פרק ט
[א]
רָאִ֨יתִי
אֶת־אֲדנָ֜י
נִצָּ֣ב
עַֽל־הַמִּזְבֵּ֗חַ
וַיֹּאמֶר֩
הַ֨ךְ
הַכַּפְתּ֜וֹר
וְיִרְעֲשׁ֣וּ
הַסִּפִּ֗ים
וּבְצַ֙עַם֙
בְּרֹ֣אשׁ
כֻּלָּ֔ם
וְאַחֲרִיתָ֖ם
בַּחֶ֣רֶב
אֶהֱרֹ֑ג
לֹֽא־יָנ֤וּס
לָהֶם֙
נָ֔ס
וְלֹא־יִמָּלֵ֥ט
לָהֶ֖ם
פָּלִֽיט:
[ב]
אִם־יַחְתְּר֣וּ
בִשְׁא֔וֹל
מִשָּׁ֖ם
יָדִ֣י
תִקָּחֵ֑ם
וְאִֽם־יַעֲלוּ֙
הַשָּׁמַ֔יִם
מִשָּׁ֖ם
אוֹרִידֵֽם:
[ג]
וְאִם־יֵחָֽבְאוּ֙
בְּרֹ֣אשׁ
הַכַּרְמֶ֔ל
מִשָּׁ֥ם
אֲחַפֵּ֖שׂ
וּלְקַחְתִּ֑ים
וְאִם־יִסָּ֨תְר֜וּ
מִנֶּ֤גֶד
עֵינַי֙
בְּקַרְקַ֣ע
הַיָּ֔ם
מִשָּׁ֛ם
אֲצַוֶּ֥ה
אֶת־הַנָּחָ֖שׁ
וּנְשָׁכָֽם:
[ד]
וְאִם־יֵלְכ֤וּ
בַשְּׁבִי֙
לִפְנֵ֣י
אֹֽיְבֵיהֶ֔ם
מִשָּׁ֛ם
אֲצַוֶּ֥ה
אֶת־הַחֶ֖רֶב
וַהֲרָגָ֑תַם
וְשַׂמְתִּ֨י
עֵינִ֧י
עֲלֵיהֶ֛ם
לְרָעָ֖ה
וְלֹ֥א
לְטוֹבָֽה:
[ה]
וַאדנָ֨י
יְהֹוִ֜ה
הַצְּבָא֗וֹת
הַנּוֹגֵ֤עַ
בָּאָ֙רֶץ֙
וַתָּמ֔וֹג
וְאָבְל֖וּ
כָּל־י֣וֹשְׁבֵי
בָ֑הּ
וְעָלְתָ֤ה
כַיְאֹר֙
כֻּלָּ֔הּ
וְשָׁקְעָ֖ה
כִּיאֹ֥ר
מִצְרָֽיִם:
[ו]
הַבּוֹנֶ֤ה
בַשָּׁמַ֙יִם֙
מַעֲלוֹתָ֔ו
מַעֲלוֹתָ֔יו
וַאֲגֻדָּת֖וֹ
עַל־אֶ֣רֶץ
יְסָדָ֑הּ
הַקֹּרֵ֣א
לְמֵֽי־הַיָּ֗ם
וַֽיִּשְׁפְּכֵ֛ם
עַל־פְּנֵ֥י
הָאָ֖רֶץ
יְהוָ֥ה
שְׁמֽוֹ:
פ
[ז]
הֲל֣וֹא
כִבְנֵי֩
כֻשִׁיִּ֨ים
אַתֶּ֥ם
לִ֛י
בְּנֵ֥י
יִשְׂרָאֵ֖ל
נְאֻם־יְהוָ֑ה
הֲל֣וֹא
אֶת־יִשְׂרָאֵ֗ל
הֶעֱלֵ֙יתִי֙
מֵאֶ֣רֶץ
מִצְרַ֔יִם
וּפְלִשְׁתִּיִּ֥ים
מִכַּפְתּ֖וֹר
וַאֲרָ֥ם
מִקִּֽיר:
[ח]
הִנֵּ֞ה
עֵינֵ֣י׀
אֲדנָ֣י
יְהֹוִ֗ה
בַּמַּמְלָכָה֙
הַחַטָּאָ֔ה
וְהִשְׁמַדְתִּ֣י
אֹתָ֔הּ
מֵעַ֖ל
פְּנֵ֣י
הָאֲדָמָ֑ה
אֶ֗פֶס
כִּ֠י
לֹ֣א
הַשְׁמֵ֥יד
אַשְׁמִ֛יד
אֶת־בֵּ֥ית
יַעֲקֹ֖ב
נְאֻם־יְהוָֽה:
[ט]
כִּֽי־הִנֵּ֤ה
אָֽנֹכִי֙
מְצַוֶּ֔ה
וַהֲנִע֥וֹתִי
בְכָֽל־הַגּוֹיִ֖ם
אֶת־בֵּ֣ית
יִשְׂרָאֵ֑ל
כַּאֲשֶׁ֤ר
יִנּ֙וֹעַ֙
בַּכְּבָרָ֔ה
וְלֹא־יִפּ֥וֹל
צְר֖וֹר
אָֽרֶץ:
[י]
בַּחֶ֣רֶב
יָמ֔וּתוּ
כֹּ֖ל
חַטָּאֵ֣י
עַמִּ֑י
הָאֹמְרִ֗ים
לֹֽא־תַגִּ֧ישׁ
וְתַקְדִּ֛ים
בַּעֲדֵ֖ינוּ
הָרָעָֽה:
[יא]
בַּיּ֣וֹם
הַה֔וּא
אָקִ֛ים
אֶת־סֻכַּ֥ת
דָּוִ֖יד
הַנֹּפֶ֑לֶת
וְגָדַרְתִּ֣י
אֶת־פִּרְצֵיהֶ֗ן
וַהֲרִֽסֹתָיו֙
אָקִ֔ים
וּבְנִיתִ֖יהָ
כִּימֵ֥י
עוֹלָֽם:
[יב]
לְמַ֨עַן
יִֽירְשׁ֜וּ
אֶת־שְׁאֵרִ֤ית
אֱדוֹם֙
וְכָל־הַגּוֹיִ֔ם
אֲשֶׁר־נִקְרָ֥א
שְׁמִ֖י
עֲלֵיהֶ֑ם
נְאֻם־יְהוָ֖ה
עֹ֥שֶׂה
זֹּֽאת:
פ
[יג]
הִנֵּ֨ה
יָמִ֤ים
בָּאִים֙
נְאֻם־יְהוָ֔ה
וְנִגַּ֤שׁ
חוֹרֵשׁ֙
בַּקֹּצֵ֔ר
וְדֹרֵ֥ךְ
עֲנָבִ֖ים
בְּמֹשֵׁ֣ךְ
הַזָּ֑רַע
וְהִטִּ֤יפוּ
הֶֽהָרִים֙
עָסִ֔יס
וְכָל־הַגְּבָע֖וֹת
תִּתְמוֹגַֽגְנָה:
[יד]
וְשַׁבְתִּי֘
אֶת־שְׁב֣וּת
עַמִּ֣י
יִשְׂרָאֵל֒
וּבָנ֞וּ
עָרִ֤ים
נְשַׁמּוֹת֙
וְיָשָׁ֔בוּ
וְנָטְע֣וּ
כְרָמִ֔ים
וְשָׁת֖וּ
אֶת־יֵינָ֑ם
וְעָשׂ֣וּ
גַנּ֔וֹת
וְאָכְל֖וּ
אֶת־פְּרִיהֶֽם:
[טו]
וּנְטַעְתִּ֖ים
עַל־אַדְמָתָ֑ם
וְלֹ֨א
יִנָּתְשׁ֜וּ
ע֗וֹד
מֵעַ֤ל
אַדְמָתָם֙
אֲשֶׁ֣ר
נָתַ֣תִּי
לָהֶ֔ם
אָמַ֖ר
יְהוָ֥ה
אֱלֹהֶֽיךָ:
פרק ט
(א)
נצב
על
המזבח
-
"מסתלק
מכרובא
למדבחא"
(ראה
ת"י)
-
דרך
יציאת
חוץ
,
על
מזבח
הזהב
שהוא
בהיכל.
והיא
מעשר
מסעות
שנסעה
שכינה
(ראה
ראש
השנה
לא
,
א).
הך
הכפתור
-
שהוא
בראש
הגג.
[הכפתור
-
הוא
התפוח
,
כעין
אותן
שבראשי
מגדלי
עבודה
זרה
(ראה
מנחות
כח
,
ב).]
וירעשו
הספים
-
אסקופות
הבית
התחתונות.
כך
יהרג
המלך
וירעדו
השרים.
ובצעם
בראש
כולם
-
כמו
'ופצעם'.
ויונתן
תירגם
'כפתור
המנורה':
"טפי
מנרתא
יתקטיל
מלכא
יאשיה".
וירעשו
הספים
-
"ויחרוב
ביתא
ויתפגרון
עזרתא"
(ת"י).
ובצעם
בראש
כולם
-
"ומאני
מקדשא
בשיביא
יהכון"
(ת"י)
,
כמו
'ובִצְעָם
-
ממונם
יגלה
בראש
כולם.
[ואחריתם
בחרב
אהרג
-
בניהם
ובנותיהם;
כמו
"ואחריתכן"
(עמ'
ד
,
ב)
,
דמתרגמינן:
"ובנתיכון";
"ולא
לאחריתו"
בדניאל
(יא
,
ד).]
(ב)
אם
יחתרו
בשאול
-
[תרגם
יונתן:]
"אם
ידמון
לאיטמרא
כיד
בשאול"
(ת"י).
ידי
תקחם
-
"במימרי
ידברונון
שנאיהון"
(ת"י).
ואם
יעלו
השמים
-
[תרגם
יונתן:]
"ואם
יסקון
בטורין
רמין
עד
צית
שמיא
,
מתמן
במימרי
יחתונון"
(ת"י).
(ג)
בראש
הכרמל
-
"ברישי
כרכי
מגדליא"
(ת"י).
משם
אחפש
-
"לתמן
אפקיד
בלושין
ויבלשונון"
(ת"י).
[(קרקע)
-
כל
שולים
קרוין
'קרקע'.]
בקרקע
הים
-
"בניסי
ימא"
[תרגומו]
,
איי
הים.
אצוה
את
הנחש
-
"ית
עממיא
דתקיפין
כחיויא"
(ת"י).
(ה)
הנוגע
בארץ
ותמוג
-
"דנזיף
בארעא
וזיעא"
(ת"י).
ותמוג
-
לשון
'נוע'.
ויי'
הוא
הנוגע
בארץ
ותמוג;
כלומר:
גזירה
זו
מאתו
יצאת:
עתה
הוא
נוגע
בארץ
ותמוג.
[נוגע
בה
על
ידי
נזיפתו.]
(ו)
ואגדתו
-
קבוצת
בריותיו.
דבר
אחר
(ראה
מנחות
כז
,
א
ורש"י
שם):
אגֻדת
הצדיקים
,
היא
היתה
יסוד
על
הארץ
לתקרת
השמים;
שבשבילם
הכל
קיים.
הקורא
למי
הים
-
"דאמר
לכנשא
משריין
סגיאין
כמי
ימא"
(ראה
ת"י).
(ז)
הלא
(בנוסחנו:
הלוא)
כבני
כושיים
אתם
לי
-
למה
אמָנע
מלהפרע
מכם
,
אחרי
אשר
אינכם
שבים
אלי?
הלא
מן
בני
נח
באתם
,
כשאר
האומות
,
ככושיים
אשר
נדמיתם
להם;
כעיניין
שנאמר
"היהפוך
כושי
עורו...
כן
אתם
תוכלו
להטיב"
(בנוסחנו:
להיטיב;
ראה
יר'
יג
,
כג).
הלא
(בנוסחנו:
הלוא)
-
בטובתי
תחלת
בחרי
בכם
,
היא
הוצאה
שהוצאתי
אתכם
מארץ
מצרים
,
ומה
לי
בכך?
אף
פלשתים
(בנוסחנו:
ופלשתיים)
כן
הוצאתים
מכפתור
,
כשבאו
כפתורים
על
העוים;
כעניין
שנאמר
"והעוים
היושבים
בחצרים
עד
עזה"
וגו'
(דב'
ב
,
כג)
-
כבשו
גם
את
בני
עזה
ושאר
סרני
פלשתים
תחתיהם
,
והוצאתים
מידם;
ואע"פ
כן
לא
עשיתים
לי
לעם.
וארם
מקיר
-
וכן
אני
עתיד
להעלות
את
ארם
מקיר
-
שסנחריב
מגלה
אותן
שם
,
ולקץ
ימים
,
כשתבטל
מלכות
אשור
,
יצאו
משם.
(ח)
והשמדתי
אותה
-
הממלכה
אשמיד
,
הם
בית
יהוא;
אבל
את
בית
יעקב
לא
אשמיד.
(ט)
כי
הנה
אנכי
מצוה
-
להגלותם
ולהניעם
בכל
הגוים
הנעה
רבה
ויתירה
,
כאשר
ינוע
מה
שכוברין
בכברה
לאחר
שנפלו
ממנה
סובין
הדקין
,
ונשארו
הגסין
והצרורות
שאין
יכולין
לצאת
,
ואז
המנענע
מנענע
בכל
כחו.
ינוע
-
על
ידי
אחרים;
'אישט
אישקרוליר'
[בלעז];
ולא
יתכן
לקרות
'יָנוּעַ'
,
שהוא
דבר
הנע
מאליו.
(י)
לא
תגיש
ותקדים
בעדינו
הרעה
-
בשביל
עונינו
לא
תמהר
הרעה
לגשת
ולבא.
(יא)
ביום
ההוא
-
אחרי
בוא
עליהם
כל
אלה
,
יבא
יום
ההוא
המוכן
לגאולה
,
ובו
אקים
את
סוכת
דוד
(בנוסחנו:
דויד)
-
[תרגם
יונתן:]
"ית
מלכותא
דבית
דוד".
(יב)
למען
יירשו
-
ישראל
את
שארית
אדום
ואת
כל
הגוים
,
כי
נקרא
שמי
עליהם.
אשר
-
כמו
'כי'.
(יג)
ונגש
חורש
בקוצר
-
"והשיג...
דיש
את
בציר
ובציר
ישיג
את
זרע"
(וי'
כו
,
ה)
-
לא
יספיקו
לחרוש
עד
שיבא
הקציר
,
ולא
יספיקו
לבצור
עד
שיבא
עליהם
עת
הזרע.
[עסיס
-
יין
טוב
ומתוק.]
תתמוגגנה
-
"יתפלחן"
תרגם
יונתן
[
-
קרקע
עבודה
מתמוגגת
בבא
גשמים].