מאגר הכתר שמות פרק א עם פירוש רלב"ג ביאור הפרשה

פרק א
(הקדמה) (חלק ראשון: "ואלה שמות בני ישראל" וגו' עד "וילך איש מבית לוי"; א , א - שמ' ב , א). (א) את יעקב איש וביתו באו - רוצה לומר , שעם יעקב באו איש ובני ביתו , והם: אשתו ובניו. (ה) ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב - בעבור שהזכיר "איש וביתו" (לעיל , א) , שנכללו בזה נשות השבטים , שב לבאר שהוא לא מנה מאלו , רק מי שהם יוצאי ירך יעקב; ובזה האופן היו יעקב עם בניו , כשנמנו איש וביתו , שבעים נפש. והנה נמנה עמהם יוסף , שהיה במצרים , לפי שהוא מיוצאי ירך יעקב. (ו) וכל הדור ההוא - הנה הדור הוא באופן שיהיה אב ובנו שנים דורות , כמו שבאר החכם אבן עזרא (בפירוש הארוך). והנה הרצון באמרו וכל הדור ההוא - שהמצרים שראו כבוד יוסף ומעלתו וכבוד בית אביו מתו; וזה , כי הוא ספר (להלן , ח) שכבר קם מלך על מצרים , "אשר לא ידע את יוסף" , ולזה הקדים הספור שכבר מת כל הדור אשר ידע את יוסף. ובכלל הנה הורה בזה , שמעלת יוסף היתה גדולה מאד אצל היודעים אותו , עד שאִלו היה שם מהיודעים אותו , כשהסכים מלך מצרים לענותם , לא היו נסכמים על זה , לגודל מעלת יוסף אצלם ולחוזק אהבתם אותו. (ז) וישרצו - רוצה לומר , שכבר נמצאת בהם הפריה והרביה באופן נפלא מאד , כמו שתמצא בשרצים , שכבר ימצא בהם הרבוי בהולדה , וימצא בהם עם זה מהירות ההולדה; וזה מבואר מענין השרצים. והנה אמר וישרצו מענין ההדמות לשרצים ברבוי ההולדה , כמו שאמר "וידגו לרוב" (בר' מח , טז) מענין ההדמות לדגים ברבוי ההולדה; והנה נקראו הדגים 'שרצים' , כמו שאמר "ישרצו המים שרץ נפש חיה" (בר' א , כ). וירבו ויעצמו. וירבו - במספר. ויעצמו - שהיו גדולי הגוף ותקיפים. במאד מאד - הרצון בזה , שבמאד מהם היה מאד מהרבוי והעוצם; לא היה שם כי אם מעטים שלא ימצא בהם זה הרבוי הנפלא בהולדה והעוצם , וזה מורה על חוזק דבקות ברכת השם יתעלה בהם , עד שכבר מלאה הארץ מהם. או יהיה הרצון באמרו ותמלא הארץ אותם - שארץ גושן אשר היו בה , שהיתה ארץ רחבת ידים קודם בֹּאם , נמלאת עמהם. או יהיה הרצון בזה , שכבר היתה ברכת השם יתעלה בארץ שהיו יושבים בה , עד שכבר נמלאת הארץ ההיא כל טוב עמהם. (ח) אשר לא ידע את יוסף - לא הכיר את יוסף. (ט) רב ועצום ממנו - אין הרצון בזה , שיהיה מספר בני ישראל רב ממספר המצרים; אבל הרצון בזה , שהם פרים ורבים יותר מהם , והם עם זה יותר עצומים ויותר תקיפים. (י) והיה כי תקראנה מלחמה - ענינו: פן תקראנה קורות מלחמה , כמו שכתב החכם אבן עזרא (בפירוש הארוך). ועלה מן הארץ - ויסור מתחת ידינו בחזקה. (יא) שרי מסים - שרים שהיו מכריחים אותם לתת מס למלך. למען ענותו בסבלותם - למען ענות אותם בעוצם המשא שהיו מעמיסים עליהם. ואחשוב שזה המס היה בתחלת הענין , שהיו נותנים דבר קצוב למלך שנה בשנה או חדש בחדש או יום ביום - והוא היותר נכון - ואשר לא היה יכול לפרוע המס , היה נפרע המלך ממנו בשיעבד לו בבניין; ולזה תמצא שקצת ישראל לא היו עושים זאת העבודה (ראה שמ' ה , ד). ערי מסכנות - הם ערים לשים שם אוצרות המלך. והנה מסכנות הם אוצרות , ושומר האוצר נקרא 'סוכן' (ראה יש' כב , טו). (יב) ויקוצו מפני בני ישראל - רוצה לומר , שצר למצרים מאד בראותם עוצם פריית ישראל ורבייתם , ושלא הועילה עצתם בזה. (יג) ויעבידו מצרים - יתכן , כמו שכתב החכם אבן עזרא (בפירוש הארוך) , שכאשר ראה מלך מצרים שלא חסר פריית ישראל ורבייתם מפני המשא שהעמיס עליהם , נתן רשות לשרי המצרים לעבוד בהם בפרך - רוצה לומר , שהפליגו להכריחם לעשות יום ביום יותר מהחֹק , לְעַנּותם באופן שימעט זרעם; כי רֹב העמל הוא מְמַעט הזרע , בסבת החולשה שתקרה לחום הטבעי בעבורו. (יד) בעבודה קשה - היא עבודה משברת גופו של אדם , כמו עבודת השדה ועבודת הבניין. וזה , שכבר ימצאו מהמלאכות שאין בהם עמל רב , כמו מלאכת הצריפה ושאר המלאכות הנוהגות מנהגה; והם בחרו להעבידם באלו המלאכות הקשות. אשר עבדו בהם בפרך - רוצה לומר , שלא הספיק להם מה שהיו עובדים בהם בפרך כל עבודתם , באופן שלא יוכלו להשלים עבודתם יום ביום בזולת עמל רב , אבל מררו חייהם עם זה , בשבחרו להם העבודות הקשות. (טז) על האבנים - אמרו (רש"י ועוד) , שהוא מושב האשה היולדת. וידמה , שהמלך צוה אותן להמית הזכרים באופן שלא יוָּדע כי חמס היה עושה , ולזה אמר להם , כי בהיות הולד יוצא מהרחם והנה הוא אז על האבנים , יראו אם הוא זכר וימיתוהו , כי אז יוכלו להמית באופן שלא יוָּדע; ואולם אחר שנולד לא יתכן להם זה. (יז) ותחיין את הילדים - לא די שלא המיתו אותם , אבל השתדלו להחיותם. (יט) כי חיות הנה - בריאות ושלמות הכח; ולזה ילדו מעצמן , מרוב החיוּת אשר בהן. (כא) ויעש להם בתים - שיצאו מהם מלכים ומנהיגים; כטעם "כי בית יעשה לך יי'" (ש"ב ז , יא). וזה היה הגמול הראוי להן על מה שהיו עושות מענין החיותם הילדים , כי מחֹק המנהיג השלם הוא שישגיח במונהגים ממנו , לרפא הנשבר ולכלכל הנצב (ע"פ זכ' יא , טז). (כב) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו - הרצון בזה , שצוה לעמו שכל בן שיולד לישראל ישליכוהו היאורה; ולא הקפיד על הבנות , כי תהיינה להם לנשים ויהיו לעם אחד. והנה היה ענין פרעה בְּעַנּותו ישראל הולך בהדרגה; כי בראשונה שׂם עליהם מסים הוא לבדו , ואחר כן התיר גם לשריו שיעבידום , וכאשר ראה שכל זה לא הועיל לו , צוה למילדות העבריות להמית הזכרים בהסתר ובהעלם , וכאשר ראה כי לא הועיל לו , צוה להמית הזכרים בפרהסיא. ונכון הוא מה שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה יב , א) , שכבר ראו אצטגניני פרעה שכבר היה עתיד להִוָּלֵיד בן מישראל שינצח פרעה ועמו , ולזה צוה פרעה זאת הצוָאה. ולפי זאת ההנחה , הנה לא היתה זאת הגזֵירה כי אם סביב הזמן שנולד בו משה , כאלו תאמר: בשנה ההיא או בחדש ההוא או ביום ההוא; וזה , שאם היתה זאת הגזֵירה מעת הִוָּלד משה עד צאת בני ישראל ממצרים , לא היו נשארים בישראל כי אם מתי מעט , והיה לכל אחד מהם יותר משמונים שנה , כי משה היה בן שמונים שנה בעמדו לפני פרעה. והנה דברי זה הספור מבוארים מאד עם מה שקדם מהדברים. (התועלות לשמ' א , א - כב , בקובץ תועלות לרלב"ג).