מאגר הכתר שמות פרק יא עם פירוש ראב"ע פירוש ב - הארוך

פרק יא
[א] וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה ע֣וֹד נֶ֤גַע אֶחָד֙ אָבִ֤יא עַל־פַּרְעֹה֙ וְעַל־מִצְרַ֔יִם אַחֲרֵי־כֵ֕ן יְשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה כְּשַׁ֨לְּח֔וֹ כָּלָ֕ה גָּרֵ֛שׁ יְגָרֵ֥שׁ אֶתְכֶ֖ם מִזֶּֽה:
[ב] דַּבֶּר־נָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וְיִשְׁאֲל֞וּ אִ֣ישׁ׀ מֵאֵ֣ת רֵעֵ֗הוּ וְאִשָּׁה֙ מֵאֵ֣ת רְעוּתָ֔הּ כְּלֵי־כֶ֖סֶף וּכְלֵ֥י זָהָֽב:
[ג] וַיִּתֵּ֧ן יְהוָ֛ה אֶת־חֵ֥ן הָעָ֖ם בְּעֵינֵ֣י מִצְרָ֑יִם גַּ֣ם׀ הָאִ֣ישׁ מֹשֶׁ֗ה גָּד֤וֹל מְאֹד֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּעֵינֵ֥י עַבְדֵֽי־פַרְעֹ֖ה וּבְעֵינֵ֥י הָעָֽם: ס
[רביעי] [ד] וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה כַּחֲצֹ֣ת הַלַּ֔יְלָה אֲנִ֥י יוֹצֵ֖א בְּת֥וֹךְ מִצְרָֽיִם:
[ה] וּמֵ֣ת כָּל־בְּכוֹר֘ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ מִבְּכ֤וֹר פַּרְעֹה֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשִּׁפְחָ֔ה אֲשֶׁ֖ר אַחַ֣ר הָרֵחָ֑יִם וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה:
[ו] וְהָ֥יְתָ֛ה צְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֤ר כָּמֹ֙הוּ֙ לֹ֣א נִֽהְיָ֔תָה וְכָמֹ֖הוּ לֹ֥א תֹסִֽף:
[ז] וּלְכֹ֣ל׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לֹ֤א יֶֽחֱרַץ־כֶּ֙לֶב֙ לְשֹׁנ֔וֹ לְמֵאִ֖ישׁ וְעַד־בְּהֵמָ֑ה לְמַ֙עַן֙ תֵּֽדְע֔וּן אֲשֶׁר֙ יַפְלֶ֣ה יְהוָ֔ה בֵּ֥ין מִצְרַ֖יִם וּבֵ֥ין יִשְׂרָאֵֽל:
[ח] וְיָרְד֣וּ כָל־עֲבָדֶיךָ֩ אֵ֨לֶּה אֵלַ֜י וְהִשְׁתַּחֲווּ־לִ֣י לֵאמֹ֗ר צֵ֤א אַתָּה֙ וְכָל־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־בְּרַגְלֶ֔יךָ וְאַחֲרֵי־כֵ֖ן אֵצֵ֑א וַיֵּצֵ֥א מֵֽעִם־פַּרְעֹ֖ה בָּחֳרִי־אָֽף: ס
[ט] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה לֹא־יִשְׁמַ֥ע אֲלֵיכֶ֖ם פַּרְעֹ֑ה לְמַ֛עַן רְב֥וֹת מוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[י] וּמֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֗ן עָשׂ֛וּ אֶת־כָּל־הַמֹּפְתִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַיְחַזֵּ֤ק יְהוָה֙ אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹא־שִׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאַרְצֽוֹ: ס

פרק יא
(א) ויאמר. היה ראוי שתהיה דבקה בפסוק הזה פרשת "ויאמר משה כה אמר יי'" (להלן , ד) , והנה נכנסה ביניהם פרשת עוד נגע אחד; והטעם: להורות זה שאמר "כה אמר יי'" (שם) - מתי נאמר לו. וזה נאמר לו במדין עוד: "הנה אנכי הורג את בנך בכורך" (שמ' ד , כג). ובבא מכת בכורים , צֻוָּה בהר סיני שישאלו איש מאת רעהו (ראה שמ' ג , כב). וכבר פרשתי (שם) , למה כתוב שם "ושאלה אשה"; וכאן כתוב "וישאלו" (להלן , ב). והנה פירוש ויאמר יי' עוד נגע אחד - וכבר אמר השם אל משה; כי רבים ככה. ואמר גרש יגרש אתכם , כאשר אמר "וביד חזקה יגרשם מארצו" (שמ' ו , א). (ב) דבר נא - כבר פרשתי (שמ' ד , יג) , כי הוא 'עתה'. (ג) ויתן - ספר הכתוב , שהשם קיים מה שהבטיח אל משה: "ונתתי את חן העם" (שמ' ג , כא). וטעם גם האיש משה - שרבים מהם משאילים אותם בעבור כבוד משה. ובעיני העם - עם מצרים. (ד) ויאמר. יש מדקדקים שאמרו: כחצות - שם הפועל , והטעם: כאשר יהיה חצי הלילה בשוה; כי רצו להיותו כמו "ויהי בחצי הלילה" (שמ' יב , כט). וידוע , כי אין יכולת לחכם לידע רגע חצי היום כי אם בטורח גדול בכלים גדולים שלנחשת , ואף כי חצי הלילה , שהוא יותר קשה. ולפי דעתי , שאין צורך לכל זה , כי פירוש כחצות - כאשר יעבור חצי הלילה הראשון; וככה "ויהי בחצי הלילה" (שם) - הנשאר. והעד הנאמן: "ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת" (רות ג , ח); "חצות לילה אקום להודות לך" (תה' קיט , סב). וטעם אני יוצא - על הגזרה היוצאה מאת השם. (ה) ומת. היושב על כסאו - הראוי לשבת על כסאו אחריו. והוא הזכיר הנכבד מכל מצרים , שהוא בן אדוניהם שהכל עבדים לו , והנבזה מהכל , בכור השפחה , שהוא עבד. וטעם אשר אחר הריחים - שהוא טוחן; כמו "ויהי טוחן בבית האסורים" (שו' טז , כא). וכבר אמרתי לך (ראה בר' ה , כט) , כי הנביאים אינם שומרים המלות , רק הטעמים; כי מלת "הגמאיני" (בנוסחנו: הגמיאיני; בר' כד , יז) ו"השקיני" (שם , מה) , ו"זכור" (שמ' כ , ח) ו"שמור" (דב' ה , יב) , ו"שוא" (שם , יז) ו"שקר" (שמ' כ , יג) , "לא תחמוד" (שם , יד) ו"לא תתאוה" (דב' ה , יח) - שוים בטעם; ועוד אדבר על זה בתפלת משה (שמ' לב , ט). והנה בכור השפחה - כמו "בכור השבי" (שמ' יב , כט) , כי השבויה - שפחה היא. ו"אשר בבית הבור" (שם) - בלילה , כמנהג האסורים , כאשר הזכיר יוסף: "כי שמו אותי בבור" (בר' מ , טו). ובמקומו אפרשנו (שמ' יב , כט). (ו) והיתה. לא ראינו כזאת בכל המקרא , לומר כמוהו לא נהיתה וכמוהו לא תוסף. ותחסר מלת 'על' , וככה הוא: אשר כמוהו לא נהיתה , ועל כמוהו לא תוסף - צעקה. וטעם כמוהו - שוד או שבר או מות או הדומה להם. (ז) ולכל. לא יחרץ כלב לשונו - שיפחידנו; כמו "לא חרץ לבני ישראל לאיש את לשונו" (יהו' י , כא). והטעם , שיהיה נובח או נושך. והנה בארץ לא חרץ כלב לשונו ולבהמתם , ואף כי ישלח מן השמים משחית להכות בכוריהם!? (ח) וירדו. והשתחוו לי לאמר - על פיך. וכל העם אשר ברגליך - ברשותי , שאוליכם אל המקום שארצה; כמו "ויעל ברגליו" (שו' ד , י). והנה , בעבור שאמר לו "אל תוסף ראות פני" (שמ' י , כח) , יצא בחרי אף. (ט) ויאמר - כמשפט העברים , כמשפט הלשון: וכבר אמר השם; וכמהו רבים. (י) ומשה. אע"פ שעשו את כל המופתים הנזכרים , לא רך לבו לשלחם , כי השם חזקו. והיה ראוי להיות פרשת "ויהי בחצי הלילה" (שמ' יב , כט) אחר זה , להיות המכות על הסדר; רק נכנסה פרשת 'החדש הזה' (שמ' יב , א - כח) באמצע בין הפרשיות , להודיע איך נמלטו בכורי ישראל בבא המשחית על מצרים.