מאגר הכתר עמוס פרק ט עם פירוש ראב"ע

פרק ט
[א] רָאִ֨יתִי אֶת־אֲדנָ֜י נִצָּ֣ב עַֽל־הַמִּזְבֵּ֗חַ וַיֹּאמֶר֩ הַ֨ךְ הַכַּפְתּ֜וֹר וְיִרְעֲשׁ֣וּ הַסִּפִּ֗ים וּבְצַ֙עַם֙ בְּרֹ֣אשׁ כֻּלָּ֔ם וְאַחֲרִיתָ֖ם בַּחֶ֣רֶב אֶהֱרֹ֑ג לֹֽא־יָנ֤וּס לָהֶם֙ נָ֔ס וְלֹא־יִמָּלֵ֥ט לָהֶ֖ם פָּלִֽיט:
[ב] אִם־יַחְתְּר֣וּ בִשְׁא֔וֹל מִשָּׁ֖ם יָדִ֣י תִקָּחֵ֑ם וְאִֽם־יַעֲלוּ֙ הַשָּׁמַ֔יִם מִשָּׁ֖ם אוֹרִידֵֽם:
[ג] וְאִם־יֵחָֽבְאוּ֙ בְּרֹ֣אשׁ הַכַּרְמֶ֔ל מִשָּׁ֥ם אֲחַפֵּ֖שׂ וּלְקַחְתִּ֑ים וְאִם־יִסָּ֨תְר֜וּ מִנֶּ֤גֶד עֵינַי֙ בְּקַרְקַ֣ע הַיָּ֔ם מִשָּׁ֛ם אֲצַוֶּ֥ה אֶת־הַנָּחָ֖שׁ וּנְשָׁכָֽם:
[ד] וְאִם־יֵלְכ֤וּ בַשְּׁבִי֙ לִפְנֵ֣י אֹֽיְבֵיהֶ֔ם מִשָּׁ֛ם אֲצַוֶּ֥ה אֶת־הַחֶ֖רֶב וַהֲרָגָ֑תַם וְשַׂמְתִּ֨י עֵינִ֧י עֲלֵיהֶ֛ם לְרָעָ֖ה וְלֹ֥א לְטוֹבָֽה:
[ה] וַאדנָ֨י יְהֹוִ֜ה הַצְּבָא֗וֹת הַנּוֹגֵ֤עַ בָּאָ֙רֶץ֙ וַתָּמ֔וֹג וְאָבְל֖וּ כָּל־י֣וֹשְׁבֵי בָ֑הּ וְעָלְתָ֤ה כַיְאֹר֙ כֻּלָּ֔הּ וְשָׁקְעָ֖ה כִּיאֹ֥ר מִצְרָֽיִם:
[ו] הַבּוֹנֶ֤ה בַשָּׁמַ֙יִם֙ מַעֲלוֹתָ֔ו מַעֲלוֹתָ֔יו וַאֲגֻדָּת֖וֹ עַל־אֶ֣רֶץ יְסָדָ֑הּ הַקֹּרֵ֣א לְמֵֽי־הַיָּ֗ם וַֽיִּשְׁפְּכֵ֛ם עַל־פְּנֵ֥י הָאָ֖רֶץ יְהוָ֥ה שְׁמֽוֹ: פ
[ז] הֲל֣וֹא כִבְנֵי֩ כֻשִׁיִּ֨ים אַתֶּ֥ם לִ֛י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל נְאֻם־יְהוָ֑ה הֲל֣וֹא אֶת־יִשְׂרָאֵ֗ל הֶעֱלֵ֙יתִי֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּפְלִשְׁתִּיִּ֥ים מִכַּפְתּ֖וֹר וַאֲרָ֥ם מִקִּֽיר:
[ח] הִנֵּ֞ה עֵינֵ֣י׀ אֲדנָ֣י יְהֹוִ֗ה בַּמַּמְלָכָה֙ הַחַטָּאָ֔ה וְהִשְׁמַדְתִּ֣י אֹתָ֔הּ מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֑ה אֶ֗פֶס כִּ֠י לֹ֣א הַשְׁמֵ֥יד אַשְׁמִ֛יד אֶת־בֵּ֥ית יַעֲקֹ֖ב נְאֻם־יְהוָֽה:
[ט] כִּֽי־הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ מְצַוֶּ֔ה וַהֲנִע֥וֹתִי בְכָֽל־הַגּוֹיִ֖ם אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֤ר יִנּ֙וֹעַ֙ בַּכְּבָרָ֔ה וְלֹא־יִפּ֥וֹל צְר֖וֹר אָֽרֶץ:
[י] בַּחֶ֣רֶב יָמ֔וּתוּ כֹּ֖ל חַטָּאֵ֣י עַמִּ֑י הָאֹמְרִ֗ים לֹֽא־תַגִּ֧ישׁ וְתַקְדִּ֛ים בַּעֲדֵ֖ינוּ הָרָעָֽה:
[יא] בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא אָקִ֛ים אֶת־סֻכַּ֥ת דָּוִ֖יד הַנֹּפֶ֑לֶת וְגָדַרְתִּ֣י אֶת־פִּרְצֵיהֶ֗ן וַהֲרִֽסֹתָיו֙ אָקִ֔ים וּבְנִיתִ֖יהָ כִּימֵ֥י עוֹלָֽם:
[יב] לְמַ֨עַן יִֽירְשׁ֜וּ אֶת־שְׁאֵרִ֤ית אֱדוֹם֙ וְכָל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־נִקְרָ֥א שְׁמִ֖י עֲלֵיהֶ֑ם נְאֻם־יְהוָ֖ה עֹ֥שֶׂה זֹּֽאת: פ
[יג] הִנֵּ֨ה יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְנִגַּ֤שׁ חוֹרֵשׁ֙ בַּקֹּצֵ֔ר וְדֹרֵ֥ךְ עֲנָבִ֖ים בְּמֹשֵׁ֣ךְ הַזָּ֑רַע וְהִטִּ֤יפוּ הֶֽהָרִים֙ עָסִ֔יס וְכָל־הַגְּבָע֖וֹת תִּתְמוֹגַֽגְנָה:
[יד] וְשַׁבְתִּי֘ אֶת־שְׁב֣וּת עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וּבָנ֞וּ עָרִ֤ים נְשַׁמּוֹת֙ וְיָשָׁ֔בוּ וְנָטְע֣וּ כְרָמִ֔ים וְשָׁת֖וּ אֶת־יֵינָ֑ם וְעָשׂ֣וּ גַנּ֔וֹת וְאָכְל֖וּ אֶת־פְּרִיהֶֽם:
[טו] וּנְטַעְתִּ֖ים עַל־אַדְמָתָ֑ם וְלֹ֨א יִנָּתְשׁ֜וּ ע֗וֹד מֵעַ֤ל אַדְמָתָם֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם אָמַ֖ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ:

פרק ט
(א) ראיתי - במראות הנבואה ראה כבוד השם ניצב על המזבח , וצוה לאחד מן המלאכים: הך הכפתור פתח בית יי'; כי כן המנהג לשום כפתור למעלה מן הפתח , והוא כעין תפוח אשר יסמכו עליו הספים. ובצעם - כמו 'ופצעם' מטעם המקום , כי יפָּצעו כל אנשי הבית , הם הכהנים. ואחריתם - בניהם; כמו "ולא לאחריתו" (דנ' יא , ד). (ב) אם יחתרו בשאול - למטה; וכתוב "ערום שאול נגדו" (איוב כו , ו). (ג) בראש הכרמל - "יערו וכרמלו" (יש' י , יח). ואם בקרקע הים - ישכנו נחש , והוא דג גדול דומה לנחש; וכתוב "נחש בריח... נחש עקלתון" (יש' כז , א). (ד) ואם - כל זה דבר הנביא להפחיד מי שאין לו לב להבין גבורת השם. ושמתי עיני - פירושו: לראותו , והנה הנכון הוא לטובה גם לרעה. (ה) ויי'... - הטעם: שיגזר גזירה עליה. ותמג - הפך תולדתה , כי היא יבשה. ואבלו כל יושבי בה - כדור המבול. ועלתה. וטעם ועלתה כיאור - שיעלה בתמוז. (ו) הבונה - הטעם להזכיר זה , כי הוא ברא הארץ וכל יושביה (ע"פ תה' עה , ד) , ואנה יוכלו להסתר ולברוח מפניו? והנה בכל הארץ יגע , ומיד תמוג (ראה לעיל , ו) , ואף כי חלק מאלפי אלפים הם בני אדם היושבים בה. ושב ואמר כי הארץ לא תעמד , כי אם בכח שמים. וה'מעלות' הם גלגלי הרוח והקור והאש , כי הם כולם גלגלים זה למעלה מזה; והנה אלה בין הארץ ובין השמים. ואגדתו הם החיים , על ארץ יסדה - שהם כאגודות. והזכיר פעם אחרת הקורא למי הים , לצורך החיים להוריד מטר; והטעם , כי אני הכינותי לבני האדם כל צרכם , והנה אטיב להם אם ישמעו בקולי. ואם מרדו בי - לא ימלטו , כי הכל בידי. (ז) הלא (בנוסחנו: הלוא) - אמר יפת: נשי הכושים הפקר , ואין איש יודע מי אביו; ואתם בני אב אחד הייתם , אינכם כמו הפלשתים מכפתור וארם מקיר , שנתערבו. ויתכן כי טעם הלא (בנוסחנו: הלוא) את ישראל העליתי - הנה דבר ידוע כי אני אביכם , וכן אמר משה: "הלא (בנוסחנו: הלוא) הוא אביך קנך" (דב' לב , ו); ומ"ם מארץ ישרת בעבור אחרת , וככה הוא: העליתיך ממצרים ומפלשתים ומכפתור , וארם מקיר. (ח) הנה - מי גרם לכם להיותכם כבני כושיים (ראה לעיל , ז) , שלא תדעוני? המלכים שלכם! כי כל מלכי ישראל עשו הרע. על כן אשמיד ממלכת ישראל , ולא יהיה עליכם מלך עוד בגלות שומרון והשבטים ביד מלך אשור וזהו: . (ט) והניעותי בכל הגוים - שגלו בחלח וחבור וערי מדי (ראה מ"ב יז , ו). וטעם לא יפול צרור ארצה (בנוסחנו: ארץ) - כאשר אמר כי לא ישמיד בית יעקב , רק ממלכתו לבדו (ראה לעיל , ח). ויפת אמר: כל ממלכות הארץ ישמיד , רק ישראל לבדו ישאר; ופרש "סכת דוד" (להלן , יא) על המשיח הבא מדויד; ונכון הוא. ואם על גלות השבטים , גם הוא נכון להיות "סכת דוד" על חזקיהו , שנמלט מכף סנחריב , ויצא שמו עד מרחוק (ע"פ דה"ב כו , טו; ראה דה"ב לב , כג) , וכן כתוב. (י) בחרב - כאשר יפל מה שאיננו דגן מהכברה שאין בו תועלת (ראה לעיל , ט); ככה יאבדו רשעי ישראל , שהם אומרים: בעבור רשעינו לא תקרב הרעה לבוא. ורבי ישועה אמר כי בעדינו - כמו 'אלינו'. (יא) ביום - 'יום' יאמר על העת. (יב) למען - זה הפסוק הפוך הוא , וככה פירושו: למען יירשו אשר נקרא שמי עליהם את שארית אדום וכל הגוים - אחרי מות סנחריב. ואם על המשיח , ברור הדבר הוא. (יג) הנה - עתה יספר שובע הארץ. תתמוגגנה - בחלב (ראה יואל ד , יח) , דרך קצרה. (יד-טו) ונטעו כרמים , ואני אנטעם על אדמתם כעץ שלא יזוז ממקומו; וככה "תביאמו ותטעימו" (שמ' טו , יז); וככה "אשתלנו" (יח' יז , כג).