבלו כאבל אב על בן יחיד. ואחריתה כיום מר - שלא נראה כמוהו. (יא) הנה. והשלחתי - כמו "משליח בך" (שמ' ח , יז). בעבור שאמר אמציה "לא תטיף" (עמ' ז , טז) , התנבא כי ימותו הנביאים. (יב) ונעו מים סוף , שהוא דרומי לארץ ישראל , עד הים הגדול מבא השמש (ע"פ יהו' א , ד). ישוטטו - ישראל. (יג) ביום - הטעם: כאשר לא ימצאו דבר יי' , תבכינה הבתולות ואפילו היפות , עד לא יועיל להם היופי שלהם כי יתגנו מרוב הצער. גם הבחורים , כי השם סר מעליהם; כמו שאול שלא ענהו השם גם באורים , גם בחלומות , גם בנבאים (ראה ש"א כח , ו). (יד) הנשבעים. ואשר יפחדו ממנו , כן יהיה , ונפלו ולא יקומו [עוד].