פרק ג
[א]
וַיְהִ֧י
דְבַר־יְהוָ֛ה
אֶל־יוֹנָ֖ה
שֵׁנִ֥ית
לֵאמֹֽר:
[ב]
ק֛וּם
לֵ֥ךְ
אֶל־נִֽינְוֵ֖ה
הָעִ֣יר
הַגְּדוֹלָ֑ה
וּקְרָ֤א
אֵלֶ֙יהָ֙
אֶת־הַקְּרִיאָ֔ה
אֲשֶׁ֥ר
אָנֹכִ֖י
דֹּבֵ֥ר
אֵלֶֽיךָ:
[ג]
וַיָּ֣קָם
יוֹנָ֗ה
וַיֵּ֛לֶךְ
אֶל־נִֽינְוֵ֖ה
כִּדְבַ֣ר
יְהוָ֑ה
וְנִֽינְוֵ֗ה
הָיְתָ֤ה
עִיר־גְּדוֹלָה֙
לֵֽאלֹהִ֔ים
מַהֲלַ֖ךְ
שְׁלֹ֥שֶׁת
יָמִֽים:
[ד]
וַיָּ֤חֶל
יוֹנָה֙
לָב֣וֹא
בָעִ֔יר
מַהֲלַ֖ךְ
י֣וֹם
אֶחָ֑ד
וַיִּקְרָא֙
וַיֹּאמַ֔ר
ע֚וֹד
אַרְבָּעִ֣ים
י֔וֹם
וְנִֽינְוֵ֖ה
נֶהְפָּֽכֶת:
[ה]
וַֽיַּאֲמִ֛ינוּ
אַנְשֵׁ֥י
נִֽינְוֵ֖ה
בֵּאלֹהִ֑ים
וַיִּקְרְאוּ־צוֹם֙
וַיִּלְבְּשׁ֣וּ
שַׂקִּ֔ים
מִגְּדוֹלָ֖ם
וְעַד־קְטַנָּֽם:
[ו]
וַיִּגַּ֤ע
הַדָּבָר֙
אֶל־מֶ֣לֶךְ
נִֽינְוֵ֔ה
וַיָּ֙קָם֙
מִכִּסְא֔וֹ
וַיַּעֲבֵ֥ר
אַדַּרְתּ֖וֹ
מֵעָלָ֑יו
וַיְכַ֣ס
שַׂ֔ק
וַיֵּ֖שֶׁב
עַל־הָאֵֽפֶר:
[ז]
וַיַּזְעֵ֗ק
וַיֹּ֙אמֶר֙
בְּנִֽינְוֵ֔ה
מִטַּ֧עַם
הַמֶּ֛לֶךְ
וּגְדֹלָ֖יו
לֵאמֹ֑ר
הָאָדָ֨ם
וְהַבְּהֵמָ֜ה
הַבָּקָ֣ר
וְהַצֹּ֗אן
אַֽל־יִטְעֲמוּ֙
מְא֔וּמָה
אַ֨ל־יִרְע֔וּ
וּמַ֖יִם
אַל־יִשְׁתּֽוּ:
[ח]
וְיִתְכַּסּ֣וּ
שַׂקִּ֗ים
הָאָדָם֙
וְהַבְּהֵמָ֔ה
וְיִקְרְא֥וּ
אֶל־אֱלֹהִ֖ים
בְּחָזְקָ֑ה
וְיָשֻׁ֗בוּ
אִ֚ישׁ
מִדַּרְכּ֣וֹ
הָרָעָ֔ה
וּמִן־הֶחָמָ֖ס
אֲשֶׁ֥ר
בְּכַפֵּיהֶֽם:
[ט]
מִֽי־יוֹדֵ֣עַ
יָשׁ֔וּב
וְנִחַ֖ם
הָאֱלֹהִ֑ים
וְשָׁ֛ב
מֵחֲר֥וֹן
אַפּ֖וֹ
וְלֹ֥א
נֹאבֵֽד:
[י]
וַיַּ֤רְא
הָֽאֱלֹהִים֙
אֶת־מַ֣עֲשֵׂיהֶ֔ם
כִּי־שָׁ֖בוּ
מִדַּרְכָּ֣ם
הָרָעָ֑ה
וַיִּנָּ֣חֶם
הָאֱלֹהִ֗ים
עַל־הָרָעָ֛ה
אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר
לַעֲשׂוֹת־לָהֶ֖ם
וְלֹ֥א
עָשָֽׂה:
פרק ג
(א)
ויהי
דבר
יי'
אל
יונה
שנית
-
כבר
פירשנו
למעלה
(יונה
א
,
א)
טעם
שנית.
(ב)
קום.
אשר
אנכי
דובר
-
שדברתי
אליך
כבר;
וגם
עתה
אני
דובר
אליך
שתקרא
אליה
,
שתהיה
נהפכת
על
רעתם.
(ג)
ויקם.
עיר
גדולה
לאלהים
-
כל
דבר
שרוצה
להגדילו
,
סומך
אותו
לאל
,
דרך
הגדלה;
כמו
"כהררי
אל"
(תה'
לו
,
ז);
"ארזי
אל"
(תה'
פ
,
יא);
"שלהבת
יה"
(בנוסחנו:
שלהבתיה;
שה"ש
ח
,
ו);
"מאפליה"
(יר'
ב
,
לא).
(ד)
ויחל
יונה
-
כי
העיר
היתה
מהלך
שלשת
ימים
מן
הקצה
אל
הקצה
(ראה
לעיל
,
ג);
והחל
יונה
להכנס
בעיר
מהלך
יום
אחד
,
ובלכתו
בעיר
היה
קורא
ואומר:
עוד
ארבעים
יום
ונינוה
נהפכת
-
רוצה
לומר:
כמהפכת
סדום
ועמורה
(ע"פ
דב'
כט
,
כב)
,
כי
מעשיהם
היו
כמעשיהם.
(ה)
ויאמינו
-
אמרו
כי
אנשי
האניה
היו
בעיר
והעידו
עליו
כי
הטילוהו
אל
הים
וכל
עניינו
כמו
שהיה;
לפיכך
האמינו
בנבואתו
ושבו
בתשובה
שלימה.
ויקראו
צום
-
קודם
הזהרת
המלך
(ראה
להלן
,
ז)
עשו
תשובה
מעצמם
והתענו
ולבשו
שקים.
(ו)
ויגע
הדבר
-
הדבר
אשר
קרא
הנביא.
אדרתו
-
אדרת
מלוכה
שעליו.
ויונתן
תרגם:
"לבוש
יקריה".
(ז)
ויזעק
-
העביר
כרוז
בעיר
על
התשובה.
ואע"פ
שהעם
היו
נזהרים
מאליהם
(ראה
לעיל
,
ה
-
ו)
,
הוסיף
עוד
הוא
ענוי
הבהמה
והשבת
הגזל
(ראה
להלן
,
ח).
מטעם
-
מעצתו
ושכלו;
הוא
וגדוליו
כולם
הסכימו
בזה;
וכן
"וטעם
זקנים
יקח"
(איוב
יב
,
כ);
"בשנותו
את
טעמו"
(תה'
לד
,
א);
והדומים
להם.
ותרגם
יונתן:
"מגזרת
מלכא".
(ח)
ויתכסו.
בחזקה
-
בכל
לב.
מדרכו
הרעה
-
שאר
עבירות.
ומן
החמס
-
הוא
כנגד
כולם;
ועליו
נגזרה
גזירתם
(ראה
פירושו
ליונה
א
,
ב).
(ט)
מי
יודע
-
מי
יודע
אולי
ישוב
ונחם
האלהים
בשובינו
ממעשינו
הרעים.
או
פירושו:
מי
שיודע
דרכי
התשובה
ישוב
,
והאלהים
ינחם.
ויונתן
תרגם:
"מאן
ידע
דאית
ביה
חובין
יתוב
מנהון
ויתרחם
עלינא
מן
קדם
יי'".
ונחם
-
פתח
,
כי
הוא
פעל
עבר
מוסב
לעתיד
מפני
הו"ו;
והוא
מבניין
'נפעל'.
(י)
וירא.
מדרכם
הרעה
-
כלל
כל
הרעות
ומן
החמס
(ראה
לעיל
,
ח)
שבו
בתשובה
שלימה;
כמו
שאמרו
רבותינו
ז"ל
(ראה
תענית
טז
,
א):
מי
שגזל
מריש
ובנאו
בבירה
גדולה
מקעקע
כל
הבירה
ומחזיר
מריש
לבעליו.
וינחם
האלהים
-
כי
כל
דבריו
שאומר
להרע
לבני
אדם
-
בתנאי
אם
לא
ישובו;
אבל
אם
ישובו
יסלח.
וזו
המדה
היא
ממדותיו
יתעלה
,
כמו
שאמר
בתורה
(ראה
שמ'
לב
,
יד;
לד
,
ו
-
ז);
וכן
ירמיהו
"רגע
אדבר"
וגו'
(יח
,
ז);
וכן
יחזקאל
"ובשוב
רשע
מרשעו"
(ראה
יח
,
כז).