פרק א
{פרשת שמות}
[א]
וְאֵ֗לֶּה
שְׁמוֹת֙
בְּנֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֔ל
הַבָּאִ֖ים
מִצְרָ֑יְמָה
אֵ֣ת
יַעֲקֹ֔ב
אִ֥ישׁ
וּבֵית֖וֹ
בָּֽאוּ:
[ב]
רְאוּבֵ֣ן
שִׁמְע֔וֹן
לֵוִ֖י
וִיהוּדָֽה:
[ג]
יִשָּׂשכָ֥ר
זְבוּלֻ֖ן
וּבִנְיָמִֽן:
[ד]
דָּ֥ן
וְנַפְתָּלִ֖י
גָּ֥ד
וְאָשֵֽׁר:
[ה]
וַיְהִ֗י
כָּל־נֶ֛פֶשׁ
יֹצְאֵ֥י
יֶֽרֶךְ־יַעֲקֹ֖ב
שִׁבְעִ֣ים
נָ֑פֶשׁ
וְיוֹסֵ֖ף
הָיָ֥ה
בְמִצְרָֽיִם:
[ו]
וַיָּ֤מָת
יוֹסֵף֙
וְכָל־אֶחָ֔יו
וְכֹ֖ל
הַדּ֥וֹר
הַהֽוּא:
[ז]
וּבְנֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֗ל
פָּר֧וּ
וַֽיִּשְׁרְצ֛וּ
וַיִּרְבּ֥וּ
וַיַּעַצְמ֖וּ
בִּמְאֹ֣ד
מְאֹ֑ד
וַתִּמָּלֵ֥א
הָאָ֖רֶץ
אֹתָֽם:
פ
[ח]
וַיָּ֥קָם
מֶלֶךְ־חָדָ֖שׁ
עַל־מִצְרָ֑יִם
אֲשֶׁ֥ר
לֹֽא־יָדַ֖ע
אֶת־יוֹסֵֽף:
[ט]
וַיֹּ֖אמֶר
אֶל־עַמּ֑וֹ
הִנֵּ֗ה
עַ֚ם
בְּנֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֔ל
רַ֥ב
וְעָצ֖וּם
מִמֶּֽנּוּ:
[י]
הָ֥בָה
נִֽתְחַכְּמָ֖ה
ל֑וֹ
פֶּן־יִרְבֶּ֗ה
וְהָיָ֞ה
כִּֽי־תִקְרֶ֤אנָה
מִלְחָמָה֙
וְנוֹסַ֤ף
גַּם־הוּא֙
עַל־שֹׂ֣נְאֵ֔ינוּ
וְנִלְחַם־בָּ֖נוּ
וְעָלָ֥ה
מִן־הָאָֽרֶץ:
[יא]
וַיָּשִׂ֤ימוּ
עָלָיו֙
שָׂרֵ֣י
מִסִּ֔ים
לְמַ֥עַן
עַנֹּת֖וֹ
בְּסִבְלֹתָ֑ם
וַיִּ֜בֶן
עָרֵ֤י
מִסְכְּנוֹת֙
לְפַרְעֹ֔ה
אֶת־פִּתֹ֖ם
וְאֶת־רַעַמְסֵֽס:
[יב]
וְכַֽאֲשֶׁר֙
יְעַנּ֣וּ
אֹת֔וֹ
כֵּ֥ן
יִרְבֶּ֖ה
וְכֵ֣ן
יִפְרֹ֑ץ
וַיָּקֻ֕צוּ
מִפְּנֵ֖י
בְּנֵ֥י
יִשְׂרָאֵֽל:
[יג]
וַיַּעֲבִ֧דוּ
מִצְרַ֛יִם
אֶת־בְּנֵ֥י
יִשְׂרָאֵ֖ל
בְּפָֽרֶךְ:
[יד]
וַיְמָרֲר֨וּ
אֶת־חַיֵּיהֶ֜ם
בַּעֲבֹדָ֣ה
קָשָׁ֗ה
בְּחֹ֙מֶר֙
וּבִלְבֵנִ֔ים
וּבְכָל־עֲבֹדָ֖ה
בַּשָּׂדֶ֑ה
אֵ֚ת
כָּל־עֲבֹ֣דָתָ֔ם
אֲשֶׁר־עָבְד֥וּ
בָהֶ֖ם
בְּפָֽרֶךְ:
[טו]
וַיֹּ֙אמֶר֙
מֶ֣לֶךְ
מִצְרַ֔יִם
לַֽמְיַלְּדֹ֖ת
הָעִבְרִיֹּ֑ת
אֲשֶׁ֨ר
שֵׁ֤ם
הָאַחַת֙
שִׁפְרָ֔ה
וְשֵׁ֥ם
הַשֵּׁנִ֖ית
פּוּעָֽה:
[טז]
וַיֹּ֗אמֶר
בְּיַלֶּדְכֶן֙
אֶת־הָעִבְרִיּ֔וֹת
וּרְאִיתֶ֖ן
עַל־הָאָבְנָ֑יִם
אִם־בֵּ֥ן
הוּא֙
וַהֲמִתֶּ֣ן
אֹת֔וֹ
וְאִם־בַּ֥ת
הִ֖וא
וָחָֽיָה:
[יז]
וַתִּירֶ֤אןָ
הַֽמְיַלְּדֹת֙
אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים
וְלֹ֣א
עָשׂ֔וּ
כַּאֲשֶׁ֛ר
דִּבֶּ֥ר
אֲלֵיהֶ֖ן
מֶ֣לֶךְ
מִצְרָ֑יִם
וַתְּחַיֶּ֖יןָ
אֶת־הַיְלָדִֽים:
[שני]
[יח]
וַיִּקְרָ֤א
מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֙יִם֙
לַֽמְיַלְּדֹ֔ת
וַיֹּ֣אמֶר
לָהֶ֔ן
מַדּ֥וּעַ
עֲשִׂיתֶ֖ן
הַדָּבָ֣ר
הַזֶּ֑ה
וַתְּחַיֶּ֖יןָ
אֶת־הַיְלָדִֽים:
[יט]
וַתֹּאמַ֤רְןָ
הַֽמְיַלְּדֹת֙
אֶל־פַּרְעֹ֔ה
כִּ֣י
לֹ֧א
כַנָּשִׁ֛ים
הַמִּצְרִיֹּ֖ת
הָעִבְרִיֹּ֑ת
כִּֽי־חָי֣וֹת
הֵ֔נָּה
בְּטֶ֨רֶם
תָּב֧וֹא
אֲלֵהֶ֛ן
הַמְיַלֶּ֖דֶת
וְיָלָֽדוּ:
[כ]
וַיֵּ֥יטֶב
אֱלֹהִ֖ים
לַֽמְיַלְּדֹ֑ת
וַיִּ֧רֶב
הָעָ֛ם
וַיַּעַצְמ֖וּ
מְאֹֽד:
[כא]
וַיְהִ֕י
כִּֽי־יָרְא֥וּ
הַֽמְיַלְּדֹ֖ת
אֶת־הָאֱלֹהִ֑ים
וַיַּ֥עַשׂ
לָהֶ֖ם
בָּתִּֽים:
[כב]
וַיְצַ֣ו
פַּרְעֹ֔ה
לְכָל־עַמּ֖וֹ
לֵאמֹ֑ר
כָּל־הַבֵּ֣ן
הַיִּלּ֗וֹד
הַיְאֹ֙רָה֙
תַּשְׁלִיכֻ֔הוּ
וְכָל־הַבַּ֖ת
תְּחַיּֽוּן:
פ
פרק א
(א)
ואלה
שמות
-
מפני
שרוצה
לפרש
ולומר
"ובני
ישראל
פרו
וישרצו"
וגו'
(להלן
,
ז)
,
הוצרך
לכפול
ולומר:
בביאתם
למצרים
לא
היו
אלא
"שבעים"
(להלן
,
ה)
,
ואחר
מות
הדור
ההוא
"פרו
וישרצו"
(להלן
,
ז)
,
"ויקם
מלך
חדש"
(להלן
,
ח)
ונתחכם
עליהם
למעטם
,
ולא
הועיל
לו.
(ו)
וכל
הדור
ההוא
-
"שבעים
נפש"
(לעיל
,
ה).
(ז)
פרו
-
בהריון.
וישרצו
-
לידה
,
שלא
שִיכְּלָה
הרחם;
שבכל
מקום
קטנים
קרויין
'שרץ
על
הארץ'.
וירבו
-
גדלו
,
ונעשו
הקטנים
גדולים;
שלא
מתו
בקטנותם.
ויעצמו
-
שלא
מתו
אנשים
,
אלא
חיו
הרבה
ועצמו
במאד
מאד
,
עד
שנתמלאה
הארץ
אותם.
וכן
"והחצר
מלאה...
כבוד
יי'"
(יח'
י
,
ד)
-
כמו
'מילאה';
וכן
"ושוליו
מלאים
את
ההיכל"
(יש'
ו
,
א)
-
כמו
'ממלאים
את
ההיכל'.
(י)
נתחכמה
לו
-
שלא
ירבה;
שאם
ירבה
,
והיה
כי
תקראנה
מלחמה
משנאינו
―
כמו
"ידה
ליתד
תשלחנה"
(שו'
ה
,
כו)
-
מצינו
לשון
יחיד
אצל
רבים.
כי
תקראנה
-
כי
תארענה;
כמו
"מקראי
קודש"
(וי'
כג
,
ב):
"מערע
קודשא"
(ראה
ת"א)
,
לשון
'מאורע'
―
ונלחם
בנו
ועלה
מן
הארץ
,
לשוב
אל
ארץ
אבותיהם
,
ולא
טוב
לנו
לאבד
עבדינו;
וקרו
ליה
'מלכותא
קטיעא'
(ראה
יל"ש
תצוה
שפד).
(יא)
מיסים
-
מן
הכפולים
הוא
,
'מסס';
כמו
"פתות
אותה
פתים"
(וי'
ב
,
ו)
מן
'פתת'.
מסכנות
-
אוצרות;
כמו
"אל
הסוכן
הלז
(לפנינו:
הזה)
לשבנא
אשר
על
הבית"
(ראה
יש'
כב
,
טו).
(יב)
כן
ירבה
-
כמו
כן
הִרְבּוּ
מלפני
כן.
ויקוצו
-
בחייהם;
כמו
"קצתי
בחיי"
(בר'
כז
,
מו)
,
וכן
"אשר
אתה
קץ
מפני
שני
מלכיה"
(יש'
ז
,
טז).
(יג)
בפרך
-
לשון
'שברון'
הוא;
בתלמוד
(ראה
שבת
קטו
,
א):
מפרכין
באגוזים.
(יד)
ובכל
עבודה
בשדה
-
חריש
וקציר.
את
כל
עבודתם
-
עם
כל
עבודתם
,
אשר
עבדו
בהם
בתוך
העיר
בפרך.
(טו)
למיילדות
העבריות
-
למיילדות
שהם
עבריות.
(טז)
על
האבנים
-
על
המשבר
,
כדאמר
"באו
בנים
עד
משבר"
(מ"ב
יט
,
ג);
גם
בכלי
יוצר
כתב
בירמיה
"עושה
מלאכה
על
האבנים"
(יח
,
ג).
וחייה
-
טעמו
למעלה
,
כמו
מן
'שב'
-
"שבה"
(שמ'
ד
,
ז);
מן
"ארפכשד
חי"
(בר'
יא
,
יב)
יֵאמר
לנקבה
חייה.
אבל
"אילו
חייה
אלף
שנים
פעמיים"
(קה'
ו
,
ו)
-
טעמו
למטה
ולשון
זכר
,
מגזרת
'עָשָה'
,
'עָלָה'
,
'רָאָה'.
(יז)
ותיראנה
(בנוסחנו:
ותיראן)
-
לשון
'יראה';
אבל
"ותראנה"
(בנוסחנו:
ותראינה;
יהו'
כד
,
ז)
בלא
יו"ד
-
לשון
'ראייה'
,
שהרי
יאמר
"ותראהו"
(שמ'
ב
,
ו).
ותחיין
-
אין
חילוק
בין
פעלו
לפעלתם.
(יט)
כי
חיות
הנה
-
בריאות
ופקחות
וממהרות
לילד.
(כא-כב)
ויעש
להם
בתים
-
לשמרם
פן
ילכו
לעבריות
היולדות;
וגם
ויצו
פרעה
לכל
עמו.
לאמר
-
וכן
אמר
להם;
שכן
כל
'לאמר'
שבתורה
-
כפל
לשון
של
'ויצו'
,
או
של
'ויקרא'
,
או
של
'וידבר'
,
או
של
'ויאמר'
,
כמו
שפירשתי
ב'אלה
תולדות
נח'
(לא
נמצא
בידינו).