פרק א
[א]
וַֽיְהִי֙
דְּבַר־יְהוָ֔ה
אֶל־יוֹנָ֥ה
בֶן־אֲמִתַּ֖י
לֵאמֹֽר:
[ב]
ק֠וּם
לֵ֧ךְ
אֶל־נִֽינְוֵ֛ה
הָעִ֥יר
הַגְּדוֹלָ֖ה
וּקְרָ֣א
עָלֶ֑יהָ
כִּֽי־עָלְתָ֥ה
רָעָתָ֖ם
לְפָנָֽי:
[ג]
וַיָּ֤קָם
יוֹנָה֙
לִבְרֹ֣חַ
תַּרְשִׁ֔ישָׁה
מִלִּפְנֵ֖י
יְהוָ֑ה
וַיֵּ֨רֶד
יָפ֜וֹ
וַיִּמְצָ֥א
אֳנִיָּ֣ה׀
בָּאָ֣ה
תַרְשִׁ֗ישׁ
וַיִּתֵּ֨ן
שְׂכָרָ֜הּ
וַיֵּ֤רֶד
בָּהּ֙
לָב֤וֹא
עִמָּהֶם֙
תַּרְשִׁ֔ישָׁה
מִלִּפְנֵ֖י
יְהוָֽה:
[ד]
וַיהוָ֗ה
הֵטִ֤יל
רֽוּחַ־גְּדוֹלָה֙
אֶל־הַיָּ֔ם
וַיְהִ֥י
סַֽעַר־גָּד֖וֹל
בַּיָּ֑ם
וְהָ֣אֳנִיָּ֔ה
חִשְּׁבָ֖ה
לְהִשָּׁבֵֽר:
[ה]
וַיִּֽירְא֣וּ
הַמַּלָּחִ֗ים
וַֽיִּזְעֲקוּ֘
אִ֣ישׁ
אֶל־אֱלֹהָיו֒
וַיָּטִ֨לוּ
אֶת־הַכֵּלִ֜ים
אֲשֶׁ֤ר
בָּֽאֳנִיָּה֙
אֶל־הַיָּ֔ם
לְהָקֵ֖ל
מֵעֲלֵיהֶ֑ם
וְיוֹנָ֗ה
יָרַד֙
אֶל־יַרְכְּתֵ֣י
הַסְּפִינָ֔ה
וַיִּשְׁכַּ֖ב
וַיֵּרָדַֽם:
[ו]
וַיִּקְרַ֤ב
אֵלָיו֙
רַ֣ב
הַחֹבֵ֔ל
וַיֹּ֥אמֶר
ל֖וֹ
מַה־לְּךָ֣
נִרְדָּ֑ם
ק֚וּם
קְרָ֣א
אֶל־אֱלֹהֶ֔יךָ
אוּלַ֞י
יִתְעַשֵּׁ֧ת
הָאֱלֹהִ֛ים
לָ֖נוּ
וְלֹ֥א
נֹאבֵֽד:
[ז]
וַיֹּאמְר֞וּ
אִ֣ישׁ
אֶל־רֵעֵ֗הוּ
לְכוּ֙
וְנַפִּ֣ילָה
גֽוֹרָל֔וֹת
וְנֵ֣דְעָ֔ה
בְּשֶׁלְּמִ֛י
הָרָעָ֥ה
הַזֹּ֖את
לָ֑נוּ
וַיַּפִּ֙לוּ֙
גּֽוֹרָל֔וֹת
וַיִּפֹּ֥ל
הַגּוֹרָ֖ל
עַל־יוֹנָֽה:
[ח]
וַיֹּאמְר֣וּ
אֵלָ֔יו
הַגִּידָה־נָּ֣א
לָ֔נוּ
בַּאֲשֶׁ֛ר
לְמִי־הָרָעָ֥ה
הַזֹּ֖את
לָ֑נוּ
מַה־מְּלַאכְתְּךָ֙
וּמֵאַ֣יִן
תָּב֔וֹא
מָ֣ה
אַרְצֶ֔ךָ
וְאֵֽי־מִזֶּ֥ה
עַ֖ם
אָֽתָּה:
[ט]
וַיֹּ֥אמֶר
אֲלֵיהֶ֖ם
עִבְרִ֣י
אָנֹ֑כִי
וְאֶת־יְהוָ֞ה
אֱלֹהֵ֤י
הַשָּׁמַ֙יִם֙
אֲנִ֣י
יָרֵ֔א
אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה
אֶת־הַיָּ֖ם
וְאֶת־הַיַּבָּשָֽׁה:
[י]
וַיִּֽירְא֤וּ
הָֽאֲנָשִׁים֙
יִרְאָ֣ה
גְדוֹלָ֔ה
וַיֹּאמְר֥וּ
אֵלָ֖יו
מַה־זֹּ֣את
עָשִׂ֑יתָ
כִּֽי־יָדְע֣וּ
הָאֲנָשִׁ֗ים
כִּֽי־מִלִּפְנֵ֤י
יְהוָה֙
ה֣וּא
בֹרֵ֔חַ
כִּ֥י
הִגִּ֖יד
לָהֶֽם:
[יא]
וַיֹּאמְר֤וּ
אֵלָיו֙
מַה־נַּ֣עֲשֶׂה
לָּ֔ךְ
וְיִשְׁתֹּ֥ק
הַיָּ֖ם
מֵעָלֵ֑ינוּ
כִּ֥י
הַיָּ֖ם
הוֹלֵ֥ךְ
וְסֹעֵֽר:
[יב]
וַיֹּ֣אמֶר
אֲלֵיהֶ֗ם
שָׂא֙וּנִי֙
וַהֲטִילֻ֣נִי
אֶל־הַיָּ֔ם
וְיִשְׁתֹּ֥ק
הַיָּ֖ם
מֵעֲלֵיכֶ֑ם
כִּ֚י
יוֹדֵ֣עַ
אָ֔נִי
כִּ֣י
בְשֶׁלִּ֔י
הַסַּ֧עַר
הַגָּד֛וֹל
הַזֶּ֖ה
עֲלֵיכֶֽם:
[יג]
וַיַּחְתְּר֣וּ
הָאֲנָשִׁ֗ים
לְהָשִׁ֛יב
אֶל־הַיַּבָּשָׁ֖ה
וְלֹ֣א
יָכֹ֑לוּ
כִּ֣י
הַיָּ֔ם
הוֹלֵ֥ךְ
וְסֹעֵ֖ר
עֲלֵיהֶֽם:
[יד]
וַיִּקְרְא֨וּ
אֶל־יְהוָ֜ה
וַיֹּאמְר֗וּ
אָנָּ֤ה
יְהוָה֙
אַל־נָ֣א
נֹאבְדָ֗ה
בְּנֶ֙פֶשׁ֙
הָאִ֣ישׁ
הַזֶּ֔ה
וְאַל־תִּתֵּ֥ן
עָלֵ֖ינוּ
דָּ֣ם
נָקִ֑יא
כִּֽי־אַתָּ֣ה
יְהוָ֔ה
כַּאֲשֶׁ֥ר
חָפַ֖צְתָּ
עָשִֽׂיתָ:
[טו]
וַיִּשְׂאוּ֙
אֶת־יוֹנָ֔ה
וַיְטִלֻ֖הוּ
אֶל־הַיָּ֑ם
וַיַּעֲמֹ֥ד
הַיָּ֖ם
מִזַּעְפּֽוֹ:
[טז]
וַיִּֽירְא֧וּ
הָאֲנָשִׁ֛ים
יִרְאָ֥ה
גְדוֹלָ֖ה
אֶת־יְהוָ֑ה
וַיִּֽזְבְּחוּ־זֶ֙בַח֙
לַֽיהוָ֔ה
וַֽיִּדְּר֖וּ
נְדָרִֽים:
פרק א
(א)
ויהי
דבר
יי'
אל
יונה
בן
אמתי
-
ידוע
כי
על
נינוה
דִבר
זה
,
וגם
נחום
וצפניה.
ואולם
נחום
וצפניה
נבאו
חורבנה
על
יד
החיה
השנית
(ראה
דנ'
ח
,
ה
-
ז)
,
כי
זאת
העיר
היא
אחת
מן
העיירות
הראשיות
במלכות
אשור
ובבל
,
כמו
שכתוב
"מן
הארץ
ההיא
יצא
אשור
ויבן
את
נינוה"
(בר'
י
,
יא).
ואולם
יונה
לא
נבא
על
זה
,
אבל
נבא
על
פגע
היה
לה
מן
השמים
,
כמו
שקרה
רעש
בארץ
ישראל
בימי
עוזיה
(ראה
זכ'
יד
,
ה).
ונראה
שזה
הפגע
הנזכר
לנינוה
היה
בזמן
בית
ראשון
,
ואחרי
זה
זמן
רב
נשחתה
,
בקום
החיה
השנית
,
כאשר
נבא
נחום
(ראה
נח'
א
,
ג)
וצפניה
(ראה
צפ'
ב
,
יג
-
טו).
ואיך
שהיה
-
הנה
זה
יונה
לא
נבא
,
רק
על
זה
המאורע
לנינוה.
ואולם
איך
נתיחד
ספר
בספרי
קדש
שאינו
מדבר
כלל
על
עמנו
-
הנה
באור
זה
'אוצר
יי''
יבא.
ודע
כי
זה
הנביא
,
נראה
כי
הוא
נזכר
בספר
מלכים
(מ"ב
יד
,
כה)
,
ואם
אין
זה
הכרח.
ודע
עוד
כי
יש
סברות
בכל
הספור
הזה
,
רוצה
לומר:
מכאן
עד
"ויקא
את
יונה
אל
היבשה"
(ב
,
יא);
כי
יש
שאומרים
שהיה
כלו
בהקיץ
,
ויש
אומרים
שהיה
כלו
בחלום
ובמראה
נבואה
,
ויש
אומרים:
נאמר
בחלום
ונתקיים
אחר
כן
בהקיץ.
ואולם
באור
כל
זה
'אוצר
יי''
יבא.
אבל
אפרש
הענינים
כמשמעם.
(ב)
כי
עלתה
רעתם
לפני
-
לקיים
השרש
המונח
,
שאין
מיתה
בלא
חטא
ואין
יסורין
בלא
עון
(ראה
שבת
נה
,
א).
והראש
בזה
-
משה
רבינו
,
כענין
מבול
וסדום.
ובאור
זה
הכלל
'אוצר
יי''
יבא.
והנה
בפעם
הזאת
לא
גלה
לו
עוד
,
רק
דברים
אלו
סתומים;
אבל
בפעם
השניה
גלה
לו
שיאמר
להם
"עוד
ארבעים
יום
ונינוה
נהפכת"
(יונה
ג
,
ד).
ולכן
נראה
,
שלא
גלה
השם
שיאמר
להם
עתה
,
רק:
דעו
כי
עלתה
רעתכם
לפני
השם.
וכמה
מאלה
המינים
בתורה
ובמקרא;
ובאור
הכל
'אוצר
יי''
יבא.
(ג)
אמנם
אמרוֹ
ויקם
יונה
לברוח
תרשישה
מלפני
יי'
,
וכן
יאמר
עוד
"הלא
זה
דברי
עד
היותי
על
אדמתי
על
כן
קדמתי
לברח
תרשישה"
(ד
,
ב)
-
הנה
בכל
זה
דיוקים
ודקדוקים
,
אינם
מכונת
ספרינו
זה;
והכל
'אוצר
יי''
יבא.
וירד
בה
-
כי
הים
למטה
מן
הארץ
,
לפי
שהים
בעֹמק
הארץ.
(י)
מה
זאת
עשית
-
אין
זה
שאלה
לדעת
,
אבל
דרך
תלונה;
ורבים
כן.
והעד:
אמרוֹ
אחרי
כן:
כי
ידעו
האנשים
כי
מלפני
יי'
הוא
בורח.
(טז)
וידרו
נדרים
-
אין
הכרח
שהכתוב
יפרש
בכל
מקום
מהו
הנדר.
וכן
לפי
דעתי
"וידר
ישראל
נדר"
(במ'
כא
,
ב);
וכן
נדר
יעבץ
(ראה
דה"א
ד
,
י).
וכן
יאמר
עוד
"אשר
נדרתי
אשלמה"
(יונה
ב
,
י).
וגם
באור
זה
'אוצר
יי''
יבא.