מאגר הכתר יונה פרק א עם פירוש רד"ק

פרק א
(א) ויהי דבר יי' אל יונה בן אמתי לאמר - זה הנביא - לא ראינו נבואה כתובה לו אלא זו שניבא על נינוה (ראה להלן , ב ואי'). אבל מצאנו לו נבואה , אבל לא נכתבה , שכתוב בספר מלכים "הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה כדבר יי' אלהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר" (מ"ב יד , כה). ויש מחלוקת בדבר זה בדברי רבותינו ז"ל. אמרו (ראה מכיל' בא פסחא פתיחתא): יונה תבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב; רוצה לומר: חשש לכבוד ישראל , לפיכך ברח לחוצה לארץ שאינה מקום נבואה , כדי שלא ישלחהו האל לנינוה; שידע שיהיו קרובי תשובה , ויהיה בזה עונש לישראל. ולא חשש לכבוד האל זהו שנאמר בו "ויהי דבר יי'... שנית" (יונה ג , א): שנית דבר עמו ולא שלישית. והקשו: ולא? והא כתיב "אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי. . הנביא"?! ותֵרצו: על עסקי נינוה לא דבר עמו אלא פעם שנית ולא שלישית. ומהם אמרו: לא דבר עמו , לא בדבר נינוה ולא בדבר אחר , אלא פעם שנית; ומה שאמר "אשר דבר ביד עבדו יונה" - רוצה לומר: כמו שנתהפך להם בנינוה מרעה לטובה , כך בימי ירבעם בן יואש נתהפך להם מרעה לטובה. ונביא זה היה משבט זבולון , מן הנראה; כי 'גת החפר' היה שם עירו , ובחלק זבולון היה , כמו שכתוב "גתה חפר עתה קצין" (יהו' יט , יג). ויש לשאול: למה נכתבה נבואה זו בכתבי הקודש , וכלה על נינוה שהיתה מאומות העולם , ואין בה זיכר לישראל , ואין בכל הנביאים זולתה כמוה? ונוכל לפרש כי נכתבה להיות מוסר לישראל. שהרי עם נכרי שאינו מישראל היה קרוב לתשובה , ובפעם ראשונה שהוכיחם הנביא שבו תשובה שלימה מרעתם; וישראל - מוכיחים אותם הנביאים השכם והערב (ע"פ ש"א יז , טז) ואינם שבים מרשעם. ועוד , להודיע הפלא הגדול שעשה האל עם הנביא , שהיה במעי הדג שלושה ימים ושלושה לילות וחי; ועוד - שהקיאו חי. ועוד: ללמד שהאל יתעלה חומל על בעלי תשובה מאי זה עם שיהיו , ומוחל להם; וכל שכן כשהם רבים. (ב) קום לך. וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני - ולא כתב מה יקרא עליה; אלא ממה שקרא עליה בסוף "ונינוה נהפכת" (ג , ד) , למדנו כי זאת הקריאה אמר לו שיקרא עליה. כי עלתה רעתם לפני - למד , כי האל משגיח אף באומות העולם כשתגדל רעתם בחמס; וכן בדור המבול (ראה בר' ו , יא) ובאנשי סדום (ראה בר' יח , כ) , כי מלאה הארץ חמס (ע"פ בר' ו , יג); והחמס מפסיד היישוב , והאל רוצה ביישוב העולם. אבל בשאר עבירות אינם חשובים לפניו שישגיח עליהם , אלא בישראל לבדם; כמו שאמר "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה" (עמ' ג , ב) , כמו שפירשנו בנבואת עמוס (שם). (ג-ד) ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני יי' - ואיך היה יכול לברוח , ודוד אמר "אנה מפניך אברח" (תה' קלט , ז)? אלא אין מלפני כמו "מפני" (בר' ג , ח). כי הנביא היה מלא חכמה ודעת , ואיך היה חושב לברוח מפני יי'?! אלא מלפני יי' היה חושב לברוח; כי פירוש מלפני - מדבר שהוא לפני יי' , והוא רוח הנבואה; כי חשב שאם יצא מארץ ישראל לחוצה לארץ לא תשרה עליו רוח נבואה. והיה ממאן ללכת בזו השליחות , כי אמר יונה: הגוים קרובים לתשובה הם , ואם אלך אליהם בשליחות האל ישובו מדרכיהם הרעים , ויחייבו ישראל בזה; שאני והנביאים אחרים הולכים אליהם תמיד בשליחות האל , ואינם שבים מדרכם הרעה. לפיכך היה ממאן ללכת בשליחות זה. וכן פירשו רבותינו ז"ל (ראה מכיל' בא פסחא פתיחתא) , כי בעבור זה היה נמנע , כי אמר כי אין השכינה שורה בחוצה לארץ; ובעבור כי הגוים קרובי תשובה , ושלא לחייב את ישראל , ברח. אמר לו הקדוש ברוך הוא: יש לי כיוצא בך. ויי' הטיל רוח גדולה אל הים - אמר רבי ברכיה (שמ"ר טו , טו): אדם מבקש לברוח , ובורח אצל שהוא יכול לעמוד; יש לך אדם שבורח אצל בורח?! הים ברח מפני , שנאמר "הים ראה וינוס" (תה' קיד , ג); ואתה ברחת אצל הים?! ויונתן תרגם מלפני יי': "מן קדם דינתבי בשמא דיי'". וירד יפו - מעירו שהוא גת החפר (ראה מ"ב יד , כה) או מירושלם ירד אל יפו שהיא על שפת הים , והוא חוף אניות (ע"פ בר' מט , יג). והנכנס בים יקרא 'יורד' , כמו שאמר "יורדי הים באניות" (תה' קז , כג); כי שפת הים הוא מקום נמוך כנגד שאר היבשה. ואדוני אבי ז"ל כתב כי יקרא 'יורד' כנגד האניה שהיא עמוקה , ויורד בה; כמו שאמר וימצא אניה וירד בה; וכן אמר "ויונה ירד אל ירכתי הספינה" (להלן , ה); וכן "יורדי הים באניות" (תה' קז , כג). וימצא אניה באה תרשיש. באה - טעמו מלרע; רוצה לומר , שהיתה מוכנת ללכת ולבוא תרשישה. ויתן שכרה - שכר הראוי לתת בה אמר לתת; או נתנו תחלה. ובדרש (ראה נדרים לח , א): שנתן שכר כל הספינה בעבור שתמהר ללכת ולא תמתין לסוחרים ולסחורות , בעבור שהיה רוצה לברוח מהר; וסמכו מזה , כי אין הנבואה שורה אלא על אדם עשיר. ויי' הטיל. חשבה להשבר - על דרך הרחבת הלשון; רוצה לומר: אנשי האנייה חשבו שתשבר האנייה. (ה) וייראו המלחים - הם תופשי המשוטים. אל ירכתי הספינה - אל אחת מן הירכתים; וכן "ויקבר בערי גלעד" (שו' יב , ז); "ועל עיר בן אתונות" (זכ' ט , ט). (ו) ויקרא. (בנוסחנו: ויקרב) רב החובל - הגדול שבספנים; כי הספנים נקראו 'חובלים' (ראה יח' כז , כט) , לפי שמושכין ומתירין חבלי התורן כפי חכמתם. וחובל שם כלל לחובלים; וכן תרגם יונתן: "רב ספניא". או הוא - שם בשקל "ואת היותר החרמנו" (ש"א טו , טו). וגם כן יהיה שם כלל לחֲבָלים. והוא הגדול והמנהיג הספינה , ועל פיו ימשכו ויתירו הספנים את החבלים. יתעשת - יתרצה; וכן "אבדו עשתונותיו" (תה' קמו , ד) - מחשבות רצונו. וכן בארמית "ומלכא עשית להקמותיה" (דנ' ו , ד) - רוצה לומר: מחשב. ויונתן תרגם "יתרחם". (ז) ויאמרו. לכו ונפילה גורלות - יש לתמוה בזה העניין , ואיך חשבו כי בעבור אנשי אניה זו היה סער זה בים? וכי לא היו אניות אחרות בים? וכי כל האניות שיש להם סער בים מפילים אנשיה גורלות בשלמי הרעה?! ומצאתי בפירקי רבי אליעזר (פר"א י): בא עליהם סער גדול בים; מימינם ומשמאלם כל האניות עוברות ושבות בשלום בשתיקת הים , והאניה שירד בה יונה בצרה גדולה , חשבה להשבר (ראה לעיל , ד); אמרו: בשלמי הרעה הזאת לנו? נדעה באשר הרעה הזאת לנו - בעבור מי היא?. (ח) ויאמרו. הגידה נא לנו באשר למי הרעה - אתה , שאתה הוא מי שבעבורו באה אלינו , הגידה מה מלאכתך - על אי זה עון נתפשת? מה היא מלאכתך? אולי היא מלאכת רמאות וחמס , ובעבור זה אתה חייב? ומאין תבוא - אולי ברחת מפני רעה שעשית שם? מה ארצך - אולי בני ארצך הם בני רשע? ואי מזה עם אתה - מ"ם השמוש כמו הפוך; כאלו אמר: ומאי זה עם אתה? או יתפרש בלי 'הפוך': זה העם שאתה ממנו , אי הוא? אם הוא עם שנואי אל מרוע מעשיהם? (ט) ויאמר - בשנים דברים השיב להם תשובה על שאלתם: כי כיון שאמר להם: עברי אנכי , ידעו עמו וארצו; וכיון שאמר להם: את יי' אלהי השמים אני ירא , השיב להם על שאלתם "מה מלאכתך" (לעיל , ח) - כי אין מלאכתו מלאכת מרמה , אבל הוא ירא את יי' , ולא יעשה כל עול. ומה שאמר: אשר עשה את הים ואת היבשה - בעבור שהיה להם סער בים , אמר כי האל עשה הים , והוא הטיל רוח סערה בו , והוא ישקיטנו כשירצה ויוציאנו אל היבשה. ואמר על השמים: 'אלהי' , כי הוא מנהיגם ושופטם. ואמר על הארץ: אשר עשה - שפירושו: 'תקן' , כי לא נבראה מתחלה מתוקנת לצורך הברואים , עד הקוות המים (ראה בר' א , ט - יב). (י) וייראו. כי הגיד להם - שאמר להם "את יי' אלהי השמים אני ירא" (לעיל , ט). אמרו לו: אם כן , איך היה הסער הזה בעבורך? אמר להם: אני נביא , והאל היה שולח אותי לנינוה , והיה קשה בעיני לכתי אליהם וברחתי בעבור זה , ויצאתי מארץ ישראל שהוא מקום הנבואה. (יא) ויאמרו. כי הים הולך וסוער - אין לנו תוחלת שישתוק הים , כי הנה הוא הולך וסוער יותר. וישתוק הים - מקול שאון גליו; וכן אמר "וישמחו כי ישתוקו" (תה' קז , ל). (יב) ויאמר. בשלי - בעבורי; כלומר: בחטא אשר לי. (יג) ויחתרו - החזיקו במשוטות להוציא הספינה אל היבשה; כי תופש המשוט ומוליכו בים הוא כחותר בים. ויונתן תרגם: "ושייטין". ומה שאמר להשיב - לפי שמיבשה נסעה הספינה , וכשתצא אל היבשה הנה היא שבה אליה. (יד) ויקראו - מבואר הוא. אנה - בה"א. נקיא - באל"ף , כדרך בעלי האל"ף: "נביא" (עמ' ז , יד) , "נשיא" (וי' ד , כב). (טז) וייראו. ויזבחו זבח - איך זבחו זבח בספינה? אלא פירושו כתרגומו: "ואמרו לדבחא דבח קדם יי'". וידרו נדרים - שאר נדרים זולתי זבח; כמו לתת צדקה לעניים.