מאגר הכתר שמות פרק יג עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק יג
(ב) קדש לי - שיהו מקודשים לי משאר בני ישראל , שהוספתי להם נס להצילם מן מכת בכורות; וכן כתוב "כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי" (במ' ג , יג). ויש לפרש קדש - לשון הזמנה , וכן "הקדשתי" (שם); כמו "וקדשתם היום ומחר" (שמ' יט , י) , ומתרגמינן: "ותזמנון" (ת"א). (ד) היום אתם יוצאים - יום שאתם יוצאים בו , שהוא בחודש האביב , "זכור" (לעיל , ג). (ה) והיה כי יביאך - חזר והזהירם שינהגו איסור חמץ אפילו בארץ; ואף חידש בה מצות "לא יראה" (להלן , ז) ומצות תפילין (להלן , ט) , ושצריך להודיע לבנו שאינו יודע לשאל (להלן , ח). אל ארץ הכנעני - כולם בכלל הכנעני; ופעמים שפירש חמשה מהם (בפסוקנו) או ששה (שמ' ג , ח) , ושנים עשר היו , כמו שפירשתי בפרשת 'נח' (בר' י , טו); ונקראו "שבעה" (דב' ז , א) , לפי שהששה חשובין , והשאר נקראו על שם אביהן. (יא) והיה כי יביאך - שלא תאמר: לא צוה הקדוש ברוך הוא לקדש אלא אותם שיצאו ממצרים , שהיו בנס , לכך אומר שאפילו בארץ יקדישום. אל ארץ הכנעני - בכאן לא פרט אפילו אחד (ראה פירושו לעיל , ה) , אלא כולן תלאן באביהם. (יב) פטר - לשון 'פתיחה' , שפותח הרחם תחילה , וכן תירגם אונקלוס. (והעברת - ) כמו "והעברתם את נחלתו לבתו" (במ' כז , ח) , שיעביר את הנחלה מן הקרובים זכרים לבתו , כמו כן והעברת את הבכור מתורת שאר בנים , לתתו ליי'. שגר - לשון 'שילוח' , כמו (משנה ב"ב ב , ה): כמלא שגר היונה. (יג) ופטר חמור - דווקא חמור , מדלא קאמר 'בהמה טמאה'; ואין ללמוד 'חמור' 'חמור' משבת (ראה ב"ק נד , ב) , דאין לנו לדון גזרה שוה מעצמינו. לפי שאף בהמה טמאה לקתה גם היא במכת בכורות , קדש פטר חמור , שלא תאמר: הבהמות טמאות לא לקו. ולפי שהם מאוסות , לא קידש , רק אחת מהן לסימן. וקידש חמורים - שסייעו לישראל במשא כשיצאו; אי נמי: מפני שמצריים נמשלו לחמורים (ראה יח' כג , כ); אי נמי , שסייעו למשה לבוא למצרים להושיע את ישראל , כדכתיב "ויקח משה את אשתו... וירכבם על החמור" (שמ' ד , כ). וכל בכור אדם בבניך תפדה - חמש סלעים (ראה משנה עדויות ז , א) , כמו שמפורש במקום אחר (וי' כז , ו). (טז) והיה לך (בנוסחנו ללא 'לך') לאות - זה , קדושת הבכורים , הוא זכרון; וגם זכרון אחר תעשה על יציאת מצרים , שתעשה על ידך אות שתשא עמך. על ידכה - כתוב בה"א: יד כהה (ראה מנחות לז , א); לומר: קושרין תפילין על השמאל , שהיא כהה מלעשות מלאכה. ולטוטפות בין עיניך - על הראש; כמו "לא תשימו קרחה בין עיניכם" (דב' יד , א) , שהוא בראש , במקום השיער. טוטפות - לשון הבטה וראייה , כמו (מגילה יד , ב): 'ועינהא מטייפי': שיראו ויזכרו; ורבנו שלמה פירש: לשון דיבור , כמו "אל תטיף אל בית ישחק" (ראה עמ' ז , טז): שיזכרו אותם וידברו אותם. וגם נראה , ש"הלוך וטפוף" (יש' ג , טז) - לשון הבטה: שמגביהות צוארם ומביטות לכאן ולכאן. אשר הטה אוזן אל עמו ושמעוֹ , וראה מכאוביו ובגלותו ידעוֹ , ושפך את נפשו ואת לבו קרעו , וחיזקת אותו ואימץ את זרועו , כי אתה גואלו מלכו ומושיעו , והושעת אותו מכל רע פגעו , בסיימי סדר 'בא אל פרעה'. (יז) ויהי בשלח. נחם - ניהג אותם , כמו "לך נחה את העם" (שמ' לב , לד) , וכמו "ועיש על בניה תנחם" (איוב לח , לב). כי קרוב הוא - כמו שמצינו ביצחק שהיה רוצה לילך למצרים דרך ארץ פלשתים , כדכתיב "ויבא יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה" (ראה בר' כו , א) , ואז אמר לו הקדוש ברוך הוא: "אל תרד מצרימה" (שם , ב) - אלמא , שהיה רוצה לילך דרך שם. פן ינחם העם - על שיצא. בראותם מלחמה - מלחמת פרעה; שאם לא היו הולכים דרך ים סוף וטִבְּעם שם , היו רודפים אחריהם דרך שאין שם ים , והוצרכו להלחם עמו ביבשה; ואף פלשתים יֵצאו לקראתם , ותהי להם המלחמה פנים ואחור (ע"פ דה"ב יג , יד) , וְישובו. ואע"פ שיכול להפילם כולם מתים , רוצה היה הקדוש ברוך הוא להרבות נסים ונפלאות: להוביש הים , ולהעבירם בו ישראל , ולהטביע מצרים. (יח) וחמושים עלו בני ישראל - כמו "וחמש את ארץ מצרים" (בר' מא , לד): שהיו עמהם מזונות כדי להספיק אותו דרך רחוק. שהרי ניזונו חודש אחד במזון שעמהם , שלא שאלו מן עד חמשה עשר באייר (ראה שמ' טז , א ואי'). (כ) ויסעו מסוכות - ביום הששי. (כא) ויי' הולך לפניהם - מלכם לפניהם , ויי' בראשם (ע"פ מיכה ב , יג). בעמוד ענן - לפי שאין השכינה נגלית להם , הולך עמוד ענן , שיראו אותו וידעו לאיזה צד יפנו. לנחותם - להנחותם. בעמוד אש להאיר להם - אף להאיר להם: שמנחה אותם ומאיר להם. (כב) לא ימיש - הקדוש ברוך הוא עמוד. לפני העם - מלפני העם; ולפי שאמר למטה (שמ' יד , יט) שילכו האש והענן "אחריהם" , מגיד לך שאין דרכם בכך , אלא לצורך נעשה.