פרק יא
[א]
וַיֹּ֨אמֶר
יְהוָ֜ה
אֶל־מֹשֶׁ֗ה
ע֣וֹד
נֶ֤גַע
אֶחָד֙
אָבִ֤יא
עַל־פַּרְעֹה֙
וְעַל־מִצְרַ֔יִם
אַחֲרֵי־כֵ֕ן
יְשַׁלַּ֥ח
אֶתְכֶ֖ם
מִזֶּ֑ה
כְּשַׁ֨לְּח֔וֹ
כָּלָ֕ה
גָּרֵ֛שׁ
יְגָרֵ֥שׁ
אֶתְכֶ֖ם
מִזֶּֽה:
[ב]
דַּבֶּר־נָ֖א
בְּאָזְנֵ֣י
הָעָ֑ם
וְיִשְׁאֲל֞וּ
אִ֣ישׁ׀
מֵאֵ֣ת
רֵעֵ֗הוּ
וְאִשָּׁה֙
מֵאֵ֣ת
רְעוּתָ֔הּ
כְּלֵי־כֶ֖סֶף
וּכְלֵ֥י
זָהָֽב:
[ג]
וַיִּתֵּ֧ן
יְהוָ֛ה
אֶת־חֵ֥ן
הָעָ֖ם
בְּעֵינֵ֣י
מִצְרָ֑יִם
גַּ֣ם׀
הָאִ֣ישׁ
מֹשֶׁ֗ה
גָּד֤וֹל
מְאֹד֙
בְּאֶ֣רֶץ
מִצְרַ֔יִם
בְּעֵינֵ֥י
עַבְדֵֽי־פַרְעֹ֖ה
וּבְעֵינֵ֥י
הָעָֽם:
ס
[רביעי]
[ד]
וַיֹּ֣אמֶר
מֹשֶׁ֔ה
כֹּ֖ה
אָמַ֣ר
יְהוָ֑ה
כַּחֲצֹ֣ת
הַלַּ֔יְלָה
אֲנִ֥י
יוֹצֵ֖א
בְּת֥וֹךְ
מִצְרָֽיִם:
[ה]
וּמֵ֣ת
כָּל־בְּכוֹר֘
בְּאֶ֣רֶץ
מִצְרַיִם֒
מִבְּכ֤וֹר
פַּרְעֹה֙
הַיֹּשֵׁ֣ב
עַל־כִּסְא֔וֹ
עַ֚ד
בְּכ֣וֹר
הַשִּׁפְחָ֔ה
אֲשֶׁ֖ר
אַחַ֣ר
הָרֵחָ֑יִם
וְכֹ֖ל
בְּכ֥וֹר
בְּהֵמָֽה:
[ו]
וְהָ֥יְתָ֛ה
צְעָקָ֥ה
גְדֹלָ֖ה
בְּכָל־אֶ֣רֶץ
מִצְרָ֑יִם
אֲשֶׁ֤ר
כָּמֹ֙הוּ֙
לֹ֣א
נִֽהְיָ֔תָה
וְכָמֹ֖הוּ
לֹ֥א
תֹסִֽף:
[ז]
וּלְכֹ֣ל׀
בְּנֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֗ל
לֹ֤א
יֶֽחֱרַץ־כֶּ֙לֶב֙
לְשֹׁנ֔וֹ
לְמֵאִ֖ישׁ
וְעַד־בְּהֵמָ֑ה
לְמַ֙עַן֙
תֵּֽדְע֔וּן
אֲשֶׁר֙
יַפְלֶ֣ה
יְהוָ֔ה
בֵּ֥ין
מִצְרַ֖יִם
וּבֵ֥ין
יִשְׂרָאֵֽל:
[ח]
וְיָרְד֣וּ
כָל־עֲבָדֶיךָ֩
אֵ֨לֶּה
אֵלַ֜י
וְהִשְׁתַּחֲווּ־לִ֣י
לֵאמֹ֗ר
צֵ֤א
אַתָּה֙
וְכָל־הָעָ֣ם
אֲשֶׁר־בְּרַגְלֶ֔יךָ
וְאַחֲרֵי־כֵ֖ן
אֵצֵ֑א
וַיֵּצֵ֥א
מֵֽעִם־פַּרְעֹ֖ה
בָּחֳרִי־אָֽף:
ס
[ט]
וַיֹּ֤אמֶר
יְהוָה֙
אֶל־מֹשֶׁ֔ה
לֹא־יִשְׁמַ֥ע
אֲלֵיכֶ֖ם
פַּרְעֹ֑ה
לְמַ֛עַן
רְב֥וֹת
מוֹפְתַ֖י
בְּאֶ֥רֶץ
מִצְרָֽיִם:
[י]
וּמֹשֶׁ֣ה
וְאַהֲרֹ֗ן
עָשׂ֛וּ
אֶת־כָּל־הַמֹּפְתִ֥ים
הָאֵ֖לֶּה
לִפְנֵ֣י
פַרְעֹ֑ה
וַיְחַזֵּ֤ק
יְהוָה֙
אֶת־לֵ֣ב
פַּרְעֹ֔ה
וְלֹא־שִׁלַּ֥ח
אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל
מֵאַרְצֽוֹ:
ס
פרק יא
(א)
ויאמר
יי'
אל
משה
בעומדו
לפני
פרעה:
עוד
נגע
אחד
וגו';
ואחרי
כן
השיב
משה
לפרעה:
"כה
אמר
יי'
כחצות
הלילה"
וגו'
(להלן
,
ד).
כלה
-
הכל
,
גברים
ונשים
,
טף
ומקנה.
(ב)
וישאלו
-
לשם
מתנה
גמורה
,
כמו
"שאל
ממני
ואתנה
גוים
נחלתך"
(תה'
ב
,
ח).
(ד)
ויאמר
משה
לפרעה:
כה
אמר
יי'
כחצות
הלילה.
כחצות
-
מן
'חצה'
,
כמו
'כעשות'
-
מן
'עשה';
"כעלות
המנחה"
(מ"ב
ג
,
כ)
-
מן
'עלה';
כלומר:
כשיגיע
זמן
יציאת
ישראל
,
כשיחָצה
הלילה
,
אני
יוצא
בתוך
מצרים;
ובשעת
מעשה
ראוי
לכתוב
"ויהי
בחצי
הלילה"
(שמ'
יב
,
כט)
-
בבי"ת.
זהו
לפי
פשוטו
,
כי
כשאמר
משה
לפני
הזמן
של
מכת
בכורות
,
אז
ראוי
לאמר
כחצות
,
כלומר:
כשיגיע
אותו
זמן
שיחצה
הלילה.
(ה)
אשר
אחר
הרחיים
-
ולהלן
הוא
אומר
"עד
בכור
השבי
אשר
בבית
הבור"
(שם)
!?
שני
הפסוקים
אחד
הם
,
כי
"בכור
השבי"
הוא
אחר
הרחיים
,
שהיו
מטחינים
אותם
,
כמה
שנאמר
"ויהי
טוחן
בבית
האסורים"
(שו'
טז
,
כא).
(ו)
אשר
כמוהו
לא
נהייתה
-
הרבה
מצינו
לשון
זכר
ולשון
נקבה
בדבר
אחד:
"המחנה
האחת
והכהו"
(בר'
לב
,
ט).
(ז)
לא
יחרץ
כלב
-
המלאך
מזיק
ומשחית
בכורי
מצרים
,
אבל
בכורי
ישראל
,
אפילו
קול
ניבוח
של
מזיקי
החיות
לא
יזיק
אותם.
(ח)
וירדו
כל
עבדיך
-
דרך
כבוד
אמר
לו
,
שהרי
בשעת
מעשה
"ויקם
פרעה
לילה"
,
"ויקרא
למשה
ולאהרן
לילה"
(שמ'
יב
,
ל
-
לא).
וכל
זה
אמר
לו
משה
לקיים
מה
שאמר
לו
"לא
אוסיף
עוד
ראות
פניך"
(שמ'
י
,
כט)
,
אבל
אתה
ועבדיך
תבואו
אלי.
(ט)
לא
ישמע
אליכם
פרעה
-
כלומר:
אחר
כל
מכה
ומכה
היה
אומר
הקדוש
ברוך
הוא
למשה
ולאהרן:
לא
ישמע
אליכם
עד
לבסוף.
(י)
ויחזק
יי'
-
בכל
פעם
ופעם.