מאגר הכתר יונה פרק א עם פירוש ר' אליעזר מבלגנצי

פרק א
(ב) העיר הגדולה - ולכך ברח , שאמר לו: עיר גדולה היא , ואי אפשר שישובו כלם! וגם הוא , יי' , רחום וחנון (ראה יונה ד , ב) ולא ישחית עיר גדולה כמוה. וקרא אליה (בנוסחנו: עליה) - מאתי , שעלתה וגברה מאד רעתם לפני , והנני רוצה להשחיתם. (ג) ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני יי' - רוצה היה להשמט ממנו , וְישלח ביד אשר ישלח (ע"פ שמ' ד , יג); כי הוא איש זקן וחלש , ואם ילך , והיא עיר גדולה ולא ישובו , והוא , יי' , רחום וינחם על הרעה (ראה יונה ד , ב) , ואע"פ כן חוטאים - ונמצא מְשבר גופו בדרך רחוקה כזו בחנם: שהם לא ישובו , וגם המקום לא יעשה בם משפט על ידו. ולסרב ולומר 'לא אלך' - לא רצה לַמרות את פיו; אבל משמיט עצמו , כאילו אומר: שלח נא ביד תשלח. וירד יפו - במקום הנמל והמחוז (ע"פ תה' קז , ל). (ד) אל הים - במקום אותה האניה בלבד; ולכן הכירו כי לא מקרה הוא להם (ע"פ ש"א ו , ט) , שכל האניות הֹלכות בשופי והם בסער (ראה תנח' ויקרא ח). והאניה חשבה - בעלי האניה. (ה) המלחים - מנהיגי הספינה. ועל שם שמערבבין ועוכרין את המים במשוטות; כמו "כי השמים כעשן נמלחו" (ראה יש' נא , ו) - מעורבבין ועכורין. ויטילו - לאיבוד; כמו "מדוע הוטלו הוא וזרעו" (יר' כב , כח). וירדם - מרב צרה וטומטום הלב וכבדות. (ו) מה לך - שאתה נרדם?! יתעשת - יִמָלך; כמו "עשתונותיו" (תה' קמו , ד). (ז) לנו - עלינו. בשלמי - בעסקי מי; 'פור דקוי אפיירא' (בלעז). (ח) באשר למי הרעה - במה שאנו יודעים על מי הרעה הזאת לנו , שעליך הוא. הגידה נא לנו... מה מלאכתך - על איזה עסק שבך אירע לנו זה? שמא גנב או קוביוסטוס אתה (ראה חולין צא , ב)? או מלאכת שמים ועבודתו בידך , ואתה מניחה? ומאין תבא (בנוסחנו: תבוא) - שמא על עסקי רציחה ומְרָדים אתה בורח , ומרציחת נפש אתה בא? מה ארצך ואי מזה עם אתה - שמא מארץ רעה וחטאה ומעם רע וחוטא אתה , והמקום שונאך? (ט) עברי אנכי - הרי השיבם על הארץ ועל העם (ראה לעיל , ח). ואת יי' אלהי השמים אני ירא - ואין לי מלאכה ועבודה אלא שמושו ושירותו; הרי השיבם על המלאכה (ראה שם). ועל "מאין תבא" (בנוסחנו: תבוא; שם) הוא השיבם , "כי מלפני יי' הוא בורח" ונשמט , שישלח אחֵר בשליחותו , כמו שיאמר בסמוך (להלן , י). (י) וייראו האנשים יראה גדולה - כשהכירו בו כי איש האלהים הוא , ומארץ קדושה ועם קדוש; ולא ידעו מה לעשות בו. מה זאת עשית - לברוח מפניו? כי הגיד להם - כבר , על "מאין תבא" (בנוסחנו: תבוא; לעיל , ח); אבל הסופר שייר דבר זה על מה שאמרו לו: מה זאת עשית. והרבה שִטוֹת כזו במקרא. (יא) מה נעשה לך - אתה בעצמך אמור לנו במה יתכפר המקום ויתרצה. (יב) וישתוק - וינוח; כמו "ישמחו כי ישתקו" (תה' קז , ל). ולא תמצא לשון זה במקרא אלא בניחת סערת ים. (יג) כי הים הולך וסוער - יותר ויותר. ויחתרו - הנה והנה , למצוא צד להשיב אֹתו אל היבשה , שלא ילך עמם ולא יברח מלפני יי'; כי בכך סבורים לתקן עיוות בריחתו , ויתרצה להם המקום. עליהם - כנגדם , ומשיבם אחור. (יד) וכאשר ראו שאין להם תקנה אלא להטילו אל הים כאשר אמר (ראה לעיל , יב) , אז ויקראו אל יי'. בנפש האיש הזה - אם נטילהו אל הים כאשר הוא עצמו אומר לנו. כי אתה יי' - העושה זאת , כאשר חפצת עשית חפצך , ועשייתך היא זאת אם נטילהו , ולא מעצמנו אנו עושים. שאחרי שאנו רוצים להשיבו אל היבשה ואין אנו יכולים (ראה לעיל , יג) , והוא אומר לנו שבכך ישתוק הים מעלינו אם נטילהו , יודעים אנו כי ממך הוא ולא מלבו אומר כך; ולפיכך אל תענישנו בו. (טו) ויעמד הים מזעפו - כאשר אמר להם (ראה לעיל , יב). (טז) ואז: ויראו (בנוסחנו: וייראו) האנשים יראה גדולה את יי' - כי נתקדש במשרתו ונביאו; קל וחומר באחרים.