מאגר הכתר עמוס פרק ט עם פירוש ר' יוסף כספי

פרק ט
(א) ויאמר - למלאך המשחית , מי שיהיה. וגם זה 'אוצר יי'' יבא. ובצעם - ובצע אותם. ונכון בוא"ו בלשון עבר לפי העיברי וההגיון. אהרוג - כנוי לאל עצמו; והכל אמת. וגם זה 'אוצר יי'' יבא. (ב) אם יחתרו בשאול משם ידי תקחם - זה עד נאמן כי שאול אינו גהינם , רק המַטָּה המוחלט , קרוב למרכז הארץ. וזה לִטענות: האחת - אומרו הפך זה: ואם יעלו השמים , שהוא המקיף למרכז; וגן עדן הוא הפך גהינם , לא השמים. והשנית - שאמר שהשם יקחם משם , כמו שיאמר עוד על היותם נחבאים בראשי ההרים , בנקרות הצורים (ע"פ יש' ב , כא; ראה להלן , ג). אם כן אין הענין , רק הֵחבא והִסָתר. והשלישית - שדרך קללה וענש אמר שהשם יקחם משם; ואין זה כלקיחה מגהינם , אבל הוא תכלית הברכה. וראה הפלגה , כי אחר שהפליג לזכור הֵחָבֵא גדול בארץ המגולָה , שנאמר בה "יקוו המים" וכו' (בר' א , ט) , זכר הֵחבא אחר בארץ המכוסָה , שהוא חלק אחר מן הארץ , והוא אמרו "אם יסתרו מנגד עיני בקרקע הים" (להלן , ג). וזה מבואר. (ו) מעלותיו - כטעם "עליות מרווחים" (יר' כב , יד); ואלו הם יריעות הרקיע. ובאור זה בכלל 'אוצר יי'' יבא. (ז) הלא (בנוסחנו: הלוא) כבני כושיים אתם לי בני ישראל וכו' - אחר שנבא חורבן עמנו על יד מלך אשור גם לישראל גם ליהודה , רצה לסיים ספרו ביעוד תשובתם ובְנוֹת בית שני; וזה כוון מכאן ועד סוף ספרו. והנה כתוב בתורה "ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען" (בר' י , ו); וכן פלשתים הם מאלה (ראה שם , יד). ואין קושיא כי לא נמצא כתוב במקום אחר כי השם העלה פלשתים מכפתור וארם מקיר כמו שנמצא כתוב שהעלה ישראל ממצרים , כי רבים ורבים כן בספרים. ובאור זה הכלל 'אוצר יי'' יבא. ואולם הכונה בזה להעיר סוד , רוצה לומר , שהשם יוציא מעבדות לחירות גם ישראל גם יתר עם ועם כרצונו וכחפצו. וכן הציע ירמיה "אנכי עשיתי את השמים ואת הארץ..." (ראה יר' כז , ה); והראש בזה - משה רבינו בפרשת 'אלה הדברים' (? ראה דב' ב , ט - יג). ובכלל , הכונה בזה , כי השם גוזר טוב ורע לעם ועם כרצונו , והוא יודע למה , ואין לנו לשאול לו טעם וסבה. אבל השם הפליא לעשות עמנו , כי אותנו לא יעשה כלה והשמדה כמו שיעשה ביתר העמים (ע"פ יר' מו , כח); ובזה הפליגו הנביאים , ואם יעדו תשובות למצרים (ראה יח' כט , יד) וצר (יש' כג , יז - יח) וזולתם רבים , גם בזמן קום החיה השנית (ראה דנ' ח , ה). וכל אלו הענינים צריכים פירוש ארוך , והכל 'אוצר יי'' יבא. (ט) כי הנה אנכי מצוה - גם זה כמו שקדם: "כי הנה יי' מצוה" (עמ' ו , יא). וביאור זה 'אוצר יי'' יבא. כאשר ינוע בכברה וכו' - ידוע כי האדם משים הבר בכברה כדי שיפלו בארץ בעד נקבי הכברה צרורות וגושי עפר , כטעם "אשר לא ימצא שם גם צרור" (ראה ש"ב יז , יג); וזה כענין "אם יפול משערת ראשו ארצה" (ש"א יד , מה). וטעם והניעותי - בגלות. וזה בשׂוֹרה מצד מה שיסיים: ולא יפול צרור ארץ; ורבים מזה המין , ובאורם 'אוצר יי'' יבא. והענין בזה , כי אף השפלים והדלים לא ימָחה שמם בגלות. (י) אבל החוטאים , וגם הגאים הגסים , הנה הם ימותו בחרב וימחה שמם בגלות. והשרידים הנשארים ישובו לירושלם ותבנה הבית , כמו שיאמר: (יא) ביום ההוא אקים את סכת דוד (בנוסחנו: דויד) - זה על זרובבל אשר מזרע דוד (ראה דה"א ג , ה - יט); ורבים כן. (יב) למען יירשו וכו' - זה אחד ממיני הסבות; ובאור כללם 'אוצר יי'' יבא. עליהם - כנוי לישראל היורשים. (יג) הנה ימים באים וכו' - גם זה נמשך עם הענין הקודם , מתשובת בית שני. וכן אמרו רבותינו (ראה שבת ל , ב): עתידה ארץ ישראל וכו' , והפליג החכם שהשיב לכסיל כאולתו (ע"פ מש' כו , ה). ובאור זה הכלל 'אוצר יי'' יבא. (טו) ולא ינתשו עוד מעל אדמתם - גם זה 'אוצר יי'' יבא. נשלם פירוש ספר עמוס , שבח למעמיס עלינו ברכות עמוס.