מאגר הכתר עמוס פרק ט עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק ט
(א) ראיתי יי' (בנוסחנו: את אדני) נצב על המזבח - זה מעשר מסעות שנסעה שכינה מבית המקדש (ראה ר"ה לא , א). ויאמר הך הכפתור וירעשו הסיפים - זה כפתור שבאמצע הגג , שמהגג נופל , וירעשו הסיפים שהגג עליהם. ועל יאשיהו הוא אומר , שנהרג , והבית נחרב: ובצעם בראש כולם - ביאשיהו התחיל , ובצדקיהו השלים: ואחריתם בחרב אהרוג; ועל צדקיהו הוא אומר , שנהרג חילו ובניו , והוא עיור (ראה מ"ב כה , ה - ז). (ב) ואם יעלו השמים משם אורידם , אם יחתרו בשאול משם ידי תקחם - צדקיה וחילו שברחו בתוך המערה כל הלילה (ראה מ"ב כה , ד). (ג) בקרקע הים - באיי הים. (ה) ועלתה כיאר כולה ושקעה כיאר מצרים - שעולֶה ומשקה כל ארץ מצרים , ומעלה על שפת היאר טיט ורפש שבו; כמו כן אשקיע הרשעים שהם כמים שמגרשים טיט ורפש (ע"פ יש' נז , כ) , וישארו הצדיקים. (ו) ואגודתו על ארץ יסדה - הם היושבים בארץ. הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ - לאותן האומות שהם רבים כמי הים , להם קורא הקדוש ברוך הוא לבוא על ישראל. (ז) הלא (בנוסחנו: הלוא) כבני כושיים אתם לי בני ישראל נאם יי' , הלא (בנוסחנו: הלוא) אנכי העליתי אתכם מארץ מצרים בשביל שאתם תהיו לי לעם. וכן הוא אומר "והוצאתי אתכם מתחת סיבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם" וגו' , "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים" (שמ' ו , ו - ז). ואמר: הואיל ולא שמרתם אתם בריתי , חשובים אתם לפני כפלשתים (בנוסחנו: פלשתיים) שהעליתי מגלות כפתור וארם מקיר , שגלו שם , כמה דאמר "וגלו עם ארם קירה אמר יי'" (עמ' א , ה). וכן עשיתי לבני כוש; וגם הם לא שמרו את בריתי כמו כן. (ח) הנה עיני יי' אלהים בממלכה החטאה - הוא ממלכות בית ישראל שחטאו להקדוש ברוך הוא ולא שמרו את בריתו. והשמדתי אותה מעל פני האדמה - שכל עשרת השבטים גלו בשנת תשע להושע (ראה מ"ב יז , ו). אפס כי לא השמיד אשמיד - שאיני עושה מכל וכל כלייה בכם. (ט) כאשר ינוע בכברה ולא יפול צרור ארץ - כמו שינוע אדם תבואה בכברה ומניע הצרור - הפסולת שבתוכו , ואינו נופל מתוך הכברה; כמו כן אני מניעם בגלות. (י) בחרב ימותו כל חטאי עמי - על גלות צדקיה הוא מתנבא , שנהרגו. (יא) אקים את סוכת דוד הנופלת - על בית המקדש הוא אומר. ובניתיה כימי עולם - שאבנה את עמי כמתחילה. (יב) למען ירשו (בנוסחנו: יירשו) את שארית עמים (צ"ל: אדום) וכל הגוים - ומי יִרָשם? בית ישראל אשר אקרא שמי עליהם. (יג) וניגש חורש בקוצר ודורך ענבים במשך הזרע וגו'. חורש - רי"ש קמצא (צרי) וניגון טעמו , וכן בקוצר - צד"י קמץ וניגון טעמו , ולפי שהוא לשון פּוֹעֵל: חורש , קוצר - כגון 'אוכל' , 'שומר'. אבל אם היה הניגון תלוי בחי"ת של חורש והרי"ש בשלש נקודות , היה שֵם דבר , כגון "חורש מיצל" (יח' לא , ג). וכן אם היה תלוי בקו"ף הניגון של קוצר והצד"י נקודה בשלש נקודות , היה שֵם דבר , כגון "אשר לא מילא כפו קוֹצֶר" (בנוסחנו: קוֹצֵר; ראה תה' קכט , ז). וזה פתרונו: וניגש חורש בקוצר - שכל כך ברכה תהא מצוייה , שאדם חורש שדהו עכשיו , ישיג אותו קוצר התבואה; וכן דורך ענבים ישיג למושך הזרע בכרם , לקצור מהרה תבואת הכרם. ועכשיו ריפא כאן מעין מכה שאמר למעלה: "גם אני מנעתי מכם את הגשם בעוד שלשה חדשים לקציר" (עמ' ד , ז) , לכך נאמר: והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה - ברביבים (ע"פ תה' סה , יא). (יד-טו) כנגד שאמר למעלה "הרבות גנות וכרמים תאינים וזיתים יאכל הגזם" (ראה עמ' ד , ט) - חזר וריפא כאן: נטעו כרמים ושתו את יינם , עשו גנות ואכלו את פריהן (בנוסחנו: פריהם). וכנגד שאמר למעלה "והניעותי בכל הגוים את כל ישראל" (ראה פס' ט) - חזר וריפא כאן: ונטעתים על אדמתם ולא ינטשו (בנוסחנו: ינתשו) עוד מעל אדמתם - לעולם.