מאגר הכתר שמות פרק יב עם פירוש רשב"ם

פרק יב
[א] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֔ן בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר:
[ב] הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחָדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה:
[ג] דַּבְּר֗וּ אֶֽל־כָּל־עֲדַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר בֶּעָשֹׂ֖ר לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֑ה וְיִקְח֣וּ לָהֶ֗ם אִ֛ישׁ שֶׂ֥ה לְבֵית־אָבֹ֖ת שֶׂ֥ה לַבָּֽיִת:
[ד] וְאִם־יִמְעַ֣ט הַבַּיִת֘ מִֽהְי֣וֹת מִשֶּׂה֒ וְלָקַ֣ח ה֗וּא וּשְׁכֵנ֛וֹ הַקָּרֹ֥ב אֶל־בֵּית֖וֹ בְּמִכְסַ֣ת נְפָשֹׁ֑ת אִ֚ישׁ לְפִ֣י אָכְל֔וֹ תָּכֹ֖סּוּ עַל־הַשֶּֽׂה:
[ה] שֶׂ֥ה תָמִ֛ים זָכָ֥ר בֶּן־שָׁנָ֖ה יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם מִן־הַכְּבָשִׂ֥ים וּמִן־הָעִזִּ֖ים תִּקָּֽחוּ:
[ו] וְהָיָ֤ה לָכֶם֙ לְמִשְׁמֶ֔רֶת עַ֣ד אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר י֖וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֑ה וְשָׁחֲט֣וּ אֹת֗וֹ כֹּ֛ל קְהַ֥ל עֲדַֽת־יִשְׂרָאֵ֖ל בֵּ֥ין הָעַרְבָּֽיִם:
[ז] וְלָֽקְחוּ֙ מִן־הַדָּ֔ם וְנָ֥תְנ֛וּ עַל־שְׁתֵּ֥י הַמְּזוּזֹ֖ת וְעַל־הַמַּשְׁק֑וֹף עַ֚ל הַבָּ֣תִּ֔ים אֲשֶׁר־יֹאכְל֥וּ אֹת֖וֹ בָּהֶֽם:
[ח] וְאָכְל֥וּ אֶת־הַבָּשָׂ֖ר בַּלַּ֣יְלָה הַזֶּ֑ה צְלִי־אֵ֣שׁ וּמַצּ֔וֹת עַל־מְרֹרִ֖ים יֹאכְלֻֽהוּ:
[ט] אַל־תֹּאכְל֤וּ מִמֶּ֙נּוּ֙ נָ֔א וּבָשֵׁ֥ל מְבֻשָּׁ֖ל בַּמָּ֑יִם כִּ֣י אִם־צְלִי־אֵ֔שׁ רֹאשׁ֥וֹ עַל־כְּרָעָ֖יו וְעַל־קִרְבּֽוֹ:
[י] וְלֹא־תוֹתִ֥ירוּ מִמֶּ֖נּוּ עַד־בֹּ֑קֶר וְהַנֹּתָ֥ר מִמֶּ֛נּוּ עַד־בֹּ֖קֶר בָּאֵ֥שׁ תִּשְׂרֹֽפוּ:
[יא] וְכָכָה֘ תֹּאכְל֣וּ אֹתוֹ֒ מָתְנֵיכֶ֣ם חֲגֻרִ֔ים נַֽעֲלֵיכֶם֙ בְּרַגְלֵיכֶ֔ם וּמַקֶּלְכֶ֖ם בְּיֶדְכֶ֑ם וַאֲכַלְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ בְּחִפָּז֔וֹן פֶּ֥סַח ה֖וּא לַיהוָֽה:
[יב] וְעָבַרְתִּ֣י בְאֶֽרֶץ־מִצְרַיִם֘ בַּלַּ֣יְלָה הַזֶּה֒ וְהִכֵּיתִ֤י כָל־בְּכוֹר֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מֵאָדָ֖ם וְעַד־בְּהֵמָ֑ה וּבְכָל־אֱלֹהֵ֥י מִצְרַ֛יִם אֶעֱשֶׂ֥ה שְׁפָטִ֖ים אֲנִ֥י יְהוָֽה:
[יג] וְהָיָה֩ הַדָּ֨ם לָכֶ֜ם לְאֹ֗ת עַ֤ל הַבָּתִּים֙ אֲשֶׁ֣ר אַתֶּ֣ם שָׁ֔ם וְרָאִ֙יתִי֙ אֶת־הַדָּ֔ם וּפָסַחְתִּ֖י עֲלֵכֶ֑ם וְלֹא־יִֽהְיֶ֨ה בָכֶ֥ם נֶ֙גֶף֙ לְמַשְׁחִ֔ית בְּהַכֹּתִ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[יד] וְהָיָה֩ הַיּ֨וֹם הַזֶּ֤ה לָכֶם֙ לְזִכָּר֔וֹן וְחַגֹּתֶ֥ם אֹת֖וֹ חַ֣ג לַֽיהוָ֑ה לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם חֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם תְּחָגֻּֽהוּ:
[טו] שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ מַצּ֣וֹת תֹּאכֵ֔לוּ אַ֚ךְ בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֔וֹן תַּשְׁבִּ֥יתוּ שְּׂאֹ֖ר מִבָּתֵּיכֶ֑ם כִּ֣י׀ כָּל־אֹכֵ֣ל חָמֵ֗ץ וְנִכְרְתָ֞ה הַנֶּ֤פֶשׁ הַהִוא֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל מִיּ֥וֹם הָרִאשֹׁ֖ן עַד־י֥וֹם הַשְּׁבִעִֽי:
[טז] וּבַיּ֤וֹם הָֽרִאשׁוֹן֙ מִקְרָא־קֹ֔דֶשׁ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י מִקְרָא־קֹ֖דֶשׁ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כָּל־מְלָאכָה֙ לֹא־יֵעָשֶׂ֣ה בָהֶ֔ם אַ֚ךְ אֲשֶׁ֣ר יֵאָכֵ֣ל לְכָל־נֶ֔פֶשׁ ה֥וּא לְבַדּ֖וֹ יֵעָשֶׂ֥ה לָכֶֽם:
[יז] וּשְׁמַרְתֶּם֘ אֶת־הַמַּצּוֹת֒ כִּ֗י בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הוֹצֵ֥אתִי אֶת־צִבְאוֹתֵיכֶ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וּשְׁמַרְתֶּ֞ם אֶת־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה לְדֹרֹתֵיכֶ֖ם חֻקַּ֥ת עוֹלָֽם:
[יח] בָּרִאשֹׁ֡ן בְּאַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר י֤וֹם לַחֹ֙דֶשׁ֙ בָּעֶ֔רֶב תֹּאכְל֖וּ מַצֹּ֑ת עַ֠ד י֣וֹם הָאֶחָ֧ד וְעֶשְׂרִ֛ים לַחֹ֖דֶשׁ בָּעָֽרֶב:
[יט] שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים שְׂאֹ֕ר לֹ֥א יִמָּצֵ֖א בְּבָתֵּיכֶ֑ם כִּ֣י׀ כָּל־אֹכֵ֣ל מַחְמֶ֗צֶת וְנִכְרְתָ֞ה הַנֶּ֤פֶשׁ הַהִוא֙ מֵעֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל בַּגֵּ֖ר וּבְאֶזְרַ֥ח הָאָֽרֶץ:
[כ] כָּל־מַחְמֶ֖צֶת לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ בְּכֹל֙ מוֹשְׁבֹ֣תֵיכֶ֔ם תֹּאכְל֖וּ מַצּֽוֹת: פ
[חמישי] [כא] וַיִּקְרָ֥א מֹשֶׁ֛ה לְכָל־זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם מִֽשְׁכ֗וּ וּקְח֨וּ לָכֶ֥ם צֹ֛אן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶ֖ם וְשַׁחֲט֥וּ הַפָּֽסַח:
[כב] וּלְקַחְתֶּ֞ם אֲגֻדַּ֣ת אֵז֗וֹב וּטְבַלְתֶּם֘ בַּדָּ֣ם אֲשֶׁר־בַּסַּף֒ וְהִגַּעְתֶּ֤ם אֶל־הַמַּשְׁקוֹף֙ וְאֶל־שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֔ת מִן־הַדָּ֖ם אֲשֶׁ֣ר בַּסָּ֑ף וְאַתֶּ֗ם לֹ֥א תֵצְא֛וּ אִ֥ישׁ מִפֶּֽתַח־בֵּית֖וֹ עַד־בֹּֽקֶר:
[כג] וְעָבַ֣ר יְהוָה֘ לִנְגֹּ֣ף אֶת־מִצְרַיִם֒ וְרָאָ֤ה אֶת־הַדָּם֙ עַל־הַמַּשְׁק֔וֹף וְעַ֖ל שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֑ת וּפָסַ֤ח יְהוָה֙ עַל־הַפֶּ֔תַח וְלֹ֤א יִתֵּן֙ הַמַּשְׁחִ֔ית לָבֹ֥א אֶל־בָּתֵּיכֶ֖ם לִנְגֹּֽף:
[כד] וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה לְחָק־לְךָ֥ וּלְבָנֶ֖יךָ עַד־עוֹלָֽם:
[כה] וְהָיָ֞ה כִּֽי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן יְהוָ֛ה לָכֶ֖ם כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֵּ֑ר וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־הָעֲבֹדָ֥ה הַזֹּֽאת:
[כו] וְהָיָ֕ה כִּֽי־יֹאמְר֥וּ אֲלֵיכֶ֖ם בְּנֵיכֶ֑ם מָ֛ה הָעֲבֹדָ֥ה הַזֹּ֖את לָכֶֽם:
[כז] וַאֲמַרְתֶּ֡ם זֶבַח־פֶּ֨סַח ה֜וּא לַיהוָ֗ה אֲשֶׁ֣ר פָּ֠סַח עַל־בָּתֵּ֤י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ בְּמִצְרַ֔יִם בְּנָגְפּ֥וֹ אֶת־מִצְרַ֖יִם וְאֶת־בָּתֵּ֣ינוּ הִצִּ֑יל וַיִּקֹּ֥ד הָעָ֖ם וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ:
[כח] וַיֵּלְכ֥וּ וַֽיַּעֲשׂ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֶת־מֹשֶׁ֥ה וְאַהֲרֹ֖ן כֵּ֥ן עָשֽׂוּ: ס
[ששי] [כט] וַיְהִ֣י׀ בַּחֲצִ֣י הַלַּ֗יְלָה וַיהוָה֘ הִכָּ֣ה כָל־בְּכוֹר֘ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ מִבְּכֹ֤ר פַּרְעֹה֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשְּׁבִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית הַבּ֑וֹר וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה:
[ל] וַיָּ֨קָם פַּרְעֹ֜ה לַ֗יְלָה ה֤וּא וְכָל־עֲבָדָיו֙ וְכָל־מִצְרַ֔יִם וַתְּהִ֛י צְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה בְּמִצְרָ֑יִם כִּֽי־אֵ֣ין בַּ֔יִת אֲשֶׁ֥ר אֵֽין־שָׁ֖ם מֵֽת:
[לא] וַיִּקְרָא֩ לְמֹשֶׁ֨ה וּֽלְאַהֲרֹ֜ן לַ֗יְלָה וַיֹּ֙אמֶר֙ ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִתּ֣וֹךְ עַמִּ֔י גַּם־אַתֶּ֖ם גַּם־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּלְכ֛וּ עִבְד֥וּ אֶת־יְהוָ֖ה כְּדַבֶּרְכֶֽם:
[לב] גַּם־צֹאנְכֶ֨ם גַּם־בְּקַרְכֶ֥ם קְח֛וּ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּרְתֶּ֖ם וָלֵ֑כוּ וּבֵרַכְתֶּ֖ם גַּם־אֹתִֽי:
[לג] וַתֶּחֱזַ֤ק מִצְרַ֙יִם֙ עַל־הָעָ֔ם לְמַהֵ֖ר לְשַׁלְּחָ֣ם מִן־הָאָ֑רֶץ כִּ֥י אָמְר֖וּ כֻּלָּ֥נוּ מֵתִֽים:
[לד] וַיִּשָּׂ֥א הָעָ֛ם אֶת־בְּצֵק֖וֹ טֶ֣רֶם יֶחְמָ֑ץ מִשְׁאֲרֹתָ֛ם צְרֻרֹ֥ת בְּשִׂמְלֹתָ֖ם עַל־שִׁכְמָֽם:
[לה] וּבְנֵי־יִשְׂרָאֵ֥ל עָשׂ֖וּ כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַֽיִּשְׁאֲלוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם כְּלֵי־כֶ֛סֶף וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וּשְׂמָלֹֽת:
[לו] וַיהוָ֞ה נָתַ֨ן אֶת־חֵ֥ן הָעָ֛ם בְּעֵינֵ֥י מִצְרַ֖יִם וַיַּשְׁאִל֑וּם וַֽיְנַצְּל֖וּ אֶת־מִצְרָֽיִם: פ
[לז] וַיִּסְע֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל מֵרַעְמְסֵ֖ס סֻכֹּ֑תָה כְּשֵׁשׁ־מֵא֨וֹת אֶ֧לֶף רַגְלִ֛י הַגְּבָרִ֖ים לְבַ֥ד מִטָּֽף:
[לח] וְגַם־עֵ֥רֶב רַ֖ב עָלָ֣ה אִתָּ֑ם וְצֹ֣אן וּבָקָ֔ר מִקְנֶ֖ה כָּבֵ֥ד מְאֹֽד:
[לט] וַיֹּאפ֨וּ אֶת־הַבָּצֵ֜ק אֲשֶׁ֨ר הוֹצִ֧יאוּ מִמִּצְרַ֛יִם עֻגֹ֥ת מַצּ֖וֹת כִּ֣י לֹ֣א חָמֵ֑ץ כִּֽי־גֹרְשׁ֣וּ מִמִּצְרַ֗יִם וְלֹ֤א יָֽכְלוּ֙ לְהִתְמַהְמֵ֔הַּ וְגַם־צֵדָ֖ה לֹא־עָשׂ֥וּ לָהֶֽם:
[מ] וּמוֹשַׁב֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר יָשְׁב֖וּ בְּמִצְרָ֑יִם שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה:
[מא] וַיְהִ֗י מִקֵּץ֙ שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיְהִ֗י בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה יָ֥צְא֛וּ כָּל־צִבְא֥וֹת יְהוָ֖ה מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[מב] לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽיהוָ֔ה לְהוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הֽוּא־הַלַּ֤יְלָה הַזֶּה֙ לַֽיהוָ֔ה שִׁמֻּרִ֛ים לְכָל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְדֹרֹתָֽם: פ
[מג] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֔ן זֹ֖את חֻקַּ֣ת הַפָּ֑סַח כָּל־בֶּן־נֵכָ֖ר לֹא־יֹ֥אכַל בּֽוֹ:
[מד] וְכָל־עֶ֥בֶד אִ֖ישׁ מִקְנַת־כָּ֑סֶף וּמַלְתָּ֣ה אֹת֔וֹ אָ֖ז יֹ֥אכַל בּֽוֹ:
[מה] תּוֹשָׁ֥ב וְשָׂכִ֖יר לֹא־יֹֽאכַל־בּֽוֹ:
[מו] בְּבַ֤יִת אֶחָד֙ יֵאָכֵ֔ל לֹא־תוֹצִ֧יא מִן־הַבַּ֛יִת מִן־הַבָּשָׂ֖ר ח֑וּצָה וְעֶ֖צֶם לֹ֥א תִשְׁבְּרוּ־בֽוֹ:
[מז] כָּל־עֲדַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל יַעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ:
[מח] וְכִֽי־יָג֨וּר אִתְּךָ֜ גֵּ֗ר וְעָ֣שָׂה פֶסַח֘ לַיהוָה֒ הִמּ֧וֹל ל֣וֹ כָל־זָכָ֗ר וְאָז֙ יִקְרַ֣ב לַעֲשֹׂת֔וֹ וְהָיָ֖ה כְּאֶזְרַ֣ח הָאָ֑רֶץ וְכָל־עָרֵ֖ל לֹא־יֹ֥אכַל בּֽוֹ:
[מט] תּוֹרָ֣ה אַחַ֔ת יִהְיֶ֖ה לָאֶזְרָ֑ח וְלַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכֲכֶֽם:
[נ] וַֽיַּעֲשׂ֖וּ כָּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֶת־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽת־אַהֲרֹ֖ן כֵּ֥ן עָשֽׂוּ: ס
[נא] וַיְהִ֕י בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה הוֹצִ֨יא יְהוָ֜ה אֶת־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם עַל־צִבְאֹתָֽם: פ

פרק יב
(א) בארץ מצרים לאמר החדש הזה וגו' - לפי שפרשה של מצות , הוצרך לפרש שמצוות הללו נצטוו במצרים; אבל שאר מצות , יש מהם בהר סיני (ראה וי' כו , מו) , ויש מהם באהל מועד (ראה וי' א , א) , ויש מהם בערבות מואב (ראה במ' לו , יג). (ב) ראש חדשים - כרבי יהושוע (ראה ר"ה יא , א) , שבניסן נברא העולם. לחדשי השנה - בכל מקום שאוֹמַר לכם בחדשים 'שמיני' , 'תשיעי' , לחודש הזה הם. ולרבי אליעזר , האומר בתשרי נברא העולם (שם) , עיקר פשוטו כך: החודש הזה לכם - אעפ"י שאינו ראש חדשים לשאר אומות , לכם יהיה ראש חדשים , למנות 'ששי' , 'שביעי' , 'שמיני' , 'תשיעי' , "חדש שנים עשר הוא חדש אדר" (אס' ג , ז); ממנו תִּמְנו להיות לכם זכרון , כי בו יצאתם ממצרים; וכשנאמר בתורה "ובחודש השביעי" (במ' כט , א) , לירח יציאת מצרים פירושו. וכן רגילים הפסוקים לקחת חשבונם ליציאת מצרים , כדכתיב "בחודש השלישי לצאת בני ישראל" וגו' (שמ' יט , א) , וכן בבנין הבית "ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל ממצרים" (ראה מ"א ו , א). (ג) לבית אבות - משפחות בית אחד רגילים לאכול יחד בבית אחד , כי הפסח לא יאכל בשני בתים , דכתיב: שה לבית; "בבית אחד יאכל" (להלן , מו). (ד) ואם ימעט - שלא יוכלו לאוכלו כולו. במכסת - מניין , כדכתיב "ויהי המכס ליי' מן הצאן" (במ' לא , לז). המ"ם עיקר , כמו מ"ם של "מלך" (שמ' א , ח); "במתג ורסן" (תה' לב , ט). מכסת - כמו "שכבת הטל" (שמ' טז , יד); אבל תכוסו - מגזרת 'כסס' , כמו "תסובו" (יהו' ו , ד) מן 'סבב' , ואינו מגזרת "מכס ליי'" כלל. ואפילו אם היה המ"ם של מכסת תוספת ולא מעיקר התיבה , כמו "מצוה" (מש' ו , כג); "מקנה" (ראה בר' כג , יח); "מראה" (בר' יב , יא); "מעשה" (במ' לא , נא) - לא יהיה גזרת תכוסו אלא מגזרת 'כסה'; 'עשה'; 'ראה'; מחטופי למ"ד פעל של ה"י , שכולם אות שאחרי המ"ם בחט"ף: "תקוה" (יר' לא , טז); "תיגרת ידך" (תה' לט , יא); "מצוה". אבל מן 'שב'; 'קם'; "ויגר מואב" (במ' כב , ג) - יאָמר: 'תשובה' (ראה ש"ב יא , א); "תקומה" (וי' כו , לז); "ומגורתם אביא להם" (יש' סו , ד) - חטף באות ראשונה. (ז) המשקוף - מפתן העליון הנראה לְעֵין כל בכניסת הבית; כמו "וישקף אבימלך" (בר' כו , ח). והמפרש (ראה רש"י) לשון 'שקיפת וחבטת הדלת עליו' , צריך למצוא לו חבר בלשון תורה ונביאים בלשון העברי. (ח) ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש וגו' - כל ענייני אכילה הללו דרך חיפזון ומהירות הוא , כאדם הנחפז ללכת. (ט) נא - נראה: לשון צלי קדרה שמבושל בלא מים ובלא צלי אש הכתוב כאן. ראשו על כרעיו - כל זה דרך מהירות. (יא) פסח הוא ליי' - שהמלאך ידלג ויניח בית ישראל , להכות בכורות שבבתי הגוים. (יב) אעשה שפטים - לפי שהיה בוטח באלהי מצרים , "ויאמר... מי יי'" (שמ' ה , ב). (יד) תחָגוהו - חטף קמץ נמצא בסיפרי מלכיות אחרות , והוא עיקר; שמגזרת 'חגג' יאָמר תְּחָגֻּהוּ כמו מן 'סבב' - "יסבּוהו ערבי נחל" (איוב מ , כב); אבל תְּחַגֻּהו - מן גזרת ה"י הוא , שיאמר מן 'כלה' - 'תכַלוהו' , מן 'ציוה' - 'תצַווהו'. (טז) אך אשר יאכל לכל נפש וגו' - לכך כתוב בכל ימים טובים "מלאכת עבודה לא תעשו" (וי' כג , ז , ח , כא , כה , לה , לו ועוד): למעוטי אוכל נפש; אבל בשבת ויום הכיפורים כתיב "כל מלאכה" (שמ' כ , י; וי' טז , כט). (יז) ושמרתם את המצות - לאוכלם ביום הזה לזכרון. כי בעצם היום הזה הוצאתי - ולא הספיק הבצק להחמיץ , כדכתיב "ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו" וגו' (להלן , לט). (כ) בכל מושבותיכם תאכלו מצות - אפילו בגבולין , שאין שם פסחים נשחטין. (כא) למשפחותיכם - כדכתיב "לבית אבות" (לעיל , ג). (כב) בסף - בכלי , כדכתיב "שומרי הסף" (אס' ב , כא); "ספות כסף" (מ"ב יב , יד). לא תצאו - כי סימני הדם אשר על המזוזות יגין עליכם. (כו) מה העבודה הזאת - המשונה משאר ימים טובים מכמה דברים? (כז) אשר פסח - דילג ועבר. (כט) בחצי הלילה - כשהיו אוכלין את פסחיהן. הישב על כסאו - העתיד לישב על כסאו אילו חייה. (לב) וברכתם גם אותי - וגם תברכו אותי. (לד) בצקו - מן 'בצק'; מן "כתף" (יש' מו , ז) - 'כתפו'. משארותם - הוא הכלי שנותנין בו הבצק; וזה מוכיח: "ברוך טנאך ומשארתך" (דב' כח , ה) - כשם שה'טנא' הוא הסל שנותנין בה את הפרי , כן 'משארותיך' כלי שנותנין בו את העיסה. וזהו ברכת הכלים , שיהו מלאים פירות ועיסה. (לו) נתן את חן העם - לתת להם במתנה , כדכתיב ב'אלה שמות': "ונתתי את חן העם... בעיני מצרים" (שמ' ג , כא). וישאלום - מצרים לישראל; ישראל היו השואלים , ומצרים המשאילים השלימו שאילתם , ומתנה היתה. מי ששואל את הדבר קרוי 'פועֵל' , ומי שמוסר לו מה ששואל קרוי 'מפעיל'; 'משאיל' - נותן לו מה ששאל. וינצלו את מצרים - עדיי טוּב מלבושיהן שאלו , ונתנו על בניהם ועל בנותיהם (ראה שמ' ג , כב); וכדכתיב "ויתנצלו בני ישראל את עדיים מהר חורב" (שמ' לג , ו). (לח) ערב רב - לשון 'תערובת' , כדכתיב "ויתערבו בגוים" (תה' קו , לה). (לט) עוגות - כי אין לחם אלא האפוי בתנור. כי לא חמץ - כי לא החמיץ. וכן "כָּבֵד לב פרעה" (שמ' ז , יד) לשון פָּעֵל , וכן "אָהֵב אביו" (בר' כז , יד); "והמלך דוד זָקֵן" (מ"א א , א) - הזקין. וגם צדה לדרך לא עשו - ולכך הוצרכו להתלונן ללחם ולמים (ראה שמ' טז; יז). (מ) ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים - עד סוף שלשים שנה וארבע מאות שנה משנאמר לאברהם בין הבתרים; כי בן שבעים שנה היה אברהם אבינו כשנדבר עמו בין הבתרים , וה"ארבע מאות" של "גר יהיה זרעך" (בר' טו , יג) התחילו מיצחק , כמו שפירשתי הכל ב'פרשת בתרים'. (מא) ויהי מקץ שלשים של ברית בתרים וארבע מאות שנה של לידת יצחק , ויהי בעצם היום הזה וגו'. ומכל מקום , במצרים לא ישבו אלא מאתים ועשר של סוף ארבע מאות ושלשים. (מב) ליל שימורים הוא ליי' - מימות אביהם היה הקדוש ברוך הוא מצפה לזה הלילה להוציא את בני ישראל ממצרים כמו שהבטיחם; ולישראל הוא ליל שימורים לדורותם - לכל דורותם , שמצפים לזה הלילה לחוג בו חג הפסח (ככל חקותיו) ומשפטיו (ע"פ במ' ט , ג). שמורים - לשון הַמְתנה; כמו "ואביו שמר את הדבר" (בר' לו , יא). (מו) ועצם לא תשברו בו - כדרך אכילת חיפזון. (מח) וכל ערל - ישראל שמתו אחיו מחמת מילה ולא נימול (ראה חולין ד , ב). (נא) ויהי בעצם היום הזה וגו' - כך שכבר אמר זה למעלה , חוזר וכופלו עתה , לומר לך שביום שיצאו אמר הקדוש ברוך הוא למשה: "קדש לי כל בכור" (שמ' יג , ב).