פרק א
[א]
חֲז֖וֹן
עֹבַדְיָ֑ה
כֹּֽה־אָמַר֩
אֲדנָ֨י
יְהֹוִ֜ה
לֶאֱד֗וֹם
שְׁמוּעָ֨ה
שָׁמַ֜עְנוּ
מֵאֵ֤ת
יְהוָה֙
וְצִיר֙
בַּגּוֹיִ֣ם
שֻׁלָּ֔ח
ק֛וּמוּ
וְנָק֥וּמָה
עָלֶ֖יהָ
לַמִּלְחָמָֽה:
[ב]
הִנֵּ֥ה
קָטֹ֛ן
נְתַתִּ֖יךָ
בַּגּוֹיִ֑ם
בָּז֥וּי
אַתָּ֖ה
מְאֹֽד:
[ג]
זְד֤וֹן
לִבְּךָ֙
הִשִּׁיאֶ֔ךָ
שֹׁכְנִ֥י
בְחַגְוֵי־סֶ֖לַע
מְר֣וֹם
שִׁבְתּ֑וֹ
אֹמֵ֣ר
בְּלִבּ֔וֹ
מִ֥י
יוֹרִדֵ֖נִי
אָֽרֶץ:
[ד]
אִם־תַּגְבִּ֣יהַּ
כַּנֶּ֔שֶׁר
וְאִם־בֵּ֥ין
כּוֹכָבִ֖ים
שִׂ֣ים
קִנֶּ֑ךָ
מִשָּׁ֥ם
אוֹרִֽידְךָ֖
נְאֻם־יְהוָֽה:
[ה]
אִם־גַּנָּבִ֤ים
בָּאֽוּ־לְךָ֙
אִם־שׁ֣וֹדְדֵי
לַ֔יְלָה
אֵ֣יךְ
נִדְמֵ֔יתָה
הֲל֥וֹא
יִגְנְב֖וּ
דַּיָּ֑ם
אִם־בֹּֽצְרִים֙
בָּ֣אוּ
לָ֔ךְ
הֲל֖וֹא
יַשְׁאִ֥ירוּ
עֹלֵלֽוֹת:
[ו]
אֵ֚יךְ
נֶחְפְּשׂ֣וּ
עֵשָׂ֔ו
נִבְע֖וּ
מַצְפֻּנָֽיו:
[ז]
עַֽד־הַגְּב֣וּל
שִׁלְּח֗וּךָ
כֹּ֚ל
אַנְשֵׁ֣י
בְרִיתֶ֔ךָ
הִשִּׁיא֛וּךָ
יָכְל֥וּ
לְךָ֖
אַנְשֵׁ֣י
שְׁלֹמֶ֑ךָ
לַחְמְךָ֗
יָשִׂ֤ימוּ
מָזוֹר֙
תַּחְתֶּ֔יךָ
אֵ֥ין
תְּבוּנָ֖ה
בּֽוֹ:
[ח]
הֲל֛וֹא
בַּיּ֥וֹם
הַה֖וּא
נְאֻם־יְהוָ֑ה
וְהַאֲבַדְתִּ֤י
חֲכָמִים֙
מֵֽאֱד֔וֹם
וּתְבוּנָ֖ה
מֵהַ֥ר
עֵשָֽׂו:
[ט]
וְחַתּ֥וּ
גִבּוֹרֶ֖יךָ
תֵּימָ֑ן
לְמַ֧עַן
יִכָּֽרֶת־אִ֛ישׁ
מֵהַ֥ר
עֵשָׂ֖ו
מִקָּֽטֶל:
[י]
מֵחֲמַ֛ס
אָחִ֥יךָ
יַעֲקֹ֖ב
תְּכַסְּךָ֣
בוּשָׁ֑ה
וְנִכְרַ֖תָּ
לְעוֹלָֽם:
[יא]
בְּיוֹם֙
עֲמָֽדְךָ֣
מִנֶּ֔גֶד
בְּי֛וֹם
שְׁב֥וֹת
זָרִ֖ים
חֵיל֑וֹ
וְנָכְרִ֞ים
בָּ֣אוּ
שְׁעָרָ֗ו
שְׁעָרָ֗יו
וְעַל־יְרוּשָׁלִַם֙
יַדּ֣וּ
גוֹרָ֔ל
גַּם־אַתָּ֖ה
כְּאַחַ֥ד
מֵהֶֽם:
[יב]
וְאַל־תֵּ֤רֶא
בְיוֹם־אָחִ֙יךָ֙
בְּי֣וֹם
נָכְר֔וֹ
וְאַל־תִּשְׂמַ֥ח
לִבְנֵֽי־יְהוּדָ֖ה
בְּי֣וֹם
אָבְדָ֑ם
וְאַל־תַּגְדֵּ֥ל
פִּ֖יךָ
בְּי֥וֹם
צָרָֽה:
[יג]
אַל־תָּב֤וֹא
בְשַֽׁעַר־עַמִּי֙
בְּי֣וֹם
אֵידָ֔ם
אַל־תֵּ֧רֶא
גַם־אַתָּ֛ה
בְּרָעָת֖וֹ
בְּי֣וֹם
אֵיד֑וֹ
וְאַל־תִּשְׁלַ֥חְנָה
בְחֵיל֖וֹ
בְּי֥וֹם
אֵידֽוֹ:
[יד]
וְאַֽל־תַּעֲמֹד֙
עַל־הַפֶּ֔רֶק
לְהַכְרִ֖ית
אֶת־פְּלִיטָ֑יו
וְאַל־תַּסְגֵּ֥ר
שְׂרִידָ֖יו
בְּי֥וֹם
צָרָֽה:
[טו]
כִּֽי־קָר֥וֹב
יוֹם־יְהוָ֖ה
עַל־כָּל־הַגּוֹיִ֑ם
כַּאֲשֶׁ֤ר
עָשִׂ֙יתָ֙
יֵעָ֣שֶׂה
לָּ֔ךְ
גְּמֻלְךָ֖
יָשׁ֥וּב
בְּרֹאשֶֽׁךָ:
[טז]
כִּ֗י
כַּאֲשֶׁ֤ר
שְׁתִיתֶם֙
עַל־הַ֣ר
קָדְשִׁ֔י
יִשְׁתּ֥וּ
כָֽל־הַגּוֹיִ֖ם
תָּמִ֑יד
וְשָׁת֣וּ
וְלָע֔וּ
וְהָי֖וּ
כְּל֥וֹא
הָיֽוּ:
[יז]
וּבְהַ֥ר
צִיּ֛וֹן
תִּהְיֶ֥ה
פְלֵיטָ֖ה
וְהָ֣יָה
קֹ֑דֶשׁ
וְיָֽרְשׁוּ֙
בֵּ֣ית
יַעֲקֹ֔ב
אֵ֖ת
מוֹרָשֵׁיהֶֽם:
[יח]
וְהָיָה֩
בֵית־יַעֲקֹ֨ב
אֵ֜שׁ
וּבֵ֧ית
יוֹסֵ֣ף
לֶהָבָ֗ה
וּבֵ֤ית
עֵשָׂו֙
לְקַ֔שׁ
וְדָלְק֥וּ
בָהֶ֖ם
וַאֲכָל֑וּם
וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֤ה
שָׂרִיד֙
לְבֵ֣ית
עֵשָׂ֔ו
כִּ֥י
יְהוָ֖ה
דִּבֵּֽר:
[יט]
וְיָרְשׁ֨וּ
הַנֶּ֜גֶב
אֶת־הַ֣ר
עֵשָׂ֗ו
וְהַשְּׁפֵלָה֙
אֶת־פְּלִשְׁתִּ֔ים
וְיָֽרְשׁוּ֙
אֶת־שְׂדֵ֣ה
אֶפְרַ֔יִם
וְאֵ֖ת
שְׂדֵ֣ה
שֹׁמְר֑וֹן
וּבִנְיָמִ֖ן
אֶת־הַגִּלְעָֽד:
[כ]
וְגָלֻ֣ת
הַֽחֵל־הַ֠זֶּה
לִבְנֵ֨י
יִשְׂרָאֵ֤ל
אֲשֶֽׁר־כְּנַעֲנִים֙
עַד־צָ֣רְפַ֔ת
וְגָלֻ֥ת
יְרוּשָׁלִַ֖ם
אֲשֶׁ֣ר
בִּסְפָרַ֑ד
יִרְשׁ֕וּ
אֵ֖ת
עָרֵ֥י
הַנֶּֽגֶב:
[כא]
וְעָל֤וּ
מֽוֹשִׁעִים֙
בְּהַ֣ר
צִיּ֔וֹן
לִשְׁפֹּ֖ט
אֶת־הַ֣ר
עֵשָׂ֑ו
וְהָיְתָ֥ה
לַיהוָ֖ה
הַמְּלוּכָֽה:
פרק א
[א]
חזון
עבדיה
כה אמר
אדני
יהוה
לאדום
שמועה
שמענו
מאת
יהוה
וציר
בגוים
שלח
קומו
ונקומה
עליה
למלחמה:
[ב]
הנה
קטן
נתתיך
בגוים
בזוי
אתה
מאד:
[ג]
זדון
לבך
השיאך
שכני
בחגוי סלע
מרום
שבתו
אמר
בלבו
מי
יורדני
ארץ:
[ד]
אם תגביה
כנשר
ואם בין
כוכבים
שים
קנך
משם
אורידך
נאם יהוה:
[ה]
אם גנבים
באו לך
אם שודדי
לילה
איך
נדמיתה
הלוא
יגנבו
דים
אם בצרים
באו
לך
הלוא
ישאירו
עללות:
[ו]
איך
נחפשו
עשו
נבעו
מצפניו:
[ז]
עד הגבול
שלחוך
כל
אנשי
בריתך
השיאוך
יכלו
לך
אנשי
שלמך
לחמך
ישימו
מזור
תחתיך
אין
תבונה
בו:
[ח]
הלוא
ביום
ההוא
נאם יהוה
והאבדתי
חכמים
מאדום
ותבונה
מהר
עשו:
[ט]
וחתו
גבוריך
תימן
למען
יכרת איש
מהר
עשו
מקטל:
[י]
מחמס
אחיך
יעקב
תכסך
בושה
ונכרת
לעולם:
[יא]
ביום
עמדך
מנגד
ביום
שבות
זרים
חילו
ונכרים
באו
שערו
שעריו
ועל ירושלם
ידו
גורל
גם אתה
כאחד
מהם:
[יב]
ואל תרא
ביום אחיך
ביום
נכרו
ואל תשמח
לבני יהודה
ביום
אבדם
ואל תגדל
פיך
ביום
צרה:
[יג]
אל תבוא
בשער עמי
ביום
אידם
אל תרא
גם אתה
ברעתו
ביום
אידו
ואל תשלחנה
בחילו
ביום
אידו:
[יד]
ואל תעמד
על הפרק
להכרית
את פליטיו
ואל תסגר
שרידיו
ביום
צרה:
[טו]
כי קרוב
יום יהוה
על כל הגוים
כאשר
עשית
יעשה
לך
גמלך
ישוב
בראשך:
[טז]
כי
כאשר
שתיתם
על הר
קדשי
ישתו
כל הגוים
תמיד
ושתו
ולעו
והיו
כלוא
היו:
[יז]
ובהר
ציון
תהיה
פליטה
והיה
קדש
וירשו
בית
יעקב
את
מורשיהם:
[יח]
והיה
בית יעקב
אש
ובית
יוסף
להבה
ובית
עשו
לקש
ודלקו
בהם
ואכלום
ולא יהיה
שריד
לבית
עשו
כי
יהוה
דבר:
[יט]
וירשו
הנגב
את הר
עשו
והשפלה
את פלשתים
וירשו
את שדה
אפרים
ואת
שדה
שמרון
ובנימן
את הגלעד:
[כ]
וגלת
החל הזה
לבני
ישראל
אשר כנענים
עד צרפת
וגלת
ירושלם
אשר
בספרד
ירשו
את
ערי
הנגב:
[כא]
ועלו
מושעים
בהר
ציון
לשפט
את הר
עשו
והיתה
ליהוה
המלוכה: