מאגר הכתר עובדיה פרק א עם פירוש רד"ק

פרק א
(א) חזון עבדיה - זה הנביא - לא ידענו באי זה דור התנבא; ודעת רבותינו ז"ל: (ראה סנה' לט , ב) , שזהו עבדיה שהיה עם אחאב. ועוד אמרו (שם) כי עבדיה גר אדומי היה ונתנבא רע על אדום; היינו דאמרי אינשי (ראה פסחים כח , א): כפא דחק נגרא בגויה נשרוף חרדלא. אמר הקדוש ברוך הוא (ראה סנה' לט , ב): יבא עבדיה שדר בין שני רשעים , אחאב ואיזבל , ולא למד ממעשיהם , ויפרע מעשו הרשע שדר בין שני צדיקים , יצחק ורבקה , ולא למד ממעשיהם. והנה כל נבואתו היתה על אדום; ואמר כי עם חרבן אדום תהיה תשועת ישראל , ובזה כלה נבואתו. והנבואה הזאת היתה בבית שני , שהרעו בני אדום לישראל , כמו שפירשנו בנבואת עמוס בפרשת על שלשה פשעי אדום (א , יא). והנביא הזה התנבא שעתיד הקדוש ברוך הוא להפרע מהם באחרית הימים בעלות ישראל מן הגלות. וארץ אדום אינה היום לבני אדום , כי האומות נתבלבלו , ורובם הם בין אמונת הנצרים ואמונת הישמעאלים ולא יכירו בהם מי הוא מאדום וממואב ומבני עמון ומשאר האומות , כי כולם גלו מארצם ונתערבו האומות; אלא שמלכות רומי היו בתחילה רובם בני אדום. ומה שאמרו הנביאים בחרבן אדום באחרית הימים - על רומי אמרו , כמו שפירשנו בישעיה בפרשת קרבו גוים לשמוע (לד , א) , כי כשתחרב רומי תהיה גאולת ישראל. וכן אמר ירמיהו במגילת איכה "תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך פקד עונך בת אדום" (ד , כב). כה אמר יי' אלהים לאדום - בעבור אדום; כמו "אמרי לי אחי הוא" (בר' כ , יג). שמועה שמענו מאת יי' - שיאמרו הגוים על אדום: שמועה שמענו מאת יי' , וכאלו ציר בגוים שולח; ומהו השמועה? שיאמרו גוי לגוי: קומו ונקומה עליה למלחמה. עליה - על ארץ אדום. או פירוש הפסוק כמו הפוך: אמר עבדיה: שמועה שמענו אני והנביאים האחרים , כי כה אמר יי' אלהים לאדום וציר וגו' - כמו שפירשנו. וכן אמר ירמיהו בנבואתו "שמועה שמעתי מאת יי'" (מט , יד). (ב) הנה קטן - בזוי ושפל; כמו "קטנתי מכל החסדים" (בר' לב , יא). וכן תרגם יונתן: "הא חלש יהביתך עשו רשיעא בעממיא". וכן אמר: בזוי אתה מאד; כלומר , שלא יחושו לך שאר הגוים אם תאבד. נתתיך - כמו "אתנך" (הו' יא , ח); כי בנבואות עבר במקום עתיד. (ג) זדון לבך השיאך - להגדיל פה (ראה להלן , יב) ולהרע אף לאחיך יעקב. שוכני בחגוי סלע - כשהיית שוכן בהר שעיר חשבת שאתה נשגב בו , ואין מי שיורידך ממנו. מרום שבתו - מרום ישיבתו היה בחגוי סלע , והוא הר שעיר. ובירמיהו: "מרום גבעה" (מט , טז). שוכני - כמו "שוכן" (יואל ד , יז) , והיו"ד נוספת; וכן "חוצבי" (יש' כב , טז); "היושבי בשמים" (תה' קכג , א). בחגוי - כמו "חוג הארץ" (יש' מ , כב). 'חוג' ו'חוגה' - בעניין אחד; כלומר: סביב הסלע; רוצה לומר: ראש הסלע. והוא המגדל הבנוי עליו. (ד) אם תגביה כנשר - אם תגביה שבתך כמו הנשר שיעוף גבוה מכל העופות. שים - כמו 'תשים'; וכן "עלה... ומות בהר" (לב , מט - נ) - כמו "תמות" (עמ' ז , יז). (ה) אם גנבים - אמר דרך תימה , שיתמהו הרואים בעת חרבן אדום: מה זה היה לך? אם גנבים שדדוך בלילה שהיית ישן , ולא הרגשת בהם למנעם ולקום כנגדם?! הלא יגנבו דיים - כי דרך הגנבים לגנוב דיים; כלומר: דֵי יוכלון שאת (ע"פ בר' מד , א) , ויניחו השאר. אם בוצרים באו לך - כלומר: אם באו לך שודדים ביום , כבוצרים שיבצרו הכרם וישובו פעם אחר פעם לבצור; כמו שאמר "השב ידך כבוצר על סלסלות" (יר' ו , ט) - אע"פ כן אי איפשר שלא ישאירו עוללות , שאין נראות להם מקטנותם , והם נסתרות תחת עלי הגפן; אבל אתה , איך נחפשת שלא השאירו השודדים לך דבר , ואפילו מטמוני מסתרים (ראה פירושו להלן , ו)?! גנבים ושודדי לילה - העניין כפול במלות שונות , כי רוב הגנבים יגנבו בלילה. איך נדמית - נכרת; כמו "נדמו עמי" (הו' ד , ו); "נדמה נדמה מלך ישראל" (הו' י , טו). ויונתן תרגם: "איכדין הוית דמיך עד דגניבו מסתיהון"; כלומר: איך היית ישן? (ו) איך נחפשו עשו - פירושו: מטמוני עשו; כמו שאמר: נבעו מצפוניו; והענין כפול במלות שונות. נבעו מתרגום "ויבקש" (בר' מג , ל): "ובעא" (ת"א). וכן "אם תבעיון בעיו" (יש' כא , יב). (ז) עד הגבול. אנשי בריתך ואוכלי לחמך שהיית בוטח בהם , הם הגלוך ושלחוך עד גבול אויביך השודדים אותך , כאלו הם נוהים ובוכים על גלותך , והם הם שעזרו אויביך תחת יד; ואתה לא הרגשת ולא הבנת , כי ביום ההוא תאבד חכמתך וגבורתך. לחמך - פירושו: אוכלי לחמך. מזור - פירושו: חלי ומכה; וכן "וירא אפרים את חליו ויהודה את מזורו" (הו' ה , יג). תחתיך - בסתר; שהסתירו עצתם ממך , והם נראים לך כאוהבים; וכן "תחתיו... למי ארץ (ש"ב ג , יב) - בסתר. אין תבונה בו - בעשו , שלא הבין מה שהיו עושים לו אנשי בריתו; וכן דרך המקרא לדבר בפסוק אחד לנוכח ושלא לנוכח. (ח) הלא - באדום היו חכמים; ובבא שברם אבדה חכמתם. וכן אמר ירמיהו נסרחה חכמתם (מט , ז). וכן היו בהם גבורים , והוא מברכת יצחק "ועל חרבך תחיה" (בר' כז , מ); וביום שברם - "וחתו גבוריך תימן" (להלן , ט). (ט) וחתו. תימן - הוא מבני אליפז בן עשו (ראה בר' לו , יא). ויונתן תרגם: "יתבי דרומא". למען יכרת איש מהר עשו מקטל - האל יתן חתת בהם , למען יכרת איש מהר עשו מקטל; מרוב הרג שיהרגו בהם , יכרת כל איש מהם. ותרגום "הרג" (יש' ל , כה): "קטול" (ת"י); וכן "אם תקטול אלוה רשע" (תה' קלט , יט); "הן יקטלני לו אייחל" (איוב יג , טו). ויונתן תרגם: "בדיל דישתיצי גברא דביה צורבא". (י) מחמס - כבר פירשנו (לעיל , א) , כי בחרבן בית שיני הרעו אדום לישראל; והנביא התנבא שהם עתידים להרע לישראל בבית שיני , והקדוש ברוך הוא יפרע מהם באחרית הימים , שיכלה אותם מן העולם. והחכם רבי אברהם בן עזרא פירש העניין הזה בחרבן בית ראשון , שהיו בני אדום מריעים לישראל בגלותם על ידי נבוכדנצר. (יא) ביום עמדך מנגד - מ"ם עמדך מעמדת ב'געיא'. ולפירושינו יהיה פירוש הפסוק , כי אע"פ שטיטוס ומחנהו שהחריבו היו אדומיים רובם , היו בני אדום עדיין גרים בארצם , בארץ אדום; אבל לא היה המלכות להם , כי לרומי היתה. והרומיים היו על כולם , אלא שמלכי רומי היו אדומיים. וכשצר טיטוס על ירושלם היו בני אדום בארצם שמחים לאידם ומריעים להם בארצם , כאשר יוכלו להסגיר הפלטים מהם לבני רומי , והיו עומדים מנגד ושמחים בחרבנם. והיה ראוי להם לעזרם כי אחיהם הם , והאל מנע את ישראל בעברם במדבר שלא להרע להם , בעבור האחוה (ראה דב' ב , ד - ח). ביום שבות זרים חילו. שבות - מקור מן 'שבה': ביום ששבו זרים , והם הרומיים , נכסיו וקנייניו. ידו גורל - איפשר ששרשו 'ידד' , בשקל "רבו מארבה" (יר' מו , כג). או שרשו 'ידה' מן "לידות את קרנות הגוים" (זכ' ב , ד); ומשפטו 'יְיַדו' בשני יו"דין , והוא אית"ן מן 'הדגוש'; וכשהפילו יו"ד השורש מפני כובד קריאת שני יודי"ן , הטילו תנועת יו"ד השורש שהיא פת"ח ביו"ד האית"ן , להורות עליה. אמר כי השליכו גורל על שבי ירושלם בחלקם אותו , שרי חיל האויבים. גם אתה כאחד מהם - האדומיים שבאו עם הרומיים. (יב) ואל תרא ביום אחיך - לא היה לך לראות ביום צרת אחיך; ואחר כן פירש: ביום אחיך - זהו ביום נכרו. ופירוש נכרו - שנתנכר מארצו והיה כנכרי , שהוציאו אותו ממנה. ויש מפרשים אותו (ראה רש"י): ביום המסרו ביד אויבו; מן "נכר אותו אלהים" (ש"א כג , ז) , שפירושו: מסר. ואל תגדל פיך - בשחוק או בדברים. וכן תרגם יונתן: "ודאסגיתא למללא רברבן". (יג) אל תבא (בנוסחנו: תבוא) גם אתה - כמו האחרים שהיו נכרים; ואתה אח (ראה לעיל , יב). ואל תשלחנה - פירושו: ואל תשלחנה ידיו בנכסיו. וכן תרגם יונתן: "ודאושיטתא ידך בנכסוהי ביום תבריה". (יד) ואל תעמוד על הפרק - הוא אם הדרך (ע"פ יח' כא , כו) , מקום שמתפרקין הדרכים אחת הנה ואחת הנה. והאדומיים היו עומדים על הפרק שלא יוכל לנוס אחד מישראל שלא יתפשוהו , והיו שומרים עליהם הדרכים. פליטיו - בחירק כמו שרידיו. (טו) כי קרוב - ואע"פ שהיה רחוק מיום הנבואה , יום הנבואה על כל הגוים - כי ביום גאולת ישראל יהיה אותו היום , הרי הוא כמו קרוב , כיון שהאל אמר שיהיה ראוי שיחשבו אותו כמו קרוב. (טז) כי כאשר שתיתם - עשיתם משתה ושמחה על חרבן הר קדשי , כן תשתו כוס התרעלה (ע"פ יש' נא , יז) אתה וכל הגוים. ישתו כל הגוים תמיד - פירושו: בלי הפסק , עד שיכלו הרעים שבהם שהרעו לישראל. וכן תרגם יונתן: "כמה דחדיתון על מחת טורא דקדשי כן ישתון כל עממיא כס פורענותהון תדירא". ושתו ולעו. ולעו כמו "ילע קודש" (מש' כ , כה). והיו כלא היו - ויהיו כלים עד שלא יכירו מקומם , כאלו לא היו. (יז) ובהר ציון תהיה פליטה - אע"פ שכלו רבים מישראל בגלות , פליטה טובה להם עוד בהר ציון שגלו ממנה. והיה קדש - ישראל יהיה קדש ליי'; שיהיו קדושים , לא יהיה בהם עוד ערל וטמא (ע"פ יש' נב , א). וירשו בית יעקב את מורשיהם - כמו שירשו מתחילה יירשו , ועוד יִרשו שכניהם ארץ אדום וארץ פלשתים (ראה להלן , יט). (יח) והיה - כמו האש אוכל הקש , כן יאכלום ויכלום. ומה שאמר בית יעקב ובית יוסף - כפל עניין במלות שונות , כי בית יעקב נקרא בית יוסף מיום שנחלקה המלכות (ראה עמ' ה , ו; זכ' י , ו); אבל לעתיד תשוב אחת. ורבותינו ז"ל פירשו (ראה ב"ב קכג , ב) כי זכר יוסף , לפי שאין זרעו של עשו נופל אלא ביד זרעו שליוסף. (יט) וירשו הנגב את הר עשו - מהר עשו יירשו הנגב , והוא ארץ המישור; כי הר עשו יהיה שממה , חרבן עולם. והשפלה את פלשתים - והשפלה יִרשו מארץ פלשתים , כי לא יצטרכו להרים להשגב בהם ולא לזרוע בהם אם לא ירצו , כי השפלה והנגב יספיק להם. וירשו את שדה אפרים ואת שדה שומרון - שמתחילה היו יושבים בהר אפרים ובהר שמרון; ואז לא יצטרכו להרים , לא לשבת ולא לזרוע , אלא השדות שהם המישור. ובנימן את הגלעד - וכן בנימן , שהיה בגבולו הירדן , יירש משם והלאה את המישור בארץ הגלעד , שהוא מעבר לירדן (ראה במ' לב , כט); כי ירבה גבולו כל מישור הגלעד שהוא סמוך לנחלתו. כי מנשה , שהיה לו ארץ הגלעד (ראה שם , מ) , יתפשט גבולו משם והלאה בארץ מואב ובני עמון. ויונתן תרגם וירשו הנגב: "ויחסנון יתבי דרומא ית כרכא דעשו"; רוצה לומר , כי יושבי דרום ארץ ישראל יירשו את הר שעיר שהוא סמוך להם , שהוא לדרום ארץ ישראל; ויושבי השפלה בארץ ישראל יירשו את פלשתים שהוא סמוך להם. ויונתן תרגם: "ויחסנון ית קרוי אפרים וית קרוי שומרון; דבית בנימן ית יתבי ארע גלעד". (כ) וגלות החל הזה לבני ישראל. החל - חסר יו"ד , והוא כמו "החיל" (יהו' א , יד); ואם הוא בציר"י , הנה כמוהו "אל המלך חזקיהו בחיל כבד" (מ"ב יח , יז). ופירושו: גלות החיל הזה אשר לבני ישראל; כלומר , שהם , בני ישראל שהם נפרדים בגלות , אשר כנענים - כלומר: אשר גלו , והם עם כנענים עד צרפת; וגלות ירושלם אשר בספרד , יירשו את ערי הנגב - והם ערי יהודה , כי חלק בני יהודה היה בדרום ארץ ישראל; וכן אמר עליהם בירמיה "ערי הנגב סגרו ואין פותח" (יג , יט). ואמר: יירשו - על גלות ירושלם שהיו מבני יהודה; כלומר: ישובו לארצם ולעריהם. או אמר: יירשו - על כולם , מפני ירושלם שהיא בחלק יהודה; וכל שבטי ישראל יהיה להם חלק בירושלם , כמו שכתוב בנבואת יחזקאל (ראה יח' מז , יג - מח , לה). והגלות הזה - הוא גלות טיטוס שהגלם בארצות מלכי רומי והם ארצות 'אלמניא' ו'אשקלוניא' וצרפת שהיא שקורין 'פרנצא' , וארצות ספרד שקורין 'שפניא'. ובני ירושלם הם שגלו בספרד , והאחרים גלו לשאר ארצות הנזכרים שהיו ברשות רומי. ומארצות אלו גלו מעצמם אותם שהם היום בארצות ישמעאל , התפשטו בארצות. ואומרים בקבלה (ראה ראב"ע) , כי בני ארץ 'אלמנייא' היו כנעניים , כי כשפנה כנעני תחת יהושע כמו שכתבנו בפי' יהושע (ט , ז) , הלכו להם לארץ 'אלמנייא' ו'אשקלוניא' שקורין 'ארץ אשכנז'; ועד היום קוראין אותם כנעניים. ויונתן תרגם הפסוק כן: "וגלות עמא הדין דבני ישראל יחסנון ית ארע כנענאי עד צרפת וגלות ירושלם די באספנייא יחסנון ית יתבי ארע דרומא". (כא) ועלו מושיעים - המלך המשיח וחביריו , שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם (ראה מי' ה , ד). לשפוט את הר עשו - לקחת משפט ישראל מהם על כל אשר הרעו להם. ויונתן תרגם: "ויסקון משזבין מטורא דציון למידן ית כרכא דעשו"; והוא כרך שלרומי. והיתה ליי' המלוכה - ואז תהיה המלוכה ליי' לבדו , כי כל הגוים יודו במלכותו; כמו שאמר בנבואת זכריה "והיה יי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד" (יד , ט). ויונתן תרגם: "ותתגלי מלכותא דיי' בקריב על כל יתבי ארעא ותהי מלכותא דיי' לעלם ולעלמי עלמיא. אמן אמן סלה