פרק א
{פרשת שמות}
[א]
וְאֵ֗לֶּה
שְׁמוֹת֙
בְּנֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֔ל
הַבָּאִ֖ים
מִצְרָ֑יְמָה
אֵ֣ת
יַעֲקֹ֔ב
אִ֥ישׁ
וּבֵית֖וֹ
בָּֽאוּ:
[ב]
רְאוּבֵ֣ן
שִׁמְע֔וֹן
לֵוִ֖י
וִיהוּדָֽה:
[ג]
יִשָּׂשכָ֥ר
זְבוּלֻ֖ן
וּבִנְיָמִֽן:
[ד]
דָּ֥ן
וְנַפְתָּלִ֖י
גָּ֥ד
וְאָשֵֽׁר:
[ה]
וַיְהִ֗י
כָּל־נֶ֛פֶשׁ
יֹצְאֵ֥י
יֶֽרֶךְ־יַעֲקֹ֖ב
שִׁבְעִ֣ים
נָ֑פֶשׁ
וְיוֹסֵ֖ף
הָיָ֥ה
בְמִצְרָֽיִם:
[ו]
וַיָּ֤מָת
יוֹסֵף֙
וְכָל־אֶחָ֔יו
וְכֹ֖ל
הַדּ֥וֹר
הַהֽוּא:
[ז]
וּבְנֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֗ל
פָּר֧וּ
וַֽיִּשְׁרְצ֛וּ
וַיִּרְבּ֥וּ
וַיַּעַצְמ֖וּ
בִּמְאֹ֣ד
מְאֹ֑ד
וַתִּמָּלֵ֥א
הָאָ֖רֶץ
אֹתָֽם:
פ
[ח]
וַיָּ֥קָם
מֶלֶךְ־חָדָ֖שׁ
עַל־מִצְרָ֑יִם
אֲשֶׁ֥ר
לֹֽא־יָדַ֖ע
אֶת־יוֹסֵֽף:
[ט]
וַיֹּ֖אמֶר
אֶל־עַמּ֑וֹ
הִנֵּ֗ה
עַ֚ם
בְּנֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֔ל
רַ֥ב
וְעָצ֖וּם
מִמֶּֽנּוּ:
[י]
הָ֥בָה
נִֽתְחַכְּמָ֖ה
ל֑וֹ
פֶּן־יִרְבֶּ֗ה
וְהָיָ֞ה
כִּֽי־תִקְרֶ֤אנָה
מִלְחָמָה֙
וְנוֹסַ֤ף
גַּם־הוּא֙
עַל־שֹׂ֣נְאֵ֔ינוּ
וְנִלְחַם־בָּ֖נוּ
וְעָלָ֥ה
מִן־הָאָֽרֶץ:
[יא]
וַיָּשִׂ֤ימוּ
עָלָיו֙
שָׂרֵ֣י
מִסִּ֔ים
לְמַ֥עַן
עַנֹּת֖וֹ
בְּסִבְלֹתָ֑ם
וַיִּ֜בֶן
עָרֵ֤י
מִסְכְּנוֹת֙
לְפַרְעֹ֔ה
אֶת־פִּתֹ֖ם
וְאֶת־רַעַמְסֵֽס:
[יב]
וְכַֽאֲשֶׁר֙
יְעַנּ֣וּ
אֹת֔וֹ
כֵּ֥ן
יִרְבֶּ֖ה
וְכֵ֣ן
יִפְרֹ֑ץ
וַיָּקֻ֕צוּ
מִפְּנֵ֖י
בְּנֵ֥י
יִשְׂרָאֵֽל:
[יג]
וַיַּעֲבִ֧דוּ
מִצְרַ֛יִם
אֶת־בְּנֵ֥י
יִשְׂרָאֵ֖ל
בְּפָֽרֶךְ:
[יד]
וַיְמָרֲר֨וּ
אֶת־חַיֵּיהֶ֜ם
בַּעֲבֹדָ֣ה
קָשָׁ֗ה
בְּחֹ֙מֶר֙
וּבִלְבֵנִ֔ים
וּבְכָל־עֲבֹדָ֖ה
בַּשָּׂדֶ֑ה
אֵ֚ת
כָּל־עֲבֹ֣דָתָ֔ם
אֲשֶׁר־עָבְד֥וּ
בָהֶ֖ם
בְּפָֽרֶךְ:
[טו]
וַיֹּ֙אמֶר֙
מֶ֣לֶךְ
מִצְרַ֔יִם
לַֽמְיַלְּדֹ֖ת
הָעִבְרִיֹּ֑ת
אֲשֶׁ֨ר
שֵׁ֤ם
הָאַחַת֙
שִׁפְרָ֔ה
וְשֵׁ֥ם
הַשֵּׁנִ֖ית
פּוּעָֽה:
[טז]
וַיֹּ֗אמֶר
בְּיַלֶּדְכֶן֙
אֶת־הָעִבְרִיּ֔וֹת
וּרְאִיתֶ֖ן
עַל־הָאָבְנָ֑יִם
אִם־בֵּ֥ן
הוּא֙
וַהֲמִתֶּ֣ן
אֹת֔וֹ
וְאִם־בַּ֥ת
הִ֖וא
וָחָֽיָה:
[יז]
וַתִּירֶ֤אןָ
הַֽמְיַלְּדֹת֙
אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים
וְלֹ֣א
עָשׂ֔וּ
כַּאֲשֶׁ֛ר
דִּבֶּ֥ר
אֲלֵיהֶ֖ן
מֶ֣לֶךְ
מִצְרָ֑יִם
וַתְּחַיֶּ֖יןָ
אֶת־הַיְלָדִֽים:
[שני]
[יח]
וַיִּקְרָ֤א
מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֙יִם֙
לַֽמְיַלְּדֹ֔ת
וַיֹּ֣אמֶר
לָהֶ֔ן
מַדּ֥וּעַ
עֲשִׂיתֶ֖ן
הַדָּבָ֣ר
הַזֶּ֑ה
וַתְּחַיֶּ֖יןָ
אֶת־הַיְלָדִֽים:
[יט]
וַתֹּאמַ֤רְןָ
הַֽמְיַלְּדֹת֙
אֶל־פַּרְעֹ֔ה
כִּ֣י
לֹ֧א
כַנָּשִׁ֛ים
הַמִּצְרִיֹּ֖ת
הָעִבְרִיֹּ֑ת
כִּֽי־חָי֣וֹת
הֵ֔נָּה
בְּטֶ֨רֶם
תָּב֧וֹא
אֲלֵהֶ֛ן
הַמְיַלֶּ֖דֶת
וְיָלָֽדוּ:
[כ]
וַיֵּ֥יטֶב
אֱלֹהִ֖ים
לַֽמְיַלְּדֹ֑ת
וַיִּ֧רֶב
הָעָ֛ם
וַיַּעַצְמ֖וּ
מְאֹֽד:
[כא]
וַיְהִ֕י
כִּֽי־יָרְא֥וּ
הַֽמְיַלְּדֹ֖ת
אֶת־הָאֱלֹהִ֑ים
וַיַּ֥עַשׂ
לָהֶ֖ם
בָּתִּֽים:
[כב]
וַיְצַ֣ו
פַּרְעֹ֔ה
לְכָל־עַמּ֖וֹ
לֵאמֹ֑ר
כָּל־הַבֵּ֣ן
הַיִּלּ֗וֹד
הַיְאֹ֙רָה֙
תַּשְׁלִיכֻ֔הוּ
וְכָל־הַבַּ֖ת
תְּחַיּֽוּן:
פ
פרק א
(א)
ואלה
שמות
בני
ישראל
-
אע"פ
שמנאן
בחייהם
בשמותם
(בר'
מו
,
ח
-
כז)
,
חזר
ומנאן
לאחר
מיתתן
,
להודיע
חיבתן
,
שנמשלו
ככוכבים
,
שמוציאן
במספר
ומכניסן
במספר
ובשמותם
,
שנאמר
"המוציא
במספר
צבאם
כולם
בשם
יקרא"
(יש'
מ
,
כו).
(ה)
ויוסף
היה
במצרים
-
והלא
הוא
ובניו
היו
בכלל
שבעים
,
ומה
בא
ללמדינו?
וכי
לא
היינו
יודעים
שהוא
היה
במצרים?
אלא
להודיעך
צדקתו
של
יוסף:
הוא
יוסף
הרועה
צאן
אביו
,
הוא
יוסף
כשהיה
במצרים
ונעשה
מלך
,
עומד
בצדקו
(ראה
ספ"ד
שלד).
(ז)
[פרו
-
שלא
הפילו
נשותיהם
,
ולא
מתו
כשהם
קטנים.]
וישרצו
-
שהיו
יולדות
ששה
ששה
בכרס
אחד
(תנח'
שמ'
ה).
(ח)
ויקם
מלך
חדש
-
רב
ושמואל
(סוטה
יא
,
א)
,
חד
אמר:
חדש
ממש
,
וחד
אמר:
שנתחדשו
גזרותיו.
אשר
לא
ידע
את
יוסף
-
עשה
עצמו
כאילו
לא
ידעו
(ראה
סוטה
יא
,
א).
(י)
הבה
נתחכמה
-
כל
'הבה'
לשון
הזמנה
והכנה
לדבר
הוא:
הכינו
עצמיכם
לכך.
נתחכמה
לו
-
לעם;
נתחכם
מה
לעשות
לו.
ורבותינו
דרשו
(ראה
סוטה
יא
,
א):
נתחכם
למושיען
של
ישראל;
נדונם
במים
,
שכבר
נשבע
שאינו
מביא
מבול
לעולם.
ועלה
מן
הארץ
-
על
כרחינו.
ורבותינו
דרשו
(ראה
שם):
כאדם
שמקלל
עצמו
ותולה
קללתו
בחבירו
,
והרי
הוא
כמו
שכתוב
'ועלינו
מן
הארץ
והם
יירשוה'.
(יא)
עליו
-
על
העם.
מסים
-
לשון
'מס'
,
שרים
שגובים
מהם
המס;
ומהו
המס?
שיבנו
ערי
מסכנות.
למען
ענותו
בסבלותם
-
בסבלות
מצרים.
מסכנות
-
כתרגומו
,
וכן
"לך
בא
אל
הסוכן
הלז"
(לפנינו:
הזה;
יש'
כב
,
טו)
-
גיזבר
הממונה
על
האוצרות.
[את
פתום
ואת
רעמסס
-
שלא
היו
ראויות
מתחלה
לכך
,
ועשאום
חזקות
ובצורות
לאוצר.]
(יב)
וכאשר
יענו
אותו
-
בכל
מה
שהיו
נותנים
לב
לענות
,
כן
לב
הקדוש
ברוך
הוא
להרבות
ולהפריץ:
כן
ירבה
-
כן
רָבֶה
,
וכן
יפרוץ
-
וכן
פורץ;
זהו
פשוטו.
ומדרשו
(ראה
סוטה
יא
,
א):
רוח
הקודש
אומרת:
אתם
אומרים
"פן
ירבה"
(לעיל
,
י)
,
ואני
אומר:
כן
ירבה.
ויקצו
-
קצו
בחייהם.
ורבותינו
דרשו
(ראה
סוטה
שם):
כקוצים
היו
בעיניהם.
(יג)
בפרך
-
עבודה
קשה
המפרכת
ומשברת
את
הגוף.
(טו-טז)
מילדות
-
הוא
לשון
'מולידות'
,
אלא
שיש
לשון
'קל'
ויש
לשון
'כבד'
,
כמו:
'שובר'
ו'מְשַבֵּר'
,
'דובר'
ו'מדבר';
כך:
'מוליד'
ו'מיילד'.
בילדכן
-
כמו
'בהולידכן'.
שפרה
-
יוכבד
,
על
שם
שמשפרת
את
הולד
(ראה
סוטה
יא
,
ב).
פועה
-
מרים
(ראה
שם)
,
שפועה
ומדברת
והוגה
לוולד
,
כדרך
הנשים
לפייס
תינוק
הבוכה.
פועה
-
לשון
צעקה
,
כמו
"כיולדה
אפעה"
(יש'
מב
,
יד).
על
האבנים
-
מושב
האשה
היולדת
,
ובמקום
אחר
קורהו
"משבר"
(יש'
לז
,
ג);
וכמוהו:
"עושה
מלאכה
על
האבנים"
(יר'
יח
,
ג)
-
מושב
כלי
אומנות
יוצר
חרס.
אם
בן
הוא
והמתן
אתו
-
לא
היה
מקפיד
אלא
על
הזכרים
,
שאמרו
לו
איצטגניניו
,
שעתידות
לילד
בן
המושיע
אותם
(ראה
תנח'
ויקהל
ד;
שמ"ר
א
,
יח).
וחיה
-
ותחיה.
(יז)
ותחיין
את
הילדים
-
מספקות
להם
מזון.
תרגום
ראשון
(בפסוקנו):
"וקיימא"
,
והשני
(להלן
,
יח):
"וקיימתון"
,
לפי
שלשון
עברי
לנקבות
הרבה
-
תיבה
זו
וכיוצא
בה
משמשות
לשון
'פָּעֲלוּ'
ולשון
'פְּעַלְתֶּן'
,
כגון:
"ותאמרן
איש
מצרי"
(שמ'
ב
,
יט)
-
כמו
'ויאמרו'
לזכרים
,
"ותדברנה
בפיכם"
(יר'
מד
,
כה)
-
לשון
'דברתם'
,
כמו
'ותאמרו'
לזכרים
,
וכמו
"ותחללנה
אותי
אל
עמי"
(יח'
יג
,
יט)
-
לשון
'חללתן'
,
כמו
'ותחללו'
לזכרים.
(יט)
כי
חיות
הנה
-
בקיאות
כמילדות;
תרגום
מילדת
-
"חייתא".
ורבותינו
דרשו
(סוטה
יא
,
ב):
הרי
הן
משולות
כחיות
השדה
,
שאינן
צריכות
מילדות
,
[והיכן
משולות
לחיות?]
"גור
אריה"
(בר'
מט
,
ט);
"אילה
שלוחה"
(שם
,
כא);
"זאב
יטרף"
(שם
,
כז);
"בכור
שורו"
(דב'
לג
,
יז);
ומי
שלא
נכתב
בו
,
הרי
הכתוב
כוללן
["ויברך
אותם"
(בר'
מט
,
כח)
,
ועוד
כתיב]:
"מה
אמך
לביא"
וגו'
(יח'
יט
,
ב).
(כ-כא)
וייטב
-
היטיב
להן.
וזה
חילוק
בתיבה
שיסודה
שתי
אותיות
ונתן
לה
וי"ו
יו"ד
בראשה:
כשהיא
באה
לדבר
לשון
'ויפעיל'
הוא
נוקד
את
היו"ד
בצרי
,
שהוא
קמץ
קטן
,
כגון:
וייטב...
למילדות;
"וירב
בבת
יהודה"
-
הִרְבָּה
"תאניה"
(איכה
ב
,
ה);
וכן
"ויגל"
את
"השארית"
דנבוזר
אדן
(דה"ב
לו
,
כ)
-
הגלה
את
השארית;
"ויפן
זנב
אל
זנב"
(שו'
טו
,
ד)
-
הפנה
הזנבות
זו
לזו;
כל
אלה
לשון
'הפעיל'
את
אחרים.
וכשהוא
מדבר
בלשון
'וַיִפָּעֵל'
הוא
נוקד
היו"ד
בחירק
,
כגון
"וייטב
בעיניו"
(וי'
י
,
כ)
-
לשון
'הוטב';
וכן
וירב
העם
-
נתרבה
העם;
"ויגל
יהודה"
(מ"ב
כה
,
כא)
-
הוגלה
יהודה;
"ויפן
כה
וכה"
(שמ'
ב
,
יב)
-
הופנה
לכאן
ולכאן.
ואל
תשיבני:
'וילך'
,
'וישב'
,
'ויצא'
,
לפי
שאינו
מגזרתן
של
אילו;
שהרי
היו"ד
יסוד
בהן:
'יצא'
,
'ישב';
'הלך'
-
ה"י
אות
שלישית
בו.
וייטב
אלהים
למילדות
-
מה
היא
הטובה?
ויעש
להם
בתים
-
בתי
כהונה
ולויה
ומלכות
שקרויין
'בתים':
"ויבן
את
בית
יי'
ואת
בית
המלך"
(מ"א
ט
,
א);
כהונה
ולויה
מיוכבד
,
ומלכות
ממרים;
כדאיתא
במסכת
סוטה
(יא
,
ב).
(כב)
לכל
עמו
-
אף
עליהם
גזר
(ראה
סוטה
יב
,
א);
יום
שנולד
משה
אמרו
לו
איצטגניניו:
היום
נולד
,
אין
אנו
יודעין
אם
ממצרים
אם
מישראל
,
ורואין
אנו
שסופו
ללקות
במים.
לפיכך
גזר
אותו
היום
אף
על
המצריים
,
שנאמר
כל
הבן
הילד
(בנוסחנו:
הילוד)
,
ולא
נאמר
'הילד
לעברים';
והן
לא
היו
יודעין
,
שסופו
ללקות
על
מי
מריבה
(ראה
סנה'
קא
,
ב).