פרק ג
[א]
וַיְהִ֧י
דְבַר־יְהוָ֛ה
אֶל־יוֹנָ֖ה
שֵׁנִ֥ית
לֵאמֹֽר:
[ב]
ק֛וּם
לֵ֥ךְ
אֶל־נִֽינְוֵ֖ה
הָעִ֣יר
הַגְּדוֹלָ֑ה
וּקְרָ֤א
אֵלֶ֙יהָ֙
אֶת־הַקְּרִיאָ֔ה
אֲשֶׁ֥ר
אָנֹכִ֖י
דֹּבֵ֥ר
אֵלֶֽיךָ:
[ג]
וַיָּ֣קָם
יוֹנָ֗ה
וַיֵּ֛לֶךְ
אֶל־נִֽינְוֵ֖ה
כִּדְבַ֣ר
יְהוָ֑ה
וְנִֽינְוֵ֗ה
הָיְתָ֤ה
עִיר־גְּדוֹלָה֙
לֵֽאלֹהִ֔ים
מַהֲלַ֖ךְ
שְׁלֹ֥שֶׁת
יָמִֽים:
[ד]
וַיָּ֤חֶל
יוֹנָה֙
לָב֣וֹא
בָעִ֔יר
מַהֲלַ֖ךְ
י֣וֹם
אֶחָ֑ד
וַיִּקְרָא֙
וַיֹּאמַ֔ר
ע֚וֹד
אַרְבָּעִ֣ים
י֔וֹם
וְנִֽינְוֵ֖ה
נֶהְפָּֽכֶת:
[ה]
וַֽיַּאֲמִ֛ינוּ
אַנְשֵׁ֥י
נִֽינְוֵ֖ה
בֵּאלֹהִ֑ים
וַיִּקְרְאוּ־צוֹם֙
וַיִּלְבְּשׁ֣וּ
שַׂקִּ֔ים
מִגְּדוֹלָ֖ם
וְעַד־קְטַנָּֽם:
[ו]
וַיִּגַּ֤ע
הַדָּבָר֙
אֶל־מֶ֣לֶךְ
נִֽינְוֵ֔ה
וַיָּ֙קָם֙
מִכִּסְא֔וֹ
וַיַּעֲבֵ֥ר
אַדַּרְתּ֖וֹ
מֵעָלָ֑יו
וַיְכַ֣ס
שַׂ֔ק
וַיֵּ֖שֶׁב
עַל־הָאֵֽפֶר:
[ז]
וַיַּזְעֵ֗ק
וַיֹּ֙אמֶר֙
בְּנִֽינְוֵ֔ה
מִטַּ֧עַם
הַמֶּ֛לֶךְ
וּגְדֹלָ֖יו
לֵאמֹ֑ר
הָאָדָ֨ם
וְהַבְּהֵמָ֜ה
הַבָּקָ֣ר
וְהַצֹּ֗אן
אַֽל־יִטְעֲמוּ֙
מְא֔וּמָה
אַ֨ל־יִרְע֔וּ
וּמַ֖יִם
אַל־יִשְׁתּֽוּ:
[ח]
וְיִתְכַּסּ֣וּ
שַׂקִּ֗ים
הָאָדָם֙
וְהַבְּהֵמָ֔ה
וְיִקְרְא֥וּ
אֶל־אֱלֹהִ֖ים
בְּחָזְקָ֑ה
וְיָשֻׁ֗בוּ
אִ֚ישׁ
מִדַּרְכּ֣וֹ
הָרָעָ֔ה
וּמִן־הֶחָמָ֖ס
אֲשֶׁ֥ר
בְּכַפֵּיהֶֽם:
[ט]
מִֽי־יוֹדֵ֣עַ
יָשׁ֔וּב
וְנִחַ֖ם
הָאֱלֹהִ֑ים
וְשָׁ֛ב
מֵחֲר֥וֹן
אַפּ֖וֹ
וְלֹ֥א
נֹאבֵֽד:
[י]
וַיַּ֤רְא
הָֽאֱלֹהִים֙
אֶת־מַ֣עֲשֵׂיהֶ֔ם
כִּי־שָׁ֖בוּ
מִדַּרְכָּ֣ם
הָרָעָ֑ה
וַיִּנָּ֣חֶם
הָאֱלֹהִ֗ים
עַל־הָרָעָ֛ה
אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר
לַעֲשׂוֹת־לָהֶ֖ם
וְלֹ֥א
עָשָֽׂה:
פרק ג
(א)
ויהי...
פעם
שנית.
(ב)
קום
-
הוא
יורה
,
כי
לא
הלך
דרך
שתרחק
נינוה;
אם
ישלחהו
שנית
,
ילך.
(ג-ד)
ויקם
-
אמר
רבי
ישועה
,
כי
הלכו
אנשי
הספינה
אל
נינוה
והגידו
דבר
יונה
,
על
כן
האמינו
בו.
ויתכן
שהיה
נודע
ושמו
הולך
למרחוק
,
כמו
אלישע
(ראה
מ"ב
ו
,
יב)
,
על
כן
האמינו.
ומלת
לאלהים
-
פירשתיה
(יונה
א
,
ב).
מהלך
שלשת
ימים
-
בסבוב
המדינה
,
והוא
מהלך
יום
אחד
מן
הקצה
אל
הקצה.
או
לא
הלך
לקרא
,
רק
מהלך
יום
אחד
,
על
כן:
ויחל.
יש
אומרים
כי
נהפכת
-
שנהפכה
ממעשיה
הרעים;
וזה
דרש
,
איננו
נכון.
רק
הדבר
כמו
"רגע
אדבר..."
(יר'
יח
,
ז).
(ה)
ויאמינו
-
כמו
"ויאמן
העם"
(שמ'
ד
,
לא);
והטעם:
בדבר
אלהים.
(ו)
ויגע
-
זה
לפני
לבוש
השקים
(ראה
לעיל
,
ה).
ויעבר
-
הֵסיר.
ויכס
בשרו
שק;
כי
הוא
פועל
יוצא.
(ז)
ויזעק.
מטעם
-
מעצתו
ודעתו
ושכלו;
כמו
"בשנותו
את
טעמו"
(תה'
לד
,
א).
(ח)
ויתכסו.
ויקראו
-
האדם.
(ט)
מי
(יודע)
-
שהוא
בן
דעת;
או:
מי
שהוא
שידע
שעשה
רע;
או
כמו
'אולי'
,
ומלת
ישוב
-
על
השם
הנכבד.
(י)
וירא
אלהים
(בנוסחנו:
האלהים)
-
שיאמינו
בו;
וככה
בְּיִתרוֹ:
"לפני
האלהים"
(שמ'
יח
,
יב).
וינחם
-
דיברה
תורה
כלשון
בני
אדם
(ע"פ
ברכות
לא
,
ב).