מאגר הכתר שמות פרק י עם פירוש ראב"ע פירוש ב - הארוך

פרק י
{פרשת בא} [א] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה כִּֽי־אֲנִ֞י הִכְבַּ֤דְתִּי אֶת־לִבּוֹ֙ וְאֶת־לֵ֣ב עֲבָדָ֔יו לְמַ֗עַן שִׁתִ֛י אֹתֹתַ֥י אֵ֖לֶּה בְּקִרְבּֽוֹ:
[ב] וּלְמַ֡עַן תְּסַפֵּר֩ בְּאָזְנֵ֨י בִנְךָ֜ וּבֶן־בִּנְךָ֗ אֵ֣ת אֲשֶׁ֤ר הִתְעַלַּ֙לְתִּי֙ בְּמִצְרַ֔יִם וְאֶת־אֹתֹתַ֖י אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בָ֑ם וִידַעְתֶּ֖ם כִּי־אֲנִ֥י יְהוָֽה:
[ג] וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹן֘ אֶל־פַּרְעֹה֒ וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הָעִבְרִ֔ים עַד־מָתַ֣י מֵאַ֔נְתָּ לֵעָנֹ֖ת מִפָּנָ֑י שַׁלַּ֥ח עַמִּ֖י וְיַעַבְדֻֽנִי:
[ד] כִּ֛י אִם־מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֣חַ אֶת־עַמִּ֑י הִנְנִ֨י מֵבִ֥יא מָחָ֛ר אַרְבֶּ֖ה בִּגְבֻלֶֽךָ:
[ה] וְכִסָּה֙ אֶת־עֵ֣ין הָאָ֔רֶץ וְלֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת־הָאָ֑רֶץ וְאָכַ֣ל׀ אֶת־יֶ֣תֶר הַפְּלֵטָ֗ה הַנִּשְׁאֶ֤רֶת לָכֶם֙ מִן־הַבָּרָ֔ד וְאָכַל֙ אֶת־כָּל־הָעֵ֔ץ הַצֹּמֵ֥חַ לָכֶ֖ם מִן־הַשָּׂדֶֽה:
[ו] וּמָלְא֨וּ בָתֶּ֜יךָ וּבָתֵּ֣י כָל־עֲבָדֶיךָ֘ וּבָתֵּ֣י כָל־מִצְרַיִם֒ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־רָא֤וּ אֲבֹתֶ֙יךָ֙ וַאֲב֣וֹת אֲבֹתֶ֔יךָ מִיּ֗וֹם הֱיוֹתָם֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּ֥פֶן וַיֵּצֵ֖א מֵעִ֥ם פַּרְעֹֽה:
[ז] וַיֹּאמְרוּ֩ עַבְדֵ֨י פַרְעֹ֜ה אֵלָ֗יו עַד־מָתַי֙ יִהְיֶ֨ה זֶ֥ה לָ֙נוּ֙ לְמוֹקֵ֔שׁ שַׁלַּח֙ אֶת־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים וְיַעַבְד֖וּ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם הֲטֶ֣רֶם תֵּדַ֔ע כִּ֥י אָבְדָ֖ה מִצְרָֽיִם:
[ח] וַיּוּשַׁ֞ב אֶת־מֹשֶׁ֤ה וְאֶֽת־אַהֲרֹן֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם לְכ֥וּ עִבְד֖וּ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם מִ֥י וָמִ֖י הַהֹלְכִֽים:
[ט] וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה בִּנְעָרֵ֥ינוּ וּבִזְקֵנֵ֖ינוּ נֵלֵ֑ךְ בְּבָנֵ֨ינוּ וּבִבְנוֹתֵ֜נוּ בְּצֹאנֵ֤נוּ וּבִבְקָרֵ֙נוּ֙ נֵלֵ֔ךְ כִּ֥י חַג־יְהוָ֖ה לָֽנוּ:
[י] וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם יְהִ֨י כֵ֤ן יְהוָה֙ עִמָּכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֛ר אֲשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶ֖ם וְאֶֽת־טַפְּכֶ֑ם רְא֕וּ כִּ֥י רָעָ֖ה נֶ֥גֶד פְּנֵיכֶֽם:
[יא] לֹ֣א כֵ֗ן לְכֽוּ־נָ֤א הַגְּבָרִים֙ וְעִבְד֣וּ אֶת־יְהוָ֔ה כִּ֥י אֹתָ֖הּ אַתֶּ֣ם מְבַקְשִׁ֑ים וַיְגָ֣רֶשׁ אֹתָ֔ם מֵאֵ֖ת פְּנֵ֥י פַרְעֹֽה: ס
[שני] [יב] וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה נְטֵ֨ה יָדְךָ֜ עַל־אֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ בָּאַרְבֶּ֔ה וְיַ֖עַל עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְיֹאכַל֙ אֶת־כָּל־עֵ֣שֶׂב הָאָ֔רֶץ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר הִשְׁאִ֖יר הַבָּרָֽד:
[יג] וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־מַטֵּהוּ֘ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ וַיהוָ֗ה נִהַ֤ג רֽוּחַ־קָדִים֙ בָּאָ֔רֶץ כָּל־הַיּ֥וֹם הַה֖וּא וְכָל־הַלָּ֑יְלָה הַבֹּ֣קֶר הָיָ֔ה וְר֙וּחַ֙ הַקָּדִ֔ים נָשָׂ֖א אֶת־הָאַרְבֶּֽה:
[יד] וַיַּ֣עַל הָאַרְבֶּ֗ה עַ֚ל כָּל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיָּ֕נַח בְּכֹ֖ל גְּב֣וּל מִצְרָ֑יִם כָּבֵ֣ד מְאֹ֔ד לְ֠פָנָיו לֹא־הָ֨יָה כֵ֤ן אַרְבֶּה֙ כָּמֹ֔הוּ וְאַחֲרָ֖יו לֹ֥א יִֽהְיֶה־כֵּֽן:
[טו] וַיְכַ֞ס אֶת־עֵ֣ין כָּל־הָאָרֶץ֘ וַתֶּחְשַׁ֣ךְ הָאָרֶץ֒ וַיֹּ֜אכַל אֶת־כָּל־עֵ֣שֶׂב הָאָ֗רֶץ וְאֵת֙ כָּל־פְּרִ֣י הָעֵ֔ץ אֲשֶׁ֥ר הוֹתִ֖יר הַבָּרָ֑ד וְלֹא־נוֹתַ֨ר כָּל־יֶ֧רֶק בָּעֵ֛ץ וּבְעֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[טז] וַיְמַהֵ֣ר פַּרְעֹ֔ה לִקְרֹ֖א לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַהֲרֹ֑ן וַיֹּ֗אמֶר חָטָ֛אתִי לַיהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם וְלָכֶֽם:
[יז] וְעַתָּ֗ה שָׂ֣א נָ֤א חַטָּאתִי֙ אַ֣ךְ הַפַּ֔עַם וְהַעְתִּ֖ירוּ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְיָסֵר֙ מֵעָלַ֔י רַ֖ק אֶת־הַמָּ֥וֶת הַזֶּֽה:
[יח] וַיֵּצֵ֖א מֵעִ֣ם פַּרְעֹ֑ה וַיֶּעְתַּ֖ר אֶל־יְהוָֽה:
[יט] וַיַּהֲפֹ֨ךְ יְהוָ֤ה רֽוּחַ־יָם֙ חָזָ֣ק מְאֹ֔ד וַיִּשָּׂא֙ אֶת־הָ֣אַרְבֶּ֔ה וַיִּתְקָעֵ֖הוּ יָ֣מָּה סּ֑וּף לֹ֤א נִשְׁאַר֙ אַרְבֶּ֣ה אֶחָ֔ד בְּכֹ֖ל גְּב֥וּל מִצְרָֽיִם:
[כ] וַיְחַזֵּ֥ק יְהוָ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: פ
[כא] וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה נְטֵ֤ה יָֽדְךָ֙ עַל־הַשָּׁמַ֔יִם וִ֥יהִי חֹ֖שֶׁךְ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְיָמֵ֖שׁ חֹֽשֶׁךְ:
[כב] וַיֵּ֥ט מֹשֶׁ֛ה אֶת־יָד֖וֹ עַל־הַשָּׁמָ֑יִם וַיְהִ֧י חֹֽשֶׁךְ־אֲפֵלָ֛ה בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִֽים:
[כג] לֹֽא־רָא֞וּ אִ֣ישׁ אֶת־אָחִ֗יו וְלֹא־קָ֛מוּ אִ֥ישׁ מִתַּחְתָּ֖יו שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים וּֽלְכָל־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָ֥יָה א֖וֹר בְּמוֹשְׁבֹתָֽם:
[שלישי] [כד] וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה וַיֹּ֙אמֶר֙ לְכוּ֙ עִבְד֣וּ אֶת־יְהוָ֔ה רַ֛ק צֹאנְכֶ֥ם וּבְקַרְכֶ֖ם יֻצָּ֑ג גַּֽם־טַפְּכֶ֖ם יֵלֵ֥ךְ עִמָּכֶֽם:
[כה] וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה גַּם־אַתָּ֛ה תִּתֵּ֥ן בְּיָדֵ֖נוּ זְבָחִ֣ים וְעֹלֹ֑ת וְעָשִׂ֖ינוּ לַיהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ:
[כו] וְגַם־מִקְנֵ֜נוּ יֵלֵ֣ךְ עִמָּ֗נוּ לֹ֤א תִשָּׁאֵר֙ פַּרְסָ֔ה כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ נִקַּ֔ח לַעֲבֹ֖ד אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וַאֲנַ֣חְנוּ לֹֽא־נֵדַ֗ע מַֽה־נַּעֲבֹד֙ אֶת־יְהוָ֔ה עַד־בֹּאֵ֖נוּ שָֽׁמָּה:
[כז] וַיְחַזֵּ֥ק יְהוָ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְלֹ֥א אָבָ֖ה לְשַׁלְּחָֽם:
[כח] וַיֹּֽאמֶר־ל֥וֹ פַרְעֹ֖ה לֵ֣ךְ מֵעָלָ֑י הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֗ אַל־תֹּ֙סֶף֙ רְא֣וֹת פָּנַ֔י כִּ֗י בְּי֛וֹם רְאֹתְךָ֥ פָנַ֖י תָּמֽוּת:
[כט] וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה כֵּ֣ן דִּבַּ֑רְתָּ לֹא־אֹסִ֥ף ע֖וֹד רְא֥וֹת פָּנֶֽיךָ: פ

פרק י
זרע איש תם אל הושיעו , וביד עבדו חוק הודיעו. הנה מצות החדש היא , סוד פרשת 'בא אל פרעה'. (א) ויאמר. אמר השם למשה: אל תשתומם בעבור שחזק לב פרעה , כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו. והזכיר עבדיו , בעבור שירך לבם בבא מכת הארבה (ראה להלן , ז). וטעם שהכבדתי את לבו - למען שיתי אותותי אלה בקרבו. ואין דעת חכמי ספרד שוה: יש אומרים , כי "שיתו" (תה' מח , יד) , "בינו" (דב' לב , ז) , "שימו" (בר' מג , לא) והדומה להם , וככה "ישית" (בר' מו , ד); "ישים" (בר' ל , מב); "יבין" (יש' ו , י); והדומה להם בכל הסימנין - יש אומרים שהוא מבניין 'הפעיל' , וה"א הבניין חסר , בעבור שמצאו "או מי ישום אלם" (שמ' ד , יא); "לשוש עליך... כאשר שש על אבותיך" (דב' ל , ט) - שהוא מבניין ה'קל'. ויש אומרים: 'ישוש' כמו "ישיש" (דב' כח , סג) , ושיתי - כמו "שומי" (יש' מד , ז); והכל מהבניין ה'קל'. (ב) ולמען. למשה ידבר , שהוא כנגד כל ישראל; וככה וידעתם כי אני יי' - שידעו ישראל זה. ודברה תורה כלשון בני אדם , לאמר: התעללתי , כאדם משנה התולדת להנקם באחר. (ג) ויבא. ידענו , כי לא יבא משה לפרעה בלא אהרן עמו , כי הוא המליץ (ע"פ בר' מב , כג). והזכיר עתה אהרן , בעבור שהושבו שניהם (ראה להלן , ח) , וגרשם באחרונה (ראה להלן , יא) - שלא עשה כן בכל המכות. ומלת לענות - מבניין 'נפעל' , מגזרת 'עני'. (ד) כי. ארבה - שם מין; אולי נקרא כן בעבור שהוא יותר רב מהמינין האחרים; וכתוב "יתר הארבה אכל הגזם" (ראה יואל א , ד); ועליו כתוב "חילי הגדול" (שם ב , כה). ואם כן , היה האל"ף נוסף. (ה) וכסה - דרך משל. ולא יוכל - יחסר מלת 'איש'. אמר יפת , כי ימים רבים בין מכת הברד ובין מכת הארבה , בעבור הצומח לכם מן השדה. (ו) ומלאו - זו המלה משונה בלשון הקודש , כי טעם ומלאו - שהבתים יהיו מלאים מהם; והנה מצאנו "מִלְאוּ ארבעה כדים מים" (מ"א יח , לד) , שהוא פעל יוצא , כאלו הוא כתוב בפתחות המ"ם ודגשות הלמ"ד מהבניין ה'דגוש'. אמר רבי ישועה , כי ויפן - שהוא על משה , שהיה חולק כבוד למלכות , שהיה פונה אל המלך בצאתו והוא הולך אחורנית. ויפת אמר , כי ויפן - פרעה , שהשלים צרכו; וככה "ופנית בבקר" (דב' טז , ז). והנה מה יעשה במלת "ויפן כה וכה" (שמ' ב , יב)? והנה טעם ויפן - מגזרת "פנים" (בר' לב , לא) , כאילו הוא "וירא" (בר' א , ד). והנה משה יצא מאת פרעה בלא רשותו. והזכיר הכתוב זה , בעבור שכעס פרעה וצוה לגרשם אחר שהושב (ראה להלן , יא). (ז) ויאמרו. פירוש הטרם תדע - הטרם תרצה שיתברר לך , כי אבדה מצרים?. (ח) ויושב. מלת את - כמו 'עצם הדבר'; וכאשר יאמר האדם 'אוהבִי' , שהיו"ד סימן המדבר , או יאמר 'אוהב אותי' , שהטעם: 'עצמי' - הדבר שוה. על כן אם אמר אומר , כי 'ראובן הרג את שמעון' או 'ראובן הרג שמעון' - הטעם שווה; כמו "ורב יעבד צעיר" (בר' כה , כג); "אשר ברא אלהים אדם" (דב' ד , לב). ואל תחשב כי מלת את לאות על הפעול , בעבור שהוא נמצא כן בְּרבים; וימצא עם הַפּוֹעֵל: "ובא הארי ואת הדוב" (ש"א יז , לד)! ואחרים ככה. אמר רבי יהודה המדקדק , כי בעבור מלת את אמר ויושב , ולא אמר 'ויושבו'. ולפי דעתי אמר ויושב בעבור כי משה היה העיקר; וככה "ותדבר מרים ואהרן" (במ' יב , א) - היא היתה עיקר הדבור. (ט) ויאמר. כי חג ליי' לנו - לזבוח , והיא מצוה על כולנו. (י) ויאמר. יהי כן יי' אלהיכם , שאתם אומרים - עמכם. וטעם ראו כי רעה נגד פניכם - קרובה היא הרעה שתבא אליכם מאתי; נגד פניכם היא! ועם זה הטעם הוא דבק: "כי אותה אתם מבקשים" (להלן , יא) - כי דין הוא שאעשה ככה; עתה חשב פרעה שהם רוצים לברוח. ודע , כי משה אדונינו לא אמר לפרעה שישובו , עד שיכזב; רק אמר , שירחיקו דרך שלשת ימים (ראה שמ' ח , כג). ודעת המצרים היתה שישובו , על כן השאילום (ראה שמ' יב , לו). ובעבור דבר אחר: שאלו נתן להם פרעה רשות ללכת ולא ישובו , לא היה רודף אחריהם; והשם צוה לעשות כן , עד שירדוף אחריהם ויטבע (ראה שמ' יד , ד) , והנה זה מפורש: "וישובו ויחנו לפני פי החירות" (שמ' יד , ב). ואין להרהר אחר מעשה השם , כי הכל עשה בחכמה , אע"פ שהיא נעלמת מעיני החכמים. והנה בדברי דויד: "בשמעך (בנוסחנו הקרי: כשמעך) את קול הצעדה (בנוסחנו: צעדה) בראשי הבכאים אז תחרץ" (ש"ב ה , כד). (יא) לא כן. מלת 'גבר' בכל המקרא הם הזכרים; ולא כן מלת 'אדם'. (יב) ויאמר. אמר רבי משה הכהן , כי טעם בארבה - שארבה שָׂם במטה; ואין זה נכון , רק הטעם: בעבור הארבה שיבא. (יג) קדים - שם התאר; כי "קדמה מזרחה" (במ' ב , ג) - שֵם. ונקרא קדים , בעבור שהוא נקדם בפאות , כי משם תחל השמש לזרוח. על כן נקרא "מערב" (יש' נט , יט) - 'אחור' , כמו "הן קדם אהלך ואיננו ואחור ולא אבין לו" (איוב כג , ח). (יד) ויעל. אמר ואחריו לא יהיה כן - בדרך נבואה. (טו) ויכס. טעם ותחשך הארץ - כי הארבה הבדיל בין השמש ובין הארץ. כי לעולם הארץ חשך היא. (טז) וימהר. הוסיף לומר: לכם חטאתי , בעבור שגירש אותם בקלון מאת פניו (ראה לעיל , יא). (יז) ועתה. מלת שא נא חטאתי - אפרשנה בפרשת 'כי תשא' (שמ' לד , ז). וטעם אך הפעם - כי לא אחטא עוד למרות פי השם. ובעבור שהיה משה כועס , לא אמר לו שישלח את העם. (יח) ויצא - מחוץ לעיר כמשפטו , ויעתר. (יט) ויהפך. נקרא 'מערב' בלשון הקודש ים , בעבור ים הגדול היוצא מספרד ועובר על מצרים אל ארץ ישראל , והוא לפאת מערב; ואיננו ים אוקינוס , כי ישראל לא יָרְשו כל ככה. ונקרא ים ספרד "ים הגדול" (במ' לד , ו) , בעבור שרחבו שלש מאות פרסה; ושאר הימים בארץ ישראל , ים סוף וים כנרת וים המלח , אין בהם שהוא רחב מהלך שלשים פרסה. (כ) ויחזק - על דרך שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קד , א): בא ליטמא פתחין לו. (כא) ויאמר. מדרך הסברא , כי המטה היה בידו , אע"פ שאיננו כתוב. אמר יפת , כי וימש חשך - כמו "לא ימיש" (שמ' יג , כב); והטעם , כי ימוש החשך שהיה להם ידוע , ויבא אחר , עב ממנו. ויש אומרים (ראה רש"י) , כי הוא חסר אל"ף. ומלת 'אמש' בלשון הקדש - לילה שעבר , כמו "אמש" (בר' לא , כט); בלשון ערבי 'אמס' , כי הסי"ן יתחלף בשי"ן ברוב המלות , כמו 'שמש' - 'שמס'. והנה אין טעם לפירוש. ולפי דעתי , כי וימש - מגזרת "ימשש" (דב' כח , כט). ואין טענה בעבור שהוא מפעלי הכפל , כי כמוהו מזה העניין: "ידיהם ולא ימישון" (תה' קטו , ז). הפּוֹעֵל הוא מצרים הנזכר; כמו "ויאמר מצרים אנוסה" (שמ' יד , כה). והנה הטעם , שימישו בידם החשך , שכל כך יהיה עב , כי האש לא ידלק ולא הנר; והעד: "לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו" (להלן , כג). (כב) ויט. ולא ידעו שהוא שלשת ימים , אלא על פי ישראל שהיה להם האור. והנה בים אוקינוס יבא חשך , עד שלא יוכל אדם להפריש , אם יום ואם לילה; ויעמד זה פעמים חמשה ימים. ואני הייתי שם פעמים רבות. (כג) לא. קמו איש מתחתיו - מביתו , כמו "שבו איש תחתיו" (שמ' טז , כט); כי אנה ילכו בלא נר? (כד) ויקרא - אחר שלשת ימים , שראו אור. ואמר: רק צאנכם ובקרכם יוצג - לדעת מה בלב משה , אם דעתו לברוח. ואמר: גם טפכם - כמו שאמר לו משה בתחלה "בנערינו ובזקנינו נלך" (לעיל , ט). (כה) ויאמר. גם אתה חייב לתת בידינו (בנוסחנו: בידנו) זבחים ועולות , להקריב בעדך. (כו) וגם. לא תשאר פרסה - מאי זה מין שיהיה ממקנינו , כי לא נדע אי זה מין נבחר , וכמה נקריב ממנו; וזהו מה נעבוד את יי'. (כז) ויחזק - כדרך "כי הקשה יי' אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו" (דב' ב , ל). (כח) ויאמר. אתה תהיה חייב מיתה , שתמרוד במלכות. (כט) ויאמר. כן דברת - כמו "כן בנות צלפחד דברות" (במ' כז , ז). לא אוסיף עוד ראות פניך - שאבוא אני אליך.