מאגר הכתר שמות פרק יג עם פירוש רש"י

פרק יג
(ב) פטר (בנוסחנו נוסף: כל) רחם - שפטר את הרחם תחלה , כמו "פוטר מים ראשית מדון" (מש' יז , יד); וכן "יפטירו בשפה" (תה' כב , ח) - יפתחו שפתים. לי הוא - לעצמי קניתים על ידי שהכיתי בכורי מצרים. (ג) זכור את היום הזה - לימד שמזכירין יציאת מצרים בכל יום (ראה מכיל' בא פסחא טז). (ד) בחדש האביב - וכי לא היו יודעין באיזה חדש? אלא אמר להם: ראו חסד שגמלכם , שמוציא אתכם בחדש שהוא כשר לצאת , לא חמה ולא צינה ולא גשמים; וכן הוא אומר "מוציא אסירים בכושרות" (תה' סח , יז) - חֹדש שהוא כשר לצאת (ראה מכיל' בא פסחא טז). (ה) [והיה כי יביאך - יש מרבותינו (בכורות ד , ב) שלמדו מכאן , שלא קדשו הבכורות הנולדים במדבר; והאומר: קדשו , מפרש 'ביאה' זו לומר: אם תקיימוה במדבר , תזכו ליכנס לארץ ותקיימוה שם (שם ה , א).] אל ארץ הכנעני וגו' - אע"פ שלא מנה אלא חמשה עממים , כל שבעה גוים במשמע , שכולן בכלל כנעני הם. ואחת ממשפחות כנען היתה , שלא נקרא לה שם אלא כנעני. נשבע לאבתיך - באברהם הוא אומר: "ביום ההוא כרת יי' את אברם" וגו' (בר' טו , יח); ביצחק הוא אומר: "גור בארץ הזאת" (בר' כו , ג); ביעקב הוא אומר: "הארץ אשר אתה שכב עליה" וגו' (בר' כח , יג). זבת חלב ודבש - החלב זב מן העזים , והדבש זב מן התמרים ומן התאנים (ראה כתובות קיא , ב). את העבדה הזאת - של פסח. והלא כבר נאמר למעלה "והיה כי תבאו אל הארץ" וגו' (שמ' יב , כה) , למה חזר ושְׁנָאָהּ? בשביל דבר שנתחדש בה: בפרשה ראשונה נאמר בה "והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם" (שם , כו) - בבן רשע הכתוב מדבר , שהוציא עצמו מן הכלל (ראה מכיל' בא פסחא יז); וכאן "והגדת לבנך" (להלן , ח) - בבן שאינו יודע לשאל , והכתוב מלמדך , שתפתח לו אתה בדברי אגדה המושכים את הלב (ראה שבת פז , א). (ח) בעבור זה - בעבור שאקיים מצותיו , כגון פסח ומצה ומרור הללו (ראה מכיל' בא פסחא יז). עשה יי' לי - רמז תשובה לבן רשע , לומר לו: עשה יי' לי , ולא לך; אילו היית שם , לא היית כְּדַי ליגָאל (ראה שם). (ט) והיה לך לאות - יציאת מצרים תהיה לך לאות על ידך ובין עיניך - שתכתוב פרשיות הללו ותקשרם בראש ובזרוע. על ידך - יד של שמאל (ראה מנחות לו , ב). לפיכך "ידכה" (להלן , טז) מלא בפרשה שנייה , לדרוש בו (ראה מנחות לז , א): יד שהיא כהה. (י) מימים ימימה - משנה לשנה. (יא) נשבע לך - [והיכן נשבע לך?] "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי" וגו' (שמ' ו , ח). ונתנה לך - תהי בעיניך כאילו נתנה לך בו ביום , ואל תהי בעיניך כירושת אבות (ראה מכיל' בא פסחא יח). (יב) והעברת - אין והעברת אלא לשון 'הפרשה' , וכן הוא אומר: "והעברתם את נחלתו לבתו" (במ' כז , ח; ראה מכיל' בא פסחא יח). שגר בהמה - נֵפֶל , ששגרתו אמו ושלחתו בלא עתו; ולימדך הכתוב , שהוא קדוש בבכורה לפטור את הבא אחריו. ואף מי שאינו נפל קרוי 'שגר' , כמו "שגר אלפיך" (דב' ז , יג) , אבל זה לא בא אלא ללמד על הנפל (ראה מכיל' שם) , שהרי כבר כתב: כל פטר רחם. ואם תאמר: אף בכור בהמה טמאה במשמע!? בא ופירש במקום אחר "בבקרך ובצאנך" (דב' טו , יט). לשון אחר יש לפרש (מכיל' בא פסחא יח): והעברת כל פטר רחם - בבכור אדם הכתוב מדבר. (יג) פטר חמור - ולא פטר שאר בהמה טמאה; וגזרת הכתוב היא , לפי שנמשלו בכורי מצרים בחמורים; ועוד , שסייעו את ישראל ביציאתן ממצרים , שאין לך אחד מישראל שלא נשא עמו הרבה חמורים טעונים מכספה ומזהבה של מצרים (ראה בכורות ה , ב). תפדה בשה - נותן שה לכהן , ופטר חמור מותר בהנאה (ראה שם ט , ב) , והשה חולין ביד כהן. וערפתו - עורפו בקופיץ מאחוריו והורגו (ראה שם י , ב). הוא הפסיד ממונו של כהן , לפיכך יופסד ממונו. וכל בכור אדם... תפדה - חמש סלעים פדיונו קצוב במקום אחר (ראה במ' יח , טז). (יד) [כי ישאלך בנך מחר - יש 'מחר' שהוא עכשיו , ויש 'מחר' שהוא לאחר זמן , כגון זה , וכגון "כי יאמרו בניכם מחר לבנינו" דבני גד ודבני ראובן (יהו' כב , כז; ראה מכיל' בא פסחא יח).] מה זאת - זה תינוק טיפש , שאינו יודע להעמיק שאילתו , וסותם ושואל: מה זאת? ובמקום אחר הוא אומר: "מה העדות והחקים והמשפטים" (דב' ו , כ) - הרי זו שאילת בן חכם. דברה תורה כנגד ארבעה בנים: רשע , ושאינו מבין לשאל , והשואל דרך סתומה , והשואל דרך חכמה. (טז) ולטוטפות - תפילין; ועל שם שהם ארבעה בתים קרויין 'טטפת': 'טט' בכתפי: שתים , 'פת' באפריקי: שתים (ראה סנה' ד , ב). ומנחם (מחברת: 'טף') חברו עם "הטף אל דרום" (יח' כא , ב); "אל תטיפו" (מי' ב , ו) - לשון 'דיבור'; כמו "ולזכרון" (לעיל , ט) - שהרואה אותם קשורים בין העינים יזכר הנס וידבר בו. (יז) ויהי בשלח פרעה. ולא נחם - נהגם , כמו "לך נחה את העם" (שמ' לב , לד); "בהתהלכך תנחה אותך" (מש' ו , כב). כי קרוב הוא - ונוח לשוב באותו הדרך למצרים. ומדרשי אגדה יש הרבה. בראותם מלחמה - כגון מלחמת "וירד העמלקי והכנעני" וגו' (במ' יד , מב) , אם הלכו דרך ישר היו חוזרים; מה אם כשהקיפן דרך מעוקם אמרו "נתנה ראש ונשובה מצרימה" (שם , ד) , אם הוליכן בפשוטה על אחת כמה וכמה. פן ינחם העם - יחשבו מחשבה על שיצאו , ויתנו לב לשוב. (יח) ויסב - הסיבן מדרך הפשוטה לדרך העקומה. ים סוף - כמו 'לים סוף'. ו'סוף' הוא לשון אגם שגדלין בו קנים , וכן "ותשם בסוף" (שמ' ב , ג) , וכן "קנה וסוף קמלו" (יש' יט , ו). וחמושים - אין חמושים אלא מזויינים (ראה מכיל' בא פסחא יח); [(תרי"ק:) לפי שהסיבן במדבר , הוא גרם להם שעלו חמושים; שאלו הסיבן דרך ישוב לא היו מחומשים להם כל מה שצריכין , אלא כאדם שעובר ממקום למקום ובדעתו לקנות שם מה שיצטרך; אבל כשהוא פורש למדבר , צריך לזמּן לו כל הצורך. ומקרא זה לא נכתב כי אם לשׂבּר את האוזן , שלא תתמה במלחמת עמלק ובמלחמות סיחון ועוג ומדין , מהיכן היו להם כלי זיין , שהכום ישראל לפי חרב.] וכן הוא אומר "ואתם תעברו חמושים" (יהו' א , יד); וכן תרגם אונקלוס: "ומזרזין" , וכן "וירק את חניכיו" (בר' יד , יד): "וזריז". דבר אחר (מכיל' שם): וחמושים - מחומשים: אחד מחמשה יצאו , וארבעת החלקים מתו בשלשת ימי אפלה. (יט) השבע השביע - השביעם שישביעו לבניהם. ולמה לא השביע את בניו שישאוהו לארץ כנען מיד , כמו שהשביעו יעקב? אמר יוסף: אני שליט הייתי במצרים והיה סִפֵּק בידי לעשות , אבל בניי - לא יניחום מצרים לעשות; לכך השביעם , לכשיגאלו ויצאו משם , שישאוהו (ראה מכיל' בא פסחא יח). והעליתם את עצמותי מזה אתכם - לאחיו השביע כן; למדנו , שאף עצמות כל השבטים העלו עמהם לארץ , שנאמר: אתכם (ראה שם). (כ) ויסעו מסכות - ביום השני , שהרי בראשון באו מרעמסס לסכות (ראה שמ' יב , לז). (כא) לנחותם הדרך - נקוד פתח , שהוא כמו 'להנחותם'; "לראותכם בדרך אשר תלכו בה" (דב' א , לג) - שהוא כמו 'להראותכם'; אף כאן: להנחותם על ידי שליח; ומי הוא השליח? עמוד הענן. והקדוש ברוך הוא בכבודו מוליכו לפניהם , ומכל מקום את עמוד הענן הכין להנחותם על ידו , שהרי על ידי עמוד הענן הם הולכים. [עמוד הענן אינו לאורה , אלא להורותם הדרך.] (כב) לא ימיש הקדוש ברוך הוא את עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה - מגיד שעמוד הענן משלים לעמוד האש ועמוד האש משלים לעמוד הענן , שעד שלא ישקע זה עולה זה (ראה שבת כג , ב). [לפני העם - כלומר: לא חסר לפניהם עמוד ענן ביום ועמוד אש בלילה.]