מאגר הכתר שמות פרק יג עם פירוש תועלות לרלב"ג

פרק יג
(יז) (שבע תועלות לפרשת 'בשלח' , חלק ראשון: שמ' יג , יז - יד , לא) והנה התועלות המגיעות מזה הספור הם שבעה: התועלת הראשון הוא במדות , והוא , שראוי למי שישתדל בדבר מה , שישמר מכל מה שימנע מבוקשו , ויכוין אל מה שיגיעהו אל התכלית ההוא. ולזה תראה , כי כאשר רצה השם יתעלה לקחת ישראל לו לגוי , מִשָמְרוֹ את השבועה אשר נשבע לאבות (ע"פ דב' ז , ח) , התחכם בזה בכל הפנים שאפשר; וזה , שהוא חדש שם מופתים עצומים , יתבאר להם שהוא אדון הכל. ובעת שהוציאם ממצרים לא רצה להביאם לארץ כנען בדרך הישרה , כי הדרך ההוא הוא קרוב , וישראל לא היו מלומדי מלחמה , ואולי ייראו מפני זה בראותם מלחמה ושבו מצרימה. ולזה הנחה אותם בדרך עקלקלות , להאריך הדרך. ולזאת הסבה גם כן הוציא השם יתעלה את בני ישראל חמושים מארץ מצרים , באופן שלא נשאר שם מקניניהם דבר , וגם קנינים רבים הביאו עמם מהמצרים; כי זה כלו יהיה סבה שלא יכספו לשוב למצרים. וזה , שאם היה נשאר שם מקניניהם דבר , אולי יהיה זה סבה אל שידאגו על מה שנשאר מקניניהם שם וישובו למצרים. והנה מה שהביאו עמם מהמצרים , מכלי כסף וכלי זהב ושמלות , היה גם כן סבה להרחיקם מלשוב למצרים , כדי שלא יצטרכו להשיב להם מה שהשאילום; עם שכבר ישיגם בשת מופלג , כשברחו עם מה שהשאילום , והשיבו להם רעה תחת הטובה אשר גמלום המצרים , בהשאילם להם כליהם ושמלותיהם היותר משובחים. וכִוון עם זה , במה שהנחה אותם בדרך ארוכה , להנחות אותם דרך המדבר ים סוף , כדי שיראו מופת קריעת ים סוף ותשלם להם האמונה בשם יתעלה ובמשה עבדו; עם שכבר נשלמה להם ההצלה בזה האופן מיד המצרים , ולא היה להם לירוא שירדפו אחריהם. ולזאת הסבה בעינה חדש השם יתעלה המופתים הגדולים אשר התמידו לישראל כל ימי היותם במדבר , רוצה לומר: עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה , כדי שיתברר להם כח השם יתעלה וגבורתו לעשות כל אשר יחפוץ , ויכנעו מפני זה ללכת בתורתו , באופן שיהיו לו לעם ויהיה הוא להם לאלהים. והנה זכר שנסעו מסוכות וחנו באיתם , ושכבר שבו לחנות בין מגדול ובין הים לפני בעל צפון , להוסיף האמתה בזה הספור הנפלא , אשר הוא גְדול התועלת מאד; ולזה גם כן האריך בו. התועלת השני הוא במדות , והוא , שראוי לקיים מה שקבלו עליהם האבות כאלו קבלוהו עליהם הבנים בעצמם. ולזה ספר , שכבר השתדל משה להביא עצמות יוסף עמו , מפני שהשביע את בני ישראל על זה. ומזה השרש נסתעפו דינים רבים בתלמוד (גיטין יד , ב ועוד). התועלת השלישי הוא במדות , והוא , שראוי למי שירצה לצאת מתחת יד אחר , שלא יצא כדמות בורח , כי זה ממה שימנע ממנו מבוקשו; אבל ראוי שיעשה זה בתכלית מה שאפשר מההעלם , בדרך שלא ירגיש האחר בהיותו בורח , עד שתשלם לו ההצלה ממנו. ולזה ספר , שבני ישראל היו יוצאים ביד רמה , לא כדמות בורחים , ולזה לא היה לפרעה לחשב שיהיה בורח העם; אלא שמאת השם יתעלה היתה נסבה להביא פרעה שירדוף אחריהם , כדי להראות לישראל מופת קריעת ים סוף , כדי שתשלם להם האמונה בשם יתעלה. התועלת הרביעי הוא במדות , והוא שראוי לאדם , כשיצר לו , שיתפלל לשם יתעלה. ולזה ספר , שכבר צעקו בני ישראל אל יי' , כשהצר להם. התועלת החמישי הוא בדעות , והוא: להודיע שחדוש המופתים מהשם יתעלה יהיו על יד נביאו , כשיתפלל לו ויבקש ממנו שיחדש המופת ההוא; לא שיהיה מוגבל ומסודר מהשם יתעלה שיתחדש המופת ההוא בעת ההוא , כמו שהבינו קצת האנשים במה שאמרו רבותינו ז"ל בכמו אלו הנפלאות (ב"ר ה , ה): תנאי התנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית. וזה , שאם היה הדבר כן , יתחייבו ספקות עצומות , אין המלט מהם , כמו שיתבאר במעט עיון מדברינו בסוף המאמר הששי מ'ספר מלחמות יי'' (חלק ב פרק י). והנה תמצא לרבותינו ז"ל זה הדעת בבאור: אמרו בשלישי ממגלה (כז , א) על מה שאמר "ספר נא את הגדולות אשר עשה אלישע" (ראה מ"ב ח , ד): ואלישע כי עבד , ברחמי הוא דעבד - רוצה לומר , כי אמנם עשה זה אלישע בתפילתו לשם יתעלה על זה. ולזה ספר , שכבר אמר השם יתעלה למשה: "מה תצעק אלי" (שמ' יד , טו) - להורות שכבר היה מתפלל אליו שיתחדש אז זה המופת. התועלת הששי הוא בדעות , והוא: להודיע שמה שיעד השם יתעלה מחדוש הנפלאות על צד ההשגחה הפרטית , לא יתקיים אם לא היה המקבל באופן שיהיה ראוי לכמו זאת ההשגחה. ולזה תמצא , כי משה רבינו התפלל לשם יתעלה שיציל ישראל מיד המצרים , ואעפ"י שכבר קדמהו היעוד שהשם יתעלה יִכָּבֵד בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי הוא יי'. והנה היה מתפלל משה לשם יתעלה על זה , להכין עצמו לאופן מהדְבֵקוּת , שיתכן שתדבק בו כמו זאת ההשגחה הנפלאה; ולזה אמר אליו השם יתעלה: "מה תצעק אלי" (שמ' יד , טו) - להורות כי משה היה תמיד מוכן לזה , ולא תצטרך לו זאת ההכנה בזה המקום. התועלת השביעי הוא בדעות , והוא: להודיע שהשם יתעלה יעשה מה שיעשה מהנפלאות באמצעות הסבות היותר נאותות שאפשר. ולזה תראה , שכאשר רצה השם יתעלה שלא יגיע הזק לישראל מהמצרים , עם היותם קרובים מאד להם , צוה ישראל שיחרישו ולא ירימו קולם , כדי שלא ירגישו המצרים איפה הם מצד קולם , ושׂם הענן מבדיל ביניהם; והיה זה הענין בלילה , כדי שלא יראו המצרים ישראל קרובים מאד להם ויזיקום , אם בחצים אם באופן אחר. וסבב גם כן שיהיה משה אחרון , להיותו מושגח יותר , כדי שתשלם ההצלה לישראל; והיה זה גם כן , כדי שיהיה משה הוא היוצא מן הים אחרון , בעבור שיהיה ים סוף נקרע עד שיצאו כלם. וכזה תמצא ביהושע , שכאשר עברו ישראל את הירדן , יצאו הכהנים נושאי ארון ברית יי' אחרונים מן הירדן (ראה יהו' ד , יח). וסבב גם כן , שתתמיד נשיבת רוח קדים עזה כל הלילה , כדי שיאות יותר להגלות חלק מה מהים. וראוי שתדע , שישראל לא עברו הים בכללו משפה אל שפה , כמו שזכר החכם אבן עזרא (שמ' יד , יז בפירוש ב , הארוך); וזה , כי לא היה הים בין ארץ מצרים ובין ארץ כנען , אבל שבו אל השפה בעצמה שהיו בה , ולא היה הכנסם בים כי אם לתכלית שיטבעו המצרים. והנה האריך בעניני זה הספור הנפלא לרוב התועלת המגיע ממנו , כי זה יורה על חוזק השגחת השם יתעלה בדבקים בו , אשר ההאמנה בו היא פנה מפנות התורה. וכבר יפול ספק מה בענין עמוד האש והענן , לפי מה שהשרשנוהו בששי מ'ספר מלחמות יי'' (חלק ב פרק יב); וזה , שכבר השרשנו שם , שהמופתים יהיו בדברים אשר לא ימָנע היותם בעצמם מצד הטבע , ואם היה שיהיה נמנע מצד הטבע שיהיו מאלו הסבות אשר יתחדשו מהם; כאלו תאמר , שאעפ"י שחדוש הנחש מהמטה הוא נמנע מצד הטבע , הנה מציאות הנחש בעצמו איננו נמנע מצד הטבע. וכבר בארנו שם , שכבר השרישו רבותינו ז"ל זה השרש בענין הנפלאות , והוא גם כן מחוייב מצד העיון , כמו שבארנו שם. ובהיות הענין כן , הנה איך יתכן שיחודש על דרך המופת עמוד האש או עמוד הענן , והנה כמו זה הענין לא יתחדש מן הטבע בזמן מהזמנים?! ונאמר , כי כבר התבאר בטבעיות , שהאיד הקיטורי יעלה מבטן הארץ באמצעות הכחות השופעות מהגרמים השמימיים , ושהוא יתלהב במעט סבה. ובהיות הענין כן , הנה אעפ"י שלא ימצא עמוד אש וענן עולה מן הארץ בזה האופן , הנה מציאות עמוד אש וענן בזה התואר אינו נמנע מצד עצמותו , כי לא ימנע הִמָּצא איד קיטורי בזה התאר ולא ימנע התלהבו. והנה , כמו שיתחדש מהמטה נחש על דרך המופת , כן יתכן שיתחדש על דרך המופת מן האויר איד קיטורי , יהיה ממנו עמוד הענן ועמוד האש. ולזאת הסבה בעינה לא הסכמנו שיהיו מי הים גבוהים משני צדדים ולא יהיו נגרים , כי זה הוא נמנע מצד טבע המים. ואמנם מצד אחד לבד הוא אפשר באמצעות הרוח החזק , אשר היה דוחה המים שם תמיד כל הלילה , ולזה אמר "וברוח אפך (בנוסחנו: אפיך) נערמו מים נצבו כמו נד נוזלים" (שמ' טו , ח). וכן תמצא ביהושע (ג , טז) , בענין הירדן אשר עברו בו ישראל , שמימיו היו נד אחד , מהצד האחד לבד , ומהצד האחר תמו , נכרתו. וזה בלי ספק היה באמצעות רוח חזקה , הוליך שם השם יתעלה בדרך מופת לדחות המים אל הצד ההוא , בדרך שלא היו נגרים במקום שעברו בו ישראל; ואם לא נזכר זה שם.