מאגר הכתר שמות פרק יב טקסט בלבד

פרק יב
[א] ויאמר יהוה אל־משה ואל־אהרן בארץ מצרים לאמר:
[ב] החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה:
[ג] דברו אל־כל־עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית־אבת שה לבית:
[ד] ואם־ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו הקרב אל־ביתו במכסת נפשת איש לפי אכלו תכסו על־השה:
[ה] שה תמים זכר בן־שנה יהיה לכם מן־הכבשים ומן־העזים תקחו:
[ו] והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אתו כל קהל עדת־ישראל בין הערבים:
[ז] ולקחו מן־הדם ונתנו על־שתי המזוזת ועל־המשקוף על הבתים אשר־יאכלו אתו בהם:
[ח] ואכלו את־הבשר בלילה הזה צלי־אש ומצות על־מררים יאכלהו:
[ט] אל־תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם־צלי־אש ראשו על־כרעיו ועל־קרבו:
[י] ולא־תותירו ממנו עד־בקר והנתר ממנו עד־בקר באש תשרפו:
[יא] וככה תאכלו אתו מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אתו בחפזון פסח הוא ליהוה:
[יב] ועברתי בארץ־מצרים בלילה הזה והכיתי כל־בכור בארץ מצרים מאדם ועד־בהמה ובכל־אלהי מצרים אעשה שפטים אני יהוה:
[יג] והיה הדם לכם לאת על הבתים אשר אתם שם וראיתי את־הדם ופסחתי עלכם ולא־יהיה בכם נגף למשחית בהכתי בארץ מצרים:
[יד] והיה היום הזה לכם לזכרון וחגתם אתו חג ליהוה לדרתיכם חקת עולם תחגהו:
[טו] שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם כי׀ כל־אכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל מיום הראשן עד־יום השבעי:
[טז] וביום הראשון מקרא־קדש וביום השביעי מקרא־קדש יהיה לכם כל־מלאכה לא־יעשה בהם אך אשר יאכל לכל־נפש הוא לבדו יעשה לכם:
[יז] ושמרתם את־המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את־צבאותיכם מארץ מצרים ושמרתם את־היום הזה לדרתיכם חקת עולם:
[יח] בראשן בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצת עד יום האחד ועשרים לחדש בערב:
[יט] שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם כי׀ כל־אכל מחמצת ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל בגר ובאזרח הארץ:
[כ] כל־מחמצת לא תאכלו בכל מושבתיכם תאכלו מצות: פ
[חמישי] [כא] ויקרא משה לכל־זקני ישראל ויאמר אלהם משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הפסח:
[כב] ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר־בסף והגעתם אל־המשקוף ואל־שתי המזוזת מן־הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח־ביתו עד־בקר:
[כג] ועבר יהוה לנגף את־מצרים וראה את־הדם על־המשקוף ועל שתי המזוזת ופסח יהוה על־הפתח ולא יתן המשחית לבא אל־בתיכם לנגף:
[כד] ושמרתם את־הדבר הזה לחק־לך ולבניך עד־עולם:
[כה] והיה כי־תבאו אל־הארץ אשר יתן יהוה לכם כאשר דבר ושמרתם את־העבדה הזאת:
[כו] והיה כי־יאמרו אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם:
[כז] ואמרתם זבח־פסח הוא ליהוה אשר פסח על־בתי בני־ישראל במצרים בנגפו את־מצרים ואת־בתינו הציל ויקד העם וישתחוו:
[כח] וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה יהוה את־משה ואהרן כן עשו: ס
[ששי] [כט] ויהי׀ בחצי הלילה ויהוה הכה כל־בכור בארץ מצרים מבכר פרעה הישב על־כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה:
[ל] ויקם פרעה לילה הוא וכל־עבדיו וכל־מצרים ותהי צעקה גדלה במצרים כי־אין בית אשר אין־שם מת:
[לא] ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם־אתם גם־בני ישראל ולכו עבדו את־יהוה כדברכם:
[לב] גם־צאנכם גם־בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם־אתי:
[לג] ותחזק מצרים על־העם למהר לשלחם מן־הארץ כי אמרו כלנו מתים:
[לד] וישא העם את־בצקו טרם יחמץ משארתם צררת בשמלתם על־שכמם:
[לה] ובני־ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי־כסף וכלי זהב ושמלת:
[לו] ויהוה נתן את־חן העם בעיני מצרים וישאלום וינצלו את־מצרים: פ
[לז] ויסעו בני־ישראל מרעמסס סכתה כשש־מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף:
[לח] וגם־ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד:
[לט] ויאפו את־הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי־גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם־צדה לא־עשו להם:
[מ] ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה:
[מא] ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל־צבאות יהוה מארץ מצרים:
[מב] ליל שמרים הוא ליהוה להוציאם מארץ מצרים הוא־הלילה הזה ליהוה שמרים לכל־בני ישראל לדרתם: פ
[מג] ויאמר יהוה אל־משה ואהרן זאת חקת הפסח כל־בן־נכר לא־יאכל בו:
[מד] וכל־עבד איש מקנת־כסף ומלתה אתו אז יאכל בו:
[מה] תושב ושכיר לא־יאכל־בו:
[מו] בבית אחד יאכל לא־תוציא מן־הבית מן־הבשר חוצה ועצם לא תשברו־בו:
[מז] כל־עדת ישראל יעשו אתו:
[מח] וכי־יגור אתך גר ועשה פסח ליהוה המול לו כל־זכר ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ וכל־ערל לא־יאכל בו:
[מט] תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם:
[נ] ויעשו כל־בני ישראל כאשר צוה יהוה את־משה ואת־אהרן כן עשו: ס
[נא] ויהי בעצם היום הזה הוציא יהוה את־בני ישראל מארץ מצרים על־צבאתם: פ