מאגר הכתר יונה פרק ד עם פירוש ראב"ע

פרק ד
[א] וַיֵּ֥רַע אֶל־יוֹנָ֖ה רָעָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַיִּ֖חַר לֽוֹ:
[ב] וַיִּתְפַּלֵּ֨ל אֶל־יְהוָ֜ה וַיֹּאמַ֗ר אָנָּ֤ה יְהוָה֙ הֲלוֹא־זֶ֣ה דְבָרִ֗י עַד־הֱיוֹתִי֙ עַל־אַדְמָתִ֔י עַל־כֵּ֥ן קִדַּ֖מְתִּי לִבְרֹ֣חַ תַּרְשִׁ֑ישָׁה כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי כִּ֤י אַתָּה֙ אֵֽל־חַנּ֣וּן וְרַח֔וּם אֶ֤רֶךְ אַפַּ֙יִם֙ וְרַב־חֶ֔סֶד וְנִחָ֖ם עַל־הָרָעָֽה:
[ג] וְעַתָּ֣ה יְהוָ֔ה קַח־נָ֥א אֶת־נַפְשִׁ֖י מִמֶּ֑נִּי כִּ֛י ט֥וֹב מוֹתִ֖י מֵחַיָּֽי: פ
[ד] וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה הַהֵיטֵ֖ב חָ֥רָה לָֽךְ:
[ה] וַיֵּצֵ֤א יוֹנָה֙ מִן־הָעִ֔יר וַיֵּ֖שֶׁב מִקֶּ֣דֶם לָעִ֑יר וַיַּעַשׂ֩ ל֨וֹ שָׁ֜ם סֻכָּ֗ה וַיֵּ֤שֶׁב תַּחְתֶּ֙יהָ֙ בַּצֵּ֔ל עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר יִרְאֶ֔ה מַה־יִּהְיֶ֖ה בָּעִֽיר:
[ו] וַיְמַ֣ן יְהוָֽה־אֱ֠לֹהִים קִיקָי֞וֹן וַיַּ֣עַל׀ מֵעַ֣ל לְיוֹנָ֗ה לִֽהְי֥וֹת צֵל֙ עַל־רֹאשׁ֔וֹ לְהַצִּ֥יל ל֖וֹ מֵרָעָת֑וֹ וַיִּשְׂמַ֥ח יוֹנָ֛ה עַל־הַקִּֽיקָי֖וֹן שִׂמְחָ֥ה גְדוֹלָֽה:
[ז] וַיְמַ֤ן הָֽאֱלֹהִים֙ תּוֹלַ֔עַת בַּעֲל֥וֹת הַשַּׁ֖חַר לַֽמָּחֳרָ֑ת וַתַּ֥ךְ אֶת־הַקִּֽיקָי֖וֹן וַיִּיבָֽשׁ:
[ח] וַיְהִ֣י׀ כִּזְרֹ֣חַ הַשֶּׁ֗מֶשׁ וַיְמַ֨ן אֱלֹהִ֜ים ר֤וּחַ קָדִים֙ חֲרִישִׁ֔ית וַתַּ֥ךְ הַשֶּׁ֛מֶשׁ עַל־רֹ֥אשׁ יוֹנָ֖ה וַיִּתְעַלָּ֑ף וַיִּשְׁאַ֤ל אֶת־נַפְשׁוֹ֙ לָמ֔וּת וַיֹּ֕אמֶר ט֥וֹב מוֹתִ֖י מֵחַיָּֽי:
[ט] וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־יוֹנָ֔ה הַהֵיטֵ֥ב חָרָֽה־לְךָ֖ עַל־הַקִּֽיקָי֑וֹן וַיֹּ֕אמֶר הֵיטֵ֥ב חָֽרָה־לִ֖י עַד־מָֽוֶת:
[י] וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה אַתָּ֥ה חַ֙סְתָּ֙ עַל־הַקִּ֣יקָי֔וֹן אֲשֶׁ֛ר לֹא־עָמַ֥לְתָּ בּ֖וֹ וְלֹ֣א גִדַּלְתּ֑וֹ שֶׁבִּן־לַ֥יְלָה הָיָ֖ה וּבִן־לַ֥יְלָה אָבָֽד:
[יא] וַֽאֲנִי֙ לֹ֣א אָח֔וּס עַל־נִינְוֵ֖ה הָעִ֣יר הַגְּדוֹלָ֑ה אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ־בָּ֡הּ הַרְבֵּה֩ מִֽשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵ֨ה רִבּ֜וֹ אָדָ֗ם אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יָדַע֙ בֵּין־יְמִינ֣וֹ לִשְׂמֹאל֔וֹ וּבְהֵמָ֖ה רַבָּֽה:

פרק ד
(א) וירע - שניחַם השם. (ב) ויתפלל - פירשתיו (יונה ב , ב). וניחם - תואר , כי על כן הוא קמוץ , כמשפט כל בניין 'נפעל'. (ג) ועתה - בעבור ראותו כי ישראל לא עשו תשובה , יפחד שתבא הרעה עליהם; על כן יתפלל: קח נא את נפשי - כדרך "מחני נא" (שמ' לב , לב); וכאשר בכה אלישע במשחו חזאל (ראה מ"ב ח , יב - יג). (ד) ויאמר. ההיטב - כמו "ואכות אותו טחון היטב" (דב' ט , כא): והטחן - טחינה שלימה , גמורה. והטעם: למה חרה לך על ככה? ויפת אמר: היחר לך שאיטיב אני למי שארצה? וזה הבל הוא. (ה) ויצא - שב להזכיר דבר יונה ואשר קרהו לפני מלאת ארבעים יום; כדרך "ויפגע במקום" (בר' כח , יא); גם "ויקח יוסף את שניהם" (בר' מח , יג). (ו) וימן... [קיקיון] - חכמי ספרד אומרים: דלעת או 'קרה'; ואין דרך לדעת מהו קיקיון. להציל לו מרעתו - מרוב חום השמש. ויש אומרים , כי בעבור שעמד במעי הדגה זמן ארוך , עור בשרו רך , ולא יוכל לסבול החום. (ז) וימן. למחרת - יום שמחתו בקיקיון (ראה לעיל , ו). (ח) ויהי. רוח קדים - ממזרח. חרישית - אמר רבי מרינוס (ראה השרשים: 'חרש') , שהיתה חזקה ומַשְמעת שאון עד שתחרשנה האזנים. ויתעלף - כמו "תתעלפנה" (עמ' ח , יג); "ותכס בצעיף ותתעלף" (בר' לח , יד); שהתעלף בבגדיו. (ט) ויאמר - השם שָׂם משל לנביאו , בעבור שחרה לו כי נחם השם. (י) ויאמר - הכתוב ידבר על דרך שיבינו השומעים; כי השם לא יעמול ככל הבריאוֹת. והנה הטעם: אתה חסתה (בנוסחנו: חסת) על דבר שאתה לא עשיתו , ואיך לא אחוס אני על מעשיי? (ראה להלן , יא) ומלת בן - בחירק , כמו "בן נון" (יהו' א , א); "והיה אם בן הכות הרשע" (דב' כה , ב). והנה לא שמח בקיקיון , רק יום אחד , מהבקר עד הערב. והנה היה מתחלת הלילה החל שיגדל , עד הבקר , ולערב החל לִיבש , וכעלות השחר כלו יבש; על כן אמר: שבן לילה היה ובן לילה אבד. (יא) ואני. שתים עשרה רבוא (בנוסחנו: רבו) - שלא חטאו , גם הבהמות. והנה דרך סברה , כי "נהפכת" (יונה ג , ד) - כמהפכת סדום (ע"פ דב' כט , כב); כי הדבר היה ידוע בכל העולם.