פרק יג
[שביעי]
[א]
וידבר
יהוה
אל־משה
לאמר:
[ב]
קדש־לי
כל־בכור
פטר
כל־רחם
בבני
ישראל
באדם
ובבהמה
לי
הוא:
[ג]
ויאמר
משה
אל־העם
זכור
את־היום
הזה
אשר
יצאתם
ממצרים
מבית
עבדים
כי
בחזק
יד
הוציא
יהוה
אתכם
מזה
ולא
יאכל
חמץ:
[ד]
היום
אתם
יצאים
בחדש
האביב:
[ה]
והיה
כי־יביאך
יהוה
אל־ארץ
הכנעני
והחתי
והאמרי
והחוי
והיבוסי
אשר
נשבע
לאבתיך
לתת
לך
ארץ
זבת
חלב
ודבש
ועבדת
את־העבדה
הזאת
בחדש
הזה:
[ו]
שבעת
ימים
תאכל
מצת
וביום
השביעי
חג
ליהוה:
[ז]
מצות
יאכל
את
שבעת
הימים
ולא־יראה
לך
חמץ
ולא־יראה
לך
שאר
בכל־גבלך:
[ח]
והגדת
לבנך
ביום
ההוא
לאמר
בעבור
זה
עשה
יהוה
לי
בצאתי
ממצרים:
[ט]
והיה
לך
לאות
על־ידך
ולזכרון
בין
עיניך
למען
תהיה
תורת
יהוה
בפיך
כי
ביד
חזקה
הוצאך
יהוה
ממצרים:
[י]
ושמרת
את־החקה
הזאת
למועדה
מימים
ימימה:
פ
[יא]
והיה
כי־יבאך
יהוה
אל־ארץ
הכנעני
כאשר
נשבע
לך
ולאבתיך
ונתנה
לך:
[יב]
והעברת
כל־פטר־רחם
ליהוה
וכל־פטר׀
שגר
בהמה
אשר
יהיה
לך
הזכרים
ליהוה:
[יג]
וכל־פטר
חמר
תפדה
בשה
ואם־לא
תפדה
וערפתו
וכל
בכור
אדם
בבניך
תפדה:
[מפטיר]
[יד]
והיה
כי־ישאלך
בנך
מחר
לאמר
מה־זאת
ואמרת
אליו
בחזק
יד
הוציאנו
יהוה
ממצרים
מבית
עבדים:
[טו]
ויהי
כי־הקשה
פרעה
לשלחנו
ויהרג
יהוה
כל־בכור
בארץ
מצרים
מבכר
אדם
ועד־בכור
בהמה
על־כן
אני
זבח
ליהוה
כל־פטר
רחם
הזכרים
וכל־בכור
בני
אפדה:
[טז]
והיה
לאות
על־ידכה
ולטוטפת
בין
עיניך
כי
בחזק
יד
הוציאנו
יהוה
ממצרים:
ס
{פרשת בשלח}
[יז]
ויהי
בשלח
פרעה
את־העם
ולא־נחם
אלהים
דרך
ארץ
פלשתים
כי
קרוב
הוא
כי׀
אמר
אלהים
פן־ינחם
העם
בראתם
מלחמה
ושבו
מצרימה:
[יח]
ויסב
אלהים
׀
את־העם
דרך
המדבר
ים־סוף
וחמשים
עלו
בני־ישראל
מארץ
מצרים:
[יט]
ויקח
משה
את־עצמות
יוסף
עמו
כי
השבע
השביע
את־בני
ישראל
לאמר
פקד
יפקד
אלהים
אתכם
והעליתם
את־עצמתי
מזה
אתכם:
[כ]
ויסעו
מסכת
ויחנו
באתם
בקצה
המדבר:
[כא]
ויהוה
הלך
לפניהם
יומם
בעמוד
ענן
לנחתם
הדרך
ולילה
בעמוד
אש
להאיר
להם
ללכת
יומם
ולילה:
[כב]
לא־ימיש
עמוד
הענן
יומם
ועמוד
האש
לילה
לפני
העם:
פ