פרק א
[א]
חֲז֖וֹן
עֹבַדְיָ֑ה
כֹּֽה־אָמַר֩
אֲדנָ֨י
יְהֹוִ֜ה
לֶאֱד֗וֹם
שְׁמוּעָ֨ה
שָׁמַ֜עְנוּ
מֵאֵ֤ת
יְהוָה֙
וְצִיר֙
בַּגּוֹיִ֣ם
שֻׁלָּ֔ח
ק֛וּמוּ
וְנָק֥וּמָה
עָלֶ֖יהָ
לַמִּלְחָמָֽה:
[ב]
הִנֵּ֥ה
קָטֹ֛ן
נְתַתִּ֖יךָ
בַּגּוֹיִ֑ם
בָּז֥וּי
אַתָּ֖ה
מְאֹֽד:
[ג]
זְד֤וֹן
לִבְּךָ֙
הִשִּׁיאֶ֔ךָ
שֹׁכְנִ֥י
בְחַגְוֵי־סֶ֖לַע
מְר֣וֹם
שִׁבְתּ֑וֹ
אֹמֵ֣ר
בְּלִבּ֔וֹ
מִ֥י
יוֹרִדֵ֖נִי
אָֽרֶץ:
[ד]
אִם־תַּגְבִּ֣יהַּ
כַּנֶּ֔שֶׁר
וְאִם־בֵּ֥ין
כּוֹכָבִ֖ים
שִׂ֣ים
קִנֶּ֑ךָ
מִשָּׁ֥ם
אוֹרִֽידְךָ֖
נְאֻם־יְהוָֽה:
[ה]
אִם־גַּנָּבִ֤ים
בָּאֽוּ־לְךָ֙
אִם־שׁ֣וֹדְדֵי
לַ֔יְלָה
אֵ֣יךְ
נִדְמֵ֔יתָה
הֲל֥וֹא
יִגְנְב֖וּ
דַּיָּ֑ם
אִם־בֹּֽצְרִים֙
בָּ֣אוּ
לָ֔ךְ
הֲל֖וֹא
יַשְׁאִ֥ירוּ
עֹלֵלֽוֹת:
[ו]
אֵ֚יךְ
נֶחְפְּשׂ֣וּ
עֵשָׂ֔ו
נִבְע֖וּ
מַצְפֻּנָֽיו:
[ז]
עַֽד־הַגְּב֣וּל
שִׁלְּח֗וּךָ
כֹּ֚ל
אַנְשֵׁ֣י
בְרִיתֶ֔ךָ
הִשִּׁיא֛וּךָ
יָכְל֥וּ
לְךָ֖
אַנְשֵׁ֣י
שְׁלֹמֶ֑ךָ
לַחְמְךָ֗
יָשִׂ֤ימוּ
מָזוֹר֙
תַּחְתֶּ֔יךָ
אֵ֥ין
תְּבוּנָ֖ה
בּֽוֹ:
[ח]
הֲל֛וֹא
בַּיּ֥וֹם
הַה֖וּא
נְאֻם־יְהוָ֑ה
וְהַאֲבַדְתִּ֤י
חֲכָמִים֙
מֵֽאֱד֔וֹם
וּתְבוּנָ֖ה
מֵהַ֥ר
עֵשָֽׂו:
[ט]
וְחַתּ֥וּ
גִבּוֹרֶ֖יךָ
תֵּימָ֑ן
לְמַ֧עַן
יִכָּֽרֶת־אִ֛ישׁ
מֵהַ֥ר
עֵשָׂ֖ו
מִקָּֽטֶל:
[י]
מֵחֲמַ֛ס
אָחִ֥יךָ
יַעֲקֹ֖ב
תְּכַסְּךָ֣
בוּשָׁ֑ה
וְנִכְרַ֖תָּ
לְעוֹלָֽם:
[יא]
בְּיוֹם֙
עֲמָֽדְךָ֣
מִנֶּ֔גֶד
בְּי֛וֹם
שְׁב֥וֹת
זָרִ֖ים
חֵיל֑וֹ
וְנָכְרִ֞ים
בָּ֣אוּ
שְׁעָרָ֗ו
שְׁעָרָ֗יו
וְעַל־יְרוּשָׁלִַם֙
יַדּ֣וּ
גוֹרָ֔ל
גַּם־אַתָּ֖ה
כְּאַחַ֥ד
מֵהֶֽם:
[יב]
וְאַל־תֵּ֤רֶא
בְיוֹם־אָחִ֙יךָ֙
בְּי֣וֹם
נָכְר֔וֹ
וְאַל־תִּשְׂמַ֥ח
לִבְנֵֽי־יְהוּדָ֖ה
בְּי֣וֹם
אָבְדָ֑ם
וְאַל־תַּגְדֵּ֥ל
פִּ֖יךָ
בְּי֥וֹם
צָרָֽה:
[יג]
אַל־תָּב֤וֹא
בְשַֽׁעַר־עַמִּי֙
בְּי֣וֹם
אֵידָ֔ם
אַל־תֵּ֧רֶא
גַם־אַתָּ֛ה
בְּרָעָת֖וֹ
בְּי֣וֹם
אֵיד֑וֹ
וְאַל־תִּשְׁלַ֥חְנָה
בְחֵיל֖וֹ
בְּי֥וֹם
אֵידֽוֹ:
[יד]
וְאַֽל־תַּעֲמֹד֙
עַל־הַפֶּ֔רֶק
לְהַכְרִ֖ית
אֶת־פְּלִיטָ֑יו
וְאַל־תַּסְגֵּ֥ר
שְׂרִידָ֖יו
בְּי֥וֹם
צָרָֽה:
[טו]
כִּֽי־קָר֥וֹב
יוֹם־יְהוָ֖ה
עַל־כָּל־הַגּוֹיִ֑ם
כַּאֲשֶׁ֤ר
עָשִׂ֙יתָ֙
יֵעָ֣שֶׂה
לָּ֔ךְ
גְּמֻלְךָ֖
יָשׁ֥וּב
בְּרֹאשֶֽׁךָ:
[טז]
כִּ֗י
כַּאֲשֶׁ֤ר
שְׁתִיתֶם֙
עַל־הַ֣ר
קָדְשִׁ֔י
יִשְׁתּ֥וּ
כָֽל־הַגּוֹיִ֖ם
תָּמִ֑יד
וְשָׁת֣וּ
וְלָע֔וּ
וְהָי֖וּ
כְּל֥וֹא
הָיֽוּ:
[יז]
וּבְהַ֥ר
צִיּ֛וֹן
תִּהְיֶ֥ה
פְלֵיטָ֖ה
וְהָ֣יָה
קֹ֑דֶשׁ
וְיָֽרְשׁוּ֙
בֵּ֣ית
יַעֲקֹ֔ב
אֵ֖ת
מוֹרָשֵׁיהֶֽם:
[יח]
וְהָיָה֩
בֵית־יַעֲקֹ֨ב
אֵ֜שׁ
וּבֵ֧ית
יוֹסֵ֣ף
לֶהָבָ֗ה
וּבֵ֤ית
עֵשָׂו֙
לְקַ֔שׁ
וְדָלְק֥וּ
בָהֶ֖ם
וַאֲכָל֑וּם
וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֤ה
שָׂרִיד֙
לְבֵ֣ית
עֵשָׂ֔ו
כִּ֥י
יְהוָ֖ה
דִּבֵּֽר:
[יט]
וְיָרְשׁ֨וּ
הַנֶּ֜גֶב
אֶת־הַ֣ר
עֵשָׂ֗ו
וְהַשְּׁפֵלָה֙
אֶת־פְּלִשְׁתִּ֔ים
וְיָֽרְשׁוּ֙
אֶת־שְׂדֵ֣ה
אֶפְרַ֔יִם
וְאֵ֖ת
שְׂדֵ֣ה
שֹׁמְר֑וֹן
וּבִנְיָמִ֖ן
אֶת־הַגִּלְעָֽד:
[כ]
וְגָלֻ֣ת
הַֽחֵל־הַ֠זֶּה
לִבְנֵ֨י
יִשְׂרָאֵ֤ל
אֲשֶֽׁר־כְּנַעֲנִים֙
עַד־צָ֣רְפַ֔ת
וְגָלֻ֥ת
יְרוּשָׁלִַ֖ם
אֲשֶׁ֣ר
בִּסְפָרַ֑ד
יִרְשׁ֕וּ
אֵ֖ת
עָרֵ֥י
הַנֶּֽגֶב:
[כא]
וְעָל֤וּ
מֽוֹשִׁעִים֙
בְּהַ֣ר
צִיּ֔וֹן
לִשְׁפֹּ֖ט
אֶת־הַ֣ר
עֵשָׂ֑ו
וְהָיְתָ֥ה
לַיהוָ֖ה
הַמְּלוּכָֽה:
פרק א
(ה)
איך
נדמיתה
-
לשון
הכרתה
,
כמו
"נדמה
כל
עם
כנען"
(צפ'
א
,
יא).
(ו)
נבעו
מצפוניו
-
תרגום
'נתבקשו'
(ראה
ת"א
לבר'
מג
,
ל).
(ז)
עד
הגבול
שלחוך
-
שהבטיחוך:
צא
למלחמה
ואנו
נבוא
לעזרתך;
ואחריכן
נמנעו
מלבוא.
לחמך
ישימו
-
אוכלי
לחמך
שמו
מזור
תחתיך
-
שגם
הם
מרדו
בך
ונהפכו
עם
האויבים.
מזור
הוא
לשון
מכה
,
כמו
"וירא
אפרים
את
חוליו
ויהודה
את
מזורו"
(הו'
ה
,
יג).
אין
תבונה
בו
-
באדום
,
שיאבד
כל
חכמתו
בעת
צרתו
ואינו
יודע
מה
לעשות.
(ט)
מקטל
-
מרוב
הריגה.
(י)
מחמס
אחיך
יעקב
-
שעשיתה
לו
בימי
נבוכדנצר
(ראה
פירושו
לעמ'
א
,
ו).
(יב)
אל
(בנוסחנו:
ואל)
תרא
ביום
אחיך
ביום
נכרו
-
גם
ראִייה
זו
לשון
בזיון
הוא
(ראה
פירושו
לנח'
ג
,
ו);
ונכרו
הוא
לשון
הסגרה
,
כמו
"נכר
אותו...
בידי"
דשאול
(ראה
ש"א
כג
,
ז).
(יג)
ואל
תשלחנה
ידך
בחילו
-
לבוז
אותו
ביום
אידו.
(טז)
כי
כאשר
שתיתם
-
ושמחתם
על
הר
קדשי
,
כך
ישתו
כל
הגוים
סביב
לאדום
וישמחו
במפלתם.
ושתו
הגוים
ולעו
-
לשון
בליעה
,
כמו
"מוקש
אדם
ילע
קודש"
(מש'
כ
,
כה);
ושרשו
'לוע'.
והיו
בני
אדום
כלא
היו
-
שכולם
יכלו.
(יז)
וירשו
בית
יעקב
את
מורשיהם
-
שלבני
אדום;
כמו
'ירושותיהם';
ש'מורשה'
הוא
שם
דבר.
(כא)
ועלו
מושיעים
בהר
ציון
-
כל
זה
יהיה
לימות
המשיח.