מאגר הכתר עמוס פרק ט עם פירוש רש"י

פרק ט
[א] רָאִ֨יתִי אֶת־אֲדנָ֜י נִצָּ֣ב עַֽל־הַמִּזְבֵּ֗חַ וַיֹּאמֶר֩ הַ֨ךְ הַכַּפְתּ֜וֹר וְיִרְעֲשׁ֣וּ הַסִּפִּ֗ים וּבְצַ֙עַם֙ בְּרֹ֣אשׁ כֻּלָּ֔ם וְאַחֲרִיתָ֖ם בַּחֶ֣רֶב אֶהֱרֹ֑ג לֹֽא־יָנ֤וּס לָהֶם֙ נָ֔ס וְלֹא־יִמָּלֵ֥ט לָהֶ֖ם פָּלִֽיט:
[ב] אִם־יַחְתְּר֣וּ בִשְׁא֔וֹל מִשָּׁ֖ם יָדִ֣י תִקָּחֵ֑ם וְאִֽם־יַעֲלוּ֙ הַשָּׁמַ֔יִם מִשָּׁ֖ם אוֹרִידֵֽם:
[ג] וְאִם־יֵחָֽבְאוּ֙ בְּרֹ֣אשׁ הַכַּרְמֶ֔ל מִשָּׁ֥ם אֲחַפֵּ֖שׂ וּלְקַחְתִּ֑ים וְאִם־יִסָּ֨תְר֜וּ מִנֶּ֤גֶד עֵינַי֙ בְּקַרְקַ֣ע הַיָּ֔ם מִשָּׁ֛ם אֲצַוֶּ֥ה אֶת־הַנָּחָ֖שׁ וּנְשָׁכָֽם:
[ד] וְאִם־יֵלְכ֤וּ בַשְּׁבִי֙ לִפְנֵ֣י אֹֽיְבֵיהֶ֔ם מִשָּׁ֛ם אֲצַוֶּ֥ה אֶת־הַחֶ֖רֶב וַהֲרָגָ֑תַם וְשַׂמְתִּ֨י עֵינִ֧י עֲלֵיהֶ֛ם לְרָעָ֖ה וְלֹ֥א לְטוֹבָֽה:
[ה] וַאדנָ֨י יְהֹוִ֜ה הַצְּבָא֗וֹת הַנּוֹגֵ֤עַ בָּאָ֙רֶץ֙ וַתָּמ֔וֹג וְאָבְל֖וּ כָּל־י֣וֹשְׁבֵי בָ֑הּ וְעָלְתָ֤ה כַיְאֹר֙ כֻּלָּ֔הּ וְשָׁקְעָ֖ה כִּיאֹ֥ר מִצְרָֽיִם:
[ו] הַבּוֹנֶ֤ה בַשָּׁמַ֙יִם֙ מַעֲלוֹתָ֔ו מַעֲלוֹתָ֔יו וַאֲגֻדָּת֖וֹ עַל־אֶ֣רֶץ יְסָדָ֑הּ הַקֹּרֵ֣א לְמֵֽי־הַיָּ֗ם וַֽיִּשְׁפְּכֵ֛ם עַל־פְּנֵ֥י הָאָ֖רֶץ יְהוָ֥ה שְׁמֽוֹ: פ
[ז] הֲל֣וֹא כִבְנֵי֩ כֻשִׁיִּ֨ים אַתֶּ֥ם לִ֛י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל נְאֻם־יְהוָ֑ה הֲל֣וֹא אֶת־יִשְׂרָאֵ֗ל הֶעֱלֵ֙יתִי֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּפְלִשְׁתִּיִּ֥ים מִכַּפְתּ֖וֹר וַאֲרָ֥ם מִקִּֽיר:
[ח] הִנֵּ֞ה עֵינֵ֣י׀ אֲדנָ֣י יְהֹוִ֗ה בַּמַּמְלָכָה֙ הַחַטָּאָ֔ה וְהִשְׁמַדְתִּ֣י אֹתָ֔הּ מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֑ה אֶ֗פֶס כִּ֠י לֹ֣א הַשְׁמֵ֥יד אַשְׁמִ֛יד אֶת־בֵּ֥ית יַעֲקֹ֖ב נְאֻם־יְהוָֽה:
[ט] כִּֽי־הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ מְצַוֶּ֔ה וַהֲנִע֥וֹתִי בְכָֽל־הַגּוֹיִ֖ם אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֤ר יִנּ֙וֹעַ֙ בַּכְּבָרָ֔ה וְלֹא־יִפּ֥וֹל צְר֖וֹר אָֽרֶץ:
[י] בַּחֶ֣רֶב יָמ֔וּתוּ כֹּ֖ל חַטָּאֵ֣י עַמִּ֑י הָאֹמְרִ֗ים לֹֽא־תַגִּ֧ישׁ וְתַקְדִּ֛ים בַּעֲדֵ֖ינוּ הָרָעָֽה:
[יא] בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא אָקִ֛ים אֶת־סֻכַּ֥ת דָּוִ֖יד הַנֹּפֶ֑לֶת וְגָדַרְתִּ֣י אֶת־פִּרְצֵיהֶ֗ן וַהֲרִֽסֹתָיו֙ אָקִ֔ים וּבְנִיתִ֖יהָ כִּימֵ֥י עוֹלָֽם:
[יב] לְמַ֨עַן יִֽירְשׁ֜וּ אֶת־שְׁאֵרִ֤ית אֱדוֹם֙ וְכָל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־נִקְרָ֥א שְׁמִ֖י עֲלֵיהֶ֑ם נְאֻם־יְהוָ֖ה עֹ֥שֶׂה זֹּֽאת: פ
[יג] הִנֵּ֨ה יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְנִגַּ֤שׁ חוֹרֵשׁ֙ בַּקֹּצֵ֔ר וְדֹרֵ֥ךְ עֲנָבִ֖ים בְּמֹשֵׁ֣ךְ הַזָּ֑רַע וְהִטִּ֤יפוּ הֶֽהָרִים֙ עָסִ֔יס וְכָל־הַגְּבָע֖וֹת תִּתְמוֹגַֽגְנָה:
[יד] וְשַׁבְתִּי֘ אֶת־שְׁב֣וּת עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וּבָנ֞וּ עָרִ֤ים נְשַׁמּוֹת֙ וְיָשָׁ֔בוּ וְנָטְע֣וּ כְרָמִ֔ים וְשָׁת֖וּ אֶת־יֵינָ֑ם וְעָשׂ֣וּ גַנּ֔וֹת וְאָכְל֖וּ אֶת־פְּרִיהֶֽם:
[טו] וּנְטַעְתִּ֖ים עַל־אַדְמָתָ֑ם וְלֹ֨א יִנָּתְשׁ֜וּ ע֗וֹד מֵעַ֤ל אַדְמָתָם֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם אָמַ֖ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ:

פרק ט
(א) נצב על המזבח - "מסתלק מכרובא למדבחא" (ראה ת"י) - דרך יציאת חוץ , על מזבח הזהב שהוא בהיכל. והיא מעשר מסעות שנסעה שכינה (ראה ראש השנה לא , א). הך הכפתור - שהוא בראש הגג. [הכפתור - הוא התפוח , כעין אותן שבראשי מגדלי עבודה זרה (ראה מנחות כח , ב).] וירעשו הספים - אסקופות הבית התחתונות. כך יהרג המלך וירעדו השרים. ובצעם בראש כולם - כמו 'ופצעם'. ויונתן תירגם 'כפתור המנורה': "טפי מנרתא יתקטיל מלכא יאשיה". וירעשו הספים - "ויחרוב ביתא ויתפגרון עזרתא" (ת"י). ובצעם בראש כולם - "ומאני מקדשא בשיביא יהכון" (ת"י) , כמו 'ובִצְעָם - ממונם יגלה בראש כולם. [ואחריתם בחרב אהרג - בניהם ובנותיהם; כמו "ואחריתכן" (עמ' ד , ב) , דמתרגמינן: "ובנתיכון"; "ולא לאחריתו" בדניאל (יא , ד).] (ב) אם יחתרו בשאול - [תרגם יונתן:] "אם ידמון לאיטמרא כיד בשאול" (ת"י). ידי תקחם - "במימרי ידברונון שנאיהון" (ת"י). ואם יעלו השמים - [תרגם יונתן:] "ואם יסקון בטורין רמין עד צית שמיא , מתמן במימרי יחתונון" (ת"י). (ג) בראש הכרמל - "ברישי כרכי מגדליא" (ת"י). משם אחפש - "לתמן אפקיד בלושין ויבלשונון" (ת"י). [(קרקע) - כל שולים קרוין 'קרקע'.] בקרקע הים - "בניסי ימא" [תרגומו] , איי הים. אצוה את הנחש - "ית עממיא דתקיפין כחיויא" (ת"י). (ה) הנוגע בארץ ותמוג - "דנזיף בארעא וזיעא" (ת"י). ותמוג - לשון 'נוע'. ויי' הוא הנוגע בארץ ותמוג; כלומר: גזירה זו מאתו יצאת: עתה הוא נוגע בארץ ותמוג. [נוגע בה על ידי נזיפתו.] (ו) ואגדתו - קבוצת בריותיו. דבר אחר (ראה מנחות כז , א ורש"י שם): אגֻדת הצדיקים , היא היתה יסוד על הארץ לתקרת השמים; שבשבילם הכל קיים. הקורא למי הים - "דאמר לכנשא משריין סגיאין כמי ימא" (ראה ת"י). (ז) הלא (בנוסחנו: הלוא) כבני כושיים אתם לי - למה אמָנע מלהפרע מכם , אחרי אשר אינכם שבים אלי? הלא מן בני נח באתם , כשאר האומות , ככושיים אשר נדמיתם להם; כעיניין שנאמר "היהפוך כושי עורו... כן אתם תוכלו להטיב" (בנוסחנו: להיטיב; ראה יר' יג , כג). הלא (בנוסחנו: הלוא) - בטובתי תחלת בחרי בכם , היא הוצאה שהוצאתי אתכם מארץ מצרים , ומה לי בכך? אף פלשתים (בנוסחנו: ופלשתיים) כן הוצאתים מכפתור , כשבאו כפתורים על העוים; כעניין שנאמר "והעוים היושבים בחצרים עד עזה" וגו' (דב' ב , כג) - כבשו גם את בני עזה ושאר סרני פלשתים תחתיהם , והוצאתים מידם; ואע"פ כן לא עשיתים לי לעם. וארם מקיר - וכן אני עתיד להעלות את ארם מקיר - שסנחריב מגלה אותן שם , ולקץ ימים , כשתבטל מלכות אשור , יצאו משם. (ח) והשמדתי אותה - הממלכה אשמיד , הם בית יהוא; אבל את בית יעקב לא אשמיד. (ט) כי הנה אנכי מצוה - להגלותם ולהניעם בכל הגוים הנעה רבה ויתירה , כאשר ינוע מה שכוברין בכברה לאחר שנפלו ממנה סובין הדקין , ונשארו הגסין והצרורות שאין יכולין לצאת , ואז המנענע מנענע בכל כחו. ינוע - על ידי אחרים; 'אישט אישקרוליר' [בלעז]; ולא יתכן לקרות 'יָנוּעַ' , שהוא דבר הנע מאליו. (י) לא תגיש ותקדים בעדינו הרעה - בשביל עונינו לא תמהר הרעה לגשת ולבא. (יא) ביום ההוא - אחרי בוא עליהם כל אלה , יבא יום ההוא המוכן לגאולה , ובו אקים את סוכת דוד (בנוסחנו: דויד) - [תרגם יונתן:] "ית מלכותא דבית דוד". (יב) למען יירשו - ישראל את שארית אדום ואת כל הגוים , כי נקרא שמי עליהם. אשר - כמו 'כי'. (יג) ונגש חורש בקוצר - "והשיג... דיש את בציר ובציר ישיג את זרע" (וי' כו , ה) - לא יספיקו לחרוש עד שיבא הקציר , ולא יספיקו לבצור עד שיבא עליהם עת הזרע. [עסיס - יין טוב ומתוק.] תתמוגגנה - "יתפלחן" תרגם יונתן [ - קרקע עבודה מתמוגגת בבא גשמים].