מאגר הכתר עמוס פרק ט עם פירוש ר' אליעזר מבלגנצי

פרק ט
(א) הך הכפתר (בנוסחנו: הכפתור) - כל בליטת כלי ובנין קורא 'כפתור' , כמו כפתורי המנורה הבולטים בקנה תחת שתי הקנים (ראה שמ' כה , לה); אף זה בולט במזוזות למטה , תחת הספים , כאותן שקורין 'פיליירש' (בלעז); כעין אדני עמודים. ולפיכך אמר למלאך: הך הכפתר שתחת הספים וירעשו הספים שעליו. ובצעם - וגמר בהם הרעש והמכה ממטה למעלה בגובה כלם , כי ממכת הכפתר ירעשו כל הספים בגובהם; כך המכה והחרדה תתחיל במוסדות העם , במלכיו ובשריו , כמו שאמר למעלה "לכן עתה יגלו בראש גולים" (עמ' ו , ז). ואחריתם - הנותר בהם. בחרב אהרג - כמו שאמר למעלה "והיה אם יותרו עשרה אנשים "וגו' (עמ' ו , ט) , ותגמור המכה בשאר העם הנסמכים עליהם , כראשי הספים הנסמכים על הכפתר. (ב) אם יחתרו - לשון 'מחתרת' בעומק. ואף ניהוג המשוטות , לפי שהוא בעומק המים במטמוניות כדרך חותרי בתים (ראה שמ' כב , א) , קורא 'חתירה'; כמו "ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה" (יונה א , יג). (ג) ואם יחבאו בראש הכרמל - בין סיכוך היער והאילנות. בקרקע הים - ביסודו. את הנחש - הדר בחורי הארץ. (ד) ואף אם ילכו בשבי לפני אויביהם , לא ינצלו בכך מן החרב. (ה) והרי יי' אלהים צבאות (בנוסחנו: הצבאות) הנוגע בארץ ותמוג - ולפיכך , בשאול אם יחתרו (ראה לעיל , ב) תקיאם משם ולא תקלוט אותם מפנַי. כל ישבי (בנוסחנו: יושבי) בה - אפילו הן בתחתיות הארץ. (ו) ואם בראש הכרמל יעלו ויחבאו (ראה לעיל , ג) , הרי הוא בונה בשמים ― בגובה מאד , כמו "ערים גדולות ובצורות בשמים" (דב' א , כח) ― מעלותיו , לעלות אחריהם בראש הכרמל ולחפש ולקחת אתם. ואגדתו - וקישור החומה וקבוצת הבנין למוסדותיו , על ארץ יסדה. ונופל לשון 'קשר' בבנין , כדכתיב "ותקשר... החומה עד חציה" (נחמ' ג , לח). ואם בקרקע הים ייסתרו (ראה לעיל , ג) , הרי הוא קורא למי הים וישפכם על פני הארץ ויגָלו מוסדות הים וקרקעו (ע"פ תה' יח , טז) , ולא יוכלו להסתר מפני (ראה לעיל , ג). ואין אילו הדברים דווקא , אלא כאילו בונה בשמים מעלותיו לעלות ולחפש אחריהם , וכאילו נשפכים מי הים מתוכו לגלות מוסדותיו , ואראם , ויבוא הנחש ונשכם (ראה לעיל , ג). ודע כי לא תמצא נחש בים ולא תנין ביבשה , ואשר אומר "והרג את התנין אשר בים" (יש' כז , א) - על התנין בלבד מוסב , ולא על ה"נחש בריח" ו"נחש עקלתון" (שם) , כי ביבשה הם וביבשה יפקד עליהם (ראה שם). (ז) הלא (בנוסחנו: הלוא) כבני כושיים אתם לי - ועל מה אתם בוטחים?! הלא כאשר תחטאו לי , אינכם לי אלא כבני כושיים , הפחותים שבאומות; שלא אחמול ולא אחוס (ע"פ יר' יג , יד) להוריש אתכם מן הארץ , ותקיא אתכם (ראה וי' יח , כח). שאם בשביל שעמים אחרים גדולים ועצומים מכם הורשתי מפניכם (ראה דב' יא , כג) , ואתם סבורים להיות יורשים אותה לעולם - הלא (בנוסחנו: הלוא) אם את ישראל העלתי (בנוסחנו: העליתי) מארץ מצרים לירש את הארץ הזאת , גם פלשתיים העליתי מכפתר (בנוסחנו: מכפתור) , לירש את ארץ העוים (ראה דב' כ , כג) , ואע"פ כן אכרית יושב מאשדוד ומעזה ומעקרון ומכל פלשתים (ראה עמ' א , ח). וגם את ארם העלתי מקיר לירש ארץ קדם , ואע"פ כן אכרית יושב מדמשק ומעדן ומבקעת בית און , וגלו עם ארם קירה (ראה שם , ה). גם אתכם אגלה מן הארץ אשר נתתי לכם , כי לא בצדקתך וביושר לבבך אתה יושב בה , כי ברשעת הגוים ההם שישבו בה (ראה דב' ט , ה). (ח) שהרי עיני יי' אלהים בממלכה החטאה להשמיד אֹתה מעל פני האדמה אשר יושבת , וכן יעשה גם לך , כי לא ישא פני אדם (ראה דב' י , יז). אפס שלא ישמיד את בית יעקב כאשר השמיד את האמרי (ראה עמ' ב , ט) להכרית זכר (ע"פ תה' לד , יז) , אך לאבד אתכם מעל האדמה הזאת לארץ אחרת (ראה דב' כט , כז). (ט) אלא הנה אנכי מצוה והניעתי (בנוסחנו: והנעותי) בכל הגוים את בית ישראל כאשר ינוע הדגן בכברה - שהדגן יוצא והצרורות שבו נשארים בה: עיקרי העם ושריו אדיריו ינועו בגוים , והפחותים מדלת העם ישארו (ראה מ"ב כד , יד). (י) לא תגיש - לא תתקרב ותקדים הרעה בימינו. בעדנו (בנוסחנו: בעדינו) - בשביל מעשנו. (יא) ואז , ביום ההוא - שיכלו כל חטאי עמי (ראה לעיל , י) , אקים את סכת דוד (בנוסחנו: דויד) הנופלת - לפי שדרך רועה לעשות לו סכה להרביץ צאנו ולישב בצל לרעות צאנו , ודוד היה רועה לישראל (ראה ש"ב ה , ב) , דימה ירושלם ובית מלכותו לסכת רועים. (יב) למען ירשו (בנוסחנו: יירשו) - ועל ידי כך ירשו את שארית אדום , הסמוך להם , ושאר הגוים , לפי שיהיה נקרא שמי עליהם. (יג) ונגש חורש בקוצר - בשדה אחת יהו חורשים לצורך זרעים וקוצרין יחד; כל כך תבואת השנה מרובה , שעד זמן החריש במרחשון יקצרו. ויתרה ברכה זו משל משה , שאמר: "והשיג לכם דיש את בציר" (וי' כו , ה) - שבזמן דיש כבר כלה קציר , ואף הדיש שמאוחר לקציר לא ישיג חרישת זרע , אלא הבציר שקודם לזרע. ודרך ענבים יגש במשך הזרע - שממשיכו על פני התלם בהפיכת זריעתו; כמו "נשא משך הזרע" (תה' קכו , ו). עסיס - מתיקות. תתמוגגנה - כאילו הקרקע נימסת מרוב דבש וחלב הפירות המרובים.