מאגר הכתר עמוס פרק ט עם פירוש רד"ק

פרק ט
(א) ראיתי את יי' נצב על המזבח - אמר , שראה במראה הנבואה כבוד יי' נצב על מזבח בית המקדש. ויאמר הך הכפתור וירעשו הספים - אמר למלאך שיכה כפתור ההיכל. והספים הם שתי מזוזות השער , והכפתור הוא המשקוף אשר עליהם; ונקרא 'כפתור' לפי שמציירים בו כפתורים ופרחים. ואמר לו שיכה הכפתור , וממכת הכפתור ירעשו הספים. ובצעם - המלה מלעיל בשני 'פשטין' , והוא צווי. ופתח העי"ן מקום צרי , כי המנהג בצרי; כמו 'שמעֵם' , 'שלחֵם'. כן כתבוֹ רבי יונה (השרשים: 'בצע'); וכן כתבו אדני אבי ז"ל: לפי שאמר הך - צווי , ובצעם גם כן צווי. ויתכן שיהיה פועל עבר מוסב לעתיד מפני הו"ו; רוצה לומר: ויבצעם האל , או האויב. ואם יֵאָמר על האל , כמו שאמר אחר כן: אהרוג - טוב; ואע"פ שאמר מתחלה ובצעם , לשון נסתר , ואחר כן אמר אהרוג - כן מנהג המקרא בהרבה מקומות. ונפתחה עי"ן ובצעם - מפני שהמלה מלעיל. ופירוש ובצעם - עניין חתיכה וכריתה; כמו מן 'הדגוש': "יתר ידו ויבצעני" (איוב ו , ט); ותרגום "פתות אותה פתים" (וי' ב , ו): "בצע יתה בצועין" (ת"א). ופירוש בראש כלם - מי שהם בראש כולם , והם הכהנים , יבצעם האל , כי גם הם פשעו בו (ע"פ יש' א , ב). ואחריתם - שאר העם; וכן "ואחריתך בחרב תפול" (יח' כג , כה) - כמו 'עַמֵךְ'. ויקרא העם 'אחרית' - לפי שהם אחרית לראשי העם. והכפתור שאמר הוא משל לראשים , כמו שהוא ראש השער. וכן מה שראה שהיה נצב על המזבח - לומר שלא רצה בעבודת הכהנים. לא ינוס להם נס - מאותם שנתחייבו הריגה; כי מהם שנתחייבו הריגה ומהם שנתחייבו גלות. ולא ימלט - שיחבא , או שיניחהו האויב מלהרגו. ויונתן תרגם כן: "אמר עמוס נבייא חזיתי יקרא דיי' אסתלק מכרובא ושרא על מדבחא ואמר אם לית עמא דישראל תייבין לאורייתי טפי מנרתא ויתקטיל מלכא יאשיהו ויחרב ביתא ויתפגרון עזרתא ומאני בית מקדשא בשביא יהכון ושארהון בחרבא אקטול לא יערוק להון דעריק ולא ישתזיב להון דמשזיב". ובדרש (ראה ויק"ר לג , ג): ראיתי את יי' נצב על המזבח - שהיה עומד על הדור לזובחו; ויאמר הך הכפתור - זה יאשיהו; וירעשו הספים - אלו סנקליטין שלו; ובצעם בראש כולם - אמר רבי פינחס אמר רבי יוחנן: משל לסאה שהיא מלאה עוונות; מי מקטרג בה? גזל; זהו ובצעם - מן "ובוצע בצע" (ראה חב' ב , ט); והגזל הוא בראש כל העוונות. ורבי יהודה אמר משמיה דרבי יוחנן: משל לבני אדם שהיה בהם עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים; הגזל שבהם שקול כנגד כולם. (ב) אם יחתרו - אין להם מנוס ומפלט ממני , לא למעלה ולא למטה , ומפני זה זכר שאול ושמים; כמו שאמר דוד "אם אסק שמים" וגו' (תה' קלט , ח). ועניין 'חתירה' - כעניין 'חפירה'; כמו "ואחתור בקיר" (יח' ח , ח). ויונתן תרגם: "אם ידמון לאיטמרא כדבשאול מתמן במימרי ידברנון שנאיהון ואם יסקון בטורין דרמין עד צית שמיא מתמן במימרי יחתינון". (ג) ואם יחבאו בראש הכרמל - יש מערות בראש הכרמל שיחבא האדם בהם. ותרגם יונתן: "ואם ידמון לאיטמרא בריש מגדלי כרמלא מן תמן אפקד בלושין ויבלשינון". ואם יסתרו מנגד עיני בקרקע הים - אם יחשבו להסתר בקרקע הים. את הנחש - הוא התנין הגדול אשר בים , והוא לויתן. ויונתן תרגם: "ואם ידמון לאיטמרא מן קדמי בנסי ימא מתמן אפקד ית עמא דתקיפין כחויא ויקטלינון"; ו"נסי ימא" הם איי הים. (ד) ואם ילכו - גם אותם שילכו בשבי כאותם שהלכו למצרים - יוחנן בן קרח ואשר עמו , שהלכו שם מרצונם וחשבו להנצל שם מהרעב ומן החרב ועברו על דברי ירמיהו הנביא , ושם השיגתם החרב כמו שאמר להם ירמיהו (ראה יר' מב - מג). (ה) ואדני יי' הצבאות - הוא אלהי צִבאות מעלה ומטה ובידו הכל , הוא יחריב ארצם; והוא הנוגע בארץ ותמוג - כמו שאמר למעלה "תרגז הארץ" (עמ' ח , ח). ורוגז הארץ הוא הרעש. ובמקום הרעש יהיו מים , כמו שפירשנו למעלה (שם); זהו שאמר: ותמוג - שהיא מסיסת הארץ במים , כמו "ברביבים תמוגגנה" (תה' סה , יא). והוסיף עוד ואמר: ועלתה כיאר כלה. ואמר: ואבלו כל יושבי בה - כלומר: ישחתו ויאבדו כל יושביה. ולמעלה: "ואבל כל יושב בה" (עמ' ח , ח) - לשון יחיד , דרך כלל; והֵנָה אמר: ואבלו כל יושבי בה - לשון רבים , דרך פרט. ועלתה כיאר כלה - ולמעלה "ועלתה כאור" (שם) , בהעלם היו"ד. ושקעה - ולמעלה "ונשקעה" (שם). (ו) הבונה בשמים מעלֹתָו (בנוסחנו: מעלותו) - כתוב בלא יו"ד הרבים וקרי ביו"ד; וכמהו רבים. והשמים הוא כלל לכל הגלגלים; והנה הוא בנה מעלות בשמים , והם תשעה גלגלים שהם זה למעלה מזה. ואגדתו על ארץ יסדה - והאגֻדה היא האש והרוח והמים , שהם לאגֻדה אחת (ע"פ ש"ב ב , כה) זה למעלה מזה , והם על הארץ. והנה זכר יצירת כל העולם , מעלה ומטה; והטעם: איך לא יראו מפניו ואיך יוכלו להסתר מעיניו , והוא ברא כל העולם ושופט ומשגיח על הכל , כמו שאמר: "יי' הצבאות" (ראה לעיל , ה)?! והוא ברא הכל וישחית הכל כשירצה. והארץ שיסדה על מכוניה (ע"פ תה' קד , ה) , והיושבים עליה , אם ירבו לחטוא - ישחית בִּנְיָנוֹ , כמו שעשה במבול (ראה בר' ו - ז) ובסדום ועמורה (ראה בר' יט , כד - כה). והנה הכל בידו כחומר ביד היוצר (ע"פ יר' יח , ו) , וְיעשה כלי וישחיתהו ויעשהו כלי אחר (ראה שם , ד); כן הוא יתעלה ישחית בִּנְיָנו כשירצה ויעשה בהם דבר והפכו. גם בקיום העולם עושה הפכים , כמו שהוא קורא למי הים וישפכם על הארץ , כמו שפירשנו למעלה (עמ' ה , ח). והחכם רבי אברהם פירש בשמים - האויר , והמעלות הם שלש יסודות שהם גלגלים זה למעלה מזה; ואגדתו הם החיים , על ארץ יסדה , שהם האגודות. (ז) הלא (בנוסחנו: הלוא) כבני כושיים אתם לי בית (בנוסחנו: בני) ישראל נאם יי'. כבני כושיים שהם עבדים , והם השחורים מבני כוש בן חם (ראה בר' י , ו) , שהם נמכרים לעבדים - כן היה ראוי שתהיו אתם עבדים , כי מבית עבדים קניתי אתכם והעליתי אתכם מארץ מצרים. ופלשתיים מכפתור וארם מקיר - זה נִפרָש בעניין תֵמַהּ: וכי העליתי פלשתים וארם מגלותם כמו שהעליתי אתכם מארץ מצרים? כי אני הגליתי אותם מארצם בעבור אהבתכם , לפי שהיו שכניכם והרעו לכם מאד; והגליתי אותם מארצם , ואחר כן לא העליתי אותם מגלותם כמו שהעליתי אתכם מגלותכם! ואע"פ שעדיין לא גלו ארם ופלשתים כשנאמרה נבואה זו ― כי ארם גלו בימי אחז , שהגלה אותם מלך אשור אל קיר , כמו שכתוב "ויעל מלך אשור אל דמשק ויתפשה ויגלה קירה" (מ"ב טז , ט) , וכן התנבא זה הנביא על גלותם , כמו שאמר "וגלו עם ארם קירה" (עמ' א , ה) , ופלשתים גלו בימי צדקיהו , כמו שכתוב בספר ירמיהו (מז) , שהתנבא הוא על חרבנם ועל גלותם ― אע"פ כן דברי הנבואה הם במקומות רבים עבר במקום עתיד , שהרי הוא כאלו נעשה , כי דברי האל אמת. ופירוש מכפתור - פלשתים שהגליתי מכפתור; כי פלשתים וכפתורים אחים , כמו שכתוב "אשר יצאו משם פלשתים ואת כפתורים" (בר' י , יד); וכן כתוב בנבואת ירמיהו על פלשתים "כי שודד יי' את פלשתים שארית אי כפתור" (מז , ד). ואמר: פלשתים שגלו מכפתור - העליתי אותם מגלותם אחר כן? וכן ארם - העליתי אותם מקיר אחר שגלו אליה , כמו שהעליתי אתכם מגלותכם ממצרים? זה הפירוש הנראה לי בפסוק הזה , כי קשה לפרשו. ואכתוב גם כן מה שפרשו בו קצת המפרשים , והבוחר יבחר לו הטוב. ורבנו שלמה ז"ל פירש הלא כבני כושיים - למה אמָנע מלהפרע מכם , אחרי אשר אינכם שבים אלי? הלא מן בני נח באתם כשאר האומות , ככושיים אשר נדמיתם להם , כעניין שנאמר "היהפוך כושי עורו... גם אתם תוכלו להיטיב" (יר' יג , כג). הלא בטובתי תחלת בחרי בכם היא הוצאה שהוצאתי אתכם ממצרים , ומה לי בכך? אף פלשתים כן: הוצאתים מכפתור כשבאו כפתורים על העוים , כעניין שנאמר "והעוים היושבים בחצרים עד עזה" וגו' (דב' ב , כג) - כבשו גם את בני עזה ושאר סרני פלשתים וישבו תחתיהם , והוצאתים מידם; ואע"פ כן כן לא עשיתים לי לעם. וארם מקיר - וכן אני עתיד להעלות ארם מקיר , שסנחריב הגלה אותם שם , ולקץ ימים , כשתִבטל מלכות אשור , יֵצאו משם. והחכם רבי אברהם בן עזרא ז"ל כתב כן: אמר יפת , כי נשי הכושיים הפקר ואין איש מהם יודע מי אביו; ואתם בני אב אחד הייתם , אינכם כמו פלשתים מכפתור וארם מקיר שהתערבו. ויתכן כי טעם הלא (בנוסחנו: הלוא) את ישראל העליתי - הנה דבר ידוע כי אני אביכם; וכן אמר משה: "הלא (בנוסחנו: הלוא) הוא אביך קנך" (דב' לב , ו). ומ"ם 'מארץ' ישרת בעבור אחר; וככה הוא: העליתי ממצרים ומפלשתים ומכפתור , וארם מקיר. ואדני אבי ז"ל פירש: הלא כבני כושיים אתם - שאינם משתנים בעורם כל ימיהם , כך אינכם סרים מדרכיכם הרעים. הלא את ישראל העליתי מארץ מצרים - משעבודם; ופלשתים - מכפתור באו להם המשחיתים שהחריבו אותם , וכן אמר בתורה "והעוים היושבים בחצרים" וגו' (דב' ב , כג); אם כן נראה שהעוים - בחצרים , וגבולם היה עד עזה , ועזה מערי פלשתים , והכפתורים היוצאים מכפתור השמידום. וכל הנבואות שאמר מהממלכות והאומות באותה פרשה , לימים רבים ושנים ארוכות היו. וכן וארם מקיר - מקיר בא תגלת פלאסר שהגלם שם , כמו שאמר "ויעל מלך אשור אל דמשק" וגו' (מ"ב טז , ט) , וכן אמר בתחילת נבואה זו שהיא נבואת עמוס: "וגלו עם ארם קירה" (א , ה); כן אמר בכאן: פלשתים - מכפתור בא להם השודד , וארם - מקיר בא להם השודד כמו כן. ויונתן לא חדש בזה הפסוק דבר , אלא שתרגם כבני כושיים: "כבנין רחימין". כושיים נכתב בשני יו"דין ונקראת הראשונה , וכן ופלשתיים. (ח) הנה עיני אדני יי' בממלכה החטאה - היא מלכות אפרים; כי כל המלכים היו רעים וחטאים (ע"פ בר' יג , יג) , מירבעם בן נבט עד הושע בן אלה. והשמדתי אותה - פירושו: המלכות אשמיד , שלא יהיה לְעולם מהם מלך; אבל בית יעקב לא אשמיד. (ט) כי הנה אנכי מצוה - זה אני גוזר עליהם , שאניע אותם בכל הגוים. כאשר ינוע בכברה - כמו שינוע גרגיר החטה בכברה כשכוברים אותה , ויפול העפר והפסולת שבה לארץ , והגרגרים הטובים שהם גסים ישארו למעלה. וכן הצרורות שבהם , שהם גסים והם מתנועעים בכברה אילך ואילך כשכוברין אותה - כן ישראל יתנועעו ויִטַּלטלו בכל הגוים , ולא יכלו ויפלו לארץ אלא החוטאים שבהם , הדומים לעפר ולפסולת , שאין להם תקוה בגאולה ולא ישובו מחטאיהם - אותם יפלו לארץ; והאחרים החיים שיהיו בזמן הגאולה , וכן אותם שמתו בגלות ומתו בתשובה - כולם יראו הגאולה וישובו אל ארצם ולא יפלו לארץ. (י) בחרב ימותו כל חטאי עמי - על אותם חַטָּאים שבדורו אמר הנביא , ולא כל החוטאים , כי רבים מהם גלו. אלא החטאים שהיו אומרים: לא תגיש ותקדים בעדנו (בנוסחנו: בעדינו) הרעה - שהיו מתיאשים מן הפורענות והיו אומרים: לא תמהר ותִקרַב בעבורנו הרעה , ונעשה כתאוַת לִבנו; ואם תבוא הרעה - לא תבוא בעבור מעשינו אלא מקרה הוא בעולם; כמו שאמר בתורה "והלכתם עמי בקרי" (וי' כו , כז). (יא) ביום ההוא - ביום הגאולה , אקים את סוכת דוד (בנוסחנו: דויד) הנופלת. לפי שאמר כי מלכות אפרים תִבטל (ראה לעיל , ח) , אמר כי מלכות דוד תקום; והיא 'הסוכה' - על דרך משל , כי היא סוככת על העם. וגדרתי את פרציהן - פרצי ישראל. אמר והריסותיו - על דרך כלל , ואמר ובניתיה - על הסוכה. ויונתן תרגם כן: "בעדנא ההוא אקים ית מלכותא דדוד די נפלת ואבני ית כרכיהון" וגו'. (יב) למען יירשו - הפסוק הזה כמו הפוך: למען יירשו אשר נקרא שמי עליהם - יירשו את שארית אדום; רוצה לומר: אותם שנקרא שמי עליהם יירשו את אדום. וטעם למה אבנה אותה כימי עולם (ראה לעיל , יא) - למען יירשו את אויביהם שכניהם , והם אדום ופלשתים ומואב ובני עמון; וזהו שאמר: וכל הגוים , וזהו "כימי עולם" (שם). כי דוד מלך ישראל שם באדום נציבים (ראה ש"ב ח , יד) , וכן השאר - כולם הכניעם לפניו , וכן יהיה לעתיד שיירש ישראל הגוים ההם , כמו שאמר בנבואת עובדיה "וירשו הנגב את הר עשו" (א , יט) , וכן אמר בנבואת ישעיה "אדום ומואב משלוח ידם" (יא , יד). ומה שאמר: את שארית אדום , ועובדיה אמר "ולא יהיה שריד לבית עשו" (א , יח) - כן יהיה: כי עַם עשו - לא יהיה להם שריד , כי כולם יִכלו בימות המשיח; אבל ארצם יירשו ישראל , ולא כולה , אלא שארית מה שיהיה ממנה חרבן לעולם. כי קצתה יהיה החרבן עולם , לאות לדורות כי על שהרעו לישראל , והם היו אחיהם , היה החרבן זה לעולם; וקצתה יירשו אותה ישראל וישבו בה. עושה זאת - זאת הגזרה , אני שאמרתיה אעשנה , כי הכח בידי לעשות. (יג) הנה ימים באים. חורש בקוצר - כל כך תהיה התבואה רבה , עד שיתעסקו בקצירת התבואה עד עת החרישה , ויפגשו זה בזה החורש בקוצר; על דרך שאמר "והשיג לכם דיש את בציר" (וי' כו , ה). אבל יותר הוא זה: ודורך ענבים במושך הזרע - כמו שאמר בתורה "ובציר ישיג את זרע" (שם). ופירוש מושך הזרע - נושא הזרע אל השדה לזורעו. ומה שאמר מושך - הוא על לשון שאמר "משך הזרע" (תה' קכו , ו); והוא עניין יקר , כמו "משך חכמה" (איוב כח , יח); והזרע יקר לזרעו. ויונתן תרגם: "במפיק זרעא". והטיפו ההרים עסיס - על דרך משל , מרוב היין והפירות; על דרך "זבת חלב ודבש" (שמ' ג , ח). ועסיס - שם כלל כל משקה שיוצא מן הענבים ומשאר הפירות שיוצא המשקה מהם; ונקרא 'עסיס' - לפי שיוצא המשקה מהן על ידי סחיטה וכתישה , מן "ועסותם רשעים" (מל' ג , כא). תתמוגגנה - על דרך משל , כאלו הגבעות נמוגות ומתמוססות מרוב החלב שזב עליהן מהצאן; ואע"פ שלא זכר חלב , כן רצה לומר , אלא שסמך על המבין בחסרון ― וכן דרך המקרא בהרבה מקומות , כמו שזכרנו רבים מהם בספר 'מכלל' בחלק הדקדוק ממנו (נא , א - נג , א) ― וכן אמר בנבואת יואל "יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב" (ד , יח). ויתכן שהכל על דרך משל , על השפע רוב הטובה שתהיה להם לישראל מבלי עמל ויגיעה , כמו שפירשנו שם. ושם אמר "יטפו" - מן 'הקל' , והֵנָה אמר והטיפו - מן 'הכבד' , והעניין אחד; אלא ש'הכבד' מורה רוב הפעולה. (יד) ושבתי - מבואר הוא. ומה שאמר ושתו את יינם , ואכלו את פריהם - רוצה לומר שלא יהיה יגיעם לריק (ע"פ יש' סה , כג) , שיעבדו אדמתם ויאכלוה אויביהם , כמו שעשו בהיותם על אדמתם קודם חרבנה כאשר לא היו עושים רצון האל. וכן אמר בנבואת ישעיה "ובנו בתים וישבו" וגו' (סה , כא). ומה שאמר שם "ואכלו פרים" (שם) והֵנָה אמר ושתו את יינם - העניין אחד , כי הענבים הם לאכילה ולשתיית היין היוצא מהם. (טו) ונטעתים - כעץ הנטוע שלא יזוז ממקומו. אמר יי' אלהיך - מאמר האל כנגד הנביא.