פרק יא
[א]
וַיֹּ֨אמֶר
יְהוָ֜ה
אֶל־מֹשֶׁ֗ה
ע֣וֹד
נֶ֤גַע
אֶחָד֙
אָבִ֤יא
עַל־פַּרְעֹה֙
וְעַל־מִצְרַ֔יִם
אַחֲרֵי־כֵ֕ן
יְשַׁלַּ֥ח
אֶתְכֶ֖ם
מִזֶּ֑ה
כְּשַׁ֨לְּח֔וֹ
כָּלָ֕ה
גָּרֵ֛שׁ
יְגָרֵ֥שׁ
אֶתְכֶ֖ם
מִזֶּֽה:
[ב]
דַּבֶּר־נָ֖א
בְּאָזְנֵ֣י
הָעָ֑ם
וְיִשְׁאֲל֞וּ
אִ֣ישׁ׀
מֵאֵ֣ת
רֵעֵ֗הוּ
וְאִשָּׁה֙
מֵאֵ֣ת
רְעוּתָ֔הּ
כְּלֵי־כֶ֖סֶף
וּכְלֵ֥י
זָהָֽב:
[ג]
וַיִּתֵּ֧ן
יְהוָ֛ה
אֶת־חֵ֥ן
הָעָ֖ם
בְּעֵינֵ֣י
מִצְרָ֑יִם
גַּ֣ם׀
הָאִ֣ישׁ
מֹשֶׁ֗ה
גָּד֤וֹל
מְאֹד֙
בְּאֶ֣רֶץ
מִצְרַ֔יִם
בְּעֵינֵ֥י
עַבְדֵֽי־פַרְעֹ֖ה
וּבְעֵינֵ֥י
הָעָֽם:
ס
[רביעי]
[ד]
וַיֹּ֣אמֶר
מֹשֶׁ֔ה
כֹּ֖ה
אָמַ֣ר
יְהוָ֑ה
כַּחֲצֹ֣ת
הַלַּ֔יְלָה
אֲנִ֥י
יוֹצֵ֖א
בְּת֥וֹךְ
מִצְרָֽיִם:
[ה]
וּמֵ֣ת
כָּל־בְּכוֹר֘
בְּאֶ֣רֶץ
מִצְרַיִם֒
מִבְּכ֤וֹר
פַּרְעֹה֙
הַיֹּשֵׁ֣ב
עַל־כִּסְא֔וֹ
עַ֚ד
בְּכ֣וֹר
הַשִּׁפְחָ֔ה
אֲשֶׁ֖ר
אַחַ֣ר
הָרֵחָ֑יִם
וְכֹ֖ל
בְּכ֥וֹר
בְּהֵמָֽה:
[ו]
וְהָ֥יְתָ֛ה
צְעָקָ֥ה
גְדֹלָ֖ה
בְּכָל־אֶ֣רֶץ
מִצְרָ֑יִם
אֲשֶׁ֤ר
כָּמֹ֙הוּ֙
לֹ֣א
נִֽהְיָ֔תָה
וְכָמֹ֖הוּ
לֹ֥א
תֹסִֽף:
[ז]
וּלְכֹ֣ל׀
בְּנֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֗ל
לֹ֤א
יֶֽחֱרַץ־כֶּ֙לֶב֙
לְשֹׁנ֔וֹ
לְמֵאִ֖ישׁ
וְעַד־בְּהֵמָ֑ה
לְמַ֙עַן֙
תֵּֽדְע֔וּן
אֲשֶׁר֙
יַפְלֶ֣ה
יְהוָ֔ה
בֵּ֥ין
מִצְרַ֖יִם
וּבֵ֥ין
יִשְׂרָאֵֽל:
[ח]
וְיָרְד֣וּ
כָל־עֲבָדֶיךָ֩
אֵ֨לֶּה
אֵלַ֜י
וְהִשְׁתַּחֲווּ־לִ֣י
לֵאמֹ֗ר
צֵ֤א
אַתָּה֙
וְכָל־הָעָ֣ם
אֲשֶׁר־בְּרַגְלֶ֔יךָ
וְאַחֲרֵי־כֵ֖ן
אֵצֵ֑א
וַיֵּצֵ֥א
מֵֽעִם־פַּרְעֹ֖ה
בָּחֳרִי־אָֽף:
ס
[ט]
וַיֹּ֤אמֶר
יְהוָה֙
אֶל־מֹשֶׁ֔ה
לֹא־יִשְׁמַ֥ע
אֲלֵיכֶ֖ם
פַּרְעֹ֑ה
לְמַ֛עַן
רְב֥וֹת
מוֹפְתַ֖י
בְּאֶ֥רֶץ
מִצְרָֽיִם:
[י]
וּמֹשֶׁ֣ה
וְאַהֲרֹ֗ן
עָשׂ֛וּ
אֶת־כָּל־הַמֹּפְתִ֥ים
הָאֵ֖לֶּה
לִפְנֵ֣י
פַרְעֹ֑ה
וַיְחַזֵּ֤ק
יְהוָה֙
אֶת־לֵ֣ב
פַּרְעֹ֔ה
וְלֹא־שִׁלַּ֥ח
אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל
מֵאַרְצֽוֹ:
ס
פרק יא
(א)
ויאמר
יי'
למשה
-
וכבר
אמר
השם
למשה;
וכבר
הראיתיך
רבים
כאלה
(בר'
כד
,
יד
ועוד).
כשלחו
-
שילוח
כלה
,
מגזרת
"כלה
ונחרצה"
(יש'
י
,
כג);
כטעם
"כי
כולנו
מתים"
(שמ'
יב
,
לג);
וכן
"ומשרתו
יהושע
בן
נון
נער"
(שמ'
לג
,
יא);
ורבים
כאלה.
ויש
אומרים:
כשלחו
כלה
-
ישלח
ויגרש;
כי
כן
כתוב
"כי
גורשו
ממצרים"
(שמ'
יב
,
לט).
(ב)
דבר
נא
-
כמו
'עתה';
וכן
"אוי
נא
לנו"
(איכה
ה
,
טז)
,
וכולם.
כלי
כסף
וכלי
זהב
-
ואף
כי
שמלות
(ראה
שמ'
ג
,
כב).
(ד)
ויאמר
משה
כה
אמר
יי'
-
זאת
הפרשה
דבקה
עם
"לא
אוסיף
עוד
ראות
פניך"
(שמ'
י
,
כט);
ונכנסו
ביניהם
הפסוקים
שכבר
השם
הודיע
את
משה
כי
נגע
אחד
נשאר
(ראה
לעיל
,
א)
,
וכבר
הודיעו
בתחלה
"הנה
אנכי
הורג
את
בנך
בכורך"
(שמ'
ד
,
כג).
גם
אמר
השם:
כאשר
אעשה
הנפלאות
במצרים
,
ובהיות
ישראל
קרובים
לצאת
-
"ושאלה"
(שמ'
ג
,
כב);
ולולי
שנתן
השם
החן
(ראה
שם
,
כא)
,
לא
היו
נותנים
להם
כלום
(ראה
לעיל
,
ב
-
ג).
ודע
,
כי
דבר
גדול
היה
,
וצדיקים
גמורים
היו
ישראל
שלא
גלו
הסוד
,
והוא
,
שפרעה
חשב
על
דברי
משה
"דרך
שלשת
ימים"
(שמ'
ה
,
ג)
-
שילכו
וישובו
אל
מצרים.
וחלילה
שהנביא
דבר
כזב
,
כי
לא
אמר
לעולם:
'נשוב'.
וחכמת
השם
נשגבה
מדעתינו.
ואשר
נראה
לי
,
שהיה
זה
הדבר
בעבור
שני
דברים:
האחד
,
שיתנו
להם
כלי
כסף
וזהב;
ואלו
ידעו
שלא
ישובו
,
לא
היו
נותנים.
והדבר
השני
-
שיטבע
פרעה
וחילו.
כי
אלו
היו
הולכים
ברשותו
,
ואין
בלבו
שישובו
,
לא
רדף
אחריהם;
והעד:
"ויוגד
למלך
מצרים
כי
ברח
העם"
(שמ'
יד
,
ה).
אני
יוצא
-
על
דרך
שליח.
(ה)
אשר
אחר
הרחים
-
שהוא
טוחן.
ויש
אומרים
,
שהוא
כמו
'תחת
רחים'
,
שישימו
על
פי
הבור.
(ו)
אשר
כמהו
-
אשר
על
כמוהו
,
על
שבר
כמוהו.
או
כמוהו
-
על
הקול.
לא
תוסף
-
על
הצעקה.
(ז)
לא
יחרץ
כלב
-
פירושו
לפי
המקום.
ויש
אומרים
(ראה
השרשים:
'חרץ')
,
שהוא
מגזרת
"אתה
חרצת"
(מ"א
כ
,
מ);
והטעם:
האות
הדומה
לו"ו
,
שיחרץ
בלשונו.
(ט)
ויאמר
יי'
אל
משה
לא
ישמע
אליכם
-
טעמו:
וכבר
אמר
השם
בתחלה
למשה:
לא
ישמע
אליכם
(ראה
שמ'
ז
,
ד).
(י)
ומשה
ואהרן...
-
עד
שעשו
כל
המופתים
שצום
השם.