מאגר הכתר שמות פרק יב עם פירוש ראב"ע פירוש א - הקצר

פרק יב
[א] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֔ן בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר:
[ב] הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחָדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה:
[ג] דַּבְּר֗וּ אֶֽל־כָּל־עֲדַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר בֶּעָשֹׂ֖ר לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֑ה וְיִקְח֣וּ לָהֶ֗ם אִ֛ישׁ שֶׂ֥ה לְבֵית־אָבֹ֖ת שֶׂ֥ה לַבָּֽיִת:
[ד] וְאִם־יִמְעַ֣ט הַבַּיִת֘ מִֽהְי֣וֹת מִשֶּׂה֒ וְלָקַ֣ח ה֗וּא וּשְׁכֵנ֛וֹ הַקָּרֹ֥ב אֶל־בֵּית֖וֹ בְּמִכְסַ֣ת נְפָשֹׁ֑ת אִ֚ישׁ לְפִ֣י אָכְל֔וֹ תָּכֹ֖סּוּ עַל־הַשֶּֽׂה:
[ה] שֶׂ֥ה תָמִ֛ים זָכָ֥ר בֶּן־שָׁנָ֖ה יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם מִן־הַכְּבָשִׂ֥ים וּמִן־הָעִזִּ֖ים תִּקָּֽחוּ:
[ו] וְהָיָ֤ה לָכֶם֙ לְמִשְׁמֶ֔רֶת עַ֣ד אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר י֖וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֑ה וְשָׁחֲט֣וּ אֹת֗וֹ כֹּ֛ל קְהַ֥ל עֲדַֽת־יִשְׂרָאֵ֖ל בֵּ֥ין הָעַרְבָּֽיִם:
[ז] וְלָֽקְחוּ֙ מִן־הַדָּ֔ם וְנָ֥תְנ֛וּ עַל־שְׁתֵּ֥י הַמְּזוּזֹ֖ת וְעַל־הַמַּשְׁק֑וֹף עַ֚ל הַבָּ֣תִּ֔ים אֲשֶׁר־יֹאכְל֥וּ אֹת֖וֹ בָּהֶֽם:
[ח] וְאָכְל֥וּ אֶת־הַבָּשָׂ֖ר בַּלַּ֣יְלָה הַזֶּ֑ה צְלִי־אֵ֣שׁ וּמַצּ֔וֹת עַל־מְרֹרִ֖ים יֹאכְלֻֽהוּ:
[ט] אַל־תֹּאכְל֤וּ מִמֶּ֙נּוּ֙ נָ֔א וּבָשֵׁ֥ל מְבֻשָּׁ֖ל בַּמָּ֑יִם כִּ֣י אִם־צְלִי־אֵ֔שׁ רֹאשׁ֥וֹ עַל־כְּרָעָ֖יו וְעַל־קִרְבּֽוֹ:
[י] וְלֹא־תוֹתִ֥ירוּ מִמֶּ֖נּוּ עַד־בֹּ֑קֶר וְהַנֹּתָ֥ר מִמֶּ֛נּוּ עַד־בֹּ֖קֶר בָּאֵ֥שׁ תִּשְׂרֹֽפוּ:
[יא] וְכָכָה֘ תֹּאכְל֣וּ אֹתוֹ֒ מָתְנֵיכֶ֣ם חֲגֻרִ֔ים נַֽעֲלֵיכֶם֙ בְּרַגְלֵיכֶ֔ם וּמַקֶּלְכֶ֖ם בְּיֶדְכֶ֑ם וַאֲכַלְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ בְּחִפָּז֔וֹן פֶּ֥סַח ה֖וּא לַיהוָֽה:
[יב] וְעָבַרְתִּ֣י בְאֶֽרֶץ־מִצְרַיִם֘ בַּלַּ֣יְלָה הַזֶּה֒ וְהִכֵּיתִ֤י כָל־בְּכוֹר֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מֵאָדָ֖ם וְעַד־בְּהֵמָ֑ה וּבְכָל־אֱלֹהֵ֥י מִצְרַ֛יִם אֶעֱשֶׂ֥ה שְׁפָטִ֖ים אֲנִ֥י יְהוָֽה:
[יג] וְהָיָה֩ הַדָּ֨ם לָכֶ֜ם לְאֹ֗ת עַ֤ל הַבָּתִּים֙ אֲשֶׁ֣ר אַתֶּ֣ם שָׁ֔ם וְרָאִ֙יתִי֙ אֶת־הַדָּ֔ם וּפָסַחְתִּ֖י עֲלֵכֶ֑ם וְלֹא־יִֽהְיֶ֨ה בָכֶ֥ם נֶ֙גֶף֙ לְמַשְׁחִ֔ית בְּהַכֹּתִ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[יד] וְהָיָה֩ הַיּ֨וֹם הַזֶּ֤ה לָכֶם֙ לְזִכָּר֔וֹן וְחַגֹּתֶ֥ם אֹת֖וֹ חַ֣ג לַֽיהוָ֑ה לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם חֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם תְּחָגֻּֽהוּ:
[טו] שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ מַצּ֣וֹת תֹּאכֵ֔לוּ אַ֚ךְ בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֔וֹן תַּשְׁבִּ֥יתוּ שְּׂאֹ֖ר מִבָּתֵּיכֶ֑ם כִּ֣י׀ כָּל־אֹכֵ֣ל חָמֵ֗ץ וְנִכְרְתָ֞ה הַנֶּ֤פֶשׁ הַהִוא֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל מִיּ֥וֹם הָרִאשֹׁ֖ן עַד־י֥וֹם הַשְּׁבִעִֽי:
[טז] וּבַיּ֤וֹם הָֽרִאשׁוֹן֙ מִקְרָא־קֹ֔דֶשׁ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י מִקְרָא־קֹ֖דֶשׁ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כָּל־מְלָאכָה֙ לֹא־יֵעָשֶׂ֣ה בָהֶ֔ם אַ֚ךְ אֲשֶׁ֣ר יֵאָכֵ֣ל לְכָל־נֶ֔פֶשׁ ה֥וּא לְבַדּ֖וֹ יֵעָשֶׂ֥ה לָכֶֽם:
[יז] וּשְׁמַרְתֶּם֘ אֶת־הַמַּצּוֹת֒ כִּ֗י בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הוֹצֵ֥אתִי אֶת־צִבְאוֹתֵיכֶ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וּשְׁמַרְתֶּ֞ם אֶת־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה לְדֹרֹתֵיכֶ֖ם חֻקַּ֥ת עוֹלָֽם:
[יח] בָּרִאשֹׁ֡ן בְּאַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר י֤וֹם לַחֹ֙דֶשׁ֙ בָּעֶ֔רֶב תֹּאכְל֖וּ מַצֹּ֑ת עַ֠ד י֣וֹם הָאֶחָ֧ד וְעֶשְׂרִ֛ים לַחֹ֖דֶשׁ בָּעָֽרֶב:
[יט] שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים שְׂאֹ֕ר לֹ֥א יִמָּצֵ֖א בְּבָתֵּיכֶ֑ם כִּ֣י׀ כָּל־אֹכֵ֣ל מַחְמֶ֗צֶת וְנִכְרְתָ֞ה הַנֶּ֤פֶשׁ הַהִוא֙ מֵעֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל בַּגֵּ֖ר וּבְאֶזְרַ֥ח הָאָֽרֶץ:
[כ] כָּל־מַחְמֶ֖צֶת לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ בְּכֹל֙ מוֹשְׁבֹ֣תֵיכֶ֔ם תֹּאכְל֖וּ מַצּֽוֹת: פ
[חמישי] [כא] וַיִּקְרָ֥א מֹשֶׁ֛ה לְכָל־זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם מִֽשְׁכ֗וּ וּקְח֨וּ לָכֶ֥ם צֹ֛אן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶ֖ם וְשַׁחֲט֥וּ הַפָּֽסַח:
[כב] וּלְקַחְתֶּ֞ם אֲגֻדַּ֣ת אֵז֗וֹב וּטְבַלְתֶּם֘ בַּדָּ֣ם אֲשֶׁר־בַּסַּף֒ וְהִגַּעְתֶּ֤ם אֶל־הַמַּשְׁקוֹף֙ וְאֶל־שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֔ת מִן־הַדָּ֖ם אֲשֶׁ֣ר בַּסָּ֑ף וְאַתֶּ֗ם לֹ֥א תֵצְא֛וּ אִ֥ישׁ מִפֶּֽתַח־בֵּית֖וֹ עַד־בֹּֽקֶר:
[כג] וְעָבַ֣ר יְהוָה֘ לִנְגֹּ֣ף אֶת־מִצְרַיִם֒ וְרָאָ֤ה אֶת־הַדָּם֙ עַל־הַמַּשְׁק֔וֹף וְעַ֖ל שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֑ת וּפָסַ֤ח יְהוָה֙ עַל־הַפֶּ֔תַח וְלֹ֤א יִתֵּן֙ הַמַּשְׁחִ֔ית לָבֹ֥א אֶל־בָּתֵּיכֶ֖ם לִנְגֹּֽף:
[כד] וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה לְחָק־לְךָ֥ וּלְבָנֶ֖יךָ עַד־עוֹלָֽם:
[כה] וְהָיָ֞ה כִּֽי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן יְהוָ֛ה לָכֶ֖ם כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֵּ֑ר וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־הָעֲבֹדָ֥ה הַזֹּֽאת:
[כו] וְהָיָ֕ה כִּֽי־יֹאמְר֥וּ אֲלֵיכֶ֖ם בְּנֵיכֶ֑ם מָ֛ה הָעֲבֹדָ֥ה הַזֹּ֖את לָכֶֽם:
[כז] וַאֲמַרְתֶּ֡ם זֶבַח־פֶּ֨סַח ה֜וּא לַיהוָ֗ה אֲשֶׁ֣ר פָּ֠סַח עַל־בָּתֵּ֤י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ בְּמִצְרַ֔יִם בְּנָגְפּ֥וֹ אֶת־מִצְרַ֖יִם וְאֶת־בָּתֵּ֣ינוּ הִצִּ֑יל וַיִּקֹּ֥ד הָעָ֖ם וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ:
[כח] וַיֵּלְכ֥וּ וַֽיַּעֲשׂ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֶת־מֹשֶׁ֥ה וְאַהֲרֹ֖ן כֵּ֥ן עָשֽׂוּ: ס
[ששי] [כט] וַיְהִ֣י׀ בַּחֲצִ֣י הַלַּ֗יְלָה וַיהוָה֘ הִכָּ֣ה כָל־בְּכוֹר֘ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ מִבְּכֹ֤ר פַּרְעֹה֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשְּׁבִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית הַבּ֑וֹר וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה:
[ל] וַיָּ֨קָם פַּרְעֹ֜ה לַ֗יְלָה ה֤וּא וְכָל־עֲבָדָיו֙ וְכָל־מִצְרַ֔יִם וַתְּהִ֛י צְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה בְּמִצְרָ֑יִם כִּֽי־אֵ֣ין בַּ֔יִת אֲשֶׁ֥ר אֵֽין־שָׁ֖ם מֵֽת:
[לא] וַיִּקְרָא֩ לְמֹשֶׁ֨ה וּֽלְאַהֲרֹ֜ן לַ֗יְלָה וַיֹּ֙אמֶר֙ ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִתּ֣וֹךְ עַמִּ֔י גַּם־אַתֶּ֖ם גַּם־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּלְכ֛וּ עִבְד֥וּ אֶת־יְהוָ֖ה כְּדַבֶּרְכֶֽם:
[לב] גַּם־צֹאנְכֶ֨ם גַּם־בְּקַרְכֶ֥ם קְח֛וּ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּרְתֶּ֖ם וָלֵ֑כוּ וּבֵרַכְתֶּ֖ם גַּם־אֹתִֽי:
[לג] וַתֶּחֱזַ֤ק מִצְרַ֙יִם֙ עַל־הָעָ֔ם לְמַהֵ֖ר לְשַׁלְּחָ֣ם מִן־הָאָ֑רֶץ כִּ֥י אָמְר֖וּ כֻּלָּ֥נוּ מֵתִֽים:
[לד] וַיִּשָּׂ֥א הָעָ֛ם אֶת־בְּצֵק֖וֹ טֶ֣רֶם יֶחְמָ֑ץ מִשְׁאֲרֹתָ֛ם צְרֻרֹ֥ת בְּשִׂמְלֹתָ֖ם עַל־שִׁכְמָֽם:
[לה] וּבְנֵי־יִשְׂרָאֵ֥ל עָשׂ֖וּ כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַֽיִּשְׁאֲלוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם כְּלֵי־כֶ֛סֶף וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וּשְׂמָלֹֽת:
[לו] וַיהוָ֞ה נָתַ֨ן אֶת־חֵ֥ן הָעָ֛ם בְּעֵינֵ֥י מִצְרַ֖יִם וַיַּשְׁאִל֑וּם וַֽיְנַצְּל֖וּ אֶת־מִצְרָֽיִם: פ
[לז] וַיִּסְע֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל מֵרַעְמְסֵ֖ס סֻכֹּ֑תָה כְּשֵׁשׁ־מֵא֨וֹת אֶ֧לֶף רַגְלִ֛י הַגְּבָרִ֖ים לְבַ֥ד מִטָּֽף:
[לח] וְגַם־עֵ֥רֶב רַ֖ב עָלָ֣ה אִתָּ֑ם וְצֹ֣אן וּבָקָ֔ר מִקְנֶ֖ה כָּבֵ֥ד מְאֹֽד:
[לט] וַיֹּאפ֨וּ אֶת־הַבָּצֵ֜ק אֲשֶׁ֨ר הוֹצִ֧יאוּ מִמִּצְרַ֛יִם עֻגֹ֥ת מַצּ֖וֹת כִּ֣י לֹ֣א חָמֵ֑ץ כִּֽי־גֹרְשׁ֣וּ מִמִּצְרַ֗יִם וְלֹ֤א יָֽכְלוּ֙ לְהִתְמַהְמֵ֔הַּ וְגַם־צֵדָ֖ה לֹא־עָשׂ֥וּ לָהֶֽם:
[מ] וּמוֹשַׁב֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר יָשְׁב֖וּ בְּמִצְרָ֑יִם שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה:
[מא] וַיְהִ֗י מִקֵּץ֙ שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיְהִ֗י בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה יָ֥צְא֛וּ כָּל־צִבְא֥וֹת יְהוָ֖ה מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[מב] לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽיהוָ֔ה לְהוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הֽוּא־הַלַּ֤יְלָה הַזֶּה֙ לַֽיהוָ֔ה שִׁמֻּרִ֛ים לְכָל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְדֹרֹתָֽם: פ
[מג] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֔ן זֹ֖את חֻקַּ֣ת הַפָּ֑סַח כָּל־בֶּן־נֵכָ֖ר לֹא־יֹ֥אכַל בּֽוֹ:
[מד] וְכָל־עֶ֥בֶד אִ֖ישׁ מִקְנַת־כָּ֑סֶף וּמַלְתָּ֣ה אֹת֔וֹ אָ֖ז יֹ֥אכַל בּֽוֹ:
[מה] תּוֹשָׁ֥ב וְשָׂכִ֖יר לֹא־יֹֽאכַל־בּֽוֹ:
[מו] בְּבַ֤יִת אֶחָד֙ יֵאָכֵ֔ל לֹא־תוֹצִ֧יא מִן־הַבַּ֛יִת מִן־הַבָּשָׂ֖ר ח֑וּצָה וְעֶ֖צֶם לֹ֥א תִשְׁבְּרוּ־בֽוֹ:
[מז] כָּל־עֲדַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל יַעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ:
[מח] וְכִֽי־יָג֨וּר אִתְּךָ֜ גֵּ֗ר וְעָ֣שָׂה פֶסַח֘ לַיהוָה֒ הִמּ֧וֹל ל֣וֹ כָל־זָכָ֗ר וְאָז֙ יִקְרַ֣ב לַעֲשֹׂת֔וֹ וְהָיָ֖ה כְּאֶזְרַ֣ח הָאָ֑רֶץ וְכָל־עָרֵ֖ל לֹא־יֹ֥אכַל בּֽוֹ:
[מט] תּוֹרָ֣ה אַחַ֔ת יִהְיֶ֖ה לָאֶזְרָ֑ח וְלַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכֲכֶֽם:
[נ] וַֽיַּעֲשׂ֖וּ כָּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֶת־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽת־אַהֲרֹ֖ן כֵּ֥ן עָשֽׂוּ: ס
[נא] וַיְהִ֕י בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה הוֹצִ֨יא יְהוָ֜ה אֶת־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם עַל־צִבְאֹתָֽם: פ

פרק יב
(ב) החדש הזה לכם ראש חדשים - כבר הזכרתי בתחלת פירוש התורה (הקדמה , הדרך השנית) , שקביעות השנה , גם החודש , לבית דין היה; ועתה בגלות נסמוך על מעשה בית דין , והוא העיבור. ובפרשת 'בהר סיני' (וי' כה , ט) אאריך מעט. (ג) בעשור - יום נבחר , והוא לשילוש; וכן בחודש השביעי (ראה וי' כג , כז); כי חצי זה כמו זה. שה לבית אבות - אם הם מעטים , ושה לבית - אם הם רבים. ובפרשת עכן יקרב לבתים (ראה יהו' ז , יד). (ד) ואם היו אנשי הבית מעט ולא יוכלו לאכול שה תמים. במכסת - חלק; וכן "המכס ליי'" (במ' לא , לז). ושניהם מפעלי הכפל. (ה) תמים - שלא יהי בו מום. גם שה יקרא מן העזים , כי כן כתוב: "שה כשבים ושה עזים" (דב' יד , ד). (ו) למשמרת - שישמרנו כל אחד בביתו. ודע , כי בין הערבים הוא על שני דרכים: האחד - מעת שתחשך השמש עד עת סור האור הנראה בעבים , וזאת העת - שעה ושליש שעה; גם יקָרא זה העת 'ערב' , כי כן כתוב בפסח "שם תזבח את הפסח בערב כבוא השמש" (דב' טז , ו); גם כן כתוב "ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים" (שמ' ל , ח) - וכתוב אחר "יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר" (שמ' כז , כא); וכן עולת תמיד , כתוב "תעשה בין הערבים" (שמ' כט , לט) - וכתוב "עולות ליי' עולות לבקר ולערב" (עז' ג , ג); וכן כתוב "בין הערבים תאכלו בשר" (שמ' טז , יב) - גם שם כתוב "בתת יי' לכם בערב בשר לאכל" (שם , ח). והדרך השני - להיות פירוש בין הערבים בפסח - מעת שתבוא השמש אל תחלת פאת מערב. ומעתיקי התורה אמרו (מכיל' בא פסחא ה) , שהלכה למשה , שבין הערבים בפסח הוא הדרך השני , והוא האמת ואין בו ספק. ותעו האומרים כי יש ערב שלישית , בעבור שמצאו "עד הערב השלישית" (ש"א כ , ה); ואיננו כן , רק יסתר בשדה זאת הערב , גם ערב מחר , "עד הערב השלישית"; והעד , שאמר "הנה חדש מחר" (שם); והנה ערב אחת טרם מחר , ולא דבר שאול מחר כלום (ראה שם , כו) , וממחרת החדש יצא יהונתן (ראה שם , כז). (ז) על שתי המזוזות - שלפתח הבית. ועל המשקוף - כדמות חלון הוא , כמו "חלוני שקופים" (מ"א ו , ד) , שיכנס ממנו האור. וטעם "על הבתים אשר אתם שם" (להלן , יג) - כי כן צֻוו , שלא יצאו ממנו עד בקר (ראה להלן , כב). ויש אומרים , כי טעם זה הדם - שישחטו תועבת מצרים בפרהסיא. ויש אומרים (ראה תנח' בשלח טז) , שהיה סימן למלאך העובר , הנקרא 'משחית' (ראה להלן , כג); כדרך "והתוית תו" (יח' ט , ד). והנכון , כי דבר המערכה לא יסור כי אם בתת כופר , וזה סוד גדול; על כן אמר משה "פן יפגענו בדבר או בחרב" (שמ' ה , ג). (ח) על מרורים יאכלוהו - היה נראה פירושו , שיאכלו אותו על מנהג אנשי מצרים , שיש להם תמיד על שולחנם מרורים. ואחר שהעתיקו לנו הקדמונים (פסחים קטז , ב) פירוש מרורים , נשענו עליהם , כאשר עשינו בכל המצות. (ט) אל תאכלו ממנו נא - יש אומרים (מחברת: 'נא'): 'שָבוּר' , מגזרת "הניא אביה אותה" (במ' ל , ו) , בדרך רחוקה. והמתרגם ארמית אמר: "חי" , והוא האמת (ראה פירוש ב , הארוך). ויחסר מלת 'כמו' , כאילו אמר: 'אל תאכלו ממנו כמו עתה'; כי פירוש 'נא' בכל המקרא - כמו 'עתה' , על דעתי. ואלו היה לשון בקשה , מה טעם "דבר נא באזני העם" (שמ' יא , ב); "שמע נא בן אחיטוב" (ש"א כב , יב); "אוי נא לנו" (איכה ה , טז); "הנה נא זקנתי" (בר' כז , ב); ורבים כאלה?! ומלת אל - מושכת עצמה ואחרת עמה , כמו "יי' אל בקצפך תוכיחני" (תה' לח , ב): ולא בשל; והוא שם התואר. ואחר פירש זה הבשל , שיהיה מבושל במים. על כרעיו - עִם; וכן "ויבאו האנשים על הנשים" (שמ' לה , כב). (יא) מתניכם חגורים - בעבור היותם נכונים לצאת. פסח הוא - יש שמות במִצְות , כאשר יקרא הבא על האָשָם 'אָשָם' (ראה וי' ה , יח - יט); וזה המועד נקרא פסח , בעבור שפסח השם על בתי ישראל (ע"פ להלן , כז). ופירוש 'פסח' על דעת רבים (ראה השרשים: 'פסח') - כמו 'חמל'; וכן "פסוח והמליט" (יש' לא , ה). ובעבור היות המשחית נוגף בית מצרי ולא יגוף בית ישראלי , נקרא פסח; והוא מגזרת "אתם פוסחים" (מ"א יח , כא); "והוא פסח" (ש"ב ט , יג). (יב) ובכל אלהי מצרים - יש אומרים , שכעסו מצרים על אלהיהם במכת בכוריהם , והשחיתו מצבותיהם. ואחר שאמר השם זה , ידענו כי כן היה , ואם לא פורש; ורבים כאלה. (יג) והיה הדם לכם לאות - כמו "למופת" (יח' כד , כד); כי בעבורו תנצלו. (יד) והיה היום הזה - אחר שאמר "בלילה הזה" (לעיל , יב) , שהוא יום חמשה עשר , אמר כי היום הזה - שאמרתי לכם; ואע"פ שאמר "הזה" (שם) קודם אותו היום , כן דרך המקרא. ולא צום לשמור חג המצות עתה במצרים , גם לא במדבר , כי אין להם לחם; רק שמרו חג הפסח לבדו , כאשר עשו במצרים. על כן אמר: יהיה יום צאתכם לזכרון לדרתיכם , כי ביום חמשה עשר יום מניסן הלכו בדרך , והוא יום מקרא קדש. על כן אמר הכתוב "עוגות מצות כי לא חמץ" (להלן , לט) - ואלו התמהמהו , אכלו חמץ. ואכילת מצות היום - זכר , כי כן עשו אבותינו; והאוכל חמץ , כאלו יכחש צאת אבותינו ממצרים , על כן עליו כרת בידי שמים (ראה להלן , טו). כמו העושה מלאכה בשבת - כאלו מכחש שביתת השם ביום השביעי. ואל יקשה עליך "על מצות ומרורים" (במ' ט , יא וראה לעיל , ח) , כי מצות אכילת הפסח עם מצות ומרורים - עד חצי הלילה; והעד: דְבַר מצרים (ראה להלן , כט). ובעבור שהעתיקו אבותינו (פסחים נח , א) , שששחיטת הפסח משעת נגוע השמש אל תחלת צד מערב , הנה החמץ אסור מחצי יום ארבעה עשר; ואמרו (שם ה , א): "אך" (להלן , טו) - חַלֵק! כדרך אסמכתא. (טו) מיום הראשון - דבק עם כל אוכל חמץ , ואם הוא רחוק. ותחלת יום הראשון - כאשר פירש: "בארבעה עשר יום לחודש בערב" (להלן , יח). עד יום השבעי - עד סוף היום. (יז) הוצאתי את צבאותיכם - עבר תחת עתיד; וכן "היתה לי עֶדנה" (בר' יח , יב). ודרך אחרת: כי כל דבר נגזר , שהוא בלא תנאי , דרך הנביאים לדבר כל דבר עתיד בלשון עבר. או: זאת הפרשה מוקדמת. (יט) ובפסוק "שבעת ימים" (לעיל , טו) אמר , כי יש כרת על "כל אוכל חמץ" , ובפסוק שבעת ימים אמר כן על אכל מחמצת. ואין לנו צורך לדקדק על מלת מחמצת , כי אנחנו מאמינים בדברי קדמונינו זכרם לברכה (מכיל' בא פסחא י). והוסיף פה בגר ובאזרח הארץ - ושניהם ישראלים; שלא יאמר הגר: לא יכולתי לעשות מַצות. ועל דעתי , שהוא גר תושב מתיהד. (כ) ואילו היינו רודפים אחר מה שיראה לנו כפי דעתינו בכתוב , ולא נסמוך על ההעתקה , הנה כתוב: כל מחמצת לא תאכלו בכל מושבותיכם תאכלו מצות - ולא הזכיר ימים שבעה; אם כן לא נאכל חמץ לעולם! וטעם זה הפסוק - להוסיף בכל מושבותיכם , שהיא מצוה בכל מקום אַחַר המִדבָּר. (כא) ויקרא משה לכל זקני ישראל - ואמר להם כל אשר ציוהו השם מתחלת "בעשור לחודש הזה" (לעיל , ג); והזקנים אמרו כן אל כל ישראל. (כד) ושמרתם את הדבר הזה - אִלו היו המצות לפי הנראה לנו , יורה זה הכתוב כי לעולם צוה השם לקחת אגודת אזוב! רק קדמונינו העתיקו (ראה פסחים צו , א) , כי ושמרתם את הדבר הזה - על מִצְוַת "ושחטו הפסח" (לעיל , כא). ושי"ן "ושחטו" - פתוח , בעבור שהוא לשון ציוי; "ושחטו אותו" (לעיל , ו) - קמוץ כמשפט. כי שי"ן הפתוח היה ראוי להשבר בחרק , כמו "מִשכו" (לעיל , כא) , לולי שמשפט אות הגרון להרחיב מה שיש לפניו; כמו "בחרו לכם" (יהו' כד , טו). (כז) ויקד העם - לשם או לשלוחיו. (ל) כי אין שם בית - על הרוב ידבר הכתוב. (לב) וברכתם גם אותי - שתתפללו עלי בעת זבחכם. (לג) וטעם כי אמרו כולנו מתים - הוא פירוש "פן יפגענו בדבר" (שמ' ה , ג); ועתה נתברר להם. (לו) וישאילום - פועל יוצא לשני פעולים; שהיו המצרים מפייסים לישראל שישאלו מהם. וכבר פירשתי הטעם (שמ' יא , ד). (לז) סוכותה - אל סוכות. הגברים - הם הזכרים. לבד מטף - שהוא פחות מעשרים שנה. (לח) ערב רב - ממצרים , שהתערבו עמם; מגזרת "ויתערבו בגוים" (תה' קו , לה). והם האספסוף (ראה במ' יא , ד). (לט) כי לא חמץ - פועל עבר; כמו "כי זקן יצחק" (בר' כז , א). (מ) ומושב בני ישראל - תרגמו הזקנים (ראה מגילה ט , א): אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות. ויש אומרים , כי ארץ כנען בימים ההם תחת יד מלך מצרים היתה; והם צריכים ראיה. והגאון אמר (אמונות ודעות ע' רמד) , כי פירושו: עד סוף שלשים שנה וארבע מאות שנה , וזה החשבון מיום צאת אברהם מחרן או מאור כשדים. ואנחנו נדע באמת , כי לא עמדו ישראל במצרים , מיום רדת יעקב עד צאתם , זה המספר; וזה לנו האות (ע"פ שמ' ג , יב): כי הנה קהת מיורדי מצרים היה (ראה בר' מו , יא); ואם חשבנו שהיה בן חודש , ויהי אחיו מררי בן אם אחרת , ונאמר כי הוליד קהת את עמרם בשנת מותו , גם כן עמרם עם משה , והנה "חיי קהת שלש ושלשים ומאת שנה" (שמ' ו , יח) , ושני עמרם מאה ושבע ושלשים (ראה שם , כ) , "ומשה בן שמונים שנה" (שמ' ז , ז) - והנה חסרו שמונים. וכאשר הסתכלנו במקרא נמצא כאלה רבות: והנה אמר הנביא "ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים" (יש' ז , ח) , וזה היה במלכות אחז (ראה שם , א); ונֹאמר , כי בתחלת מלכותו היתה הנבואה הזאת , וכל מלכות אחז שש עשרה (ראה מ"ב טז , ב) , ובשנת שש לחזקיה גלתה שומרון (ראה מ"ב יח , י) , ותחלת החשבון היה מיום הרעש (ראה עמ' א , א; ז , יא)! ובספר מלכים ובדברי הימים כאלה רבים. ולא ארצה להאריך; כי הייתי מביא ראיות מהכתוב , כי מה שהעתיקו לנו חכמינו (ראה ב"ר צא , ב) , שגלות מצרים היתה מאתים ועשר שנים - כן הוא , ודי לנו העתקתם , כי היא הראייה הגמורה. ותוספת שלשים שנה על קץ אברהם - מיום צאתו מארצו; וכן הפירוש: שאמר השם לאברהם "ארבע מאות שנה" (בר' טו , יג) - עד סוף ארבע מאות שנה מהיום; וזה הפירוש של הגאון (אמונות ודעות ע' רמד) נכון הוא. גם הוא אמר: אין לנו צורך עִמו , שנֹאמר כי אברהם ויצחק נקראו בני ישראל. (מב) ליל שימורים הוא ליי' - ובעבור שהשם שמרם זה הלילה , שיגפם המשחית כאשר נגף שכניהם שהם אדוניהם , חייבים הם ישראל לשמור זה הלילה; והטעם: אכילת הפסח על משפטו , ומצות ומרורים בלילה הזה. ויש מפרש אותו מטעם "שומרי החומות" (שה"ש ה , ז); ויש להם עֵד הכתוב בהגדה שנאמר. (מג) כל בן נכר - שהולידוֹ נכר מתורת ישראל ומישראל. (מד) יאכל בו - יאכל ממנו; וטעמו: יהיה לו חלק בו. (מו) בבית אחד יאכל - שיתחברו כולם על אכילת הפסח במקום אחד. (מז) וטעם כל עדת ישראל - שהכל חייבין לעשותו. (מט) ויתכן להיות פירוש "בגר ובאזרח הארץ" (לעיל , יט) - על גר צדק שנכנס בברית; והוא הנכון בעיני. (נא) וטעם ויהי בעצם היום הזה - דבק עם הבא אחריו , והוא: