פרק א
[א]
וַֽיְהִי֙
דְּבַר־יְהוָ֔ה
אֶל־יוֹנָ֥ה
בֶן־אֲמִתַּ֖י
לֵאמֹֽר:
[ב]
ק֠וּם
לֵ֧ךְ
אֶל־נִֽינְוֵ֛ה
הָעִ֥יר
הַגְּדוֹלָ֖ה
וּקְרָ֣א
עָלֶ֑יהָ
כִּֽי־עָלְתָ֥ה
רָעָתָ֖ם
לְפָנָֽי:
[ג]
וַיָּ֤קָם
יוֹנָה֙
לִבְרֹ֣חַ
תַּרְשִׁ֔ישָׁה
מִלִּפְנֵ֖י
יְהוָ֑ה
וַיֵּ֨רֶד
יָפ֜וֹ
וַיִּמְצָ֥א
אֳנִיָּ֣ה׀
בָּאָ֣ה
תַרְשִׁ֗ישׁ
וַיִּתֵּ֨ן
שְׂכָרָ֜הּ
וַיֵּ֤רֶד
בָּהּ֙
לָב֤וֹא
עִמָּהֶם֙
תַּרְשִׁ֔ישָׁה
מִלִּפְנֵ֖י
יְהוָֽה:
[ד]
וַיהוָ֗ה
הֵטִ֤יל
רֽוּחַ־גְּדוֹלָה֙
אֶל־הַיָּ֔ם
וַיְהִ֥י
סַֽעַר־גָּד֖וֹל
בַּיָּ֑ם
וְהָ֣אֳנִיָּ֔ה
חִשְּׁבָ֖ה
לְהִשָּׁבֵֽר:
[ה]
וַיִּֽירְא֣וּ
הַמַּלָּחִ֗ים
וַֽיִּזְעֲקוּ֘
אִ֣ישׁ
אֶל־אֱלֹהָיו֒
וַיָּטִ֨לוּ
אֶת־הַכֵּלִ֜ים
אֲשֶׁ֤ר
בָּֽאֳנִיָּה֙
אֶל־הַיָּ֔ם
לְהָקֵ֖ל
מֵעֲלֵיהֶ֑ם
וְיוֹנָ֗ה
יָרַד֙
אֶל־יַרְכְּתֵ֣י
הַסְּפִינָ֔ה
וַיִּשְׁכַּ֖ב
וַיֵּרָדַֽם:
[ו]
וַיִּקְרַ֤ב
אֵלָיו֙
רַ֣ב
הַחֹבֵ֔ל
וַיֹּ֥אמֶר
ל֖וֹ
מַה־לְּךָ֣
נִרְדָּ֑ם
ק֚וּם
קְרָ֣א
אֶל־אֱלֹהֶ֔יךָ
אוּלַ֞י
יִתְעַשֵּׁ֧ת
הָאֱלֹהִ֛ים
לָ֖נוּ
וְלֹ֥א
נֹאבֵֽד:
[ז]
וַיֹּאמְר֞וּ
אִ֣ישׁ
אֶל־רֵעֵ֗הוּ
לְכוּ֙
וְנַפִּ֣ילָה
גֽוֹרָל֔וֹת
וְנֵ֣דְעָ֔ה
בְּשֶׁלְּמִ֛י
הָרָעָ֥ה
הַזֹּ֖את
לָ֑נוּ
וַיַּפִּ֙לוּ֙
גּֽוֹרָל֔וֹת
וַיִּפֹּ֥ל
הַגּוֹרָ֖ל
עַל־יוֹנָֽה:
[ח]
וַיֹּאמְר֣וּ
אֵלָ֔יו
הַגִּידָה־נָּ֣א
לָ֔נוּ
בַּאֲשֶׁ֛ר
לְמִי־הָרָעָ֥ה
הַזֹּ֖את
לָ֑נוּ
מַה־מְּלַאכְתְּךָ֙
וּמֵאַ֣יִן
תָּב֔וֹא
מָ֣ה
אַרְצֶ֔ךָ
וְאֵֽי־מִזֶּ֥ה
עַ֖ם
אָֽתָּה:
[ט]
וַיֹּ֥אמֶר
אֲלֵיהֶ֖ם
עִבְרִ֣י
אָנֹ֑כִי
וְאֶת־יְהוָ֞ה
אֱלֹהֵ֤י
הַשָּׁמַ֙יִם֙
אֲנִ֣י
יָרֵ֔א
אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה
אֶת־הַיָּ֖ם
וְאֶת־הַיַּבָּשָֽׁה:
[י]
וַיִּֽירְא֤וּ
הָֽאֲנָשִׁים֙
יִרְאָ֣ה
גְדוֹלָ֔ה
וַיֹּאמְר֥וּ
אֵלָ֖יו
מַה־זֹּ֣את
עָשִׂ֑יתָ
כִּֽי־יָדְע֣וּ
הָאֲנָשִׁ֗ים
כִּֽי־מִלִּפְנֵ֤י
יְהוָה֙
ה֣וּא
בֹרֵ֔חַ
כִּ֥י
הִגִּ֖יד
לָהֶֽם:
[יא]
וַיֹּאמְר֤וּ
אֵלָיו֙
מַה־נַּ֣עֲשֶׂה
לָּ֔ךְ
וְיִשְׁתֹּ֥ק
הַיָּ֖ם
מֵעָלֵ֑ינוּ
כִּ֥י
הַיָּ֖ם
הוֹלֵ֥ךְ
וְסֹעֵֽר:
[יב]
וַיֹּ֣אמֶר
אֲלֵיהֶ֗ם
שָׂא֙וּנִי֙
וַהֲטִילֻ֣נִי
אֶל־הַיָּ֔ם
וְיִשְׁתֹּ֥ק
הַיָּ֖ם
מֵעֲלֵיכֶ֑ם
כִּ֚י
יוֹדֵ֣עַ
אָ֔נִי
כִּ֣י
בְשֶׁלִּ֔י
הַסַּ֧עַר
הַגָּד֛וֹל
הַזֶּ֖ה
עֲלֵיכֶֽם:
[יג]
וַיַּחְתְּר֣וּ
הָאֲנָשִׁ֗ים
לְהָשִׁ֛יב
אֶל־הַיַּבָּשָׁ֖ה
וְלֹ֣א
יָכֹ֑לוּ
כִּ֣י
הַיָּ֔ם
הוֹלֵ֥ךְ
וְסֹעֵ֖ר
עֲלֵיהֶֽם:
[יד]
וַיִּקְרְא֨וּ
אֶל־יְהוָ֜ה
וַיֹּאמְר֗וּ
אָנָּ֤ה
יְהוָה֙
אַל־נָ֣א
נֹאבְדָ֗ה
בְּנֶ֙פֶשׁ֙
הָאִ֣ישׁ
הַזֶּ֔ה
וְאַל־תִּתֵּ֥ן
עָלֵ֖ינוּ
דָּ֣ם
נָקִ֑יא
כִּֽי־אַתָּ֣ה
יְהוָ֔ה
כַּאֲשֶׁ֥ר
חָפַ֖צְתָּ
עָשִֽׂיתָ:
[טו]
וַיִּשְׂאוּ֙
אֶת־יוֹנָ֔ה
וַיְטִלֻ֖הוּ
אֶל־הַיָּ֑ם
וַיַּעֲמֹ֥ד
הַיָּ֖ם
מִזַּעְפּֽוֹ:
[טז]
וַיִּֽירְא֧וּ
הָאֲנָשִׁ֛ים
יִרְאָ֥ה
גְדוֹלָ֖ה
אֶת־יְהוָ֑ה
וַיִּֽזְבְּחוּ־זֶ֙בַח֙
לַֽיהוָ֔ה
וַֽיִּדְּר֖וּ
נְדָרִֽים:
פרק א
(ג)
לברוח
תרשישה
-
שהיא
חוצה
לארץ
,
ואין
הנבואה
שורה
שם
(ראה
מכיל'
בא
פסחא
א).
ולמה
היה
בורח?
כמו
שמפורש
לפנינו
(ראה
יונה
ג
,
י
-
ד
,
א
-
ב)
,
שלא
יקראו
אותו
נביא
השקר
אם
יעשו
תשובה
וינחם
השם
מן
הרעה.
(ו)
אולי
יתעשת
-
לשון
מחשבה
הוא
,
כמו
"אבדו
עשתונותיו"
(תה'
קמו
,
ד);
"ועשתונות
אנוש"
(צ"ל:
"לעשתות
שאנן";
איוב
יב
,
ה;
ראה
פירושו
לתה'
קמו
,
ד).
ותרגום
"אחר
מחשבותינו
נלך"
(יר'
יח
,
יב):
"עשתונותינו"
(ת"י);
כלומר:
אולי
ישים
דעתו
השם
עלינו
ויחשוב
לנו
מחשבה
טובה.
(ז)
בשלמי
הרעה
הזאת
לנו
-
באשר
למי
אדם
(ראה
להלן
,
ח);
כלומר:
בעבור
אי
זה
אדם?
(ח)
באשר
למי
הרעה
הזאת
לנו
-
כלומר:
בעבור
אי
זה
עון
שעשית
באה
לנו
כל
זו
הרעה?