מאגר הכתר שמות פרק י עם פירוש רלב"ג ביאור הפרשה

פרק י
(הקדמה) (חלק ראשון: "ויאמר יי' אל משה בא אל פרעה" וגו' עד "החדש הזה לכם"; י , א - שמ' יב , ב). (א-ב) בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וגו' - הרצון בו: בא אל פרעה , ואל יעצרך מזה היותו בלתי שומע לדברי לשלח את העם , כי אני הוא הסבה בהכבדת לבו ולב עבדיו. והנה עשיתי זה , כדי שאשית רבוי האותות האלה בקרבו. והנה רציתי שירבו אותותי בקרבו , להקנות לבני ישראל אמונה שלימה , באופן שתמשך לזרעם אחריהם; וזה , כי הם יראו אלו הנפלאות וידעו כי אני יי' , ויספרו זה לבניהם , ובניהם לבניהם דור אחר דור , באופן שיתפרסמו לכלם אלו הנפלאות ויאמינו בי תמיד. והנה הזכיר לב עבדיו , מפני שהזכיר במכה הקודמת שכבר הכבידו לבם פרעה ועבדיו (ראה שמ' ט , לד). התעללתי - הוא לדבר כלשון בני אדם; והרצון בו: התפעלתי; וזה , כי השם יתעלה הראה במה שהביא עליהם מהמכות כאִלו הוא כועס עליהם. (ג) לענות - להכנע. (ה) וכסה את עין הארץ - רוצה לומר , שיכסה העין המשתדל לראות הארץ בדרך שלא יוכל לראות את הארץ , כי הארבה יהיה בין העין ובין הארץ בדרך שלא יראה ממנה דבר. או יהיה הרצון בעין הארץ - מראה הארץ , כטעם "ועינו כעין הבדלח" (במ' יא , ז); והרצון בו , שיכסה צבע הארץ , בדרך שלא יוכל הרואה לראות את הארץ. (ז) הטרם תדע כי אבדה מצרים - רוצה לומר: התרצה שיתברר לך קודם שתסכים לשלחם , כי אבדה מצרים? (ח) ויושב את משה ואת אהרן - שלח פרעה להשיבם אליו , ושבו. (ט) בנערינו ובזקנינו נלך - הם הזכרים; ואחר כך זכר הטף , ואחר כן המקנה , כי זהו הסדור הראוי . כי חג יי' לנו - ולזה ראוי שנוליך עמנו האנשים והנשים והטף , לשמוח יחד בחג יי'; וראוי שנוליך גם כן עמנו המקנה , לזבוח ממנו ליי'. (י) יהי כן יי' עמכם - אמר זה להם דרך קללה , כאִלו יאמר שהוא לא ישלח אותם ואת טפם; וימשך מזה המאמר , שלא יהיה יי' עמהם. ראו כי רעה נגד פניכם - ראיתי כתוב בספר אחד , כי חכם אחד אמר לפרעה מלך מצרים שֶׁשָׁם שני אלוהות: האחד הוא פועל הרעות , והאחר הוא עושה הטובות; והנה אחשוב שאמר זה , לפי שהתחלת הדברים המתחלפים יחוייב שתהיינה מתחלפות. והנה באר הפילוסוף מום זה הדעת ב'מה שאחר הטבע' , ושם התבאר שהשם יתעלה הוא התחלת הטובות , והחֹמר הוא התחלת הרעות. והנה בארנו אנחנו ברביעי ובששי מ'ספר מלחמות יי'' ובבאורנו לספר איוב איך הענין בזה (ביאור דברי המענה מ , א - מא , כו ועוד). וסוף הדברים , הנה אחשוב שלזאת הסבה אמר פרעה ראו כי רעה נגד פניכם - כי הוא חשב , כי אלהי ישראל הוא האלוה שהוא פועל הרעות , מפני מה שראה מאותותיו אשר שם בקרבו; ולזה אמר להם , שהם מבקשים רע בלכתם אחרי אלהיהם , כי לא יעשה להם , רק רע. ולזאת הסבה אמר משה: "למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים" וגו' (שמ' לב , יב). והנה קצת ישראל פחדו מזה , עד שחִדש להם השם יתעלה אות לטוב , שלא היה בו רע כלל , והוא העץ שהשליך משה אל המים וימתקו המים (ראה שמ' טו , כה - כו); ולזה אמר השם יתעלה אז , שלא ייראו שיהיה ממנהגו להגיע הרעות מפני מה שראו מאותותיו במצרים; וזה , כי אם ישמעו למצות השם יתעלה , לא ישים בהם הרעות אשר שם במצרים , כי הוא רופאם מהרעות , אם הגיעו אליהם , כמו שרפא המים ממרירותם כדי שיהיו נאותים לשתות מהם; וזה לאות , שאין מדרכו שיגיע הרעות , כמו שהיו חושבים. (יא) כי אותה אתם מבקשים - הנה עד הנה לא בקשתם כי אם ללכת במדבר לזבוח ליי' , ואין מחֹק הטף והנשים שיזבחו ליי' , ולזה הוא מבואר שלא הייתם מבקשים , רק שילכו הגברים; אבל עתה לקחתם זאת העצה לברוח מן הארץ. והנה לא נתפייסו בזה משה ואהרן , וגרש אותם מאת פניו. (יב) בארבה - בעבור הארבה. (יג) רוח קדים - הוא רוח מזרחית. (יד) לפניו לא היה כן ארבה כמהו - רוצה לומר: בכל גבול מצרים , שזכר בזה הפסוק. ומזה המקום יסור הספק אשר יסופק מענין הארבה אשר היה בימי יואל בן פתואל , אשר אמר עליו הנביא "כמהו לא נהיה מן העולם ואחריו לא יוסיף עד שני דור ודור" (יואל ב , ב); וזה , כי הארבה ההוא לא היה בגבול מצרים , אבל היה בארץ ישראל. והנה הרב רבי שלמה יצחקי ז"ל התיר זה הספק בשאמר שזה הארבה היה ממין אחד , ולא היה ולא יהיה ממין אחד כמוהו; ואולם הארבה שהיה בימי יואל היה ממינים רבים , כמו שנזכר שם (יואל א , ד; ב , כה) , והם: 'גזם' ו'ארבה' ו'ילק' ו'חסיל' - ואמר עליו שלא נהיה כמהו ממינים רבים. והנה כאשר עייננו בזה , לא מצאנו שישלם התר זה הספק בזה האופן , כי כבר ביאר דוד , שהארבה שהיה בימי משה היה גם כן ממינים רבים; וזה , שהוא אמר בזכרו מכת הארבה "אמר ויבא ארבה וילק ואין מספר" (תה' קה , לד) , ובמקום אחר אמר בזכרו מכת הארבה "ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה" (תה' עח , מו). [והנה מדברי התורה יהיו מיניו חלוקים למינים רבים , כאמרו "את הארבה למינהו ואת החרגל למינהו (בנוסחנו: למינו)" (וי' יא , כב)]. ובהיות הענין כן , הוא מבואר שזה הארבה היה גם כן ממינים רבים. (טו) עין כל הארץ - מראה כל הארץ. או יהיה הרצון בו , שכסה ראיית כל הארץ , שלא היה העין יכול לראות דבר ממנה; כי חשכה כל הארץ מצל הארבה , לרבויו. (טז) חטאתי ליי' אלהיכם ולכם - הרצון בו , שכבר חטא ליי' , מפני שמאן לשלח עמו; וחטא למשה ולאהרן , מפני שגרש אותם מאתו קודם בא מכת הארבה (ראה לעיל , יא). (יז-כ) שא נא חטאתי אך הפעם - הרצון בו , שלא אמאן עוד מלשלח העם; ולזה התפלל משה שיסור הארבה; וזהו מה שאמר אחר זה: ויחזק יי' את לב פרעה ולא שלח את בני ישראל - רוצה לומר , שלא קיים מה שהבטיח למשה. וידמה שאז אמר לו משה , שאם אינו משלח את העם , הנה הוא יביא חשך חזק על מצרים; ולא רצה פרעה לשלח העם , ואז הביא משה מכת החשך , כמו העניין בשאר המכות. (כא-כג) וימש חשך - פירשו בבראשית רבה (? וראה שמ"ר יד , א) , שנתחדש עובי נפלא באויר , עד שהיה האדם יכול למשש אותו; ונכון הוא. והנה לזאת הסבה לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש ממקומו; אבל היו מוכרחים שיסתמו נקבי האף והפה , בדרך שלא יכנס זה האויר העב הקיטורי , שחדשוֹ אז השם יתעלה על דרך פלא , תוך גופם וימיתם; והנה הצער שהגיע להם בזאת המכה היה נפלא מאד. ולכל בני ישראל היה אור במושבותם - רוצה לומר , שבמקומות שהיו יושבים היה אור , ולא היה נכנס בו זה האיד העב הקיטורי; וזה תכלית הפלא , כי המצרי שהיה שכן לישראל , היה החשך בביתו , ובבית ישראל היה האור. (כד) יוצג - יונח וישאר פה. (כט) כן דברת - דבר אמתי דברת; כטעם "כנים אנחנו" (בר' מב , יא).