פרק יא
[א]
וַיֹּ֨אמֶר
יְהוָ֜ה
אֶל־מֹשֶׁ֗ה
ע֣וֹד
נֶ֤גַע
אֶחָד֙
אָבִ֤יא
עַל־פַּרְעֹה֙
וְעַל־מִצְרַ֔יִם
אַחֲרֵי־כֵ֕ן
יְשַׁלַּ֥ח
אֶתְכֶ֖ם
מִזֶּ֑ה
כְּשַׁ֨לְּח֔וֹ
כָּלָ֕ה
גָּרֵ֛שׁ
יְגָרֵ֥שׁ
אֶתְכֶ֖ם
מִזֶּֽה:
[ב]
דַּבֶּר־נָ֖א
בְּאָזְנֵ֣י
הָעָ֑ם
וְיִשְׁאֲל֞וּ
אִ֣ישׁ׀
מֵאֵ֣ת
רֵעֵ֗הוּ
וְאִשָּׁה֙
מֵאֵ֣ת
רְעוּתָ֔הּ
כְּלֵי־כֶ֖סֶף
וּכְלֵ֥י
זָהָֽב:
[ג]
וַיִּתֵּ֧ן
יְהוָ֛ה
אֶת־חֵ֥ן
הָעָ֖ם
בְּעֵינֵ֣י
מִצְרָ֑יִם
גַּ֣ם׀
הָאִ֣ישׁ
מֹשֶׁ֗ה
גָּד֤וֹל
מְאֹד֙
בְּאֶ֣רֶץ
מִצְרַ֔יִם
בְּעֵינֵ֥י
עַבְדֵֽי־פַרְעֹ֖ה
וּבְעֵינֵ֥י
הָעָֽם:
ס
[רביעי]
[ד]
וַיֹּ֣אמֶר
מֹשֶׁ֔ה
כֹּ֖ה
אָמַ֣ר
יְהוָ֑ה
כַּחֲצֹ֣ת
הַלַּ֔יְלָה
אֲנִ֥י
יוֹצֵ֖א
בְּת֥וֹךְ
מִצְרָֽיִם:
[ה]
וּמֵ֣ת
כָּל־בְּכוֹר֘
בְּאֶ֣רֶץ
מִצְרַיִם֒
מִבְּכ֤וֹר
פַּרְעֹה֙
הַיֹּשֵׁ֣ב
עַל־כִּסְא֔וֹ
עַ֚ד
בְּכ֣וֹר
הַשִּׁפְחָ֔ה
אֲשֶׁ֖ר
אַחַ֣ר
הָרֵחָ֑יִם
וְכֹ֖ל
בְּכ֥וֹר
בְּהֵמָֽה:
[ו]
וְהָ֥יְתָ֛ה
צְעָקָ֥ה
גְדֹלָ֖ה
בְּכָל־אֶ֣רֶץ
מִצְרָ֑יִם
אֲשֶׁ֤ר
כָּמֹ֙הוּ֙
לֹ֣א
נִֽהְיָ֔תָה
וְכָמֹ֖הוּ
לֹ֥א
תֹסִֽף:
[ז]
וּלְכֹ֣ל׀
בְּנֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֗ל
לֹ֤א
יֶֽחֱרַץ־כֶּ֙לֶב֙
לְשֹׁנ֔וֹ
לְמֵאִ֖ישׁ
וְעַד־בְּהֵמָ֑ה
לְמַ֙עַן֙
תֵּֽדְע֔וּן
אֲשֶׁר֙
יַפְלֶ֣ה
יְהוָ֔ה
בֵּ֥ין
מִצְרַ֖יִם
וּבֵ֥ין
יִשְׂרָאֵֽל:
[ח]
וְיָרְד֣וּ
כָל־עֲבָדֶיךָ֩
אֵ֨לֶּה
אֵלַ֜י
וְהִשְׁתַּחֲווּ־לִ֣י
לֵאמֹ֗ר
צֵ֤א
אַתָּה֙
וְכָל־הָעָ֣ם
אֲשֶׁר־בְּרַגְלֶ֔יךָ
וְאַחֲרֵי־כֵ֖ן
אֵצֵ֑א
וַיֵּצֵ֥א
מֵֽעִם־פַּרְעֹ֖ה
בָּחֳרִי־אָֽף:
ס
[ט]
וַיֹּ֤אמֶר
יְהוָה֙
אֶל־מֹשֶׁ֔ה
לֹא־יִשְׁמַ֥ע
אֲלֵיכֶ֖ם
פַּרְעֹ֑ה
לְמַ֛עַן
רְב֥וֹת
מוֹפְתַ֖י
בְּאֶ֥רֶץ
מִצְרָֽיִם:
[י]
וּמֹשֶׁ֣ה
וְאַהֲרֹ֗ן
עָשׂ֛וּ
אֶת־כָּל־הַמֹּפְתִ֥ים
הָאֵ֖לֶּה
לִפְנֵ֣י
פַרְעֹ֑ה
וַיְחַזֵּ֤ק
יְהוָה֙
אֶת־לֵ֣ב
פַּרְעֹ֔ה
וְלֹא־שִׁלַּ֥ח
אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל
מֵאַרְצֽוֹ:
ס
פרק יא
(א)
ויאמר.
היה
ראוי
שתהיה
דבקה
בפסוק
הזה
פרשת
"ויאמר
משה
כה
אמר
יי'"
(להלן
,
ד)
,
והנה
נכנסה
ביניהם
פרשת
עוד
נגע
אחד;
והטעם:
להורות
זה
שאמר
"כה
אמר
יי'"
(שם)
-
מתי
נאמר
לו.
וזה
נאמר
לו
במדין
עוד:
"הנה
אנכי
הורג
את
בנך
בכורך"
(שמ'
ד
,
כג).
ובבא
מכת
בכורים
,
צֻוָּה
בהר
סיני
שישאלו
איש
מאת
רעהו
(ראה
שמ'
ג
,
כב).
וכבר
פרשתי
(שם)
,
למה
כתוב
שם
"ושאלה
אשה";
וכאן
כתוב
"וישאלו"
(להלן
,
ב).
והנה
פירוש
ויאמר
יי'
עוד
נגע
אחד
-
וכבר
אמר
השם
אל
משה;
כי
רבים
ככה.
ואמר
גרש
יגרש
אתכם
,
כאשר
אמר
"וביד
חזקה
יגרשם
מארצו"
(שמ'
ו
,
א).
(ב)
דבר
נא
-
כבר
פרשתי
(שמ'
ד
,
יג)
,
כי
הוא
'עתה'.
(ג)
ויתן
-
ספר
הכתוב
,
שהשם
קיים
מה
שהבטיח
אל
משה:
"ונתתי
את
חן
העם"
(שמ'
ג
,
כא).
וטעם
גם
האיש
משה
-
שרבים
מהם
משאילים
אותם
בעבור
כבוד
משה.
ובעיני
העם
-
עם
מצרים.
(ד)
ויאמר.
יש
מדקדקים
שאמרו:
כחצות
-
שם
הפועל
,
והטעם:
כאשר
יהיה
חצי
הלילה
בשוה;
כי
רצו
להיותו
כמו
"ויהי
בחצי
הלילה"
(שמ'
יב
,
כט).
וידוע
,
כי
אין
יכולת
לחכם
לידע
רגע
חצי
היום
כי
אם
בטורח
גדול
בכלים
גדולים
שלנחשת
,
ואף
כי
חצי
הלילה
,
שהוא
יותר
קשה.
ולפי
דעתי
,
שאין
צורך
לכל
זה
,
כי
פירוש
כחצות
-
כאשר
יעבור
חצי
הלילה
הראשון;
וככה
"ויהי
בחצי
הלילה"
(שם)
-
הנשאר.
והעד
הנאמן:
"ויהי
בחצי
הלילה
ויחרד
האיש
וילפת"
(רות
ג
,
ח);
"חצות
לילה
אקום
להודות
לך"
(תה'
קיט
,
סב).
וטעם
אני
יוצא
-
על
הגזרה
היוצאה
מאת
השם.
(ה)
ומת.
היושב
על
כסאו
-
הראוי
לשבת
על
כסאו
אחריו.
והוא
הזכיר
הנכבד
מכל
מצרים
,
שהוא
בן
אדוניהם
שהכל
עבדים
לו
,
והנבזה
מהכל
,
בכור
השפחה
,
שהוא
עבד.
וטעם
אשר
אחר
הריחים
-
שהוא
טוחן;
כמו
"ויהי
טוחן
בבית
האסורים"
(שו'
טז
,
כא).
וכבר
אמרתי
לך
(ראה
בר'
ה
,
כט)
,
כי
הנביאים
אינם
שומרים
המלות
,
רק
הטעמים;
כי
מלת
"הגמאיני"
(בנוסחנו:
הגמיאיני;
בר'
כד
,
יז)
ו"השקיני"
(שם
,
מה)
,
ו"זכור"
(שמ'
כ
,
ח)
ו"שמור"
(דב'
ה
,
יב)
,
ו"שוא"
(שם
,
יז)
ו"שקר"
(שמ'
כ
,
יג)
,
"לא
תחמוד"
(שם
,
יד)
ו"לא
תתאוה"
(דב'
ה
,
יח)
-
שוים
בטעם;
ועוד
אדבר
על
זה
בתפלת
משה
(שמ'
לב
,
ט).
והנה
בכור
השפחה
-
כמו
"בכור
השבי"
(שמ'
יב
,
כט)
,
כי
השבויה
-
שפחה
היא.
ו"אשר
בבית
הבור"
(שם)
-
בלילה
,
כמנהג
האסורים
,
כאשר
הזכיר
יוסף:
"כי
שמו
אותי
בבור"
(בר'
מ
,
טו).
ובמקומו
אפרשנו
(שמ'
יב
,
כט).
(ו)
והיתה.
לא
ראינו
כזאת
בכל
המקרא
,
לומר
כמוהו
לא
נהיתה
וכמוהו
לא
תוסף.
ותחסר
מלת
'על'
,
וככה
הוא:
אשר
כמוהו
לא
נהיתה
,
ועל
כמוהו
לא
תוסף
-
צעקה.
וטעם
כמוהו
-
שוד
או
שבר
או
מות
או
הדומה
להם.
(ז)
ולכל.
לא
יחרץ
כלב
לשונו
-
שיפחידנו;
כמו
"לא
חרץ
לבני
ישראל
לאיש
את
לשונו"
(יהו'
י
,
כא).
והטעם
,
שיהיה
נובח
או
נושך.
והנה
בארץ
לא
חרץ
כלב
לשונו
ולבהמתם
,
ואף
כי
ישלח
מן
השמים
משחית
להכות
בכוריהם!?
(ח)
וירדו.
והשתחוו
לי
לאמר
-
על
פיך.
וכל
העם
אשר
ברגליך
-
ברשותי
,
שאוליכם
אל
המקום
שארצה;
כמו
"ויעל
ברגליו"
(שו'
ד
,
י).
והנה
,
בעבור
שאמר
לו
"אל
תוסף
ראות
פני"
(שמ'
י
,
כח)
,
יצא
בחרי
אף.
(ט)
ויאמר
-
כמשפט
העברים
,
כמשפט
הלשון:
וכבר
אמר
השם;
וכמהו
רבים.
(י)
ומשה.
אע"פ
שעשו
את
כל
המופתים
הנזכרים
,
לא
רך
לבו
לשלחם
,
כי
השם
חזקו.
והיה
ראוי
להיות
פרשת
"ויהי
בחצי
הלילה"
(שמ'
יב
,
כט)
אחר
זה
,
להיות
המכות
על
הסדר;
רק
נכנסה
פרשת
'החדש
הזה'
(שמ'
יב
,
א
-
כח)
באמצע
בין
הפרשיות
,
להודיע
איך
נמלטו
בכורי
ישראל
בבא
המשחית
על
מצרים.