מאגר הכתר עובדיה פרק א עם פירוש ראב"ע

פרק א
(א) עובדיה - לא ידענו דורו , ולא נוכל לומר כי הוא הנזכר בספר מלכים בימי אחאב , כי שם כתוב "ועובדיה (בנוסחנו: ועבדיהו) היה ירא את יי'" (מ"א יח , ג); ואילו היה זה הנביא בעצמו , איך יקראנו 'ירא השם' ולא יקראנו 'נביא'? כי הנבואה היא המעלה הנכבדת יותר! ולפי דעתי , כי שמועה שמענו - זה הנביא וירמיה (ראה יר' מט , ז ואי') וישעיה (ראה יש' לד , ה ואי') ועמוס (ראה עמ' א , יא - יב) שהתנבאו על אדום , על כן אמר שמענו. וציר - כאילו ציר שלוח בגוים , שיתחברו ויאמרו אלה לאלה: קומו! (ב) הנה [קטן] - כי מספרם מעט , ואין ארץ מלכותם רחבה. (ג) זדון. שכני - חסר כ"ף: כי חשבת , כי הר שעיר ימלטך כשוכני בחגוי סלע. (ד) אם תגביה כנשר - פועל יוצא; והפעול חסר , והוא 'מקום שבתך'. וככה "המגביהי לשבת" (תה' קיג , ה) , וכבר פירשתיו (שם). והטעם: תגביה מקום שבתך כנשר. (ה) אם גנבים - בסתר. שודדי לילה - בגלוי. נדמיתה - נכרַתה , כמו "נדמה שומרון" (הו' י , ז). (ו) איך. נבעו - כמו "אם תבעיון בעיו" (יש' כא , יב). (ז) עד. לא יכלו אנשי בריתך להושיעך , רק שלחוך עד סוף הגבול שלך בלכת פליטיך בשביה. לחמך - כאשר היית במקומך; זהו תחתיך. אנשי שלומך - המאכילים אותך נותנים מזור בלחמך , ולא הרגשת. ומזור - כמו "מזורו" (הו' ה , יג). ותחסר כ"ף ממילת אין: כאיש אשר אין תבונה בו; וכמהו "ולאין אונים עצמה ירבה" (יש' מ , כט) - ולאיש אין אונים. ורבי מרינוס אמר (רקמה ע' פד - פה): בו - כמו 'ממנו': "וכל ערל לא יאכל בו" (שמ' יב , מח); לא התבוננת ממנו. (ח) הלא (בנוסחנו: הלוא) - לא יועילוך להצילך חכמיך וגם גיבוריך (ראה להלן , ט). (ט) וחתו. תימן - אולי הזכירו לתקפו. גיבוריך - שהם מתימן , כי הוא מבני אדום (ראה בר' לו , יא). למען יכרת איש - מרוב ההרג , ולא ישאר פליט. וטעם למען דבק עם "והאבדתי" (לעיל , ח). (י) מחמס - אלה הפסוקים יורו , כי זאת הנבואה על אדום היא אחר גְלות ירושלם אל בבל; וכן אמר המקונן "זכור יי' לבני אדום [את יום ירושלם]" (תה' קלז , ז) , שהיו אומרים לבבליים: "ערו ערו" (שם); וכתוב "תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך פקד עונך בת אדום" (איכה ד , כב). ונבוכדנצר השחית אדום , ותהי ארצם שממה (ע"פ וי' כו , לג). וככה התנבא מלאכי , כי ירושלם שבה אחרי גלות בבל ואדום לא שבה (ראה מל' א , ב - ד). וכבר פירשתי בספר דניאל (ראה פירושו הקצר דנ' ב , לג) , כי אין ישראל בגלות אדום , ופירשתי (ראה פירושו בר' כז , מ) דבר הקדמונים (ראה תנ"ב שמיני יד) 'מלכות אדום הרשעה'. והנה טעם מחמס - בעבור החמס שעשה אדום לישראל ב"יום ירושלם". (יא) ביום... - לראות ולהנקם. (יב) אל (בנוסחנו: ואל) - לא היה ראוי שתראה ביום נכרו , הוא "יום אידו" (להלן , יג) , יום שהוא נכרי בעיניו , שלא הכיר יום כמהו בימים ואל - בעבור שהיה לעולם אדום תחת יד יהודה , על כן היה קשה עליו שמחת אדום מצרתו. (יג) ואל תשלחנה - דרך קצרה , והטעם: ידיך. וכמהו "יחפרו בעמק" (איוב לט , כא) - רגליו. (יד) ואל. הפרק - מקום שיתפרקו ממנו הדרכים; לאמר לבבליים אי זה דרך הלך הפליט. ואל תסגר שרידיו - תמסור; כאילו תסגור עליו. (טו) כי - הטעם: במהרה יקרה לכל , גם לך , כמקרה הזה. (טז) כי - מדבר לישראל. כאשר שתיתם - כוס , כן ישתו כל הגוים. ולעו - כמו "ילע קדש" (מש' כ , כה) , כטעם בליעה; לא שהוא חסר בי"ת. ויפת אמר: כאשר שתו הגוים ושמחו על הר קדשי , כן ישתו על הר עשו. (יז) ובהר - כל הגוים יהיו כלא היו (ראה לעיל , טז) ואין פליט להם , ובהר ציון תהיה פליטה. אמר יפת: זה לעתיד; ורבי משה אמר: על ימי חזקיהו; ורבי ישועה אמר: על בית שני. (יח) והיה. ובית יוסף - הטעם כפול; והזכיר יוסף כדרך "בני יעקב ויוסף" (תה' עז , טז). (יט) וירשו אנשי הנגב - שם מקום; או: נגב ארץ ישראל. והיושבים בשפלה - כמו "בערבה בהר ובשפלה ובנגב" (דב' א , ז). ובנימן יִרש את הגלעד - מעבר לירדן. (כ) וגלות [החל הזה] - אמר רבי משה: הגלות שהחלו לִגְלוֹת. ורבי מרינוס אמר (השרשים: 'חיל') , כי החל - כמו "ויאבל חיל (בנוסחנו: חל) וחומה" (איכה ב , ח). והטעם: כאשר תתָפש מדינה ונהרג מי שבתוכה , גם הבורחים לא נמלטו , רק מעטים שהיו בחֵיל. אשר כנענים - שמענו מפי גדולים , כי ארץ 'אלמניה' הם הכנענים , שברחו מפני בני ישראל בבאם אל הארץ; גם ככה צרפת - היא 'פרנסיה'. ותרגם יונתן בן עוזיאל ספרד: "אספמיא"; וזאת היא גלות טיטוס. וזאת הנבואה לעתיד , לא כאשר אמר רבי משה , כי אז נפזרו מהבית הראשון. (כא) ועלו מושיעים [בהר ציון לשפט] - הם שופטי ארץ ישראל , לשפוט השרידים בהר עשו. אז תהיה לַשם המלוכה - בגלוי , כדרך "והיה יי' למלך על כל הארץ" (זכ' יד , ט) , שהוא לעתיד.