מאגר הכתר יונה פרק ג עם פירוש רד"ק

פרק ג
[א] וַיְהִ֧י דְבַר־יְהוָ֛ה אֶל־יוֹנָ֖ה שֵׁנִ֥ית לֵאמֹֽר:
[ב] ק֛וּם לֵ֥ךְ אֶל־נִֽינְוֵ֖ה הָעִ֣יר הַגְּדוֹלָ֑ה וּקְרָ֤א אֵלֶ֙יהָ֙ אֶת־הַקְּרִיאָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י דֹּבֵ֥ר אֵלֶֽיךָ:
[ג] וַיָּ֣קָם יוֹנָ֗ה וַיֵּ֛לֶךְ אֶל־נִֽינְוֵ֖ה כִּדְבַ֣ר יְהוָ֑ה וְנִֽינְוֵ֗ה הָיְתָ֤ה עִיר־גְּדוֹלָה֙ לֵֽאלֹהִ֔ים מַהֲלַ֖ךְ שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִֽים:
[ד] וַיָּ֤חֶל יוֹנָה֙ לָב֣וֹא בָעִ֔יר מַהֲלַ֖ךְ י֣וֹם אֶחָ֑ד וַיִּקְרָא֙ וַיֹּאמַ֔ר ע֚וֹד אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְנִֽינְוֵ֖ה נֶהְפָּֽכֶת:
[ה] וַֽיַּאֲמִ֛ינוּ אַנְשֵׁ֥י נִֽינְוֵ֖ה בֵּאלֹהִ֑ים וַיִּקְרְאוּ־צוֹם֙ וַיִּלְבְּשׁ֣וּ שַׂקִּ֔ים מִגְּדוֹלָ֖ם וְעַד־קְטַנָּֽם:
[ו] וַיִּגַּ֤ע הַדָּבָר֙ אֶל־מֶ֣לֶךְ נִֽינְוֵ֔ה וַיָּ֙קָם֙ מִכִּסְא֔וֹ וַיַּעֲבֵ֥ר אַדַּרְתּ֖וֹ מֵעָלָ֑יו וַיְכַ֣ס שַׂ֔ק וַיֵּ֖שֶׁב עַל־הָאֵֽפֶר:
[ז] וַיַּזְעֵ֗ק וַיֹּ֙אמֶר֙ בְּנִֽינְוֵ֔ה מִטַּ֧עַם הַמֶּ֛לֶךְ וּגְדֹלָ֖יו לֵאמֹ֑ר הָאָדָ֨ם וְהַבְּהֵמָ֜ה הַבָּקָ֣ר וְהַצֹּ֗אן אַֽל־יִטְעֲמוּ֙ מְא֔וּמָה אַ֨ל־יִרְע֔וּ וּמַ֖יִם אַל־יִשְׁתּֽוּ:
[ח] וְיִתְכַּסּ֣וּ שַׂקִּ֗ים הָאָדָם֙ וְהַבְּהֵמָ֔ה וְיִקְרְא֥וּ אֶל־אֱלֹהִ֖ים בְּחָזְקָ֑ה וְיָשֻׁ֗בוּ אִ֚ישׁ מִדַּרְכּ֣וֹ הָרָעָ֔ה וּמִן־הֶחָמָ֖ס אֲשֶׁ֥ר בְּכַפֵּיהֶֽם:
[ט] מִֽי־יוֹדֵ֣עַ יָשׁ֔וּב וְנִחַ֖ם הָאֱלֹהִ֑ים וְשָׁ֛ב מֵחֲר֥וֹן אַפּ֖וֹ וְלֹ֥א נֹאבֵֽד:
[י] וַיַּ֤רְא הָֽאֱלֹהִים֙ אֶת־מַ֣עֲשֵׂיהֶ֔ם כִּי־שָׁ֖בוּ מִדַּרְכָּ֣ם הָרָעָ֑ה וַיִּנָּ֣חֶם הָאֱלֹהִ֗ים עַל־הָרָעָ֛ה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר לַעֲשׂוֹת־לָהֶ֖ם וְלֹ֥א עָשָֽׂה:

פרק ג
(א) ויהי דבר יי' אל יונה שנית - כבר פירשנו למעלה (יונה א , א) טעם שנית. (ב) קום. אשר אנכי דובר - שדברתי אליך כבר; וגם עתה אני דובר אליך שתקרא אליה , שתהיה נהפכת על רעתם. (ג) ויקם. עיר גדולה לאלהים - כל דבר שרוצה להגדילו , סומך אותו לאל , דרך הגדלה; כמו "כהררי אל" (תה' לו , ז); "ארזי אל" (תה' פ , יא); "שלהבת יה" (בנוסחנו: שלהבתיה; שה"ש ח , ו); "מאפליה" (יר' ב , לא). (ד) ויחל יונה - כי העיר היתה מהלך שלשת ימים מן הקצה אל הקצה (ראה לעיל , ג); והחל יונה להכנס בעיר מהלך יום אחד , ובלכתו בעיר היה קורא ואומר: עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת - רוצה לומר: כמהפכת סדום ועמורה (ע"פ דב' כט , כב) , כי מעשיהם היו כמעשיהם. (ה) ויאמינו - אמרו כי אנשי האניה היו בעיר והעידו עליו כי הטילוהו אל הים וכל עניינו כמו שהיה; לפיכך האמינו בנבואתו ושבו בתשובה שלימה. ויקראו צום - קודם הזהרת המלך (ראה להלן , ז) עשו תשובה מעצמם והתענו ולבשו שקים. (ו) ויגע הדבר - הדבר אשר קרא הנביא. אדרתו - אדרת מלוכה שעליו. ויונתן תרגם: "לבוש יקריה". (ז) ויזעק - העביר כרוז בעיר על התשובה. ואע"פ שהעם היו נזהרים מאליהם (ראה לעיל , ה - ו) , הוסיף עוד הוא ענוי הבהמה והשבת הגזל (ראה להלן , ח). מטעם - מעצתו ושכלו; הוא וגדוליו כולם הסכימו בזה; וכן "וטעם זקנים יקח" (איוב יב , כ); "בשנותו את טעמו" (תה' לד , א); והדומים להם. ותרגם יונתן: "מגזרת מלכא". (ח) ויתכסו. בחזקה - בכל לב. מדרכו הרעה - שאר עבירות. ומן החמס - הוא כנגד כולם; ועליו נגזרה גזירתם (ראה פירושו ליונה א , ב). (ט) מי יודע - מי יודע אולי ישוב ונחם האלהים בשובינו ממעשינו הרעים. או פירושו: מי שיודע דרכי התשובה ישוב , והאלהים ינחם. ויונתן תרגם: "מאן ידע דאית ביה חובין יתוב מנהון ויתרחם עלינא מן קדם יי'". ונחם - פתח , כי הוא פעל עבר מוסב לעתיד מפני הו"ו; והוא מבניין 'נפעל'. (י) וירא. מדרכם הרעה - כלל כל הרעות ומן החמס (ראה לעיל , ח) שבו בתשובה שלימה; כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ראה תענית טז , א): מי שגזל מריש ובנאו בבירה גדולה מקעקע כל הבירה ומחזיר מריש לבעליו. וינחם האלהים - כי כל דבריו שאומר להרע לבני אדם - בתנאי אם לא ישובו; אבל אם ישובו יסלח. וזו המדה היא ממדותיו יתעלה , כמו שאמר בתורה (ראה שמ' לב , יד; לד , ו - ז); וכן ירמיהו "רגע אדבר" וגו' (יח , ז); וכן יחזקאל "ובשוב רשע מרשעו" (ראה יח , כז).