פרק יג
[שביעי]
[א]
וַיְדַבֵּ֥ר
יְהוָ֖ה
אֶל־מֹשֶׁ֥ה
לֵּאמֹֽר:
[ב]
קַדֶּשׁ־לִ֨י
כָל־בְּכ֜וֹר
פֶּ֤טֶר
כָּל־רֶ֙חֶם֙
בִּבְנֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֔ל
בָּאָדָ֖ם
וּבַבְּהֵמָ֑ה
לִ֖י
הֽוּא:
[ג]
וַיֹּ֨אמֶר
מֹשֶׁ֜ה
אֶל־הָעָ֗ם
זָכ֞וֹר
אֶת־הַיּ֤וֹם
הַזֶּה֙
אֲשֶׁ֨ר
יְצָאתֶ֤ם
מִמִּצְרַ֙יִם֙
מִבֵּ֣ית
עֲבָדִ֔ים
כִּ֚י
בְּחֹ֣זֶק
יָ֔ד
הוֹצִ֧יא
יְהוָ֛ה
אֶתְכֶ֖ם
מִזֶּ֑ה
וְלֹ֥א
יֵאָכֵ֖ל
חָמֵֽץ:
[ד]
הַיּ֖וֹם
אַתֶּ֣ם
יֹצְאִ֑ים
בְּחֹ֖דֶשׁ
הָאָבִֽיב:
[ה]
וְהָיָ֣ה
כִֽי־יְבִיאֲךָ֣
יְהוָ֡ה
אֶל־אֶ֣רֶץ
הַֽ֠כְּנַעֲנִי
וְהַחִתִּ֨י
וְהָאֱמֹרִ֜י
וְהַחִוִּ֣י
וְהַיְבוּסִ֗י
אֲשֶׁ֨ר
נִשְׁבַּ֤ע
לַאֲבֹתֶ֙יךָ֙
לָ֣תֶת
לָ֔ךְ
אֶ֛רֶץ
זָבַ֥ת
חָלָ֖ב
וּדְבָ֑שׁ
וְעָבַדְתָּ֛
אֶת־הָעֲבֹדָ֥ה
הַזֹּ֖את
בַּחֹ֥דֶשׁ
הַזֶּֽה:
[ו]
שִׁבְעַ֥ת
יָמִ֖ים
תֹּאכַ֣ל
מַצֹּ֑ת
וּבַיּוֹם֙
הַשְּׁבִיעִ֔י
חַ֖ג
לַיהוָֽה:
[ז]
מַצּוֹת֙
יֵאָכֵ֔ל
אֵ֖ת
שִׁבְעַ֣ת
הַיָּמִ֑ים
וְלֹא־יֵרָאֶ֨ה
לְךָ֜
חָמֵ֗ץ
וְלֹא־יֵרָאֶ֥ה
לְךָ֛
שְׂאֹ֖ר
בְּכָל־גְּבֻלֶֽךָ:
[ח]
וְהִגַּדְתָּ֣
לְבִנְךָ֔
בַּיּ֥וֹם
הַה֖וּא
לֵאמֹ֑ר
בַּעֲב֣וּר
זֶ֗ה
עָשָׂ֤ה
יְהוָה֙
לִ֔י
בְּצֵאתִ֖י
מִמִּצְרָֽיִם:
[ט]
וְהָיָה֩
לְךָ֨
לְא֜וֹת
עַל־יָדְךָ֗
וּלְזִכָּרוֹן֙
בֵּ֣ין
עֵינֶ֔יךָ
לְמַ֗עַן
תִּהְיֶ֛ה
תּוֹרַ֥ת
יְהוָ֖ה
בְּפִ֑יךָ
כִּ֚י
בְּיָ֣ד
חֲזָקָ֔ה
הוֹצִאֲךָ֥
יְהוָ֖ה
מִמִּצְרָֽיִם:
[י]
וְשָׁמַרְתָּ֛
אֶת־הַחֻקָּ֥ה
הַזֹּ֖את
לְמוֹעֲדָ֑הּ
מִיָּמִ֖ים
יָמִֽימָה:
פ
[יא]
וְהָיָ֞ה
כִּֽי־יְבִאֲךָ֤
יְהוָה֙
אֶל־אֶ֣רֶץ
הַֽכְּנַעֲנִ֔י
כַּאֲשֶׁ֛ר
נִשְׁבַּ֥ע
לְךָ֖
וְלַאֲבֹתֶ֑יךָ
וּנְתָנָ֖הּ
לָֽךְ:
[יב]
וְהַעֲבַרְתָּ֥
כָל־פֶּֽטֶר־רֶ֖חֶם
לַֽיהוָ֑ה
וְכָל־פֶּ֣טֶר׀
שֶׁ֣גֶר
בְּהֵמָ֗ה
אֲשֶׁ֨ר
יִהְיֶ֥ה
לְךָ֛
הַזְּכָרִ֖ים
לַיהוָֽה:
[יג]
וְכָל־פֶּ֤טֶר
חֲמֹר֙
תִּפְדֶּ֣ה
בְשֶׂ֔ה
וְאִם־לֹ֥א
תִפְדֶּ֖ה
וַעֲרַפְתּ֑וֹ
וְכֹ֨ל
בְּכ֥וֹר
אָדָ֛ם
בְּבָנֶ֖יךָ
תִּפְדֶּֽה:
[מפטיר]
[יד]
וְהָיָ֞ה
כִּֽי־יִשְׁאָלְךָ֥
בִנְךָ֛
מָחָ֖ר
לֵאמֹ֣ר
מַה־זֹּ֑את
וְאָמַרְתָּ֣
אֵלָ֔יו
בְּחֹ֣זֶק
יָ֗ד
הוֹצִיאָ֧נוּ
יְהוָ֛ה
מִמִּצְרַ֖יִם
מִבֵּ֥ית
עֲבָדִֽים:
[טו]
וַיְהִ֗י
כִּֽי־הִקְשָׁ֣ה
פַרְעֹה֘
לְשַׁלְּחֵנוּ֒
וַיַּהֲרֹ֨ג
יְהוָ֤ה
כָּל־בְּכוֹר֙
בְּאֶ֣רֶץ
מִצְרַ֔יִם
מִבְּכֹ֥ר
אָדָ֖ם
וְעַד־בְּכ֣וֹר
בְּהֵמָ֑ה
עַל־כֵּן֩
אֲנִ֨י
זֹבֵ֜חַ
לַיהוָ֗ה
כָּל־פֶּ֤טֶר
רֶ֙חֶם֙
הַזְּכָרִ֔ים
וְכָל־בְּכ֥וֹר
בָּנַ֖י
אֶפְדֶּֽה:
[טז]
וְהָיָ֤ה
לְאוֹת֙
עַל־יָ֣דְכָ֔ה
וּלְטוֹטָפֹ֖ת
בֵּ֣ין
עֵינֶ֑יךָ
כִּ֚י
בְּחֹ֣זֶק
יָ֔ד
הוֹצִיאָ֥נוּ
יְהוָ֖ה
מִמִּצְרָֽיִם:
ס
{פרשת בשלח}
[יז]
וַיְהִ֗י
בְּשַׁלַּ֣ח
פַּרְעֹה֘
אֶת־הָעָם֒
וְלֹא־נָחָ֣ם
אֱלֹהִ֗ים
דֶּ֚רֶךְ
אֶ֣רֶץ
פְּלִשְׁתִּ֔ים
כִּ֥י
קָר֖וֹב
ה֑וּא
כִּ֣י׀
אָמַ֣ר
אֱלֹהִ֗ים
פֶּֽן־יִנָּחֵ֥ם
הָעָ֛ם
בִּרְאֹתָ֥ם
מִלְחָמָ֖ה
וְשָׁ֥בוּ
מִצְרָֽיְמָה:
[יח]
וַיַּסֵּ֨ב
אֱלֹהִ֧ים
׀
אֶת־הָעָ֛ם
דֶּ֥רֶךְ
הַמִּדְבָּ֖ר
יַם־ס֑וּף
וַחֲמֻשִׁ֛ים
עָל֥וּ
בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל
מֵאֶ֥רֶץ
מִצְרָֽיִם:
[יט]
וַיִּקַּ֥ח
מֹשֶׁ֛ה
אֶת־עַצְמ֥וֹת
יוֹסֵ֖ף
עִמּ֑וֹ
כִּי֩
הַשְׁבֵּ֨עַ
הִשְׁבִּ֜יעַ
אֶת־בְּנֵ֤י
יִשְׂרָאֵל֙
לֵאמֹ֔ר
פָּקֹ֨ד
יִפְקֹ֤ד
אֱלֹהִים֙
אֶתְכֶ֔ם
וְהַעֲלִיתֶ֧ם
אֶת־עַצְמֹתַ֛י
מִזֶּ֖ה
אִתְּכֶֽם:
[כ]
וַיִּסְע֖וּ
מִסֻּכֹּ֑ת
וַיַּחֲנ֣וּ
בְאֵתָ֔ם
בִּקְצֵ֖ה
הַמִּדְבָּֽר:
[כא]
וַיהוָ֡ה
הֹלֵךְ֩
לִפְנֵיהֶ֨ם
יוֹמָ֜ם
בְּעַמּ֤וּד
עָנָן֙
לַנְחֹתָ֣ם
הַדֶּ֔רֶךְ
וְלַ֛יְלָה
בְּעַמּ֥וּד
אֵ֖שׁ
לְהָאִ֣יר
לָהֶ֑ם
לָלֶ֖כֶת
יוֹמָ֥ם
וָלָֽיְלָה:
[כב]
לֹֽא־יָמִ֞ישׁ
עַמּ֤וּד
הֶֽעָנָן֙
יוֹמָ֔ם
וְעַמּ֥וּד
הָאֵ֖שׁ
לָ֑יְלָה
לִפְנֵ֖י
הָעָֽם:
פ
פרק יג
(ב)
פטר
-
לשון
פתיחה;
כמו
"פוטר
מים
ראשית
מדון"
(מש'
יז
,
יד).
באדם
-
עבודה
מִתחילה
היתה
בבכורות.
(ד)
האביב
-
ביכור
ובישול
תבואה;
כמו
"עודנו
באיבו
לא
יקטף"
(איוב
ח
,
יב);
"באיבי
הנחל"
(שה"ש
ו
,
יא)
-
הדגש
במקום
אות
בי"ת
החסירה.
(ח)
בעבור
זה
שעשה
יי'
לי
ניסים
במצרים
,
אני
עובד
עבודה
הזאת
(ראה
לעיל
,
ה);
וכן:
"זה
יום"
אשר
"עשה
יי'"
לי
,
שהיִתי
"לראש
פינה"
,
"נגילה
ונשמחה
בו"
(ראה
תה'
קיח
,
כב
-
כד).
(ט)
לאות
על
ידך
-
לפי
עומק
פשוטו:
יהיה
לך
לזכרון
תמיד
,
כאילו
כתוב
על
ידך;
כעין
"שימני
כחותם
על
לבך"
(שה"ש
ח
,
ו).
בין
עיניך
-
כעין
תכשיט
ורביד
זהב
שרגילין
ליתן
על
המצח
לנוי.
(י)
את
החוקה
-
חוקת
הפסח.
(יב)
והעברת
-
הסירהו
מבהמותיך
,
ותנהו
לכהן
ויקריבנו.
שגר
-
לשון
שילוח
מן
הבטן.
(יג)
תפדה
-
לאחר
שנתקדשו
הלוים
תחת
כל
בכור
בשנה
שנייה
שהוקם
את
המשכן:
"ולקחת
חמשת
חמשת
שקלים
לגולגולת"
(במ'
ג
,
מו)
,
וכתיב
"ופדויו
מבן
חדש
תפדה
בערכך"
וגו'
(במ'
יח
,
טז).
(טו)
ויהי
כי
הקשה
-
כל
זה
תאמר
לבנך
(ראה
לעיל
,
יד);
וכן
מוכיח
מדכתיב
"הוציאנו
יי'
ממצרים"
(להלן
,
טז)
,
כי
הקדוש
ברוך
הוא
אמר
למשה
כל
הפרשה
זו
,
וישראל
אומר
לבנו:
"הוציאנו
יי'"
וגו';
כי
משה
לא
אמר
לישראל
פסוק
זה
מעצמו
,
שיאמר
משה
לישראל
"והיה
לאות
על
ידכה...
כי
בחוזק
יד
הוציאנו"
וגו'
(להלן
,
טז)
,
אלא
האב
אומר
לבנו
כך.
(יז)
ויהי
בשלח
פרעה
את
העם
-
ונתכוון
הקדוש
ברוך
הוא
להביאם
לארץ
כנען
,
ולא
רצה
הקדוש
ברוך
הוא
להנחותם
דרך
ארץ
פלשתים
,
כי
קרוב
הוא
-
דרך
הוא
ליכנס
מיד
בארץ
כנען;
ולכשיבאו
לטורח
מלחמות
ארץ
כנען
-
יתנו
ראש
וישובו
למצרים
,
כמו
שעשו
כמה
פעמים
,
כדכתיב
"הלא
טוב
לנו
שוב
מצרימה"
(במ'
יד
,
ג);
"נתנה
ראש
ונשובה
מצרימה"
וגו'
(במ'
יד
,
ד);
"זכרנו
את
הדגה
אשר
אכלנו
במצרים"
(ראה
במ'
יא
,
ה).
לפיכך
"ויסב...
את
העם
דרך
המדבר"
(להלן
,
יח)
-
ארץ
רחוקה
,
כדכתיב
"אחד
עשר
יום
מחורב"
וגו'
(דב'
א
,
ב).
אבל
פלשתים
לבדם
היו
מפסיקין
בין
מצרים
ובין
ארץ
כנען
,
כמו
שמוכיח
ביצחק
,
שהיה
יורד
מארץ
כנען
ללכת
דרך
ארץ
פלשתים
לארץ
מצרים
מפני
הרעב
,
עד
שאמר
לו
הקדוש
ברוך
הוא
"גור
בארץ
הזאת"
(בר'
כו
,
ג)
-
"וישב
יצחק
בגרר"
(שם
,
ו).
(יח)
וחמושים
-
בכלי
זיין
,
שהיו
הולכים
לירש
את
ארץ
כנען
,
כמו
שכתוב
למעלה
"ואומר
אעלה
אתכם
מעני
מצרים
אל
ארץ
הכנעני"
וגו'
(שמ'
ג
,
יז);
וכן
"תעברו
חמושים"
דיהושוע
(יהו'
א
,
יד).
(כא)
ויי'
הולך
-
מלאך
שהיה
מוליך
לפני
ישראל
עמוד
האש
ועמוד
הענן.
יומם
ולילה
-
שכשישמע
פרעה
,
יאמר:
בורחים
הם
,
וירדפו
אחריהם.
(כב)
לא
ימיש
-
הקדוש
ברוך
הוא
,
לשון
'מפעיל':
ממיש
את
אחרים;
אבל
"לא
ימוש
ספר
התורה"
(יהו'
א
,
ח)
-
לשון
'פועֵל'.