מאגר הכתר עובדיה פרק א עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק א
(א) חזון עובדיה. לאדום - על אדום. שמועה שמענו - מפי הנביאים מאת יי'. וציר - ושליח שלוח אל הגוים - ליפרע מהם. ואומר לישראל: קומו ונקומה עליה למלחמה - על אותה אומה להלחם עליה. (ב) הנה קטן נתתיך בגוים - כתרגומו: "הא חלש יהבתך". (ג) זדון לבך השיאך - השיא אותך , שחטאת להקדוש ברוך הוא. שוכני בחגוי סלע - שהיִיתה אומר: אשכון בשן סלע ואשב מרום , והיית אומר בלבך: מי יורידני ארץ?! (ד) והקדוש ברוך הוא משיבך , שלא תינצל במרום שבתך; שאפילו אם תגביה כנשר... קנך - שמגביה לעוף , וכן אפילו אם בין כוכבים שים קנך , משם הקדוש ברוך הוא היה מורידך. (ה-ו) אם גנבים באו לך אם שודדי לילה איך נדמיתה הלא (בנוסחנו: הלוא) יגנבו דיים - אם היה דבר זה שיבואו לך גנבים ושודדי לילה שלוקחים מה שמוצאים , שאינם מחפשים לגנוב כל כך מפני חושך הלילה , איך נדמיתה - היית יכול לשתוק , ולומר: הלא יגנבו דיים , והשאר יניחו. אבל שודדים הניתנים לך אינם דומים לא לגנבים שודדי לילה שגונבים דיים , ולא לבוצרים שמשאירים עוללות; אבל הם יחפשו עשו ונבעו מצפוניו - ולא שיחפשו בבית בלבד מה שבפניהם , אלא יבעו ויבקשו אפילו מצפוניו שטמן במסתרים. נבעו - לשון "יבקשו" (ש"א טז , טז) , שתרגומו: "יבעו" (ת"י); וכן "אם תבעיון בעיו שובו אתיו" (יש' כא , יב). (ז) כשתלך להלחם עם אויביך אתה ואנשי בריתך , ישלחוך עד גבול (בנוסחנו: הגבול) - במלחמה , ויחזרו להם. השיאוך ויכלו (בנוסחנו: יכלו) לך - כלומר: הם ישיאון אותך שתלך למלחמה , ויכלו לך להשיאך , שתשמע לעצתם. לחמך ישימו מזור תחתיך - כתרגומו: "אוכלי לחם פתורך שויאו תקלא תחותך" (ראה ת"י). אין תבונה בו - אין תבונה לאדם באותו מזור לרפואתו. (ח) והאבדתי חכמים מאדום - תאבד חכמתם , שלא יוכלו להתחכם על הגזירה שנגזרה עליהם. (ט-י) וחתו גיבוריך תימן - כל גיבורי עשו ותימן חתו - לשון שבירה. מהר עשו מקטל - מחמת הורג. וכל זה - מפני חמס שעשית ליעקב אחיך. (יא) ביום עמדך מנגד - ולא עזרת לאחיך ליעקב ביום ששבו ובזזו זרים חילו ונכסיו של יעקב. גם אתה כאחד מהם - ואם תאמר: מה בכך אם לא עזרתי להם? והלא לא היתה ידי עם האומות להרע להם! לכך נאמר: גם אתה כאחד מהם. (יב) אל (בנוסחנו: ואל) תרא ביום אחיך ביום נוכרו - לא היה לך לעמוד ולראות ברעתו ביום נוכרו - ביום שוברו; כמו "נכר אלהים אותו בידי" (ראה ש"א כג , ז). אל תגדל פיך ביום צרה - שהיית משַׂחֵק על רעתו. (יג) אל (בנוסחנו: ואל) תשלחנה בחילו ביום אידו - פתרון: אל תשָלחנה ידיך בחילו ביום צרתו. (יד) אל (בנוסחנו: ואל) תעמוד על הפרק - לפי שהוא היה שכן לירושלם , שאדום יושב בדרומה של ארץ ישראל והוא יודע מוצאיהם ומובאיהם (ע"פ ש"ב ג , כה) וכל מקום הליכתם - היו עומדין על פרשת דרכים להסגיר את שרידיו לזרים שבאו עליו , שלא ידעו מוצאיהם ומובאיהם. (טז) כי כאשר שתיתם על הר קדשי - אותו כוס התרעלה (ע"פ יש' נא , יז) ששתו ישראל על הר קדשי ― כל ארץ ישראל קורא 'הר קדשי' ― אותו כוס ישתו אדום וכל הגוים סביב (בנוסחנו: תמיד). ושתו ולעו. ולעו - כמו 'ולועה' (ראה שבת נד , ב): שימלאו לחייהם כוס התרעלה. וכן ירמיה הוא אומר: "שישי ושמחי בת אדום יושבת בארץ עוץ גם עליך תעבור כוס תשכרי ותתערי" (איכה ד , כא). (יז) תהיה פליטה והיה קודש - באדום אומר "ונכרת לעולם" (לעיל , י) , אבל בישראל תהיה פליטה והיה קודש - שלא יגעו בהן האומות. וירשו בית יעקב את מורשיהם - את האומות שהורישום מארצם. (יט) וירשו הנגב את הר עשו - ישראל שיושבים בנגב יִרשו את הר עשו ויושבי השפילה יִרשו את פלשתים , "והיתה ליי' המלוכה" (להלן , כא).