פרק ד
[א]
וַיֵּרַע
אֶל־יוֹנָה
רָעָה
גְדוֹלָה
וַיִּחַר
לוֹ:
[ב]
וַיִּתְפַּלֵּל
אֶל־יְהוָה
וַיֹּאמַר
אָנָּה
יְהוָה
הֲלוֹא־זֶה
דְבָרִי
עַד־הֱיוֹתִי
עַל־אַדְמָתִי
עַל־כֵּן
קִדַּמְתִּי
לִבְרֹחַ
תַּרְשִׁישָׁה
כִּי
יָדַעְתִּי
כִּי
אַתָּה
אֵל־חַנּוּן
וְרַחוּם
אֶרֶךְ
אַפַּיִם
וְרַב־חֶסֶד
וְנִחָם
עַל־הָרָעָה:
[ג]
וְעַתָּה
יְהוָה
קַח־נָא
אֶת־נַפְשִׁי
מִמֶּנִּי
כִּי
טוֹב
מוֹתִי
מֵחַיָּי:
פ
[ד]
וַיֹּאמֶר
יְהוָה
הַהֵיטֵב
חָרָה
לָךְ:
[ה]
וַיֵּצֵא
יוֹנָה
מִן־הָעִיר
וַיֵּשֶׁב
מִקֶּדֶם
לָעִיר
וַיַּעַשׂ
לוֹ
שָׁם
סֻכָּה
וַיֵּשֶׁב
תַּחְתֶּיהָ
בַּצֵּל
עַד
אֲשֶׁר
יִרְאֶה
מַה־יִּהְיֶה
בָּעִיר:
[ו]
וַיְמַן
יְהוָה־אֱלֹהִים
קִיקָיוֹן
וַיַּעַל׀
מֵעַל
לְיוֹנָה
לִהְיוֹת
צֵל
עַל־רֹאשׁוֹ
לְהַצִּיל
לוֹ
מֵרָעָתוֹ
וַיִּשְׂמַח
יוֹנָה
עַל־הַקִּיקָיוֹן
שִׂמְחָה
גְדוֹלָה:
[ז]
וַיְמַן
הָאֱלֹהִים
תּוֹלַעַת
בַּעֲלוֹת
הַשַּׁחַר
לַמָּחֳרָת
וַתַּךְ
אֶת־הַקִּיקָיוֹן
וַיִּיבָשׁ:
[ח]
וַיְהִי׀
כִּזְרֹחַ
הַשֶּׁמֶשׁ
וַיְמַן
אֱלֹהִים
רוּחַ
קָדִים
חֲרִישִׁית
וַתַּךְ
הַשֶּׁמֶשׁ
עַל־רֹאשׁ
יוֹנָה
וַיִּתְעַלָּף
וַיִּשְׁאַל
אֶת־נַפְשׁוֹ
לָמוּת
וַיֹּאמֶר
טוֹב
מוֹתִי
מֵחַיָּי:
[ט]
וַיֹּאמֶר
אֱלֹהִים
אֶל־יוֹנָה
הַהֵיטֵב
חָרָה־לְךָ
עַל־הַקִּיקָיוֹן
וַיֹּאמֶר
הֵיטֵב
חָרָה־לִי
עַד־מָוֶת:
[י]
וַיֹּאמֶר
יְהוָה
אַתָּה
חַסְתָּ
עַל־הַקִּיקָיוֹן
אֲשֶׁר
לֹא־עָמַלְתָּ
בּוֹ
וְלֹא
גִדַּלְתּוֹ
שֶׁבִּן־לַיְלָה
הָיָה
וּבִן־לַיְלָה
אָבָד:
[יא]
וַאֲנִי
לֹא
אָחוּס
עַל־נִינְוֵה
הָעִיר
הַגְּדוֹלָה
אֲשֶׁר
יֶשׁ־בָּהּ
הַרְבֵּה
מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה
רִבּוֹ
אָדָם
אֲשֶׁר
לֹא־יָדַע
בֵּין־יְמִינוֹ
לִשְׂמֹאלוֹ
וּבְהֵמָה
רַבָּה: