מאגר הכתר יונה פרק א עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק א
(ב) קום לך אל נינוה - יונה היה מתנבא בימי ירבעם בן יואש נבואה זו על אשור; וכן בספר מלכים הוא אומר "בשנת חמש עשרה לאמציהו בן יואש מלך יהודה מלך ירבעם בן יואש מלך ישראל בשמרון ארבעים ואחת שנה. ויעש הרע בעיני יי'" וגו' , "הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה כדבר יי' אלהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמיתי הנביא אשר מגת החפר" (מ"ב יד , כג - כה). נינוה - הוא אשור; וכן הוא אומר "מן הארץ ההיא יצא אשור ויבן את נינוה" (בר' י , א). כי עלתה רעתם לפני - שהרעו לישראל והגלו לעשרת השבטים (ראה מ"ב יז , ו). (ג) ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני יי' - למדת בעיניין מפני מה לא היה רוצה להתנבאות על נינוה שבעוד ארבעים יום נינוה תהפך (ראה יונה ג , ד) , וכן הוא אומר: "הלא (בנוסחנו: הלוא) זה דברי עד היותי על אדמתי על כן קדמתי לברוח תרשישה כי ידעתי כי אתה אל רחום וחנון (בנוסחנו: חנון ורחום) ארך אפים ורב חסד וניחם על הרעה" (יונה ד , ב); והם , האומות , ידעתי כי קרובי תשובה הם , ואתה אל רחום וחנון ותרחם עליהם ותקבל תשובתם. בשביל כך לא רצה לילך לשם , שכשישובו אנשי נינוה בשביל נבואה אחת שניבא להם יונה , מיד יכעוס הקדוש ברוך הוא על ישראל , שכמה נביאים ניבאו להם לישראל ולא החזירום למוטב (ראה מכיל' בא פסחא א). ויתן שכרה - 'ויתן שכרו' אין כתוב כאן , שהיה משמע שנתן שכירות עצמו כשאר בני אדם , אלא ויתן שכרה , שזה משמע שנתן שכירות כל הספינה הוא בעצמו בלבד (ראה נדרים לח , א). תרשישה - אפריקיא. (ד) והאניה חשבה להשבר - כלומר: כל בני הספינה קורא 'אניה'; שהיו חושבין שתישבר הספינה מפני סער גדול שבים. (ה) המלחים - הספנים (ע"פ ת"י). ויצעקו איש אל אלהיו - כולם עבדו את אלהיהם באמונה , שהיו סבורים שיושיעם בעת רעתם. ויונה ירד אל ירכתי הספינה - ויונה , שידע בעצמו שחטא אל אלהיו , ידע שלא יקבל הקדוש ברוך הוא את תפילתו , לכך הוא ירד בירכתי הספינה ושכב ונרדם , שלא היה חושש מה שיהיה בספינה. (ו) רב החובל - כתרגומו: רב הספינה (ראה ת"י). מה לך נרדם קום קרא אל אלהיך - רב החובל ראה שכל האחרים זועקים איש אל אלהיו ויונה שכב ונרדם (ראה לעיל , ה) , מיד קראוֹ ואמר לו: מה לך שנרדמת ואינך קורא אל אלהיך? אולי יתעשת האלהים - כשתקרא בתפילה להקדוש ברוך הוא , שמא יחשוב מה תהא עלינו ולא נאבד. יתעשת - לשון מחשבה , כמו "ביום ההוא אבדו עשתונותיו" (תה' קמו , ד). (ז) בשלמי הרעה הזאת לנו - בלבד , וכל שאר אוניות עוברות בשלום. (ח) באשר למי הרעה הזאת לנו - פתרון: למי חטאת , אשר הוא מביא לנו הרעה? מה מלאכתך - שמא פשעת באומנותך , ואותו החטא הוא גורם לנו? ומאין תבוא - ושמא תאמר: לא פשעתי באומנותי - ושמא כל בני עירך שבאת משם היו מחוייבין כלייה , ואתה אחד מהם ועונך גורם לנו? ושמא תאמר: אני ובני עירי כולנו צדיקים , שאנחנו דרים בתוכה ולא נתחייבנו כלייה! לכך נאמר: מה ארצך - ושמא גָר אתה בָּארץ בעיר צדיקים , אבל בני מולדתך חוטאים? ושמא תאמר: בני ארצי צדיקים - לכך נאמר: ואי מזה עם אתה - שמא אביך ואמך היו גֵרים בארץ מולדתך , אבל בני עמך חוטאים הם , ואותו החטא גורם לנו? (ט) ויונה הוא משיבו: על ששאל "אי מזה עם אתה" (לעיל , ח) - אמר לו: עברי אנכי; ומה שאתה שואל "מה מלאכתך" (שם) - את אלהי השמים אני ירא , אבל חטאתי לו ובורח אני מלפניו. (י) והם שמעו הדבר , וייראו ואמרו לו: עני! איך תוכל להינצל מפניו בים , והכתיב בתורתכם "אם יסתרו מנגד עיניי בקרקע הים משם אצוה את הנחש ונשכם" (עמ' ט , ג)?! (יג) ויחתרו האנשים - היו חותרים במשוטות להשיב אל היבשה מפני רוח סערה , ולא יכולו. (יד) אל תתן עלינו דם נקי (בנוסחנו: נקיא) - אל תחשוב עלינו דם נקי. כאשר חפצת עשית - מפני שהוא בורח מלפניך. (טו) וישאו את יונה ויטילוהו אל הים - בפרקים של רבי אליעזר (פר"א י) הוא אומר: לכתחילה כשהטביעו רגליו בים , היה שותק עליהם הים , וכשהיו מעלין אותו באנייה היה חוזר הים וסוער עליהם (ראה לעיל , יג). כשראו כך , הטילוהו אל הים ועמד הים מזעפו. ואף על פי כן: (טז) וייראו האנשים יראה גדולה - וגיירו עצמם לשם יי'.