מאגר הכתר עמוס פרק ח עם פירוש ראב"ע

פרק ח
(א) כה. כלוב - סל. קיץ - פרי הקיץ: "על קיצך ועל קצירך" (יש' טז , ט). (ב) ויאמר - הכל בדרך מראות נבואה , כאשר אמר לירמיהו: "מה אתה רואה?" (א , יא) , ואמר: "מקל שקד" (שם) , וענה: "כי שוקד אני" (שם , יב); "שוקד" - לא אזוז ולא אסור עד עשותי את דברי. והנה כאשר הפרי לא יבוא כי אם בקצו , כך בא הקץ לא אוסיף עוד עבור זה הקץ. ויפת אמר: עבור על עוונו. (ג) והלילו. רב הפגר - החללים. בכל מקום השליך הס - שלא ירך לב השומעים. (ד) שמעו. השואפים - כמו "שאפני אנוש" (תה' נו , ב); "שאפה רוח" (יר' ב , כד). ולשבית - להשבית , כמו "לשמיד" (יש' כג , יא); ונפתח הלמ"ד להורות על הה"א. וטעם 'להשבית' - להכריתם. (ה) לאמר... - ידבר על האוצרים הבר: אולי תבא שנת רעב , כאשר יעבר זה החדש ולא ירד מטר; אז נמכר הבר ביוקר. ויקטינו האיפה שימודו בה הבר , ויגְדִלו השקל לקחת יותר. והם דברי מרמה באבן ובמאזנים. (ו) לקנות. הדלים - בצערם מוכרים נפשם בכסף לקנות בר , ואפילו בעבור דבר קל כמו נעלים - מרב הדחק. ומפל בר נשביר - הנופל מהכברה נמכר. (ז) נשבע. בגאון יעקב - הוא השם הנכבד , שלא ידָעוֹ גוי רק יעקב. ויפת אמר: על הארון: "גאון עזכם" (יח' כד , כא); "ויתן לשבי עזו" (תה' עח , סא). (ח) העל. ועלתה כאור - חסר יו"ד , כאילו כתוב: כיאור. והעד , שהוא כופל זה הפסוק בסוף הפרשה , ושם כתוב "ועלתה כיאור כולה" (עמ' ט , ה). והטעם: ראויה היא הארץ שתטבע ותרגז , כי היא על המים; וכן כתוב "לרוקע הארץ על המים" (תה' קלו , ו). (ט) והיה - אשנה המנהג לבא השמש בחצי היום; כדרך "וקדר עליהם היום" (מי' ג , ו). (י) והפכתי. ושמתיה - הטעם: הארץ; כי כל יושביה יתאבלו כאבל אב על בן יחיד. ואחריתה כיום מר - שלא נראה כמוהו. (יא) הנה. והשלחתי - כמו "משליח בך" (שמ' ח , יז). בעבור שאמר אמציה "לא תטיף" (עמ' ז , טז) , התנבא כי ימותו הנביאים. (יב) ונעו מים סוף , שהוא דרומי לארץ ישראל , עד הים הגדול מבא השמש (ע"פ יהו' א , ד). ישוטטו - ישראל. (יג) ביום - הטעם: כאשר לא ימצאו דבר יי' , תבכינה הבתולות ואפילו היפות , עד לא יועיל להם היופי שלהם כי יתגנו מרוב הצער. גם הבחורים , כי השם סר מעליהם; כמו שאול שלא ענהו השם גם באורים , גם בחלומות , גם בנבאים (ראה ש"א כח , ו). (יד) הנשבעים. ואשר יפחדו ממנו , כן יהיה , ונפלו ולא יקומו [עוד].