מאגר הכתר שמות פרק יד עם פירוש ראב"ע פירוש א - הקצר

פרק יד
[א] וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
[ב] דַּבֵּר֘ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וְיָשֻׁ֗בוּ וְיַֽחֲנוּ֙ לִפְנֵי֙ פִּ֣י הַחִירֹ֔ת בֵּ֥ין מִגְדֹּ֖ל וּבֵ֣ין הַיָּ֑ם לִפְנֵי֙ בַּ֣עַל צְפֹ֔ן נִכְח֥וֹ תַחֲנ֖וּ עַל־הַיָּֽם:
[ג] וְאָמַ֤ר פַּרְעֹה֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל נְבֻכִ֥ים הֵ֖ם בָּאָ֑רֶץ סָגַ֥ר עֲלֵיהֶ֖ם הַמִּדְבָּֽר:
[ד] וְחִזַּקְתִּ֣י אֶת־לֵב־פַּרְעֹה֘ וְרָדַ֣ף אַחֲרֵיהֶם֒ וְאִכָּבְדָ֤ה בְּפַרְעֹה֙ וּבְכָל־חֵיל֔וֹ וְיָדְע֥וּ מִצְרַ֖יִם כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה וַיַּעֲשׂוּ־כֵֽן:
[ה] וַיֻּגַּד֙ לְמֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם כִּ֥י בָרַ֖ח הָעָ֑ם וַ֠יֵּהָפֵךְ לְבַ֨ב פַּרְעֹ֤ה וַֽעֲבָדָיו֙ אֶל־הָעָ֔ם וַיֹּֽאמְרוּ֙ מַה־זֹּ֣את עָשִׂ֔ינוּ כִּֽי־שִׁלַּ֥חְנוּ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵעָבְדֵֽנוּ:
[ו] וַיֶּאְסֹ֖ר אֶת־רִכְבּ֑וֹ וְאֶת־עַמּ֖וֹ לָקַ֥ח עִמּֽוֹ:
[ז] וַיִּקַּ֗ח שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת רֶ֙כֶב֙ בָּח֔וּר וְכֹ֖ל רֶ֣כֶב מִצְרָ֑יִם וְשָׁלִשִׁ֖ם עַל־כֻּלּֽוֹ:
[ח] וַיְחַזֵּ֣ק יְהוָ֗ה אֶת־לֵ֤ב פַּרְעֹה֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם וַיִּרְדֹּ֕ף אַחֲרֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יֹצְאִ֖ים בְּיָ֥ד רָמָֽה:
[שני] [ט] וַיִּרְדְּפ֨וּ מִצְרַ֜יִם אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיַּשִּׂ֤יגוּ אוֹתָם֙ חֹנִ֣ים עַל־הַיָּ֔ם כָּל־סוּס֙ רֶ֣כֶב פַּרְעֹ֔ה וּפָרָשָׁ֖יו וְחֵיל֑וֹ עַל־פִּי֙ הַחִירֹ֔ת לִפְנֵ֖י בַּ֥עַל צְפֹֽן:
[י] וּפַרְעֹ֖ה הִקְרִ֑יב וַיִּשְׂאוּ֩ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־עֵינֵיהֶ֜ם וְהִנֵּ֥ה מִצְרַ֣יִם׀ נֹסֵ֣עַ אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיִּֽירְאוּ֙ מְאֹ֔ד וַיִּצְעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהוָֽה:
[יא] וַיֹּאמְרוּ֘ אֶל־מֹשֶׁה֒ הֲֽמִבְּלִ֤י אֵין־קְבָרִים֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְקַחְתָּ֖נוּ לָמ֣וּת בַּמִּדְבָּ֑ר מַה־זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לָּ֔נוּ לְהוֹצִיאָ֖נוּ מִמִּצְרָֽיִם:
[יב] הֲלֹא־זֶ֣ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁר֩ דִּבַּ֨רְנוּ אֵלֶ֤יךָ בְמִצְרַ֙יִם֙ לֵאמֹ֔ר חֲדַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ וְנַעַבְדָ֣ה אֶת־מִצְרָ֑יִם כִּ֣י ט֥וֹב לָ֙נוּ֙ עֲבֹ֣ד אֶת־מִצְרַ֔יִם מִמֻּתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּֽר:
[יג] וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֘ אַל־תִּירָאוּ֒ הִֽתְיַצְּב֗וּ וּרְאוּ֙ אֶת־יְשׁוּעַ֣ת יְהוָ֔ה אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה לָכֶ֖ם הַיּ֑וֹם כִּ֗י אֲשֶׁ֨ר רְאִיתֶ֤ם אֶת־מִצְרַ֙יִם֙ הַיּ֔וֹם לֹ֥א תֹסִ֛פוּ לִרְאֹתָ֥ם ע֖וֹד עַד־עוֹלָֽם:
[יד] יְהוָ֖ה יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם וְאַתֶּ֖ם תַּחֲרִשֽׁוּן: פ
[שלישי] [טו] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מַה־תִּצְעַ֖ק אֵלָ֑י דַּבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְיִסָּֽעוּ:
[טז] וְאַתָּ֞ה הָרֵ֣ם אֶֽת־מַטְּךָ֗ וּנְטֵ֧ה אֶת־יָדְךָ֛ עַל־הַיָּ֖ם וּבְקָעֵ֑הוּ וְיָבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָֽׁה:
[יז] וַאֲנִ֗י הִנְנִ֤י מְחַזֵּק֙ אֶת־לֵ֣ב מִצְרַ֔יִם וְיָבֹ֖אוּ אַחֲרֵיהֶ֑ם וְאִכָּבְדָ֤ה בְּפַרְעֹה֙ וּבְכָל־חֵיל֔וֹ בְּרִכְבּ֖וֹ וּבְפָרָשָֽׁיו:
[יח] וְיָדְע֥וּ מִצְרַ֖יִם כִּי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה בְּהִכָּבְדִ֣י בְּפַרְעֹ֔ה בְּרִכְבּ֖וֹ וּבְפָרָשָֽׁיו:
[יט] וַיִּסַּ֞ע מַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹהִ֗ים הַהֹלֵךְ֙ לִפְנֵי֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶ֑ם וַיִּסַּ֞ע עַמּ֤וּד הֶֽעָנָן֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַֽיַּעֲמֹ֖ד מֵאַחֲרֵיהֶֽם:
[כ] וַיָּבֹ֞א בֵּ֣ין׀ מַחֲנֵ֣ה מִצְרַ֗יִם וּבֵין֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיְהִ֤י הֶֽעָנָן֙ וְהַחֹ֔שֶׁךְ וַיָּ֖אֶר אֶת־הַלָּ֑יְלָה וְלֹא־קָרַ֥ב זֶ֛ה אֶל־זֶ֖ה כָּל־הַלָּֽיְלָה:
[כא] וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־יָדוֹ֘ עַל־הַיָּם֒ וַיּ֣וֹלֶךְ יְהוָ֣ה ׀ אֶת־הַ֠יָּם בְּר֨וּחַ קָדִ֤ים עַזָּה֙ כָּל־הַלַּ֔יְלָה וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַיָּ֖ם לֶחָרָבָ֑ה וַיִּבָּקְע֖וּ הַמָּֽיִם:
[כב] וַיָּבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָׁ֑ה וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חוֹמָ֔ה מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם:
[כג] וַיִּרְדְּפ֤וּ מִצְרַ֙יִם֙ וַיָּבֹ֣אוּ אַחֲרֵיהֶ֔ם כֹּ֚ל ס֣וּס פַּרְעֹ֔ה רִכְבּ֖וֹ וּפָרָשָׁ֑יו אֶל־תּ֖וֹךְ הַיָּֽם:
[כד] וַֽיְהִי֙ בְּאַשְׁמֹ֣רֶת הַבֹּ֔קֶר וַיַּשְׁקֵ֤ף יְהוָה֙ אֶל־מַחֲנֵ֣ה מִצְרַ֔יִם בְּעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ וְעָנָ֑ן וַיָּ֕הָם אֵ֖ת מַחֲנֵ֥ה מִצְרָֽיִם:
[כה] וַיָּ֗סַר אֵ֚ת אֹפַ֣ן מַרְכְּבֹתָ֔יו וַֽיְנַהֲגֵ֖הוּ בִּכְבֵדֻ֑ת וַיֹּ֣אמֶר מִצְרַ֗יִם אָנ֙וּסָה֙ מִפְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֣י יְהוָ֔ה נִלְחָ֥ם לָהֶ֖ם בְּמִצְרָֽיִם: פ
[רביעי] [כו] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה נְטֵ֥ה אֶת־יָדְךָ֖ עַל־הַיָּ֑ם וְיָשֻׁ֤בוּ הַמַּ֙יִם֙ עַל־מִצְרַ֔יִם עַל־רִכְבּ֖וֹ וְעַל־פָּרָשָֽׁיו:
[כז] וַיֵּט֩ מֹשֶׁ֨ה אֶת־יָד֜וֹ עַל־הַיָּ֗ם וַיָּ֨שָׁב הַיָּ֜ם לִפְנ֥וֹת בֹּ֙קֶר֙ לְאֵ֣יתָנ֔וֹ וּמִצְרַ֖יִם נָסִ֣ים לִקְרָאת֑וֹ וַיְנַעֵ֧ר יְהוָ֛ה אֶת־מִצְרַ֖יִם בְּת֥וֹךְ הַיָּֽם:
[כח] וַיָּשֻׁ֣בוּ הַמַּ֗יִם וַיְכַסּ֤וּ אֶת־הָרֶ֙כֶב֙ וְאֶת־הַפָּ֣רָשִׁ֔ים לְכֹל֙ חֵ֣יל פַּרְעֹ֔ה הַבָּאִ֥ים אַחֲרֵיהֶ֖ם בַּיָּ֑ם לֹא־נִשְׁאַ֥ר בָּהֶ֖ם עַד־אֶחָֽד:
[כט] וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָלְכ֥וּ בַיַּבָּשָׁ֖ה בְּת֣וֹךְ הַיָּ֑ם וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חֹמָ֔ה מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם:
[ל] וַיּ֨וֹשַׁע יְהוָ֜ה בַּיּ֥וֹם הַה֛וּא אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֣ד מִצְרָ֑יִם וַיַּ֤רְא יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־מִצְרַ֔יִם מֵ֖ת עַל־שְׂפַ֥ת הַיָּֽם:
[לא] וַיַּ֨רְא יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַיָּ֣ד הַגְּדֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ בְּמִצְרַ֔יִם וַיִּֽירְא֥וּ הָעָ֖ם אֶת־יְהוָ֑ה וַֽיַּאֲמִ֙ינוּ֙ בַּֽיהוָ֔ה וּבְמֹשֶׁ֖ה עַבְדּֽוֹ: פ

פרק יד
(ב-ג) לפני פי החירות , בין מגדל , לפני בעל צפון - שמות מקומות. נכחו - שבור (בחיריק); אולי שני משקלים הם. וטעם וישבו - ששבו לאחור עד שישמע פרעה כן , ויאמר בעבור ישראל: נבוכים הם. ולמ"ד 'לישראל' - כמו "פן יאמרו לי" (שו' ט , נד). נבוכים - היה ראוי להיותו בחלם , כמו "נכונים" (שמ' יט , יא). יש אומרים , כי בעל צפון - צורה היתה עשויה בשעות , שלא יוכל עבד לברוח; על כן אמר סגר עליהם - כי חשב פרעה שסגר עליהם. ולפי דעתי: בעבור שאמרו לו "דרך שלשת ימים" (שמ' ח , כג) , ואחר הליכתם חזרו ללכת למקום אחר - וזה טעם וישובו - הוגד הדבר לפרעה , ואמר: בודאי לא הלכו לזבוח , רק נבוכים הם , לא ידעו אי זה דרך יברחו , כי הנה המדבר סגר עליהם; ואלו הלכו לזבוח , למה היו שבים , ועודם לא זבחו?! (ה) כי ברח העם - כבר פרשתיו (שמ' יא , ד). (ז) שש מאות רכב - מובחרים במרכבותיו. ושלשים - כבר פירשתיו (ראה בר' מא , מג). (ח) ובני ישראל יוצאים ביד רמה - לא יצאו כדמות בורחים. והשואל: למה צוה השם לישראל לשוב? אין לנו להרהר ולא לחפש; ואם כן יאמר לנו , למה אמר השם "ובאת מאחריהם" (ראה ש"ב ה , כג) , והלא יכול להראות גבורתו?! ולמה "כשמעך את קול הצעדה" (שם , כד)?! והוא סוד גדול. (ט) כל סוס רכב פרעה - פירושו ככתוב בספר מלכים (ראה מ"א י , כט) , כי ארבעה סוסים מנהגים הרכב; כי רכב ו"מרכבה" (שם) - אחד הוא. ופרשיו - רוכבי הסוסים. וחילו - רגלים. (י) ופרעה הקריב - מחנהו. (יא) המבלי אין - שנים 'לאו'ין , ויספיק האחד; רק הוא דבר צחות בלשון. וכן "הרק אך במשה" (במ' יב , ב). (יב) אע"פ שלא מצאנו כתוב מתי אמרו לו ישראל כן , ידענו כי כן היה; כי דברים רבים ידענום מאחריתם. (יד) ילחם לכם - בשבילכם; כי כל 'מלחמה' ולמ"ד אחריה , היא לעזר. על כן פירש רבי משה הכהן הספרדי נוחו עדן: "כי רבים לוחמים לי" (תה' נו , ג) - בשבילי; וטעם "מרום" (שם): מלחמת מרום , כמו משפט כל ה'מושכים'. וטעם ואתם תחרישון - בעבור שהיו צועקים; כי כן כתוב "ויצעקו" (לעיל , י). (טו) מה תצעק אלי - יתכן שהיה הנביא צועק; או זה דיבור בעבור ישראל , כי הוא שלוּחם ומלכם. (יט) ויסע מלאך האלהים - זה היה קודם "דבר אל בני ישראל ויסעו" (לעיל , טו) , והנה פירושו: וכבר נסע; וכבר הראיתיך כזה (שמ' יא , א). (כ) ויהי הענן והחשך - לצד מחנה מצרים. ויאר את הלילה - כמשפט כל הלילות , לישראל; כי בלילה נסעו. (כא) ויתכן להיות פירוש ויולך יי' את הים - וכבר הוליך. וטעם ויבקעו - שלא היו נחברים , רק במקום אחד עומדים גבוהים כחומה , ומקום אחר יבש. (כג) וירדפו מצרים - גם הם אחר ישראל , בלילה. (כד) ויהי באשמרת הבקר - על דעתי , ששלש אשמורות הם בלילה (ראה ברכות ג , ב) , וזה היה באשמורת השלישית. ויאמר הגאון: אין 'בקר' עד שתזרח השמש , שנאמר "ויהי בבקר כזרוח השמש" (ראה שו' ט , לג). ולא דבר נכונה; כי אלו היה כל 'בקר' כן , מה צורך היה להוסיף "כזרוח"? והנה "ותשכב מרגלתיו עד הבקר , ותקם בטרם יכיר איש את רעהו" (רות ג , יד)! וטעם בעמוד אש וענן - הוסיף (על פס' יט) עמוד אש. ויהם - מהפעלים השניים הנראים; והוא פועל יוצא. ויתכן להיותו מפעלי הכפל , מהבנין 'הקל'. (כה) ויסר - יש אומרים: מגזרת "סורר" (דב' כא , יח). והנכון להיותו כמשמעו: 'הסיר'; והטעם , שסר האופן מקישורו. או טעמו: כאלו סר , והוא נוהג בכבדות; והטעם , שלא יכלו לשוב לאחור. (כז) לפנות בקר - קרוב מהבקר; וכן "לפנות ערב" (דב' כג , יב) , כי אחריו "וכבוא השמש" (שם). לאיתנו - לתוקפו. נסים לקראתו - הם חושבים שינוסו , שהם חוזרים ליבשה - והם הולכים לקראתו. וינער יי' - מטעם "ככה יהיה נָעוּר" (נחמ' ה , יג); והוא פועל מהבנין 'הכבד'. (כח) וטעם עד אחד - אפילו אחד לא נמלט; וכן "לא מת ממקנה ישראל עד אחד" (שמ' ט , ז). והאומר שפרעה נמלט , בעבור עַד - דרש הוא , והעֵד , שאמר אסף (?) "ויכסו מים צריהם אחד מהם לא נותר" (תה' קו , יא) , והנה אין שם עַד; ועוד , שהכתוב אומר "ואכבדה בפרעה... ברכבו ובפרשיו" (לעיל , יז) - והנה ממנו החל; ועוד: "אמר אויב" (שמ' טו , ט) - הוא פרעה , ואמר אחר כן "נשפת ברוחך כסמו ים" (שם , י). ולמה אאריך , והכתוב אומר "וניער פרעה וחילו בים סוף" (תה' קלו , טו). (כט) וטעם להזכיר ובני ישראל הלכו ביבשה פעם שינית - שעשה השם פלא בתוך פלא , כי זה טובע וזה עובר ביבשה , וזה קרוב מזה בים אחד; כי ישראל היו רבים , ויש רבים מהם שכבר עבר בעת טבוע מצרים , ויש מהם שהיו אז עוברים. (ל) ויש ממצרים שהשליכם הים אל שפתו אחר שמתו , ויש ש"צללו כעופרת" (ע"פ שמ' טו , י) ובלעתם הארץ למטה מהים.