מאגר הכתר יונה פרק ג עם פירוש ראב"ע

פרק ג
[א] וַיְהִ֧י דְבַר־יְהוָ֛ה אֶל־יוֹנָ֖ה שֵׁנִ֥ית לֵאמֹֽר:
[ב] ק֛וּם לֵ֥ךְ אֶל־נִֽינְוֵ֖ה הָעִ֣יר הַגְּדוֹלָ֑ה וּקְרָ֤א אֵלֶ֙יהָ֙ אֶת־הַקְּרִיאָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י דֹּבֵ֥ר אֵלֶֽיךָ:
[ג] וַיָּ֣קָם יוֹנָ֗ה וַיֵּ֛לֶךְ אֶל־נִֽינְוֵ֖ה כִּדְבַ֣ר יְהוָ֑ה וְנִֽינְוֵ֗ה הָיְתָ֤ה עִיר־גְּדוֹלָה֙ לֵֽאלֹהִ֔ים מַהֲלַ֖ךְ שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִֽים:
[ד] וַיָּ֤חֶל יוֹנָה֙ לָב֣וֹא בָעִ֔יר מַהֲלַ֖ךְ י֣וֹם אֶחָ֑ד וַיִּקְרָא֙ וַיֹּאמַ֔ר ע֚וֹד אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְנִֽינְוֵ֖ה נֶהְפָּֽכֶת:
[ה] וַֽיַּאֲמִ֛ינוּ אַנְשֵׁ֥י נִֽינְוֵ֖ה בֵּאלֹהִ֑ים וַיִּקְרְאוּ־צוֹם֙ וַיִּלְבְּשׁ֣וּ שַׂקִּ֔ים מִגְּדוֹלָ֖ם וְעַד־קְטַנָּֽם:
[ו] וַיִּגַּ֤ע הַדָּבָר֙ אֶל־מֶ֣לֶךְ נִֽינְוֵ֔ה וַיָּ֙קָם֙ מִכִּסְא֔וֹ וַיַּעֲבֵ֥ר אַדַּרְתּ֖וֹ מֵעָלָ֑יו וַיְכַ֣ס שַׂ֔ק וַיֵּ֖שֶׁב עַל־הָאֵֽפֶר:
[ז] וַיַּזְעֵ֗ק וַיֹּ֙אמֶר֙ בְּנִֽינְוֵ֔ה מִטַּ֧עַם הַמֶּ֛לֶךְ וּגְדֹלָ֖יו לֵאמֹ֑ר הָאָדָ֨ם וְהַבְּהֵמָ֜ה הַבָּקָ֣ר וְהַצֹּ֗אן אַֽל־יִטְעֲמוּ֙ מְא֔וּמָה אַ֨ל־יִרְע֔וּ וּמַ֖יִם אַל־יִשְׁתּֽוּ:
[ח] וְיִתְכַּסּ֣וּ שַׂקִּ֗ים הָאָדָם֙ וְהַבְּהֵמָ֔ה וְיִקְרְא֥וּ אֶל־אֱלֹהִ֖ים בְּחָזְקָ֑ה וְיָשֻׁ֗בוּ אִ֚ישׁ מִדַּרְכּ֣וֹ הָרָעָ֔ה וּמִן־הֶחָמָ֖ס אֲשֶׁ֥ר בְּכַפֵּיהֶֽם:
[ט] מִֽי־יוֹדֵ֣עַ יָשׁ֔וּב וְנִחַ֖ם הָאֱלֹהִ֑ים וְשָׁ֛ב מֵחֲר֥וֹן אַפּ֖וֹ וְלֹ֥א נֹאבֵֽד:
[י] וַיַּ֤רְא הָֽאֱלֹהִים֙ אֶת־מַ֣עֲשֵׂיהֶ֔ם כִּי־שָׁ֖בוּ מִדַּרְכָּ֣ם הָרָעָ֑ה וַיִּנָּ֣חֶם הָאֱלֹהִ֗ים עַל־הָרָעָ֛ה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר לַעֲשׂוֹת־לָהֶ֖ם וְלֹ֥א עָשָֽׂה:

פרק ג
(א) ויהי... פעם שנית. (ב) קום - הוא יורה , כי לא הלך דרך שתרחק נינוה; אם ישלחהו שנית , ילך. (ג-ד) ויקם - אמר רבי ישועה , כי הלכו אנשי הספינה אל נינוה והגידו דבר יונה , על כן האמינו בו. ויתכן שהיה נודע ושמו הולך למרחוק , כמו אלישע (ראה מ"ב ו , יב) , על כן האמינו. ומלת לאלהים - פירשתיה (יונה א , ב). מהלך שלשת ימים - בסבוב המדינה , והוא מהלך יום אחד מן הקצה אל הקצה. או לא הלך לקרא , רק מהלך יום אחד , על כן: ויחל. יש אומרים כי נהפכת - שנהפכה ממעשיה הרעים; וזה דרש , איננו נכון. רק הדבר כמו "רגע אדבר..." (יר' יח , ז). (ה) ויאמינו - כמו "ויאמן העם" (שמ' ד , לא); והטעם: בדבר אלהים. (ו) ויגע - זה לפני לבוש השקים (ראה לעיל , ה). ויעבר - הֵסיר. ויכס בשרו שק; כי הוא פועל יוצא. (ז) ויזעק. מטעם - מעצתו ודעתו ושכלו; כמו "בשנותו את טעמו" (תה' לד , א). (ח) ויתכסו. ויקראו - האדם. (ט) מי (יודע) - שהוא בן דעת; או: מי שהוא שידע שעשה רע; או כמו 'אולי' , ומלת ישוב - על השם הנכבד. (י) וירא אלהים (בנוסחנו: האלהים) - שיאמינו בו; וככה בְּיִתרוֹ: "לפני האלהים" (שמ' יח , יב). וינחם - דיברה תורה כלשון בני אדם (ע"פ ברכות לא , ב).