פרק ח
[א]
כֹּ֥ה
הִרְאַ֖נִי
אֲדנָ֣י
יְהֹוִ֑ה
וְהִנֵּ֖ה
כְּל֥וּב
קָֽיִץ:
[ב]
וַיֹּ֗אמֶר
מָֽה־אַתָּ֤ה
רֹאֶה֙
עָמ֔וֹס
וָאֹמַ֖ר
כְּל֣וּב
קָ֑יִץ
וַיֹּ֨אמֶר
יְהוָ֜ה
אֵלַ֗י
בָּ֤א
הַקֵּץ֙
אֶל־עַמִּ֣י
יִשְׂרָאֵ֔ל
לֹא־אוֹסִ֥יף
ע֖וֹד
עֲב֥וֹר
לֽוֹ:
[ג]
וְהֵילִ֜ילוּ
שִׁיר֤וֹת
הֵיכָל֙
בַּיּ֣וֹם
הַה֔וּא
נְאֻ֖ם
אֲדנָ֣י
יְהֹוִ֑ה
רַ֣ב
הַפֶּ֔גֶר
בְּכָל־מָק֖וֹם
הִשְׁלִ֥יךְ
הָֽס:
פ
[ד]
שִׁמְעוּ־זֹ֕את
הַשֹּׁאֲפִ֖ים
אֶבְי֑וֹן
וְלַשְׁבִּ֖ית
עֲנִוֵּי־עֲנִיֵּי־אָֽרֶץ:
[ה]
לֵאמֹ֗ר
מָתַ֞י
יַעֲבֹ֤ר
הַחֹ֙דֶשׁ֙
וְנַשְׁבִּ֣ירָה
שֶּׁ֔בֶר
וְהַשַּׁבָּ֖ת
וְנִפְתְּחָה־בָּ֑ר
לְהַקְטִ֤ין
אֵיפָה֙
וּלְהַגְדִּ֣יל
שֶׁ֔קֶל
וּלְעַוֵּ֖ת
מֹאזְנֵ֥י
מִרְמָֽה:
[ו]
לִקְנ֤וֹת
בַּכֶּ֙סֶף֙
דַּלִּ֔ים
וְאֶבְי֖וֹן
בַּעֲב֣וּר
נַעֲלָ֑יִם
וּמַפַּ֥ל
בַּ֖ר
נַשְׁבִּֽיר:
[ז]
נִשְׁבַּ֥ע
יְהוָ֖ה
בִּגְא֣וֹן
יַעֲקֹ֑ב
אִם־אֶשְׁכַּ֥ח
לָנֶ֖צַח
כָּל־מַעֲשֵׂיהֶֽם:
[ח]
הַ֤עַל
זֹאת֙
לֹא־תִרְגַּ֣ז
הָאָ֔רֶץ
וְאָבַ֖ל
כָּל־יוֹשֵׁ֣ב
בָּ֑הּ
וְעָלְתָ֤ה
כָאֹר֙
כֻּלָּ֔הּ
וְנִגְרְשָׁ֥ה
וְנִשְׁקֳהָ֖
וְנִשְׁקֳעָ֖ה
כִּיא֥וֹר
מִצְרָֽיִם:
פ
[ט]
וְהָיָ֣ה׀
בַּיּ֣וֹם
הַה֗וּא
נְאֻם֙
אֲדנָ֣י
יְהֹוִ֔ה
וְהֵבֵאתִ֥י
הַשֶּׁ֖מֶשׁ
בַּֽצָּהֳרָ֑יִם
וְהַחֲשַׁכְתִּ֥י
לָאָ֖רֶץ
בְּי֥וֹם
אֽוֹר:
[י]
וְהָפַכְתִּ֨י
חַגֵּיכֶ֜ם
לְאֵ֗בֶל
וְכָל־שִֽׁירֵיכֶם֙
לְקִינָ֔ה
וְהַעֲלֵיתִ֤י
עַל־כָּל־מָתְנַ֙יִם֙
שָׂ֔ק
וְעַל־כָּל־רֹ֖אשׁ
קָרְחָ֑ה
וְשַׂמְתִּ֙יהָ֙
כְּאֵ֣בֶל
יָחִ֔יד
וְאַחֲרִיתָ֖הּ
כְּי֥וֹם
מָֽר:
פ
[יא]
הִנֵּ֣ה׀
יָמִ֣ים
בָּאִ֗ים
נְאֻם֙
אֲדנָ֣י
יְהֹוִ֔ה
וְהִשְׁלַחְתִּ֥י
רָעָ֖ב
בָּאָ֑רֶץ
לֹא־רָעָ֤ב
לַלֶּ֙חֶם֙
וְלֹא־צָמָ֣א
לַמַּ֔יִם
כִּ֣י
אִם־לִשְׁמֹ֔עַ
אֵ֖ת
דִּבְרֵ֥י
יְהוָֽה:
[יב]
וְנָעוּ֙
מִיָּ֣ם
עַד־יָ֔ם
וּמִצָּפ֖וֹן
וְעַד־מִזְרָ֑ח
יְשׁ֥וֹטְט֛וּ
לְבַקֵּ֥שׁ
אֶת־דְּבַר־יְהוָ֖ה
וְלֹ֥א
יִמְצָֽאוּ:
[יג]
בַּיּ֨וֹם
הַה֜וּא
תִּ֠תְעַלַּפְנָה
הַבְּתוּלֹ֧ת
הַיָּפ֛וֹת
וְהַבַּחוּרִ֖ים
בַּצָּמָֽא:
[יד]
הַנִּשְׁבָּעִים֙
בְּאַשְׁמַ֣ת
שֹׁמְר֔וֹן
וְאָמְר֗וּ
חֵ֤י
אֱלֹהֶ֙יךָ֙
דָּ֔ן
וְחֵ֖י
דֶּ֣רֶךְ
בְּאֵֽר־שָׁ֑בַע
וְנָפְל֖וּ
וְלֹא־יָק֥וּמוּ
עֽוֹד:
פ
פרק ח
[א]
כה
הראני
אדני
יהוה
והנה
כלוב
קיץ:
[ב]
ויאמר
מה אתה
ראה
עמוס
ואמר
כלוב
קיץ
ויאמר
יהוה
אלי
בא
הקץ
אל עמי
ישראל
לא אוסיף
עוד
עבור
לו:
[ג]
והילילו
שירות
היכל
ביום
ההוא
נאם
אדני
יהוה
רב
הפגר
בכל מקום
השליך
הס:
פ
[ד]
שמעו זאת
השאפים
אביון
ולשבית
ענוי עניי ארץ:
[ה]
לאמר
מתי
יעבר
החדש
ונשבירה
שבר
והשבת
ונפתחה בר
להקטין
איפה
ולהגדיל
שקל
ולעות
מאזני
מרמה:
[ו]
לקנות
בכסף
דלים
ואביון
בעבור
נעלים
ומפל
בר
נשביר:
[ז]
נשבע
יהוה
בגאון
יעקב
אם אשכח
לנצח
כל מעשיהם:
[ח]
העל
זאת
לא תרגז
הארץ
ואבל
כל יושב
בה
ועלתה
כאר
כלה
ונגרשה
ונשקה
ונשקעה
כיאור
מצרים:
פ
[ט]
והיה׀
ביום
ההוא
נאם
אדני
יהוה
והבאתי
השמש
בצהרים
והחשכתי
לארץ
ביום
אור:
[י]
והפכתי
חגיכם
לאבל
וכל שיריכם
לקינה
והעליתי
על כל מתנים
שק
ועל כל ראש
קרחה
ושמתיה
כאבל
יחיד
ואחריתה
כיום
מר:
פ
[יא]
הנה׀
ימים
באים
נאם
אדני
יהוה
והשלחתי
רעב
בארץ
לא רעב
ללחם
ולא צמא
למים
כי
אם לשמע
את
דברי
יהוה:
[יב]
ונעו
מים
עד ים
ומצפון
ועד מזרח
ישוטטו
לבקש
את דבר יהוה
ולא
ימצאו:
[יג]
ביום
ההוא
תתעלפנה
הבתולת
היפות
והבחורים
בצמא:
[יד]
הנשבעים
באשמת
שמרון
ואמרו
חי
אלהיך
דן
וחי
דרך
באר שבע
ונפלו
ולא יקומו
עוד:
פ