פרק יא
[א]
וַיֹּ֨אמֶר
יְהוָ֜ה
אֶל־מֹשֶׁ֗ה
ע֣וֹד
נֶ֤גַע
אֶחָד֙
אָבִ֤יא
עַל־פַּרְעֹה֙
וְעַל־מִצְרַ֔יִם
אַחֲרֵי־כֵ֕ן
יְשַׁלַּ֥ח
אֶתְכֶ֖ם
מִזֶּ֑ה
כְּשַׁ֨לְּח֔וֹ
כָּלָ֕ה
גָּרֵ֛שׁ
יְגָרֵ֥שׁ
אֶתְכֶ֖ם
מִזֶּֽה:
[ב]
דַּבֶּר־נָ֖א
בְּאָזְנֵ֣י
הָעָ֑ם
וְיִשְׁאֲל֞וּ
אִ֣ישׁ׀
מֵאֵ֣ת
רֵעֵ֗הוּ
וְאִשָּׁה֙
מֵאֵ֣ת
רְעוּתָ֔הּ
כְּלֵי־כֶ֖סֶף
וּכְלֵ֥י
זָהָֽב:
[ג]
וַיִּתֵּ֧ן
יְהוָ֛ה
אֶת־חֵ֥ן
הָעָ֖ם
בְּעֵינֵ֣י
מִצְרָ֑יִם
גַּ֣ם׀
הָאִ֣ישׁ
מֹשֶׁ֗ה
גָּד֤וֹל
מְאֹד֙
בְּאֶ֣רֶץ
מִצְרַ֔יִם
בְּעֵינֵ֥י
עַבְדֵֽי־פַרְעֹ֖ה
וּבְעֵינֵ֥י
הָעָֽם:
ס
[רביעי]
[ד]
וַיֹּ֣אמֶר
מֹשֶׁ֔ה
כֹּ֖ה
אָמַ֣ר
יְהוָ֑ה
כַּחֲצֹ֣ת
הַלַּ֔יְלָה
אֲנִ֥י
יוֹצֵ֖א
בְּת֥וֹךְ
מִצְרָֽיִם:
[ה]
וּמֵ֣ת
כָּל־בְּכוֹר֘
בְּאֶ֣רֶץ
מִצְרַיִם֒
מִבְּכ֤וֹר
פַּרְעֹה֙
הַיֹּשֵׁ֣ב
עַל־כִּסְא֔וֹ
עַ֚ד
בְּכ֣וֹר
הַשִּׁפְחָ֔ה
אֲשֶׁ֖ר
אַחַ֣ר
הָרֵחָ֑יִם
וְכֹ֖ל
בְּכ֥וֹר
בְּהֵמָֽה:
[ו]
וְהָ֥יְתָ֛ה
צְעָקָ֥ה
גְדֹלָ֖ה
בְּכָל־אֶ֣רֶץ
מִצְרָ֑יִם
אֲשֶׁ֤ר
כָּמֹ֙הוּ֙
לֹ֣א
נִֽהְיָ֔תָה
וְכָמֹ֖הוּ
לֹ֥א
תֹסִֽף:
[ז]
וּלְכֹ֣ל׀
בְּנֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֗ל
לֹ֤א
יֶֽחֱרַץ־כֶּ֙לֶב֙
לְשֹׁנ֔וֹ
לְמֵאִ֖ישׁ
וְעַד־בְּהֵמָ֑ה
לְמַ֙עַן֙
תֵּֽדְע֔וּן
אֲשֶׁר֙
יַפְלֶ֣ה
יְהוָ֔ה
בֵּ֥ין
מִצְרַ֖יִם
וּבֵ֥ין
יִשְׂרָאֵֽל:
[ח]
וְיָרְד֣וּ
כָל־עֲבָדֶיךָ֩
אֵ֨לֶּה
אֵלַ֜י
וְהִשְׁתַּחֲווּ־לִ֣י
לֵאמֹ֗ר
צֵ֤א
אַתָּה֙
וְכָל־הָעָ֣ם
אֲשֶׁר־בְּרַגְלֶ֔יךָ
וְאַחֲרֵי־כֵ֖ן
אֵצֵ֑א
וַיֵּצֵ֥א
מֵֽעִם־פַּרְעֹ֖ה
בָּחֳרִי־אָֽף:
ס
[ט]
וַיֹּ֤אמֶר
יְהוָה֙
אֶל־מֹשֶׁ֔ה
לֹא־יִשְׁמַ֥ע
אֲלֵיכֶ֖ם
פַּרְעֹ֑ה
לְמַ֛עַן
רְב֥וֹת
מוֹפְתַ֖י
בְּאֶ֥רֶץ
מִצְרָֽיִם:
[י]
וּמֹשֶׁ֣ה
וְאַהֲרֹ֗ן
עָשׂ֛וּ
אֶת־כָּל־הַמֹּפְתִ֥ים
הָאֵ֖לֶּה
לִפְנֵ֣י
פַרְעֹ֑ה
וַיְחַזֵּ֤ק
יְהוָה֙
אֶת־לֵ֣ב
פַּרְעֹ֔ה
וְלֹא־שִׁלַּ֥ח
אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל
מֵאַרְצֽוֹ:
ס
פרק יא
(א)
ויאמר
יי'
אל
משה
-
וכבר
אמר
יי'
אל
משה;
וזה
,
כי
זאת
הנבואה
לא
באתהו
לפני
פרעה.
והנה
הוא
מבואר
,
שהוא
אמר
לפרעה
ענין
זאת
המכה
קודם
שיצא
מלפניו
,
כי
בְּסוף
סַפְּרוֹ
ענין
זאת
המכה
אמר
"ויצא
מעם
פרעה
בחרי
אף"
(להלן
,
ח).
כלה
-
בשלמות
,
שלא
ישאל
מכם
שתעזבו
דבר.
(ד)
כחצות
הלילה
-
הוא
כמו
'בחצות
הלילה';
וכן
"כצאתי
את
העיר"
(שמ'
ט
,
כט)
-
כמו
'בצאתי
את
העיר'.
ולרבותינו
ז"ל
(ברכות
ד
,
א)
בזה
דרך
אחרת
,
היא
הולכת
מהלך
הדרש.
(ה)
היושב
על
כסאו
-
הראוי
להיות
יושב
על
כסאו
,
כי
בנו
הבכור
היה
ראוי
שימלוך
תחתיו
אחריו.
עד
בכור
השפחה
אשר
אחר
הרחים
-
הוא
"בכור
השבי
אשר
בבית
הבור"
(שמ'
יב
,
כט);
והנה
השפחה
היא
שבויה
,
והיא
אחר
הרחים
לטחון
שם
,
והיא
עומדת
שם
בבית
הבור
,
כדי
שלא
תברח.
והנה
הרצון
בזה
,
כי
ימותו
אז
כל
הבכורות
,
מהבכור
היותר
נכבד
עד
הבכור
היותר
פחוּת.
(ו)
אשר
כמהו
לא
נהיתה
וכמהו
לא
תוסיף
-
הוא
כמו
"רוח
גדולה
וחזק"
(מ"א
יט
,
יא)
,
שבא
בענין
זכר
ונקבה;
וכן
'ארץ'
ימצא
בלשון
זכר
ובלשון
נקבה.
והרצון
בו
,
שכמו
ארץ
מצרים
לא
נהיתה
ארץ
בעולם;
רוצה
לומר
,
שלא
חלו
בה
כמו
אלו
הפגעים
הרעים
שחלו
בארץ
מצרים;
וכן
לא
תוסיף
ארץ
להיות
כמו
ארץ
מצרים
,
שהכה
השם
יתעלה
אותה
באלו
המכות
העצומות.
(ז)
לא
יחרץ
כלב
לשונו
-
רוצה
לומר
,
שלא
יזיקם
ולא
יפחידם
דבר
,
אפילו
הפחד
החלוש
שיהיה
לאדם
כי
יחרץ
הכלב
לשונו
לו
,
להיות
נובח.
(ט-י)
ויאמר
יי'
אל
משה
לא
ישמע
אליכם
פרעה
וגו'
-
הרצון
בזה
,
שכבר
אמר
השם
יתעלה
למשה
קודם
שיבא
למצרים
(ראה
שמ'
ג
,
יט
-
כ)
,
שלא
ישמע
אליו
פרעה
,
כי
הוא
יסבב
זה
,
כדי
שירבו
מופתיו
בארץ
מצרים
,
להקנות
לישראל
אמונה
אמתית
בשם
יתעלה;
ושם
הודיע
לו
,
כי
בסוף
הענין
יביא
עליהם
מכת
בכורות
(ראה
שמ'
ד
,
כג).
והנה
קיים
השם
יתעלה
זה
הייעוד;
רוצה
לומר
,
שכבר
עשו
משה
ואהרן
את
כל
המופתים
האלה
לפני
פרעה
,
ולא
רצה
לשלח
את
ישראל
,
כי
השם
יתעלה
חזק
ואמץ
לבבו
(ע"פ
דב'
ב
,
ל).
והנה
דברי
זה
הספור
הם
מבוארים
עם
מה
שקדם
לנו
מהדברים
בהם.
(התועלות
לשמ'
י
,
א
-
יא
,
י
,
בקובץ
תועלות
לרלב"ג).