מאגר הכתר יונה פרק א עם פירוש ראב"ע

פרק א
(א) ספר יונה - זה הנביא התנבא על ירבעם בן יואש; וכן כתוב "הוא דבר יי'... אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי... אשר מגת החפר" (ראה מ"ב יד , כה). יש לתמוה: איך יעלה על לב חכם , שידע השם ומעשיו , שיחשוב לברוח מפניו? והוא בידו , והכל מלא כבודו! ואיך יתנבא מורה פי השם , והנה כתוב כי הוא "עבדו" (שם)? והגאון אמר (ראה אמונות ודעות ע' קכט) , כי הלך אל נינוה וקרא עליה , ולא הזכיר זה הכתוב; כמו "קראן לו ויאכל לחם" (שמ' ב , כ). ואני אומר כי אין זה כמו זה , כי אין טעם להזכיר אם אכל אם לא אכל , אם לא קראו לו; רק פגע בו ודבר עמו. ועוד , אם יונה מלא דבר השם , למה היה בורח? והוא אומר: "על כן קדמתי לברוח תרשישה" (יונה ד , ב). ועתה אפרש: הנה ראינו שלא רצה משה ללכת בשליחות השם להוציא עַמו , ואף כי יונה - שילך להשיב עַם שהשחית עַמו! וככה אמרו חכמינו (ראה מכיל' בא פסחא א) , שתבע כבוד הבן. ועתה ארמוז לך סוד: יש עושה חרוזים בתולדתו בלי למוד , ויש שהוא צריך למוד. וכאשר יקבל , ככה יוכל שלא לקבל. ונקל הוא האחרון מן הראשון. וכל הנביאים כולם , לבד ממשה אחַר עבוֹר כבוד השם על פניו , נבואתם כולם במראות הם , גם בחלום. על כן אמרתי על אברהם אבינו: זה בנבואה - על נסיון האלהים , ולקח המאכלת , ואזנו נוטה לשמוע מהרה. וכאשר חיפשתי בכל המקרא , לא מצאתי מלת 'בריחה' , רק דביקה על מלת 'פני'; כמו "מפניך אברח" (תה' קלט , ז); "ויברח יפתח מפני אחיו" (שו' יא , ג). והנה לא מצאתי בנבואת יונה שברח 'מפני יי'' , רק "מלפני יי'" (להלן , ג , י). וכתוב "חי יי' אשר עמדתי לפניו" (מ"ב ה , טז); והנה כל זמן שהוא מקבל - הוא 'לפני השם' , [וכשאינו מקבל הוא 'מלפני השם']. וככה "ויצא קין מלפני יי'" (בר' ד , טז) , על כן אחריו "ומפניך אסתר" (שם , יד) , כי פני האדמה - לפני יי'. ועוד כתוב "לבא בנקרת (בנוסחנו: בנקרות) הצורים ובנקיקי (בנוסחנו: ובסעפי) הסלעים מפני פחד יי'" (יש' ב , כא); וכתוב "לבא (בנוסחנו: לבוא) עמהם תרשישה מלפני יי'" (להלן , ג) , [ולא: 'מפני יי'']. והמשכילים יבינו. (ב) קום. נינוה - בית מלכות אשור , והיא היום חריבה. וחכמי ישראל בארץ יון אומרים , כי היא הנקראת 'טרויא'; ואנכי לא ידעתי. ועתה לא צוהו שיאמר "עוד ארבעים יום" (יונה ג , ד) , רק כי עלתה רעתם לפני. והמפרש כי פחד שיקרֵא 'נביא השקר' בהנחם השם על הרעה לא דבר נכונה , כי זאת הפעם לא אמר לו , רק בפעם השנית , כי שם כתוב "את הקריאה אשר אני דובר אליך" (שם , ב) , והיא: "עוד ארבעים יום" (שם , ד). ועוד: איך יַמרה הנביא פי השם בעבור פחדו שיקראוהו אנשי נינוה 'נביא השקר'? ומה יזיקהו זה , כי הוא לא ידור עמהם? ועוד , כי אנשי נינוה לא היו טפשים; כי למה ישלח השם נביאו אליהם? רק שישובו אל השם! ואם לא ישובו יתקיים הגזירה עליהם. ולולי שידעו זה באמת , שאם ישובו אל השם - ינחם על הרעה , והנה איך יקראוהו 'נביא השקר'? והנכון מה שאמרו קדמונינו , כי חרה לו שימלטו - בעבור ישראל. והנה מצאנו כתוב "היתה עיר גדולה לאלהים" (שם , ג) - שהיו יראים השם מקדם. והמפרש כי היתה עיר גדולה ויקרה בעיני השם להשחיתה - אין זה דרך הלשון; כי כן כתוב "כן תגדל נפשי בעיני השם" (ש"א כו , כד) , לא: 'לשם' , והנה כתוב "לאלהים" (יונה ג , ג). וכתוב כי "כל הגוים כאין נגדו" (יש' מ , יז) , ולא יחוש אם הם רבים! ופירוש "לאלהים" - כי היו יראים את השם בימים הקדמונים , רק עתה בימי יונה החלו לעשות רע. ולולי זה שהיו בתחלה אנשי השם , למה היה שולח נביאו אליהם? והנה ראינו ששבו תשובה גמורה , אין כמוה , ולא תמצא כתוב ששברו מזבחות בעלים או גדעו פסילים; והנה מזה נלמוד שלא היו עובדי פסילים. (ג) ויקם. וירד - ים יפו. אמר הגאון , כי תרשישה - תרסוס; ורבי מבשר אמר , שהוא עיר 'תוניס' באפריקי. ויתן שכרה - לא אמר 'כל שכרה' (ראה רש"י) , רק מה שהוא חייב לתת בחלקו. (ד) ויי' הטיל - השליך , דרך משל; והטעם , שהשליכוֹ (את הרוח) מהיבשה , על כן לא יכלו להשיב אל היבשה (ראה להלן , יג). כי לא היה זה , רק במקום התחברות הים עם הנהר , והוא סמוך אל היבשה; כי לעולם היא קשה על הספינות. והעד שככה היא , שאמר "ותשליכני מצולה בלב (בנוסחנו: בלבב) ימים ונהר יסובבני" (ראה יונה ב , ד). והאניה חשבה [להשבר] - כמו "ארץ כי תחטא לי" (יח' יד , יג). (ה) וייראו המלחים - יועצי הספינה; כמו "מלחיך וחובליך" (יח' כז , כז). ויפת אמר , כי מלח היו מוליכים. אל ירכתי הספינה - אל אחת ירכתי הספינה; כמו "ויקבר בערי גלעד" (שו' יב , ז). וישכב וירדם - מסער הים וזעפו; אולי לא נכנס קודם זה בספינה. (ו) ויקרב. רב החובל - הגדול שהיה בחובלים , הם מרימי החבלים , חבלי התורן. ורבי משה אמר: מגזרת "תחבולות" (מש' א , ה). יתעשת - יחשב; כמו "אבדו עשתונותיו" (תה' קמו , ד); וכמהו "עשתי עשר" (במ' כט , כ) - בעבור שזה המספר הוא כמו שְנים חשבונות , כלל ופרט; וכמהו "אלהים (לפנינו: אדני) יחשב לי" (תה' מ , יח). (ז) ויאמרו - יש אומרים , כי היו שם ספינות אחרות ויוכלו לצאת , וזאת לבדה בצרה; על כן אמרו: לכו ונפילה גורלות. בשלמי - בעבור מי; וכמוהו "על השל" (ש"ב ו , ז). (ח) ויאמרו - המפרש (ראה ר' יוסף קרא) שבקשו לדעת מאי זה עם הוא ומאי זה ארץ , שמא נגזר עליהם מן השמים מות , לא דבר נכונה; כי אם גזר השם על עם , אם לא היה בָּעיר אחד מהם שנגזר עליו , רק במקום אחר , עם אחרים - למה יפחדו האחרים , כאילו יתערבו על שגזר עליו לבדו למות? ומנהג רוב האדם לחיות ממלאכתם , ומלאכת האדם תורה על דברו , ולמה נכנס ללכת למקום אחר; ויש ארצות שרוב אנשיה טובים , וככה היום ידוע. (ט) ויאמר - השיב להם על האחרון (ראה לעיל , ח) , שהוא מבני עבר הנקראים 'עברים' , שהם על אמונת עבר הראשון שהוא "אבי כל בני עבר" (בר' י , כא). ואין לו יראה , רק מהשם שברח מלפניו. והזכיר השמים והארץ והים - והטעם: כי אדע כי הוא עשה הכל ובכל ימשל. (י) וייראו - כנגד שאמר "אני ירא" (לעיל , ט). ויאמרו לו: מה זאת , והטעם: איך עשית זה , לברוח מלפני השם?! כי הוא גלה סודו להם. (יא) ויאמרו אליו [מה נעשה - והטעם]: תן לנו עצה , מה נעשה? - וישתוק הים - כמו "וישמחו כי ישתוקו" (תה' קז , ל). (יב) ויאמר - מתאוה ומבקש למות , ולא תשוב נינוה לַשם. ולא היה אומר להם ככה לולי ששמע זה מפיהם , כי ישליכוהו. (יג) ויחתרו - פירושו: וכבר חתרו. ומלת ויחתרו - בעבור שבעלי המשוטות דומים לחותרים. (יד) ויקראו - האמינו כולם בַּשם הנכבד ושבו לקרוא אליו. בנפש - בעבור; כמו "ויעבד יעקב ברחל" (בר' כט , כ). כאשר חפצת - שהתברר להם כי בעבורו הים סוער. (טו) וישאו. מזעפו - דרך משל , כמו "זועפים" (בר' מ , ו). (טז) וייראו. ויזבחו - אחרי צאתם.