פרק ט
[א]
רָאִ֨יתִי
אֶת־אֲדנָ֜י
נִצָּ֣ב
עַֽל־הַמִּזְבֵּ֗חַ
וַיֹּאמֶר֩
הַ֨ךְ
הַכַּפְתּ֜וֹר
וְיִרְעֲשׁ֣וּ
הַסִּפִּ֗ים
וּבְצַ֙עַם֙
בְּרֹ֣אשׁ
כֻּלָּ֔ם
וְאַחֲרִיתָ֖ם
בַּחֶ֣רֶב
אֶהֱרֹ֑ג
לֹֽא־יָנ֤וּס
לָהֶם֙
נָ֔ס
וְלֹא־יִמָּלֵ֥ט
לָהֶ֖ם
פָּלִֽיט:
[ב]
אִם־יַחְתְּר֣וּ
בִשְׁא֔וֹל
מִשָּׁ֖ם
יָדִ֣י
תִקָּחֵ֑ם
וְאִֽם־יַעֲלוּ֙
הַשָּׁמַ֔יִם
מִשָּׁ֖ם
אוֹרִידֵֽם:
[ג]
וְאִם־יֵחָֽבְאוּ֙
בְּרֹ֣אשׁ
הַכַּרְמֶ֔ל
מִשָּׁ֥ם
אֲחַפֵּ֖שׂ
וּלְקַחְתִּ֑ים
וְאִם־יִסָּ֨תְר֜וּ
מִנֶּ֤גֶד
עֵינַי֙
בְּקַרְקַ֣ע
הַיָּ֔ם
מִשָּׁ֛ם
אֲצַוֶּ֥ה
אֶת־הַנָּחָ֖שׁ
וּנְשָׁכָֽם:
[ד]
וְאִם־יֵלְכ֤וּ
בַשְּׁבִי֙
לִפְנֵ֣י
אֹֽיְבֵיהֶ֔ם
מִשָּׁ֛ם
אֲצַוֶּ֥ה
אֶת־הַחֶ֖רֶב
וַהֲרָגָ֑תַם
וְשַׂמְתִּ֨י
עֵינִ֧י
עֲלֵיהֶ֛ם
לְרָעָ֖ה
וְלֹ֥א
לְטוֹבָֽה:
[ה]
וַאדנָ֨י
יְהֹוִ֜ה
הַצְּבָא֗וֹת
הַנּוֹגֵ֤עַ
בָּאָ֙רֶץ֙
וַתָּמ֔וֹג
וְאָבְל֖וּ
כָּל־י֣וֹשְׁבֵי
בָ֑הּ
וְעָלְתָ֤ה
כַיְאֹר֙
כֻּלָּ֔הּ
וְשָׁקְעָ֖ה
כִּיאֹ֥ר
מִצְרָֽיִם:
[ו]
הַבּוֹנֶ֤ה
בַשָּׁמַ֙יִם֙
מַעֲלוֹתָ֔ו
מַעֲלוֹתָ֔יו
וַאֲגֻדָּת֖וֹ
עַל־אֶ֣רֶץ
יְסָדָ֑הּ
הַקֹּרֵ֣א
לְמֵֽי־הַיָּ֗ם
וַֽיִּשְׁפְּכֵ֛ם
עַל־פְּנֵ֥י
הָאָ֖רֶץ
יְהוָ֥ה
שְׁמֽוֹ:
פ
[ז]
הֲל֣וֹא
כִבְנֵי֩
כֻשִׁיִּ֨ים
אַתֶּ֥ם
לִ֛י
בְּנֵ֥י
יִשְׂרָאֵ֖ל
נְאֻם־יְהוָ֑ה
הֲל֣וֹא
אֶת־יִשְׂרָאֵ֗ל
הֶעֱלֵ֙יתִי֙
מֵאֶ֣רֶץ
מִצְרַ֔יִם
וּפְלִשְׁתִּיִּ֥ים
מִכַּפְתּ֖וֹר
וַאֲרָ֥ם
מִקִּֽיר:
[ח]
הִנֵּ֞ה
עֵינֵ֣י׀
אֲדנָ֣י
יְהֹוִ֗ה
בַּמַּמְלָכָה֙
הַחַטָּאָ֔ה
וְהִשְׁמַדְתִּ֣י
אֹתָ֔הּ
מֵעַ֖ל
פְּנֵ֣י
הָאֲדָמָ֑ה
אֶ֗פֶס
כִּ֠י
לֹ֣א
הַשְׁמֵ֥יד
אַשְׁמִ֛יד
אֶת־בֵּ֥ית
יַעֲקֹ֖ב
נְאֻם־יְהוָֽה:
[ט]
כִּֽי־הִנֵּ֤ה
אָֽנֹכִי֙
מְצַוֶּ֔ה
וַהֲנִע֥וֹתִי
בְכָֽל־הַגּוֹיִ֖ם
אֶת־בֵּ֣ית
יִשְׂרָאֵ֑ל
כַּאֲשֶׁ֤ר
יִנּ֙וֹעַ֙
בַּכְּבָרָ֔ה
וְלֹא־יִפּ֥וֹל
צְר֖וֹר
אָֽרֶץ:
[י]
בַּחֶ֣רֶב
יָמ֔וּתוּ
כֹּ֖ל
חַטָּאֵ֣י
עַמִּ֑י
הָאֹמְרִ֗ים
לֹֽא־תַגִּ֧ישׁ
וְתַקְדִּ֛ים
בַּעֲדֵ֖ינוּ
הָרָעָֽה:
[יא]
בַּיּ֣וֹם
הַה֔וּא
אָקִ֛ים
אֶת־סֻכַּ֥ת
דָּוִ֖יד
הַנֹּפֶ֑לֶת
וְגָדַרְתִּ֣י
אֶת־פִּרְצֵיהֶ֗ן
וַהֲרִֽסֹתָיו֙
אָקִ֔ים
וּבְנִיתִ֖יהָ
כִּימֵ֥י
עוֹלָֽם:
[יב]
לְמַ֨עַן
יִֽירְשׁ֜וּ
אֶת־שְׁאֵרִ֤ית
אֱדוֹם֙
וְכָל־הַגּוֹיִ֔ם
אֲשֶׁר־נִקְרָ֥א
שְׁמִ֖י
עֲלֵיהֶ֑ם
נְאֻם־יְהוָ֖ה
עֹ֥שֶׂה
זֹּֽאת:
פ
[יג]
הִנֵּ֨ה
יָמִ֤ים
בָּאִים֙
נְאֻם־יְהוָ֔ה
וְנִגַּ֤שׁ
חוֹרֵשׁ֙
בַּקֹּצֵ֔ר
וְדֹרֵ֥ךְ
עֲנָבִ֖ים
בְּמֹשֵׁ֣ךְ
הַזָּ֑רַע
וְהִטִּ֤יפוּ
הֶֽהָרִים֙
עָסִ֔יס
וְכָל־הַגְּבָע֖וֹת
תִּתְמוֹגַֽגְנָה:
[יד]
וְשַׁבְתִּי֘
אֶת־שְׁב֣וּת
עַמִּ֣י
יִשְׂרָאֵל֒
וּבָנ֞וּ
עָרִ֤ים
נְשַׁמּוֹת֙
וְיָשָׁ֔בוּ
וְנָטְע֣וּ
כְרָמִ֔ים
וְשָׁת֖וּ
אֶת־יֵינָ֑ם
וְעָשׂ֣וּ
גַנּ֔וֹת
וְאָכְל֖וּ
אֶת־פְּרִיהֶֽם:
[טו]
וּנְטַעְתִּ֖ים
עַל־אַדְמָתָ֑ם
וְלֹ֨א
יִנָּתְשׁ֜וּ
ע֗וֹד
מֵעַ֤ל
אַדְמָתָם֙
אֲשֶׁ֣ר
נָתַ֣תִּי
לָהֶ֔ם
אָמַ֖ר
יְהוָ֥ה
אֱלֹהֶֽיךָ:
פרק ט
(א)
ראיתי
-
במראות
הנבואה
ראה
כבוד
השם
ניצב
על
המזבח
,
וצוה
לאחד
מן
המלאכים:
הך
הכפתור
פתח
בית
יי';
כי
כן
המנהג
לשום
כפתור
למעלה
מן
הפתח
,
והוא
כעין
תפוח
אשר
יסמכו
עליו
הספים.
ובצעם
-
כמו
'ופצעם'
מטעם
המקום
,
כי
יפָּצעו
כל
אנשי
הבית
,
הם
הכהנים.
ואחריתם
-
בניהם;
כמו
"ולא
לאחריתו"
(דנ'
יא
,
ד).
(ב)
אם
יחתרו
בשאול
-
למטה;
וכתוב
"ערום
שאול
נגדו"
(איוב
כו
,
ו).
(ג)
בראש
הכרמל
-
"יערו
וכרמלו"
(יש'
י
,
יח).
ואם
בקרקע
הים
-
ישכנו
נחש
,
והוא
דג
גדול
דומה
לנחש;
וכתוב
"נחש
בריח...
נחש
עקלתון"
(יש'
כז
,
א).
(ד)
ואם
-
כל
זה
דבר
הנביא
להפחיד
מי
שאין
לו
לב
להבין
גבורת
השם.
ושמתי
עיני
-
פירושו:
לראותו
,
והנה
הנכון
הוא
לטובה
גם
לרעה.
(ה)
ויי'...
-
הטעם:
שיגזר
גזירה
עליה.
ותמג
-
הפך
תולדתה
,
כי
היא
יבשה.
ואבלו
כל
יושבי
בה
-
כדור
המבול.
ועלתה.
וטעם
ועלתה
כיאור
-
שיעלה
בתמוז.
(ו)
הבונה
-
הטעם
להזכיר
זה
,
כי
הוא
ברא
הארץ
וכל
יושביה
(ע"פ
תה'
עה
,
ד)
,
ואנה
יוכלו
להסתר
ולברוח
מפניו?
והנה
בכל
הארץ
יגע
,
ומיד
תמוג
(ראה
לעיל
,
ו)
,
ואף
כי
חלק
מאלפי
אלפים
הם
בני
אדם
היושבים
בה.
ושב
ואמר
כי
הארץ
לא
תעמד
,
כי
אם
בכח
שמים.
וה'מעלות'
הם
גלגלי
הרוח
והקור
והאש
,
כי
הם
כולם
גלגלים
זה
למעלה
מזה;
והנה
אלה
בין
הארץ
ובין
השמים.
ואגדתו
הם
החיים
,
על
ארץ
יסדה
-
שהם
כאגודות.
והזכיר
פעם
אחרת
הקורא
למי
הים
,
לצורך
החיים
להוריד
מטר;
והטעם
,
כי
אני
הכינותי
לבני
האדם
כל
צרכם
,
והנה
אטיב
להם
אם
ישמעו
בקולי.
ואם
מרדו
בי
-
לא
ימלטו
,
כי
הכל
בידי.
(ז)
הלא
(בנוסחנו:
הלוא)
-
אמר
יפת:
נשי
הכושים
הפקר
,
ואין
איש
יודע
מי
אביו;
ואתם
בני
אב
אחד
הייתם
,
אינכם
כמו
הפלשתים
מכפתור
וארם
מקיר
,
שנתערבו.
ויתכן
כי
טעם
הלא
(בנוסחנו:
הלוא)
את
ישראל
העליתי
-
הנה
דבר
ידוע
כי
אני
אביכם
,
וכן
אמר
משה:
"הלא
(בנוסחנו:
הלוא)
הוא
אביך
קנך"
(דב'
לב
,
ו);
ומ"ם
מארץ
ישרת
בעבור
אחרת
,
וככה
הוא:
העליתיך
ממצרים
ומפלשתים
ומכפתור
,
וארם
מקיר.
(ח)
הנה
-
מי
גרם
לכם
להיותכם
כבני
כושיים
(ראה
לעיל
,
ז)
,
שלא
תדעוני?
המלכים
שלכם!
כי
כל
מלכי
ישראל
עשו
הרע.
על
כן
אשמיד
ממלכת
ישראל
,
ולא
יהיה
עליכם
מלך
עוד
בגלות
שומרון
והשבטים
ביד
מלך
אשור
וזהו:
.
(ט)
והניעותי
בכל
הגוים
-
שגלו
בחלח
וחבור
וערי
מדי
(ראה
מ"ב
יז
,
ו).
וטעם
לא
יפול
צרור
ארצה
(בנוסחנו:
ארץ)
-
כאשר
אמר
כי
לא
ישמיד
בית
יעקב
,
רק
ממלכתו
לבדו
(ראה
לעיל
,
ח).
ויפת
אמר:
כל
ממלכות
הארץ
ישמיד
,
רק
ישראל
לבדו
ישאר;
ופרש
"סכת
דוד"
(להלן
,
יא)
על
המשיח
הבא
מדויד;
ונכון
הוא.
ואם
על
גלות
השבטים
,
גם
הוא
נכון
להיות
"סכת
דוד"
על
חזקיהו
,
שנמלט
מכף
סנחריב
,
ויצא
שמו
עד
מרחוק
(ע"פ
דה"ב
כו
,
טו;
ראה
דה"ב
לב
,
כג)
,
וכן
כתוב.
(י)
בחרב
-
כאשר
יפל
מה
שאיננו
דגן
מהכברה
שאין
בו
תועלת
(ראה
לעיל
,
ט);
ככה
יאבדו
רשעי
ישראל
,
שהם
אומרים:
בעבור
רשעינו
לא
תקרב
הרעה
לבוא.
ורבי
ישועה
אמר
כי
בעדינו
-
כמו
'אלינו'.
(יא)
ביום
-
'יום'
יאמר
על
העת.
(יב)
למען
-
זה
הפסוק
הפוך
הוא
,
וככה
פירושו:
למען
יירשו
אשר
נקרא
שמי
עליהם
את
שארית
אדום
וכל
הגוים
-
אחרי
מות
סנחריב.
ואם
על
המשיח
,
ברור
הדבר
הוא.
(יג)
הנה
-
עתה
יספר
שובע
הארץ.
תתמוגגנה
-
בחלב
(ראה
יואל
ד
,
יח)
,
דרך
קצרה.
(יד-טו)
ונטעו
כרמים
,
ואני
אנטעם
על
אדמתם
כעץ
שלא
יזוז
ממקומו;
וככה
"תביאמו
ותטעימו"
(שמ'
טו
,
יז);
וככה
"אשתלנו"
(יח'
יז
,
כג).