מאגר הכתר שמות פרק י עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק י
{פרשת בא} [א] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה כִּֽי־אֲנִ֞י הִכְבַּ֤דְתִּי אֶת־לִבּוֹ֙ וְאֶת־לֵ֣ב עֲבָדָ֔יו לְמַ֗עַן שִׁתִ֛י אֹתֹתַ֥י אֵ֖לֶּה בְּקִרְבּֽוֹ:
[ב] וּלְמַ֡עַן תְּסַפֵּר֩ בְּאָזְנֵ֨י בִנְךָ֜ וּבֶן־בִּנְךָ֗ אֵ֣ת אֲשֶׁ֤ר הִתְעַלַּ֙לְתִּי֙ בְּמִצְרַ֔יִם וְאֶת־אֹתֹתַ֖י אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בָ֑ם וִידַעְתֶּ֖ם כִּי־אֲנִ֥י יְהוָֽה:
[ג] וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹן֘ אֶל־פַּרְעֹה֒ וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הָעִבְרִ֔ים עַד־מָתַ֣י מֵאַ֔נְתָּ לֵעָנֹ֖ת מִפָּנָ֑י שַׁלַּ֥ח עַמִּ֖י וְיַעַבְדֻֽנִי:
[ד] כִּ֛י אִם־מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֣חַ אֶת־עַמִּ֑י הִנְנִ֨י מֵבִ֥יא מָחָ֛ר אַרְבֶּ֖ה בִּגְבֻלֶֽךָ:
[ה] וְכִסָּה֙ אֶת־עֵ֣ין הָאָ֔רֶץ וְלֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת־הָאָ֑רֶץ וְאָכַ֣ל׀ אֶת־יֶ֣תֶר הַפְּלֵטָ֗ה הַנִּשְׁאֶ֤רֶת לָכֶם֙ מִן־הַבָּרָ֔ד וְאָכַל֙ אֶת־כָּל־הָעֵ֔ץ הַצֹּמֵ֥חַ לָכֶ֖ם מִן־הַשָּׂדֶֽה:
[ו] וּמָלְא֨וּ בָתֶּ֜יךָ וּבָתֵּ֣י כָל־עֲבָדֶיךָ֘ וּבָתֵּ֣י כָל־מִצְרַיִם֒ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־רָא֤וּ אֲבֹתֶ֙יךָ֙ וַאֲב֣וֹת אֲבֹתֶ֔יךָ מִיּ֗וֹם הֱיוֹתָם֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּ֥פֶן וַיֵּצֵ֖א מֵעִ֥ם פַּרְעֹֽה:
[ז] וַיֹּאמְרוּ֩ עַבְדֵ֨י פַרְעֹ֜ה אֵלָ֗יו עַד־מָתַי֙ יִהְיֶ֨ה זֶ֥ה לָ֙נוּ֙ לְמוֹקֵ֔שׁ שַׁלַּח֙ אֶת־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים וְיַעַבְד֖וּ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם הֲטֶ֣רֶם תֵּדַ֔ע כִּ֥י אָבְדָ֖ה מִצְרָֽיִם:
[ח] וַיּוּשַׁ֞ב אֶת־מֹשֶׁ֤ה וְאֶֽת־אַהֲרֹן֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם לְכ֥וּ עִבְד֖וּ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם מִ֥י וָמִ֖י הַהֹלְכִֽים:
[ט] וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה בִּנְעָרֵ֥ינוּ וּבִזְקֵנֵ֖ינוּ נֵלֵ֑ךְ בְּבָנֵ֨ינוּ וּבִבְנוֹתֵ֜נוּ בְּצֹאנֵ֤נוּ וּבִבְקָרֵ֙נוּ֙ נֵלֵ֔ךְ כִּ֥י חַג־יְהוָ֖ה לָֽנוּ:
[י] וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם יְהִ֨י כֵ֤ן יְהוָה֙ עִמָּכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֛ר אֲשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶ֖ם וְאֶֽת־טַפְּכֶ֑ם רְא֕וּ כִּ֥י רָעָ֖ה נֶ֥גֶד פְּנֵיכֶֽם:
[יא] לֹ֣א כֵ֗ן לְכֽוּ־נָ֤א הַגְּבָרִים֙ וְעִבְד֣וּ אֶת־יְהוָ֔ה כִּ֥י אֹתָ֖הּ אַתֶּ֣ם מְבַקְשִׁ֑ים וַיְגָ֣רֶשׁ אֹתָ֔ם מֵאֵ֖ת פְּנֵ֥י פַרְעֹֽה: ס
[שני] [יב] וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה נְטֵ֨ה יָדְךָ֜ עַל־אֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ בָּאַרְבֶּ֔ה וְיַ֖עַל עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְיֹאכַל֙ אֶת־כָּל־עֵ֣שֶׂב הָאָ֔רֶץ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר הִשְׁאִ֖יר הַבָּרָֽד:
[יג] וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־מַטֵּהוּ֘ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ וַיהוָ֗ה נִהַ֤ג רֽוּחַ־קָדִים֙ בָּאָ֔רֶץ כָּל־הַיּ֥וֹם הַה֖וּא וְכָל־הַלָּ֑יְלָה הַבֹּ֣קֶר הָיָ֔ה וְר֙וּחַ֙ הַקָּדִ֔ים נָשָׂ֖א אֶת־הָאַרְבֶּֽה:
[יד] וַיַּ֣עַל הָאַרְבֶּ֗ה עַ֚ל כָּל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיָּ֕נַח בְּכֹ֖ל גְּב֣וּל מִצְרָ֑יִם כָּבֵ֣ד מְאֹ֔ד לְ֠פָנָיו לֹא־הָ֨יָה כֵ֤ן אַרְבֶּה֙ כָּמֹ֔הוּ וְאַחֲרָ֖יו לֹ֥א יִֽהְיֶה־כֵּֽן:
[טו] וַיְכַ֞ס אֶת־עֵ֣ין כָּל־הָאָרֶץ֘ וַתֶּחְשַׁ֣ךְ הָאָרֶץ֒ וַיֹּ֜אכַל אֶת־כָּל־עֵ֣שֶׂב הָאָ֗רֶץ וְאֵת֙ כָּל־פְּרִ֣י הָעֵ֔ץ אֲשֶׁ֥ר הוֹתִ֖יר הַבָּרָ֑ד וְלֹא־נוֹתַ֨ר כָּל־יֶ֧רֶק בָּעֵ֛ץ וּבְעֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[טז] וַיְמַהֵ֣ר פַּרְעֹ֔ה לִקְרֹ֖א לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַהֲרֹ֑ן וַיֹּ֗אמֶר חָטָ֛אתִי לַיהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם וְלָכֶֽם:
[יז] וְעַתָּ֗ה שָׂ֣א נָ֤א חַטָּאתִי֙ אַ֣ךְ הַפַּ֔עַם וְהַעְתִּ֖ירוּ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְיָסֵר֙ מֵעָלַ֔י רַ֖ק אֶת־הַמָּ֥וֶת הַזֶּֽה:
[יח] וַיֵּצֵ֖א מֵעִ֣ם פַּרְעֹ֑ה וַיֶּעְתַּ֖ר אֶל־יְהוָֽה:
[יט] וַיַּהֲפֹ֨ךְ יְהוָ֤ה רֽוּחַ־יָם֙ חָזָ֣ק מְאֹ֔ד וַיִּשָּׂא֙ אֶת־הָ֣אַרְבֶּ֔ה וַיִּתְקָעֵ֖הוּ יָ֣מָּה סּ֑וּף לֹ֤א נִשְׁאַר֙ אַרְבֶּ֣ה אֶחָ֔ד בְּכֹ֖ל גְּב֥וּל מִצְרָֽיִם:
[כ] וַיְחַזֵּ֥ק יְהוָ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: פ
[כא] וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה נְטֵ֤ה יָֽדְךָ֙ עַל־הַשָּׁמַ֔יִם וִ֥יהִי חֹ֖שֶׁךְ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְיָמֵ֖שׁ חֹֽשֶׁךְ:
[כב] וַיֵּ֥ט מֹשֶׁ֛ה אֶת־יָד֖וֹ עַל־הַשָּׁמָ֑יִם וַיְהִ֧י חֹֽשֶׁךְ־אֲפֵלָ֛ה בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִֽים:
[כג] לֹֽא־רָא֞וּ אִ֣ישׁ אֶת־אָחִ֗יו וְלֹא־קָ֛מוּ אִ֥ישׁ מִתַּחְתָּ֖יו שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים וּֽלְכָל־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָ֥יָה א֖וֹר בְּמוֹשְׁבֹתָֽם:
[שלישי] [כד] וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה וַיֹּ֙אמֶר֙ לְכוּ֙ עִבְד֣וּ אֶת־יְהוָ֔ה רַ֛ק צֹאנְכֶ֥ם וּבְקַרְכֶ֖ם יֻצָּ֑ג גַּֽם־טַפְּכֶ֖ם יֵלֵ֥ךְ עִמָּכֶֽם:
[כה] וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה גַּם־אַתָּ֛ה תִּתֵּ֥ן בְּיָדֵ֖נוּ זְבָחִ֣ים וְעֹלֹ֑ת וְעָשִׂ֖ינוּ לַיהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ:
[כו] וְגַם־מִקְנֵ֜נוּ יֵלֵ֣ךְ עִמָּ֗נוּ לֹ֤א תִשָּׁאֵר֙ פַּרְסָ֔ה כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ נִקַּ֔ח לַעֲבֹ֖ד אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וַאֲנַ֣חְנוּ לֹֽא־נֵדַ֗ע מַֽה־נַּעֲבֹד֙ אֶת־יְהוָ֔ה עַד־בֹּאֵ֖נוּ שָֽׁמָּה:
[כז] וַיְחַזֵּ֥ק יְהוָ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְלֹ֥א אָבָ֖ה לְשַׁלְּחָֽם:
[כח] וַיֹּֽאמֶר־ל֥וֹ פַרְעֹ֖ה לֵ֣ךְ מֵעָלָ֑י הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֗ אַל־תֹּ֙סֶף֙ רְא֣וֹת פָּנַ֔י כִּ֗י בְּי֛וֹם רְאֹתְךָ֥ פָנַ֖י תָּמֽוּת:
[כט] וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה כֵּ֣ן דִּבַּ֑רְתָּ לֹא־אֹסִ֥ף ע֖וֹד רְא֥וֹת פָּנֶֽיךָ: פ

פרק י
(א) בא אל פרעה - לא היה אומר 'לך' כי אם בא , 'ביין' בלעז , שמשמע שאני אלך עמך. ואל יקשה בעיניך לומר: בחינם אני טורח , כי הוא כבד לב ולא ישמע - אני הכבדתי את לבו , ואם הייתי רוצה כבר שלח אותם; וכל זמן שארצה , ישלח. למען שתי - יש לומר , כי היו"ד יתירה , והרי הוא 'שית אותותי אלה'; ויש לומר: שיתי - כמו 'שית אני'. (ב) ולמען תספר - בארבה שייך סיפור דברים יותר משאר מכות; שארבה רגיל לבא לעולם , וכשרואין את הארבה מזכירין ארבה משונה שהיה ואומרים: אין זה ארבה , אבל אני שמעתי על ארבה אחד שהיה בעולם , שאין נראה כמותו. וכן הוא אומר ביואל על הארבה "עליה לבניהם יספרו (בנוסחנו: לבניכם ספרו) ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר" (יואל א , ג) - אלמא , שדרך לספר על הארבה; וכאן נמי כתיב "אשר לא ראו אבותיך" (להלן , ו) , וביואל נמי "ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבותיכם" (יואל א , ב). ובזאת ידע משה כי ארבה יביא , ואמר לפרעה: "הנני מביא מחר" (להלן , ד); שמעתי מרבי עובדיה זצ"ל. ואע"פ כן , הרבה נבואות מצינו שאומרים נביאים ואינו מפרש היכן אמר להם הקדוש ברוך הוא; וגם במשה כמו כן , בפרשת המן (שמ' טז , טז ואי'). (ה) וכסה את עין הארץ - מראה הארץ. ולא יוכל אדם לראות את הארץ; ומקרא קצר הוא [הג"ה]. (ז) יהיה זה לנו למוקש - דבר זה , שאתה מעכבו , עד מתי יהיה למוקש? לאחר שיצא משה אמרו כן , שלא רצו לחייב המלך בפני בעל דינו. הטרם תדע - הטרם שתשלחם רוצה אתה לידע כי אבדה מצרים?! ועל דבר זה נאמר למעלה "ויכבד לבו הוא ועבדיו" (שמ' ט , לד) , כי כאן גילו כובד לבם , שאמרו: שלח את האנשים - ולא נשים וטף , ובעצתם אמר: "לא כן לכו נא הגברים" (להלן , יא); ואם השיאו לו עצה לשלח הכל , שִלח הכל [הגה"ה]. (י) ראו כי רעה נגד פניכם - הרעה שאתם סבורים לעשות , שאתם רוצים לברוח מכל וכל מארצי , אינה מסותרת , אלא נגד פניכם היא עומדת ואדם יכול להבינה , ובפניכם היא ניכרת; כמו "רואה אנכי את פני אביכן והנה איננו עמי" (בנוסחנו: כי איננו אלי; בר' לא , ה) - מתוך פניו אני מכיר הרעה שבלבו. וכן כאן: אתם אומרים "דרך שלשת ימים נלך במדבר" (שמ' ח , כג) , והדבר עומד נגד פניכם שאתם רוצים לברוח , ולכך אתם שואלים להוליך כל אשר לכם. וכן הוא אומר "הוי חכמים בעיניהם ונגד פניכם נבונים" (ראה יש' ה , כא) - שעושים פנים של טובים ומראים עצמם נבונים. (יא) לא כן , לכו נא הגברים - ויהיה הטף ערבון שתשובו; כי אותה אתם מבקשים - עד היום , שתלכו ותשובו (ראה שמ' ח , כג) , ועכשיו אתם מבקשים לילך מכל וכל , שאתם רוצים להוליך כל מה שיש לכם!? ויש מפרשים: כי אותה אתם מבקשים - אין אתם מבקשים כי אם לזבוח , ואין דרך טף ונשים לעשות זבח! ויש מפרשים: לכך אתם מרבים לשאול , שאהא מודה על הגברים! כאדם שעומד על המקח ואומר: אינו שוה כי אם כך - כדי שיבא לדמיו , שיודו לו. ואינם יושבין על סדר הפסוק כמו אותו שפירשתי. ויגרש אותם - מקרא קצר , ולא פירש מי גרשם. כל זמן שבאו מעצמן , היו הולכין מעצמן; אבל הוא השיבם (ראה לעיל , ח) , והוא ציוה להם להלוך. (טו) ותחשך הארץ - מִצל ארבה , שהיה פורח עליה. (יז) רק את המות הזה - אם לא אשלח אתכם , לא אומר לכם שתעתירו עלי , רק את המות הזה יסיר. (יט) רוח ים - מערבי; רוח מזרחי הביאו מן המזרח (ראה לעיל , יג) , ורוח מערבי החזירו למקומו , למזרח. לא נשאר... אחד - כל דבר שנברא בשביל המכה , כגון כינים וצפרדעים , דכתיב גבי צפרדעים "ושרץ היאור צפרדעים" (שמ' ז , כח) - כשעברה המכה , מתו; כדכתיב "וימותו הצפרדעים" , ומסתמא כן הכינים; וכל דבר שלא נברא בשביל המכה אלא בא ממקום אחר - חזר לאחר המכה , שעשה שליחתו; כגון ערוב וארבה: בערוב כתיב "ויסר הערוב... לא נשאר אחד" (שם , כז) , ובארבה - לא נשאר... אחד , ואינו אומר שמת. ורבותינו אומרים (תנח' וארא יד): לכך לא מתו הערוב - שלא יהנו מעורות ובבשר; והארבה - שלא יאכלום. כאן כתב "ואחריו לא יהיה כן" (לעיל , יד) , וביואל כתיב "ההייתה זאת בימיכם ואם בימי אבותיכם" (יואל א , ב): במשה משמע שלא היה כמוהו , וביואל - שלא הייתה כמוהו!? ויש לומר , דבמצרים לא היה כמו אותו של משה , ובארץ ישראל לא היה כמו של יואל; ויש לפרש: ממין אחד לא היה כמו של משה , שלא היה כי אם ארבה , ולא היה משלחת של כמה מינין כמו של יואל. (כא) ויהי חושך - בזו לא היתה התראה , כי שלישית היא (ראה פירושו לשמ' ח , יב). וימש - לשון 'אמש' ו'לילה' , כמו שפירש רבנו שלמה; כלומר: ויעריב ויחשיך החושך. (כג) היה אור במושבותם - בארץ גושן שהם יושבין שם; אבל ארץ מצרים היתה חשוכה לכל העולם , אפילו לישראל. ורבותינו אמרו (תנ"ב כו , ג) , שהיה אור לישראל אפילו במצרים , שהיו מסתכלין מה שבבתי המצריים; ובמושבותם - בכל המקום שבאין ויושבין שם , ואפילו במצרים. (כד) רק צאנכם ובקרכם יעמוד לערבון שתשובו. ויקרא פרעה אל משה - לאחר שעברו ימי החשך; כי בימי החשך לא זזו ממקומם , אפילו ל'גדולים'. ולפיכך "ויחזק... את לב פרעה" (להלן , כז) , שכבר עברו ימי החושך.