פרק ט
[א]
רָאִ֨יתִי
אֶת־אֲדנָ֜י
נִצָּ֣ב
עַֽל־הַמִּזְבֵּ֗חַ
וַיֹּאמֶר֩
הַ֨ךְ
הַכַּפְתּ֜וֹר
וְיִרְעֲשׁ֣וּ
הַסִּפִּ֗ים
וּבְצַ֙עַם֙
בְּרֹ֣אשׁ
כֻּלָּ֔ם
וְאַחֲרִיתָ֖ם
בַּחֶ֣רֶב
אֶהֱרֹ֑ג
לֹֽא־יָנ֤וּס
לָהֶם֙
נָ֔ס
וְלֹא־יִמָּלֵ֥ט
לָהֶ֖ם
פָּלִֽיט:
[ב]
אִם־יַחְתְּר֣וּ
בִשְׁא֔וֹל
מִשָּׁ֖ם
יָדִ֣י
תִקָּחֵ֑ם
וְאִֽם־יַעֲלוּ֙
הַשָּׁמַ֔יִם
מִשָּׁ֖ם
אוֹרִידֵֽם:
[ג]
וְאִם־יֵחָֽבְאוּ֙
בְּרֹ֣אשׁ
הַכַּרְמֶ֔ל
מִשָּׁ֥ם
אֲחַפֵּ֖שׂ
וּלְקַחְתִּ֑ים
וְאִם־יִסָּ֨תְר֜וּ
מִנֶּ֤גֶד
עֵינַי֙
בְּקַרְקַ֣ע
הַיָּ֔ם
מִשָּׁ֛ם
אֲצַוֶּ֥ה
אֶת־הַנָּחָ֖שׁ
וּנְשָׁכָֽם:
[ד]
וְאִם־יֵלְכ֤וּ
בַשְּׁבִי֙
לִפְנֵ֣י
אֹֽיְבֵיהֶ֔ם
מִשָּׁ֛ם
אֲצַוֶּ֥ה
אֶת־הַחֶ֖רֶב
וַהֲרָגָ֑תַם
וְשַׂמְתִּ֨י
עֵינִ֧י
עֲלֵיהֶ֛ם
לְרָעָ֖ה
וְלֹ֥א
לְטוֹבָֽה:
[ה]
וַאדנָ֨י
יְהֹוִ֜ה
הַצְּבָא֗וֹת
הַנּוֹגֵ֤עַ
בָּאָ֙רֶץ֙
וַתָּמ֔וֹג
וְאָבְל֖וּ
כָּל־י֣וֹשְׁבֵי
בָ֑הּ
וְעָלְתָ֤ה
כַיְאֹר֙
כֻּלָּ֔הּ
וְשָׁקְעָ֖ה
כִּיאֹ֥ר
מִצְרָֽיִם:
[ו]
הַבּוֹנֶ֤ה
בַשָּׁמַ֙יִם֙
מַעֲלוֹתָ֔ו
מַעֲלוֹתָ֔יו
וַאֲגֻדָּת֖וֹ
עַל־אֶ֣רֶץ
יְסָדָ֑הּ
הַקֹּרֵ֣א
לְמֵֽי־הַיָּ֗ם
וַֽיִּשְׁפְּכֵ֛ם
עַל־פְּנֵ֥י
הָאָ֖רֶץ
יְהוָ֥ה
שְׁמֽוֹ:
פ
[ז]
הֲל֣וֹא
כִבְנֵי֩
כֻשִׁיִּ֨ים
אַתֶּ֥ם
לִ֛י
בְּנֵ֥י
יִשְׂרָאֵ֖ל
נְאֻם־יְהוָ֑ה
הֲל֣וֹא
אֶת־יִשְׂרָאֵ֗ל
הֶעֱלֵ֙יתִי֙
מֵאֶ֣רֶץ
מִצְרַ֔יִם
וּפְלִשְׁתִּיִּ֥ים
מִכַּפְתּ֖וֹר
וַאֲרָ֥ם
מִקִּֽיר:
[ח]
הִנֵּ֞ה
עֵינֵ֣י׀
אֲדנָ֣י
יְהֹוִ֗ה
בַּמַּמְלָכָה֙
הַחַטָּאָ֔ה
וְהִשְׁמַדְתִּ֣י
אֹתָ֔הּ
מֵעַ֖ל
פְּנֵ֣י
הָאֲדָמָ֑ה
אֶ֗פֶס
כִּ֠י
לֹ֣א
הַשְׁמֵ֥יד
אַשְׁמִ֛יד
אֶת־בֵּ֥ית
יַעֲקֹ֖ב
נְאֻם־יְהוָֽה:
[ט]
כִּֽי־הִנֵּ֤ה
אָֽנֹכִי֙
מְצַוֶּ֔ה
וַהֲנִע֥וֹתִי
בְכָֽל־הַגּוֹיִ֖ם
אֶת־בֵּ֣ית
יִשְׂרָאֵ֑ל
כַּאֲשֶׁ֤ר
יִנּ֙וֹעַ֙
בַּכְּבָרָ֔ה
וְלֹא־יִפּ֥וֹל
צְר֖וֹר
אָֽרֶץ:
[י]
בַּחֶ֣רֶב
יָמ֔וּתוּ
כֹּ֖ל
חַטָּאֵ֣י
עַמִּ֑י
הָאֹמְרִ֗ים
לֹֽא־תַגִּ֧ישׁ
וְתַקְדִּ֛ים
בַּעֲדֵ֖ינוּ
הָרָעָֽה:
[יא]
בַּיּ֣וֹם
הַה֔וּא
אָקִ֛ים
אֶת־סֻכַּ֥ת
דָּוִ֖יד
הַנֹּפֶ֑לֶת
וְגָדַרְתִּ֣י
אֶת־פִּרְצֵיהֶ֗ן
וַהֲרִֽסֹתָיו֙
אָקִ֔ים
וּבְנִיתִ֖יהָ
כִּימֵ֥י
עוֹלָֽם:
[יב]
לְמַ֨עַן
יִֽירְשׁ֜וּ
אֶת־שְׁאֵרִ֤ית
אֱדוֹם֙
וְכָל־הַגּוֹיִ֔ם
אֲשֶׁר־נִקְרָ֥א
שְׁמִ֖י
עֲלֵיהֶ֑ם
נְאֻם־יְהוָ֖ה
עֹ֥שֶׂה
זֹּֽאת:
פ
[יג]
הִנֵּ֨ה
יָמִ֤ים
בָּאִים֙
נְאֻם־יְהוָ֔ה
וְנִגַּ֤שׁ
חוֹרֵשׁ֙
בַּקֹּצֵ֔ר
וְדֹרֵ֥ךְ
עֲנָבִ֖ים
בְּמֹשֵׁ֣ךְ
הַזָּ֑רַע
וְהִטִּ֤יפוּ
הֶֽהָרִים֙
עָסִ֔יס
וְכָל־הַגְּבָע֖וֹת
תִּתְמוֹגַֽגְנָה:
[יד]
וְשַׁבְתִּי֘
אֶת־שְׁב֣וּת
עַמִּ֣י
יִשְׂרָאֵל֒
וּבָנ֞וּ
עָרִ֤ים
נְשַׁמּוֹת֙
וְיָשָׁ֔בוּ
וְנָטְע֣וּ
כְרָמִ֔ים
וְשָׁת֖וּ
אֶת־יֵינָ֑ם
וְעָשׂ֣וּ
גַנּ֔וֹת
וְאָכְל֖וּ
אֶת־פְּרִיהֶֽם:
[טו]
וּנְטַעְתִּ֖ים
עַל־אַדְמָתָ֑ם
וְלֹ֨א
יִנָּתְשׁ֜וּ
ע֗וֹד
מֵעַ֤ל
אַדְמָתָם֙
אֲשֶׁ֣ר
נָתַ֣תִּי
לָהֶ֔ם
אָמַ֖ר
יְהוָ֥ה
אֱלֹהֶֽיךָ:
פרק ט
[א]
ראיתי
את אדני
נצב
על המזבח
ויאמר
הך
הכפתור
וירעשו
הספים
ובצעם
בראש
כלם
ואחריתם
בחרב
אהרג
לא ינוס
להם
נס
ולא ימלט
להם
פליט:
[ב]
אם יחתרו
בשאול
משם
ידי
תקחם
ואם יעלו
השמים
משם
אורידם:
[ג]
ואם יחבאו
בראש
הכרמל
משם
אחפש
ולקחתים
ואם יסתרו
מנגד
עיני
בקרקע
הים
משם
אצוה
את הנחש
ונשכם:
[ד]
ואם ילכו
בשבי
לפני
איביהם
משם
אצוה
את החרב
והרגתם
ושמתי
עיני
עליהם
לרעה
ולא
לטובה:
[ה]
ואדני
יהוה
הצבאות
הנוגע
בארץ
ותמוג
ואבלו
כל יושבי
בה
ועלתה
כיאר
כלה
ושקעה
כיאר
מצרים:
[ו]
הבונה
בשמים
מעלותו
מעלותיו
ואגדתו
על ארץ
יסדה
הקרא
למי הים
וישפכם
על פני
הארץ
יהוה
שמו:
פ
[ז]
הלוא
כבני
כשיים
אתם
לי
בני
ישראל
נאם יהוה
הלוא
את ישראל
העליתי
מארץ
מצרים
ופלשתיים
מכפתור
וארם
מקיר:
[ח]
הנה
עיני׀
אדני
יהוה
בממלכה
החטאה
והשמדתי
אתה
מעל
פני
האדמה
אפס
כי
לא
השמיד
אשמיד
את בית
יעקב
נאם יהוה:
[ט]
כי הנה
אנכי
מצוה
והנעותי
בכל הגוים
את בית
ישראל
כאשר
ינוע
בכברה
ולא יפול
צרור
ארץ:
[י]
בחרב
ימותו
כל
חטאי
עמי
האמרים
לא תגיש
ותקדים
בעדינו
הרעה:
[יא]
ביום
ההוא
אקים
את סכת
דויד
הנפלת
וגדרתי
את פרציהן
והרסתיו
אקים
ובניתיה
כימי
עולם:
[יב]
למען
יירשו
את שארית
אדום
וכל הגוים
אשר נקרא
שמי
עליהם
נאם יהוה
עשה
זאת:
פ
[יג]
הנה
ימים
באים
נאם יהוה
ונגש
חורש
בקצר
ודרך
ענבים
במשך
הזרע
והטיפו
ההרים
עסיס
וכל הגבעות
תתמוגגנה:
[יד]
ושבתי
את שבות
עמי
ישראל
ובנו
ערים
נשמות
וישבו
ונטעו
כרמים
ושתו
את יינם
ועשו
גנות
ואכלו
את פריהם:
[טו]
ונטעתים
על אדמתם
ולא
ינתשו
עוד
מעל
אדמתם
אשר
נתתי
להם
אמר
יהוה
אלהיך: