מאגר הכתר יונה פרק א עם פירוש ר' יוסף כספי

פרק א
[א] וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־יוֹנָ֥ה בֶן־אֲמִתַּ֖י לֵאמֹֽר:
[ב] ק֠וּם לֵ֧ךְ אֶל־נִֽינְוֵ֛ה הָעִ֥יר הַגְּדוֹלָ֖ה וּקְרָ֣א עָלֶ֑יהָ כִּֽי־עָלְתָ֥ה רָעָתָ֖ם לְפָנָֽי:
[ג] וַיָּ֤קָם יוֹנָה֙ לִבְרֹ֣חַ תַּרְשִׁ֔ישָׁה מִלִּפְנֵ֖י יְהוָ֑ה וַיֵּ֨רֶד יָפ֜וֹ וַיִּמְצָ֥א אֳנִיָּ֣ה׀ בָּאָ֣ה תַרְשִׁ֗ישׁ וַיִּתֵּ֨ן שְׂכָרָ֜הּ וַיֵּ֤רֶד בָּהּ֙ לָב֤וֹא עִמָּהֶם֙ תַּרְשִׁ֔ישָׁה מִלִּפְנֵ֖י יְהוָֽה:
[ד] וַיהוָ֗ה הֵטִ֤יל רֽוּחַ־גְּדוֹלָה֙ אֶל־הַיָּ֔ם וַיְהִ֥י סַֽעַר־גָּד֖וֹל בַּיָּ֑ם וְהָ֣אֳנִיָּ֔ה חִשְּׁבָ֖ה לְהִשָּׁבֵֽר:
[ה] וַיִּֽירְא֣וּ הַמַּלָּחִ֗ים וַֽיִּזְעֲקוּ֘ אִ֣ישׁ אֶל־אֱלֹהָיו֒ וַיָּטִ֨לוּ אֶת־הַכֵּלִ֜ים אֲשֶׁ֤ר בָּֽאֳנִיָּה֙ אֶל־הַיָּ֔ם לְהָקֵ֖ל מֵעֲלֵיהֶ֑ם וְיוֹנָ֗ה יָרַד֙ אֶל־יַרְכְּתֵ֣י הַסְּפִינָ֔ה וַיִּשְׁכַּ֖ב וַיֵּרָדַֽם:
[ו] וַיִּקְרַ֤ב אֵלָיו֙ רַ֣ב הַחֹבֵ֔ל וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ מַה־לְּךָ֣ נִרְדָּ֑ם ק֚וּם קְרָ֣א אֶל־אֱלֹהֶ֔יךָ אוּלַ֞י יִתְעַשֵּׁ֧ת הָאֱלֹהִ֛ים לָ֖נוּ וְלֹ֥א נֹאבֵֽד:
[ז] וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ לְכוּ֙ וְנַפִּ֣ילָה גֽוֹרָל֔וֹת וְנֵ֣דְעָ֔ה בְּשֶׁלְּמִ֛י הָרָעָ֥ה הַזֹּ֖את לָ֑נוּ וַיַּפִּ֙לוּ֙ גּֽוֹרָל֔וֹת וַיִּפֹּ֥ל הַגּוֹרָ֖ל עַל־יוֹנָֽה:
[ח] וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֔יו הַגִּידָה־נָּ֣א לָ֔נוּ בַּאֲשֶׁ֛ר לְמִי־הָרָעָ֥ה הַזֹּ֖את לָ֑נוּ מַה־מְּלַאכְתְּךָ֙ וּמֵאַ֣יִן תָּב֔וֹא מָ֣ה אַרְצֶ֔ךָ וְאֵֽי־מִזֶּ֥ה עַ֖ם אָֽתָּה:
[ט] וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵיהֶ֖ם עִבְרִ֣י אָנֹ֑כִי וְאֶת־יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י הַשָּׁמַ֙יִם֙ אֲנִ֣י יָרֵ֔א אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה אֶת־הַיָּ֖ם וְאֶת־הַיַּבָּשָֽׁה:
[י] וַיִּֽירְא֤וּ הָֽאֲנָשִׁים֙ יִרְאָ֣ה גְדוֹלָ֔ה וַיֹּאמְר֥וּ אֵלָ֖יו מַה־זֹּ֣את עָשִׂ֑יתָ כִּֽי־יָדְע֣וּ הָאֲנָשִׁ֗ים כִּֽי־מִלִּפְנֵ֤י יְהוָה֙ ה֣וּא בֹרֵ֔חַ כִּ֥י הִגִּ֖יד לָהֶֽם:
[יא] וַיֹּאמְר֤וּ אֵלָיו֙ מַה־נַּ֣עֲשֶׂה לָּ֔ךְ וְיִשְׁתֹּ֥ק הַיָּ֖ם מֵעָלֵ֑ינוּ כִּ֥י הַיָּ֖ם הוֹלֵ֥ךְ וְסֹעֵֽר:
[יב] וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם שָׂא֙וּנִי֙ וַהֲטִילֻ֣נִי אֶל־הַיָּ֔ם וְיִשְׁתֹּ֥ק הַיָּ֖ם מֵעֲלֵיכֶ֑ם כִּ֚י יוֹדֵ֣עַ אָ֔נִי כִּ֣י בְשֶׁלִּ֔י הַסַּ֧עַר הַגָּד֛וֹל הַזֶּ֖ה עֲלֵיכֶֽם:
[יג] וַיַּחְתְּר֣וּ הָאֲנָשִׁ֗ים לְהָשִׁ֛יב אֶל־הַיַּבָּשָׁ֖ה וְלֹ֣א יָכֹ֑לוּ כִּ֣י הַיָּ֔ם הוֹלֵ֥ךְ וְסֹעֵ֖ר עֲלֵיהֶֽם:
[יד] וַיִּקְרְא֨וּ אֶל־יְהוָ֜ה וַיֹּאמְר֗וּ אָנָּ֤ה יְהוָה֙ אַל־נָ֣א נֹאבְדָ֗ה בְּנֶ֙פֶשׁ֙ הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֔ה וְאַל־תִּתֵּ֥ן עָלֵ֖ינוּ דָּ֣ם נָקִ֑יא כִּֽי־אַתָּ֣ה יְהוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֥ר חָפַ֖צְתָּ עָשִֽׂיתָ:
[טו] וַיִּשְׂאוּ֙ אֶת־יוֹנָ֔ה וַיְטִלֻ֖הוּ אֶל־הַיָּ֑ם וַיַּעֲמֹ֥ד הַיָּ֖ם מִזַּעְפּֽוֹ:
[טז] וַיִּֽירְא֧וּ הָאֲנָשִׁ֛ים יִרְאָ֥ה גְדוֹלָ֖ה אֶת־יְהוָ֑ה וַיִּֽזְבְּחוּ־זֶ֙בַח֙ לַֽיהוָ֔ה וַֽיִּדְּר֖וּ נְדָרִֽים:

פרק א
(א) ויהי דבר יי' אל יונה בן אמתי - ידוע כי על נינוה דִבר זה , וגם נחום וצפניה. ואולם נחום וצפניה נבאו חורבנה על יד החיה השנית (ראה דנ' ח , ה - ז) , כי זאת העיר היא אחת מן העיירות הראשיות במלכות אשור ובבל , כמו שכתוב "מן הארץ ההיא יצא אשור ויבן את נינוה" (בר' י , יא). ואולם יונה לא נבא על זה , אבל נבא על פגע היה לה מן השמים , כמו שקרה רעש בארץ ישראל בימי עוזיה (ראה זכ' יד , ה). ונראה שזה הפגע הנזכר לנינוה היה בזמן בית ראשון , ואחרי זה זמן רב נשחתה , בקום החיה השנית , כאשר נבא נחום (ראה נח' א , ג) וצפניה (ראה צפ' ב , יג - טו). ואיך שהיה - הנה זה יונה לא נבא , רק על זה המאורע לנינוה. ואולם איך נתיחד ספר בספרי קדש שאינו מדבר כלל על עמנו - הנה באור זה 'אוצר יי'' יבא. ודע כי זה הנביא , נראה כי הוא נזכר בספר מלכים (מ"ב יד , כה) , ואם אין זה הכרח. ודע עוד כי יש סברות בכל הספור הזה , רוצה לומר: מכאן עד "ויקא את יונה אל היבשה" , יא); כי יש שאומרים שהיה כלו בהקיץ , ויש אומרים שהיה כלו בחלום ובמראה נבואה , ויש אומרים: נאמר בחלום ונתקיים אחר כן בהקיץ. ואולם באור כל זה 'אוצר יי'' יבא. אבל אפרש הענינים כמשמעם. (ב) כי עלתה רעתם לפני - לקיים השרש המונח , שאין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון (ראה שבת נה , א). והראש בזה - משה רבינו , כענין מבול וסדום. ובאור זה הכלל 'אוצר יי'' יבא. והנה בפעם הזאת לא גלה לו עוד , רק דברים אלו סתומים; אבל בפעם השניה גלה לו שיאמר להם "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת" (יונה ג , ד). ולכן נראה , שלא גלה השם שיאמר להם עתה , רק: דעו כי עלתה רעתכם לפני השם. וכמה מאלה המינים בתורה ובמקרא; ובאור הכל 'אוצר יי'' יבא. (ג) אמנם אמרוֹ ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני יי' , וכן יאמר עוד "הלא זה דברי עד היותי על אדמתי על כן קדמתי לברח תרשישה" , ב) - הנה בכל זה דיוקים ודקדוקים , אינם מכונת ספרינו זה; והכל 'אוצר יי'' יבא. וירד בה - כי הים למטה מן הארץ , לפי שהים בעֹמק הארץ. (י) מה זאת עשית - אין זה שאלה לדעת , אבל דרך תלונה; ורבים כן. והעד: אמרוֹ אחרי כן: כי ידעו האנשים כי מלפני יי' הוא בורח. (טז) וידרו נדרים - אין הכרח שהכתוב יפרש בכל מקום מהו הנדר. וכן לפי דעתי "וידר ישראל נדר" (במ' כא , ב); וכן נדר יעבץ (ראה דה"א ד , י). וכן יאמר עוד "אשר נדרתי אשלמה" (יונה ב , י). וגם באור זה 'אוצר יי'' יבא.