מאגר הכתר שמות פרק יג עם פירוש ראב"ע פירוש ב - הארוך

פרק יג
(א) וידבר. אחז דרך קצרה , כי משה - כנגד כל ישראל. ויפת אמר , כי המצוה למשה לקדשם - בפה , הפך "וטמאו הכהן" (וי' יג , ח); כי הכהן קדוש הוא , ולא יטמאנו , רק בדבור: שיאמר בפיו , שהוא טמא. (ב) קדש. פטר - פתיחה , כמו "ופטורי צִצִּים" (מ"א ו , יח); והטעם: הבן שפתח תחלה הרחם. ומלת רחם - זרה , כי משפט לשון הקדש , שיפתח האות שהוא לפני אות הגרון. (ג) ויאמר. ביום חמשה עשר יום אמר: זכור; כמו "והיה היום הזה לכם לזכרון" (שמ' יב , יד). וטעם עבדים - שהיו מעבידים אותם כאילו הם עבדיהם. ובמקום אחר אמר "מכור הברזל" (דב' ד , כ) , כי המצרים חזקו עליהם; והשם הוציאם בחזק יד מהחזקים. (ד) היום - הזכיר בתחלה "ולא יאכל חמץ" (לעיל , ג) - וככה תעשה לדורות , כמו שעשיתם ביום שיצאתם; וכאשר היה זה בזמן שהאביב נמצא , ככה תעשו בכל שנה בעת המצא האביב בארץ ישראל. וזה האביב - שעורה. ופירוש אביב - כמו 'בִּכּוּרֵי' , כי הוא מגזרת 'אב' , שהוא כמו ראשון לאשר הוליד , או החכם לתלמיד שלמד; וכתוב "כי השעורה אביב" (שמ' ט , לא). והעד , שאמר בחג שבועות "בכורי קציר חטים" (שמ' לד , כב). (ה) והיה. לא הזכיר כל השבעה , כי כבר הזכיר במקום אחר (ראה בר' טו , יט - כא). (ו) שבעת - זאת היא "העבֹדה" (לעיל , ה). (ז) מצות - הנה השבת הזהיר על "גרך אשר בשעריך" (שמ' כ , י) , כי על זה התנאי יגור בשעריך: שלא יעשה מלאכה לפניך בשבת , וככה ביום הכפורים , כי כן כתוב (ראה וי' כג , לא - לב). וככה בפסח , שלא יאכל חמץ במקום שהוא ברשותך; וזהו טעם בכל גבולך. (ח) והגדת. אמר רבי מרינוס (רקמה ע' שנג) , כי פירוש בעבור זה , היה ראוי להיותו: 'זה בעבור' שעשה יי' לי; והביא רבים כמהו לפי דעתו. ולפי דעתי , אין אחד מהם נכון , כי איך נהפוך דברי אלהים חיים?! וטעם הפסוק - הפך מחשבתו , כי אין אנו אוכלים המצות בעבור האותות שעשה השם במצרים. רק פירוש בעבור זה - בעבור זאת העבודה , שהיא אכילת מצה "ולא יאכל חמץ" (לעיל , ג) , שהוא תחלת המצות שצוה השם , עשה לנו אותות ומופתים עד שהוציאנו; והטעם , כי לא הוציאנו ממצרים - רק לעבדו , ככתוב "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה" (שמ' ג , יב); וכתוב "אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים" (במ' טו , מא). (ט) והיה. יש חולקין על אבותינו הקדושים , שאמרו כי לאות ולזכרון - על דרך "לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך" (מש' א , ט); גם "וקשרתם לאות על ידך" (דב' ו , ח) - כמו "קשרם על לבך תמיד" (מש' ו , כא); גם "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" (דב' ו , ט) - כמו "כתבם על לוח לבך" (מש' ג , ג); ומהו שיהיה לאות ולסימן ולזכרון? שיהיה שגור בפיך , כי ביד חזקה הוציאך יי' ממצרים; וככה "כי ביד חזקה הוציאנו יי' ממצרים" (ראה להלן , יד). ואין זה דרך נכונה. כי בתחלת ספרו כתב: "משלי שלמה" (מש' א , א) , והנה כל מה שהזכיר הוא דרך משל; ואין כתוב בתורה כי הוא דרך משל , רק כמשמעו , על כן לא נוציאנו מידי פשוטו. כי בהיותו כמשמעו איננו מכחיש שקול הדעת כמו "ומלתם את ערלת לבבכם" (דב' י , טז) , שנצטרך לתקנו כפי הדעת. אמר רבי משה הכהן , כי ברוב המקרא ה'יד' היא השמאלית: "אף ידי יסדה ארץ..." (יש' מח , יג); "ידה ליתד תשלחנה..." (שו' ה , כו). ודברי הקבלה חזקים , ואינם צריכים חיזוק. (י) ושמרת. מימים ימימה - כמו "ימים תהיה גאולתו" (וי' כה , כט) - משנה לשנה; ותחילת השנה על פי קריאת בית דין. (יא) והיה. הזכיר הכנעני - כי הוא אב לכלם. וטעם נשבע לך - "ולזרעך אתן את הארץ הזאת" (ראה בר' כד , ז). (יב) והעברת - תעבירנו לַשם , שלא יתערב עם אחר. והנה אלה שתי מצות צוו ביום חמשה עשר. שגר - על משקל 'ארץ' , שלא ישתנה בסמיכה. רק נמצאו מלות זרות , ואלה הם: "שְגַר אלפיך" (דב' ז , יג); "ובחֲדַר משכבך" (שמ' ז , כח); "הֲבֵל הבלים" (קה' א , ב); "מספח חֲמָתְךָ" (חב' ב , טו); "וסגור דְּלָתְךָ בעדך" (יש' כו , כ); ולא מצאתי יותר. (יג) וכל פטר - שהוא טמא , תפדה בשה. אמר אבושרי , כי פירוש וערפתו - תכתֹּב בערפו 'קדש'. והאומר כזה , הוא חמור קשה עורף , כי הנה כתוב "הוא יערף מזבחותם" (הו' י , ב); "וערפו שם את העגלה בנחל" (דב' כא , ד) , שהפירוש: לכרות הערף. כי כל בכור שלא יקרב על המזבח או לא יפדה , הוא חייב מיתה; כי בכורי מצרים , אדם ובהמה , מתו. כי השם לא מלטם מן הגזרה שגזר על מצרים , רק שיהיו מוכנים וקדושים לעבודתו. ולא היו לישראל בהמות טמאות כי אם החמורים לבדם , על כן לא יפדה מין אחר. (יד) והיה. אמר רבי יהודה הלוי , כי מחר - חסר אל"ף , והטעם: 'מה' שהוא 'אחר' היום. (טו) ויהי. החל לאמר "בחזק יד הוציאנו" (לעיל , יד) ― ושב לפרש מה היתה היד החזקה , והיא מכת בכורים , כי על ידה יצאו ממצרים , ולא על ידי המכות הראשונות; וככה אמר המשורר "למכה מצרים בבכוריהם" (תה' קלו , י). ומשה תפש דרך קצרה כי ידוע היה , באמרו: ויהרג יי' כל בכור; והציל בכורינו ובכורי בהמתינו ― ועם זה ידבק על כן אני זובח , ולא עם הריגת בכורים. כל פטר רחם - הנזכרים (לעיל , יב) , מהמין הראוי לזבח לפני השם. (טז) והיה. והנה הזכיר על אלה שתי המצות: והיה לאות על ידכה. ומה שהעתיקו קדמונינו ז"ל , לכתוב הפרשיות , הוא האמת. ולטוטפות - כמו "זכרון" (לעיל , ט). ויש מפרשים אומרים (ראה רש"י) , כי הטי"ת כפול , ופירושו כמו 'דבור' , מגזרת "והטף אל דרום" (יח' כא , ב); והוא רחוק בעיני. אויל מורד בעושהו היצלח? בשלותו כּבדוֹ חץ יפלח. ראה שובב ושים אל לבך , כל דבר פרעה בפרשת 'בשלח'. (יז) ויהי. וא"ו ולא נחם - כפ"ה רפה בלשון ישמעאל. וידוע , כי ממצרים עד ירושלם דרך ארץ פלשתים אינו מרחק רב; ולולי זה , איך היו באים השבטים בחמוריהם אל מצרים , אילו היה הדרך רחוק מאד? מה היה מספיק להם שיאכלו הם וחמריהם , וברדתם ובעלותם , ומביאים שבר לביתם? אמר רבי משה: כי קרוב הוא - אע"פ שהוא קרוב; וכמוהו , לפי דעתי , "כי עם קשה עורף הוא" (שמ' לד , ט); "רפאה נפשי כי חטאתי לך" (תה' מא , ה); "כי רכב ברזל לו" (יהו' יז , יח). ולפי דעתי אין צריך , כי טעם למה לא נחם דרך ארץ פלשתים - בעבור שהיה קרוב. והנה נָחָם דרך רחוקה , והם לא ראו מלחמה , ואמרו: "נתנה ראש ונשובה מצרימה" (במ' יד , ד)! וידענו , כי השם יודע העתידות בלי ספק , וידע שיִנחמו אם יוליכם דרך ארץ פלשתים , רק דברה תורה כלשון בני אדם , שיבינו הלומדים. (יח) ויסב - מפעלי הכפל; גם יבא על משקל אחר: "ויָסֶך בדלתים ים" (איוב לח , ח); "ויָגֶל את האבן" (בר' כט , י). ולא תשמע אל דברי האומרים , ששרשו 'נסב'. ומלת דרך המדבר - מושכת אחרת עמה , והוא: דרך המדבר - מדבר ים סוף; וכמוהו "הארון הברית" (יהו' ג , יד): "הארון" - ארון "הברית"; "ועץ הדעת" - דעת "טוב ורע" (בר' ב , ט); וכמוהו רבים. יש אומרים (ראה רש"י) , כי חמושים - מלאים הון , שיש להם כל צרכם; והנה כתוב "וגם צדה לא עשו להם" (שמ' יב , לט)! ומה טעם להזכיר זה עתה? רק פירושו: חגורי חרב חומש למלחמה; כמו "חלוצים תעברו" (דב' ג , יח) , שפירושו: חגורי חלצים; והעד הנאמן: "ואתם תעברו חמושים לפני אחיכם בני ישראל" (ראה יהו' א , יד) , ובמקום אחר קראם "חלוצים" (דב' ג , יח); כי מה טעם להוליך צדה לפני אחיהם? וטעם להזכיר הכתוב וחמושים במקום הזה , כי למעלה כתוב "בראותם מלחמה" (פס' יז); כי ביד רמה יצאו (ראה שמ' יד , ח) , בכלי מלחמה , לא כמו עבדים בורחים. (יט) ויקח - הזכיר למעלה "עלו בני ישראל" (פס' יח) החיים בדור ההוא , וגם העלו עמם הנכבד שהיה בהם , שעל ידו ירדו מצרים; והוא השביעם לפני מותו , שיאמרו כן לבניהם , ובניהם לבניהם. והנה משה התעסק לקיים השבועה , שלא תבא אשמה על ישראל. כי הנה ראינו , שנשיאי ישראל נשבעו לגבעונים (ראה יהו' ט , טו) , והם לא נשבעו להם - רק על תנאי שהם רחוקים , כמו שאמרו (ראה שם , ט); ואחר שנמצאו קרובים , היה נכון שלא ישמרו שבועתם , ולא יעברו הם וכל ישראל על מצות "לא תחיה כל נשמה" (דב' כ , טז); רק בעבור כבוד השם , שלא יחללוהו. ואחר רבים שנים העניש השם בני ישראל בעבור שהניח שאול להמית את הגבעונים (ראה ש"ב כא , א ואי') , שהם בנוב עיר הכהנים (ראה רש"י שם). והזכיר עצמות - כי כל הבשר והעור ירום תולעים ויבאש (ע"פ שמ' טז , כ) , ולא ישארו בשנים מועטות , רק העצמות. (כ) ויסעו. באיתם - הוא מדבר שור , כאשר אפרש (שמ' טו , כב). (כא) ויי' - ידענו , כי השם "שוכן עד" (יש' נז , טו) ו"יושב קדם" (תה' נה , כ); והכתוב מדבר כלשון בני אדם , בעבור כי כח השם ושלוחו הולך עם ישראל , כדרך "מוליך לימין משה זרוע תפארתו" (יש' סג , יב). וטעם בעמוד ענן - שלא היה כדמות העבים , רק כדמות עמוד נטוי מן השמים ועד הארץ. ונקרא ה'עמוד' כן , בעבור שמעמד הבית עליו. וטעם ללכת יומם ולילה - בעבור כי המחנה היה גדול , ולא יכלו ללכת רק מסע מעט , על כן היו הולכים מקצת יום גם מקצת הלילה. ואלה השנים עמודים היו לפניהם עד שבאו אל הים , כאשר אפרש (שמ' טו , כב). (כב) לא ימיש - פעל יוצא; כי השם , הנזכר למעלה (פס' כא) , לא המיש העמודים להיותם לפני העם. ומלת יומם - לא תמצא בכל המקרא , רק על עת היות השמש על הארץ. כי 'יום' ימצא בתורה גם בנביאים גם בכתובים , והוא לילה; כי כתוב "ביום הכותי כל בכור" (במ' ח , יז) , וזה היה לילה (ראה שמ' יב , כט); וכתוב "היום הזה יום בשורה" (מ"ב ז , ט) - והוא לילה , ושם כתוב "וחכינו עד אור הבקר"; וכתוב "יום צעקתי בלילה נגדך" (תה' פח , ב).